  
  
  
|
 |
|
||
  מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
מדינת ישראל אכן יצור ''לא נורמאלי'', וזאת בגין מספר פראמטרים פנימיים וחיצוניים המציבים אותה במקום אחר מאשר בחוג התרבות האירופאי; 1. מדינת ישראל אינה מסוגלת ליצור הפרדה בין דת ומדינה, ועל כן לא יכולים שני אזרחים ישראלים בעלי דת שונה להתחתן בקרבה. נקודה אחרונה זו הופכת את מושא האזרחות הישראלית לדבר המזכיר את שיטת המילט (Milet) הטורקית-עותומאנית. 2. מדינת ישראל אינה אלא מדינה אידיאולוגית במובנה הדקלרטיבי של המילה, היינו היא מציגה אידיאולוגיה סדורה לסיבת עצם קיומה, שהיא אידיאולוגיה דתית והיסטורית עם נימות אנאכרוניסטיות. עובדת היותה מדינה בעלת אוריינטציה אירופאית עם אידיאולוגיה המצדיקה את עצם קיומה, מעלה בה את חשיבות המילה והוויכוח על קוצו של יו''ד. מבחינה זו דומה ישראל למזרח גרמניה לשעבר, וכן לדרום אפריקה של לפני המהפך – שתי יישויות שנבלעו במסגרת רוח זמן מתחלפת. ישראל, מבחינה זו, היא הבסטיון האחרון של ''הדברים שאמורים להשתנות'', לפי עדת מלאכי השרת המצוייה בעולם (ראה הצבעת האו''ם מלפני כמה שעות בנושא בית חנון). 3. ישראל מקיימת יחס בלתי ברור ואף מוזר עם קהילות יהודיות בעולם, ומבחינה זו כלל לא ברור מהו האינטרס הישראלי המובהק בקיומן של ''קהילות חמות'' אשר למעשה הופכות את ישראל למדינה שהלוביזם בה אינו אלא צורת התנהלות אפשרית יחידה. 4. ישראל אינה מצליחה לקבוע את גבולותיה, ולא רק מבעיות הנובעות מטירופם של שכניה; הוויכוח הישראלי על גודלה הרצוי של מדינתם והנימוקים הנלווים לו, שייכים בחלקם למרכזי חקר הנפש. 5. ישראל משתיתה את סיבת קיומה בטראומה המכוננת שליוותה את רגעי לידתה, ודבר זה הוא סביר – כל זמן ששפת הביבים של אלה שחרטו את השמדת העם היהודי לא תיכנס לז'רגון הוויכוחים בה. בנקודה אחרונה זו מתקשה ציבור האזרחים וציבור הפוליטיקאים לעמוד: ישראל כסוג של reductio ad hitlerum מתקיימת באופן אובססיבי ודלוזורי במקומות רבים. 6. ישראל מתנהלת ברמה הפנימית בצורה המזכירה גטו המורכב מוועד גבאים וציבור. נראה שרמת השחיתות והסיאוב בה עבר גבולות סבירים של מדינה המבקשת להימנות בקבוצת מדינות התרבות. אחת הסיבות לתופעה זו קשורה לתופעת ה-networking שקיימת בה, בכל האמור לחיפוש משרה ועבודה: רוב הג'ובים והעבודות עדיין מסודרות על סמך היכרות אישית ו/או כללית, ורעיון ''חבר מביא חבר'' רלבנטי גם בפרוס המאה ה-21, ללא קשר ישיר ליכולת המוכחת בשטח. -------------------------- על כל בעיות אלה שתיארתי מלבינים ''חטאיה'' של ישראל כשלג ביחס לסביבתה הרודנית בעל התרבות הקריפטו-פאשיסטית, שמעוניינת בדבר אחד בלבד: להשמידה בכל דרך וצורה אפשרית. היום ברור כשמש שלב הסכסוך עם הפלסטינאים והעולם הערבי אינו אלא סכסוך דתי, שבו אין שום מקום לרעיון של שלום