  
  
  
|
 |
|
||
  אני שמחה שאני תורמת כאן להרחבת הידע הכללי. |
|||
|
|||
עצה - לקרוא באופן עצמאי ספרים ולא להתרשם רק מן הניתוח הנעשה על ידי מי שקראו ומביעים את דעתם. ועוד - נכון שכצנלסון הטיל אשמה על השמאל בכללו, ולאו דווקא על הציונל סוציאליזם. כשכצנלסון מדבר על הסוקולוב'ים, הוא מדבר על הציונל סוציאליסטים, שהציונות שלהם הסתכמה באיסוף תרומות לקידום הציונל סוציאליזם. גם פרופסור קלואוזנר מציין, שהמימסד הציוני רואה את עיקר תפקידו באיסוף כספים (כידוע, אלו חולקו רק לאנשי שלומנו, למרות, שבדרך כלל, התורמים היו שלומי אמוני ישראל). נכון גם שההבדל היחיד ביניהם היה - הבונד ודומיהם עדיין הסתירו את האמת מן ההמונים, ולא הבהירו להם שחובה לברוח, השמאל שהתגדר בציונות הבין שצריך לברוח, אבל את זאת צריכים לעשות רק אנשי ה''מעלה'', שינכסו להם את ארץ ישראל ויבנו את המקלט הסוציאליסטי שלהם. וגם על זה צריך לקרוא. ואם עוסקים במשפחולוגיה, הרי אלה הדברים שאמר ברל כצנלסון, וזה לא נאמר לאנשי הבונד: ''היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש של הערצה והתמכרות?. . . וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו. . . עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח''. ובאמת עמדתי להעלות את ענין מרד גיטו וורשה. כדרכו, מנגנון התעמולה העלה על נס את צוקרמן ולובטקין, כאשר קדמו להם, במשך שנים רבות מחתרות בית''ר שסייעו לעלובי החיים היהודים בגיטו וסיכלו מעשי הנאצים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קידוש שם שמים איננו מסירת הארץ לנאצים אלא מלחמה בהם |
|||
|
|||
כמו בגיטו ורשה - קידוש ה' תמצית על שלושה ייהרג ולא יעבור – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, בין בסתר ובין בפרהסיא. שאר כל מצוות עשה או לא תעשה, אם בסתר, כמו אכילת טריפות, באין כל מזון אחר, יעבור ולא ייהרג. אם בפרהסיה, בעיקר בעת גזירות שמד, ייהרג ולא יעבור, והוא - כשנדרש על ידי כופי השמד, לעבור על כל מצווה שהיא, קבל עם ועדה, ייהרג על קידוש ה' ולא יעבור, כי כוונתו של הגוי לחלל את כבוד ישראל ואלוקיו (רמב''ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה'). אם משפיל הגוי את כבוד ישראל, בעצם הריגתם, יילחמו על חייהם, גם כאשר אבד כל סיכוי, ויקדשו שם שמים במלחמתם לחיים ולא למוות. הכללת ''קידוש החיים'' בתחומו של קידוש השם מפורסמת בשמו של הרב יצחק ניסנבוים, הי''ד, מנהיג ה''מזרחי'' בורשה: ''זוהי שעה של קידוש החיים, ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו איבינו את הנשמה, והיהודי הקריב את גופו על קידוש השם; עתה הצורר דורש את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו, לשמור חייו'' (מובא אצל נתן עק, ''המאבק התרבותי בגיטו וארשה'', בתוך ''התועים בדרכי המוות'', עמ'37). בצורה דומה מתבטא ''קידוש החיים'' אף בדבריו של הרב מנחם זמבה, הי''ד, גדול רבני וארשה וממנהיגי אגודת-ישראל של אותה תקופה: ''לא כדרכי קידוש השם לפנים – דרכי קידוש השם כיום... בשעה שניתנה ליהודי האפשרות לחיות כלא יהודי, די היה לקדש את השם בזה בלבד, שהוא יהודי. כך פוסק הרמב''ם. אך היום, כשאין תועלת בהמרת הדת, אזי הריגתו של יהודי אין בה משום קידוש השם, אלא בשאיפתו לחיים'' (מובא אצל הרבה אבינר [הערה 19] עמ' 64, 10099). בשנת תש''ב, כאשר התקרבה שעת המרד בגטו ורשה, הוסיף הרב זמבה, שהיה ממנהיגיו של אותו מרד, הרחבה נוספת למצות קידוש השם. לדעתו, לא רק השאיפה לחיים היא דרך של קידוש השם, אלא כל צורה של התנגדות לנאצים הארורים מהווה קיום של מצווה זו, וככל שההתנגדות חריפה יותר - כך קידוש השם גדול ונשגב יותר: ''יש דרכים שונות לקידוש השם. אילו הכריחו כיום את היהודים לשמד, ואפשר היה להינצל ע''י השתמדות – כמו בספרד או בשעת גזירת תתנ''ו – היתה מיתתנו, כשלעצמה, בחינת קידוש השם. הרמב''ם אומר שבשעה שיהודי נהרג משום שהוא יהודי – הרי זה בלבד קידוש השם, והלכה כמותו. אך כיום הזה, הדרך היחידה לקדש את השם היא התנגדות מזויינת בפועל'' (מובא ב''יומן גיטו ורשה'', מאת הלל זיידמן, עמ' 221). (יצחק בארט, דף