במובנו האירופאי של מינוח זה. האידיאה-פיקס אותה חרט העולם הערבי ביחס לישראל אינה עומדת לעבור מן העולם, ועל נדונה ישראל לחיות על חרבה לנצח. כשלון תוצאות הנסיגה מעזה ופתיחתה הנפשעת של ירי טילים על ישובים המצויים בתוך הקו הירוק, חייב להוכיח גם לשמאלני הנאיבי ביותר כי הפורמולה של ''שטחים תמורת שלום'' אינה עובדת יותר, ויש לשער כי לא תעבוד גם בעתיד הנראה לעין. רצועת עזה ושטחי הגדה המערבית ימשיכו לדמם, עם או בלי יוזמות שלום חדשות, אלא שהפעם האחריות ברובה המכריע נופלת אל בני העם הפלסטינאי, אשר ברובו בחר במתכוון ובמודע בדרך פונדמנטליסטית שיכולה להתפרש בכיוון אחד בלבד. האירופאים, להבנתי, מבקשים להרוויח זמן בלבד בסיפור המזה''ת, שכן בעיות אלה יכולות גם לגלוש לפיתחם בדמות אוכלוסיית מהגרים שמתקשה ברובה הגדול להיטמע ולהשתלב בתרבות המערב. אין פלא מבחינה זו שרובם נוטים אל הצד הפלסטינאי, גם אם הצבעת האו''ם האחרונה הראתה פעם נוספת מהי צביעות בינלאומית שאין שני לה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
מספר הערות להערותיך ================ מדינת ישראל היא יצור 'די נורמאלי'' וכך היא גם מקובלת בעולם 'הנורמלי', כולל במה שאתה מגדיר ''בחוג התרבות האירופאי''. 1. קיימת הפרדה כלשהיא בין דת למדינה בעצם העובדה שאינך חייב להיות דתי או לקיים מצוות כדי להיות ישראלי. למעשה רוב רובם של היהודים בארץ אינם דתיים ממש, גם הרבה מאלה שקוראים לעצמם דתיים. יש רוב לאלה המכבדים את הדת וגם רוצים שחלק מסימלי ומנהגי הדת יהיו קיימים בישראל – כמו מאפיינים מסויימים לשבת, הרבה רוצים עדיין חתונה וקבורה דתית (למרות שחתונות אזרחיות הרחיבו את היקפן בשנים האחרונות וגם קבורות חילוניות מתחילות לצוץ פה ושם). סימן בולט למגמה זו היא קיום מצוות המילה שאינה חובה בחוק, אבל רוב רובם של היהודים נוהג לקיימה אצל בניהם. היום שני בני דת שונים יכולים להתחתן בינהם בנישואין אזרחיים. לא צריך שום מילט, שום מלט ושום הימלטות. 2. מדינת ישראל היא מדינה ''אידיאולוגית'' במסגרת ההגיון כמו שמקובל בכל מדינה תרבותית אחרת. האם אין אידיאולוגיה בתקומת ארה''ב ובקיומה? צרפת? רוסיה? המדינות באות לשרת צורך רחב של אוכלוסיה עם מאפיינים לאומיים, גיאורגפיים ותרבותיים מקשרים. השימור הזה כשלעצמו הוא אידיאולוגי גם כן. ישראל היא לא ''בסטיון'' של שום כלום אלא מדינה דמוקרטית, לגיטימית, מתקדמת ששומרת על זהותה תוך כדי פתיחות גבוהה למדינות העולם הרוצות לקיים מולה פתיחות זו מתוך שיוויון. השוואות של ישראל למזרח גרמניה או דרום אפריקה מוזרות ביותר. דרום אפריקה עברה תהליכים פנימיים ולמיטב ידיעתי היא עדיין קיימת ומוקדם להספידה. ומזרח גרמניה היתה רק חצי מדינה שנחתכה ע''י מעצמה ונשבתה בקואליציית הרשע הקודמת שהיתה בעולמנו. הלוואי שלישראל היתה קואליציית רשע משל עצמה, אבל היא בודדה מכאן ומכאן. היא סתם לבדה, רשעית בעיני אוייביה ואלוהית בעיני אוהביה. וחוץ מזה, מה בדיוק באה להעיד ההצבעה הנוספת והמיותרת באו''ם (די שגרתית, חסרת חשיבות ומעידה יותר על יוזמיה ותומכיה)? 3. מה זה בדיוק ''יחס בלתי ברור ואף מוזר'' בין ישראל לבין קהילות יהודיות בעולם? מה מוזר בקשרים בתוך העם היהודי שהיו קיימים מאז ומעולם? מה בדיוק הקשר שאתה עושה בין ''העדר מובהק של אינטרס ישראלי בקיומן של 'קהילות חמות' '' לכך שישראל הופכת לטענתך למדינה ''שהלוביזם בה אינו אלא צורת התנהלות אפשרית יחידה''? האם לצרפת יש יחסים פחות ''מוזרים'' עם עברה האימפריאליסטי פעם, שהיא צריכה לשמר את הפרנקופונים האלה במערכת יחסים מיוחדת עד ימינו אלה? גם בריטניה, רוסיה, ומדינות ערב/אסלאם מקיימות מערכת יחסים פנימיים בין תרבותיים הטובים לעצמם לפי האינטרסים שלהם. למרות שאצלם כל אותם עמים לא מדובר על עם אחד, הומוגני ומוגדר, אלא על אוסף עמים שנגזר גורלם להכיר אחד את השני דרך כוונות הרובים ועכשיו יש להם נוסטלגיה הדדית מהיסטוריה שנבנתה במאות השנים האחרונות. לעומת זה העם היהודי הוא עָם אחד עִם מחבר היסטורי ואמוני ארוך הרבה יותר שהתקיים כעם גם ללא מדינה. יש היום חיבורים משפחתיים בין ישראל לתפוצות היהודים וזה המחבר הראשוני בין מרכיבי העם כפי שהיה לכל אורך ההיסטוריה. זה לא מתקיים ברוב הקשרים בתוך בין מהגרי המדינות האחרות. אפילו בין מהגרי איטליה ואירלנד שהיגרו לאמריקה לפני שלושה או ארבעה דורות אחורה לבין ארץ המוצא שלהם אין קשר דומה. גם לא בין משפחות ששני הוריהם הם ממוצא איטלקי או אירלנדי. אצל היהודים זה קצת אחרת. הקשר נשמר ואפילו מתחדש ומתרחב בשנים האחרונות, והכל בזכות ישראל. 4. אי יכולת ישראל לקבוע את הגבולות אינה פוגמת במבנה המדינה ובתפקודה. הגבול הוא תוצר של מאבק ומלחמה באוייב שאינו מסכים לכל פשרה. בשלב זה אין כל משמעות לויכוח הישראלי על גודלה הרצוי של המדינה, כי גבולות נקבעים בד''כ בין שתי מדינות שכנות. ובינתיים אין מדינה שניה שתוכל להסכים ולסיים את הסכסוך בגזרת השטחים. ולא חשוב כמה נריב ביננו ובפורום על משמעותו של קו גבול ספציפי, בסופו של דבר כל מה שנקבע ביננו לא יעמוד למבחן (כלומר, הסכמה) מול האוייב הפלסטיני. 5. סיבת קיומה של ישראל אינה מושתתת כלל ''בטראומה המכוננת שליוותה את רגעי לידתה''. איזו טראומה בכלל היתה במלחמת השחרור-רצון הערבים להשמיד את ישראל? ואם כוונתך היא לשואה, אז השואה אינה הסיבה לקיום ישראל אלא ההוכחה שהיא נחוצה לעם ישראל בגללה (השואה). שאילו היתה ישראל קיימת לפני 1938 ספק גדול אם היתה שואה. ישראל קמה למרות השואה! היום מתנהלים דיוני עומק רציניים באוניברסיטאות, במכונים, באינטרנט ובפוליטיקה ולאו דווקא השואה היא במרכזם, ולעיתים אף מקומה בשיח זניח. היום אנחנו מדברים על ישראל מודרנית, עם משטר דמוקרטי (שצריך לעבור 'ריפוי' של השחקנים בו), מדינה יציבה בעלת פוטנציאל צמיחה כלכלית יפה שצריכה להמשיך ולהשתפר, אל במהות, אלא בביצועים, בתפקוד. 6. ישראל לא מזכירה שום גטו. לא מבחינת התחושה היומיומית ולא מתוך החשיבה האסטרטגית. ישראל מדינה פתוחה, יום יום יוצאים ומגיעים אליה וממשנה אלפים עד עשרות אלפים אדם. חברות ישראליות מקיימות קשרים יפים עם גורמי תעשיה ומשק בכל רחבי העולם. אפילו עם כמה מדינות ערב. בתחומים מסויימים המדע, הטכנולוגיה והתעשיה היא מהמובילים בעולם, חקלאותה איכותית והיא מייצרת ידע ומייצאת טכנולוגיה ומסייעת לחצי עולם. חביבי, שום גטו ושום ועד גבאים, למרות שצריך שיפור להתקיים בעיקר במנהל הציבורי. בסך הכל יש לנו כאב ראש של עשירים יחסית. הג'ובים כבר מזמן לא מסודרים על סמך טובות הנאה כי המִנהל הציבורי שולט די יפה באיוש תפקידים ציבוריים (היכרות אישית לא צריכה בהכרח להיות מכשול לקבלת משרה, אם מתקיימים כל התנאים האחרים) תוך בקרה (למרות אמירתו של ח''כ פינס היום). אתה עדיין מחובר להיסטוריה של ''חבר מביא חבר'', ולדעתי אתה צריך להתעדכן במצב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
נהינתי לקרוא את תשובתך זו, אשר בה המגמה המאזנת בולטת – ואולי גם זו לטובה, שכן אין לי עניין אישי מסוג שום שהוא להעביר ביקורת במקום שאין בה שום צורך. ברשותך אגש למספר תשובות להערותיך, ובירורים בצידן; 1. לא ידוע לי על כך שיש בישראל נישואין אזרחיים, אשר המדינה כריבון לוקחת בהן חלק רשמי – כפי שמתקיים במקומות אחרים. אתה אולי יכול לדבר על נישואין אזרחיים שמנהלים עורכי דין זריזים, אולם דבר זה אינו ''הדבר האמיתי'' בו מחוייבת מדינה ריבונית שאינה מתנהלת כעיירה סגורה. להתחתן באופן אזרחי על ידי עורך דין אינו שקול לחתונה אזרחית רשמית המתקימת על ידי מדינה, ולמיטב ידיעתי נוסעים בשל כך הרבה ישראלים לקפריסין. אנא תקן אותי אם אני טועה בנקודות אלה, והשתדל להיצמד לעובדות. 2. מדינת ישראל דומה למזרח גרמניה ודרום אפריקה, עליהן השלום, משום שהמילה בה חשובה מן המעשה, והאידיאולוגיה חזקה מהמציאות. מדינות מסוג זה חייבות להיות אידיאולוגיות על מנת להציב קונטרה לסביבתן שנתפשת כעויינת, ויש לי בהחלט הבנה לכך. במקרה זה ההשוואה העניינית למזרח גרמניה ודרום אפריקה לא נלקחה במקרה, שכן בשני המקומות האחרים היתה חברה מערבית בעלת זיקה אירופאית, שהתעלמה מרעיון התבונה, לפחות לשיטתי – שפירושו במקרה הישראלי ברירת מחדל בדמות פשרות בכל הדברים הקשורים בזהות הפנימית פר-דפיניציה. החברה הישראלית היא אולי מוצלחת ביותר בתחומי הייטק ויצוא חקלאות למדינות נזקקות, אך לוקה בעיוורון מסויים בבואה להבין את מהותה הפנימית: היא אכן נמצאת בקצה הלימס של התרבות המערבי, וכאיזור ספר עליה להכיר במציאות החיים באיזור זה, ובהתאם לכך לנהל את הכרעותיה הקיומיות, ולא היא; לצערי בישראל נראה כי גם חוגי ימין וגם חוגי שמאל מבקשים לצייר לעצמם מציאות בלתי הגיונית, שמשפיעה על הנראטיב הכללי של המדינה בכיווני התפתחות בלתי רצויים; בעוד הראשונים מתעלמים מהסכנה הדמוגראפית, הרי שהאחרונים מעוניינים לחבק את הדוב ולשכנעו שהם חבריו, ולא היא. מדינת ישראל חייבת להיפרד מאידיאולוגיות חד מימדיות, ולצמצם את המתח האידיאולוגי המצוי בתוכה בין מגזרי קבוצות שונות באוכלוסייה, שכן אם לא כן – עלולה ישראל להיעלם בנחשול של היסטוריה והיסטריה בלתי מבוקר. ההשוואה למזרח גרמניה ודרום אפריקה אינה נובעת ממהות המשטרים שם, אלא מעצם הרעיון של יצירת יש מאין בבחינת מימושו של רעיון קוגנטיבי אל תוך מציאות שהיתה בנסיבות אחרות נראית בפירוש אחרת, וההשתלטות עליה. ישראל אינה דומה למדינות אחרות שתמיד היו במקום זה או אחר כחברות אתניות/ילידיות, שכן יש בעצם הקמתה מסר אל עצמה. ניתן היה גם להכניס את ארה''ב אל תוך הפורמולה שהבאתי, ואולי גם מדינות הגירה קלאסיות אחרות, אלא שאלה לא מבוססות על אידיאולוגיה שמבקשת ליצור מציאות ספראנטית (הפרדתית) ביחס לסביבתן וביחס לעולם הגדול. 3. אמנע כרגע ממתן תשובה; הקשרים בין קהילות היהודים וישראל הנו קשר בעל בעיות שונות, שעליו ניתן לכתוב מאמר בפני עצמו. אני לא אכנס לזה עתה, ברשותך, אולם בוודאי אטפל בכך בעתיד. 4. הגבול בישראל תלוי לא רק בשכנותיה, אלא גם ברעיונות אנאכרוניסטיים המייחסים קדושה למקומות שונים, מקומות שבהם אין לישראל מה לחפש, לשיטתי. מה שכן, השמאל אף הוא פנה בהמשך לנימוקים מוזרים והזויים להצדקת דרכו המדינית, ובשלב זה לא ברור לי מי משלה את עצמו יותר במצב עניינים זה: שמאל או ימין. אם תרצה, ארחיב גם בנקודה זו. 5. השואה ואוצר המילים הנלווה אליה משחקים תפקיד אדיר בפסיכה הישראלית. אין מה להתבייש בכך, אולם לא נראה שדבר זה צריך להוות מקור לגאווה גדולה: השימוש בביטויים ובעלבונות מז'רגון זה נראה לי כחסר כל טעם, וכמכוער במיוחד. 6. נשאלת השאלה מהו גטו; כבר ד''ר ברניר עמד על איזה דמיון בין ברלין המערבית לשעבר, לבין אלטנוילנד שלנו נטו, פלוס-מינוס במקום וגבול בו היא מצוייה. גטו אינו אומר שהמדובר במקום שבו אין תנועה או חיים שוקקים, או לחילופין מסחר ער. גטו מבחינתי אומר שיש כאן מצב של תחנה סופית, עם איומים אמיתיים ומדומים, כמו גם עם התבצרות נראטיבית משוכללת ומשוקללת, אשר גורמת לעיתים לטירופי מערכות מסוג המופע של מלחמת לבנון השניה. אני לא מבקר את זה, כי במידה רבה אני עצמי חלק מזה, אולם אני מנסה להבין את המכאניזם שגורם למדינה בכל זאת להתקרטע במקומות שבהם היינו מצפים להתנהלות ממוצעת וסבירה. הדבר החמור בכל זה הוא ההתפשרות על איוש אנשים במשרות שלא תמיד הולמות את כישוריהם, והמבין יבין. אא''ט אמרת שאתה עובד בקרייה: אם תפתח את עיניך מסביב, אולי תגלה חלקים מתופעה זו גם שם, מן הסתם. אנא תן ליבך לכך כי אינני ''יורד'' על תופעה זו (הרי האדם זקוק לאיזשהי פרנסה), אולם מצר על כך ברגע שהדבר מגיע אל שכבת מקבלי ההחלטות. כאן מתגלה וועד הגבאים במלוא אונו, וכאן גם מתגלים הגבירים התורמים מחו''ל, על כל נסיונם להשפיע. כאמור, ביקורתי זו מכוונת אל הדבר הטוב, או אל הדבר לכשעצמו, ללא שום חשק או מוטיבציה של פגיעה מכל סוג שהוא. יש פשוט מקום לשיפורים עקרוניים, והם בהחלט יכולים להתבצע. הדבר החשוב הוא להקשיב, ואולי אחר כך לשנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם ההתעקשות שלך |
|||
|
|||
לכונן מצודה צלבנית מערב אירופאית בלב מאות מליוני מוסלמים מתיישבת עם עיקרון התבונה? האם צלבנות איננה רעיון אנכרוניסטי? ההתעלמות מהבעיה הדמוגרפית היא נחלת הסמול הלבן שמציף את המדינה באוכלוסיה לא יהודית כגון : פלשמורה בצבע לבן ממזרח אירופה,פלשמורה בצבע שחור מאתיופיה,מאות אלפי עובדים זרים,עידוד ממסדי של התבוללות.... האם כשאתה מדבר על הסוגיה הדמוגרפית אתה מודאג ממספר המוסלמים או משיעור היהודים באוכלוסיה? הבעיה של ישראל היא אנשים מסוגך ומסוגו של אלכסנדר מאן.אנשים החולמים לחיות במדינה מערב אירופאית ובמקום להגר לשם מנסים לכפות זאת על כולנו.אנשים,אשר בשל תסביכי נחיתות תרבותיים ואנטומיים שלהם,החליטו שמערב אירופה היא איזו פסגה תרבותית-ביולוגית שיש לשאוף אליה ע''י חיקוי והתבוללות. ומעל הכל מעוררת גיחוך במיוחד הנחת היסוד שלך כי אם תחקה את מערב אירופה בצורה אובססיבית וגלותית תהפוך להיות מערב אירופאי בסופו של יום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
1. נישואין אזרחיים נעשים בחו''ל. בארץ נעשית נישואין קונסולריים במידה ואחד מבני הזוג הוא גם אזרח חוץ. גירושין אזרחיים נעשים כרגיל בבית משפט (אם לא בהסכמה). המדינה אינה ריבון גם לא בנישואין דתיים, כי נדמה לי שעדיין רק אלוהים הוא הריבון על בני אדם. אבל המדינה לא שינתה את חוק הנישואין מהמקובל בסטסטוס קוו הקיים מאז קום המדינה בעניין זה. 2. מדינת ישראל לא דומה לשום מדינה שתביא לפנינו. משום שהעשייה חשובה יותר מהדיבורים. אולי מדברים אצלנו הרבה, אבל מה שבונה את המדינה זו עשייה, המתנהלת באופן חריג לטובה - גם במדע, גם בחקלאות, גם בתשתיות. אנחנו מרבים לבקר את העשיה כי אנחנו רואים את החצי הכוס הריקה. ממשל תקין ימלא את כל הכוס בעשייה. קביעתך כי אנחנו דומים ''למזרח גרמניה ודרום אפריקה, עליהן השלום, משום שהמילה בה חשובה מן המעשה, והאידיאולוגיה חזקה מהמציאות.'' לא מחזיקה מים. נניח שטיעונך היה שריר וקיים, אז מה זה היה צריך להביע? מה רע שהמילה חשובה מהעשיה והאידיאולוגיה מהמציאות? קביעה כזו לא מתייחסת כלל להבדלי הערים אם קיימים בכלל בין דיבור לעשייה ובין אידיאולוגיה למציאות. הלוואי והיה לנו ממשל ציוני חכם ותקין שמדבר הרבה ועושה הרבה. שהוא מלא אידיאולוגיה כאשכול בשל וגם מממש את המציאות. מה רע בכך? אתה טועה בגדול, כי האידיאולוגיה והדיבור אינם קללה. אידיאולוגיה ודיבור גבוה קיים גם בארה''ב (ושם מתנהלים ויכוחים אידיאולוגיים רציניים למשל בנושא מקומה של הדת בחינוך, מאבק בין הליברלים לשמרנים על קיומם/אי קיומם של סממנים דתיים בחינוך, בפומבי ובאתרים ממלכתיים. בימים אלה מתווכחים שם על האם מותר או אסור להזכיר את הסילבסטר וראש השנה האזרחי במונחים נוצריים). בפועל כמו שאמרתי אנחנו מדברים וגם עושים, אולי לא מספיק, אבל עושים ציונות. האידיאולוגיה דווקא נחלשה ונותנת למעשה לשלוט. עד כדי כך האידיאולוגיה נחלשה על כי יש צורך להחזירה, ודווקא שרת חינוך מהשמאל השמאלני מנסה להחזיר למערכת החינוך קצת לימודים של פעם וימיאה לסיורי שטח של תלמידים למקומות המוזכרים בתנ''ך, ביישוב הארץ לאורך הדורות, למפעל הציוני ולמלחמות ישראל. מול מדינות עויינות ניצבים עם כל 'כלי הנשק'. אין לראות אידיאולוגיה כנפרדת ממעשה. אלא המעשה חייב להיות בכוונה למימוש האידיאולוגיה. אין הם סותרים האחד את השני. המקרים של מזרח גרמניה ודרום אפריקה לא דומים למקרה של ישראל גם לפי הסברך החדש. כמו שאמרתי מקודם, לגרמניה ולדרום אפריקה לא היה סכסוך של ממש עם מדינות או ישויות חיצוניות. והן גם לא נוצרו יש מאין. אף אחד מבחוץ לא איים להשמידן ואותן בלבד. מזרח גרמניה קרסה רק כאשר קרס הגוש המזרחי שהחזיק אותה. דרום אפריקה הישנה קרסה רק כאשר המיעוט הלבן הבין שאין לו כוח לשלוט בלעדית במדינה. ארה''ב שאתה מעיד עליה כמדינת הגירה הופכת לספרטנים, סוגרת גבולותיה ונלחמת במסתננים. רוצה לומר - שלא אופיה של ישראל מכתיב את מהלכיה אלא האיום החיצוני עליה. כמו שכל מדינה נורמלית ומאויימת נוהגת מאז 2001 (והם נוהגים כמו ישראל - ארה''ב, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה...). אצל ישראל הבעיה שונה בתכלית - כאן ישנם ציבור אנשים - שנקראים פלסטינים - שרואים בישראל ממלכה זרה שאין מקומה במזרח התיכון, לא מכירים בקיומה ורוצים להחריבה בכל דרך. ישראל היא מדינה, היחידה בעולם הנלחמת על קיומה. ישראל היא מדינה היחידה בעולם שגורים רבים, כולל במערב, לא מפסיקים לשאול האם הקמתה היתה טובה לאנושות? האם קיומה מוצדק ולגיטימי? זה לא נשאל מול אך מדינה אחרת. אפילו לא מול גרמניה המזרחית. החברה הישראלית אינה לוקה בשום 'עיוורון מסויים' בבואה להבין את מהותה הפנימית: כאן מבינים היטב את משמעותה של הציונות ומתקיימים דיונים ענפים לא רק באינטרנס, אלא גם בבתי אולפנא, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, בבתי ספר. לישראלי הממוצע אין ספק מה מקומה של מדינת ישראל בחייו וברצף הקיום היהודי. הבעיה שלנו שאנחנו מבקשים אישור מכל אחד על דרך חשיבתנו והגדרת מטרות המדינה. אני אינני נדרש כל פעם שאיזה מנהיגון ערבי או מערבי יצדיק את קיומה של ישראל, ואני אינני מרגיש שאני צריך להסביר או להתנצל. מדינת ישראל תתקיים ביי הוק אור ביי קרוק בכל מקרה. איומים חיצוניים ייורטו בכוח נגדי ובעוצמה הכרחית לשבירתו. אנחנו מגיעים לנוסחה שבה כל פגיעה פיזית בישראל תיגרום לפגיעה פיזית בכל המזרח התיכון. האינטרסים של מדינות ערב הסוניות הוא לשמור על ''שקט תעשייתי'' ומולן צריך לבצר את הביטחון והשיתוף הכלכלי שיביא אחריו את השלום. בתוך כך יימצא פיתרון אחר מציאותי יותר לבעיית ערביי ארץ ישראל. המתח האידיאולוגי בישראל הוא די רוגע. הביטויים שמתעופפים מעת לעת בפורום אינם ביטוי נאמן למה שקורא במציאות. המציאות שקטה ורגועה יותר. אולי רק במקרים קיצוניים ולעיתים נדירות אנחנו שומעים על קולניות וקיצוניות, וזה על רקע מעשים קיצוניים שבד''כ אינם מקובלים על חצי אחד של האוכלוסיה. 3. נחכה לקרוא דבריך. בעקרון בעיות בקשרים אינם דווקא קשר בעייתי. 4. שאלת הגבול עמוקה יותר ממקומות קדושה. ועל זה אולי אענה לך יותר מאוחר. 5. נדמה לי שביטויי שואה נפוצים יותר באינטרנט ולא ברחוב, באקדמיה או בפוליטיקה. 6. עניין הגטו אינו עניין למדידה כמותית אלא לתחושה. וישראל של היום לא מקיימת תחושה של גטו. וזהו. אני הבאתי את קשריה הענפים של ישראל עם חו''ל, כולל דרך מעברי הגבול עם ירדן ומצרים, שמורידים את תחושת הגטו. וכל זאת למרות איום ההשמדה האיראני. מה שנקרא, החיים הם מבחן ההוכחה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדוע אנשים הרוצים |
|||
|
|||
לחקות את המערב ולהטמע בחברה הנוצרית של המערב זקוקים למדינה ועוד במזרח התיכון? מדוע שלא יחיו כמיעוט במדינות המערב הנוצריות? מדוע צריכה להיות הפרדה בין דת למדינה? כי זה מה שנהוג באירופה? הסמול הלבן,שאיננו יהודי,רואה בשואה הצדקה לקיומה של ישראל.כל יתר האוכלוסיה לא חושבת כך ובצדק. אם הצוענים יכולים להמשיך לחיות כמיעוט באירופה לאחר השמדת מרביתם,אין שום סיבה שגם הסמולנים הלבנים לא יעשו כן. הסכסוך עם האיסלם הוא סכסוך דתי תרבותי.הם רואים בישראל מצודה צלבנית של המערב (מה שנכון נכון) ולא יחדלו לעולם לנסות להשמידה,לא חשוב איזה הסכמים יחתמו או כמה זמן יעבור. ישראל לא פחות רודנית משכנותיה. האירופאים דואגים לאינטרסים שלהם,כמו שצריך.בשביל זה הפוליטיקאים שלהם מקבלים משכורת.הבעיה היא הפוליטיקאים שלנו שדואגים לאינטרסים של ארה''ב ומערב אירופה במקום לאלה של ישראל. האירופאים מבקשים להשמיד את ישראל תוך כדי המנעות ככל שניתן משפיכות דמים. קיומה של ישראל מנוגד כיום לאינטרסים של המערב וזאת בעיה. אירופה אכן מנסה ''להרוויח'' זמן אבל הזמן פועל לרעתה.אירופה,יפן ורוסיה נמצאות על סף קריסה דמוגרפית כשההגירה לאירופה רק מחמירה את המצב בכל יום שעובר. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי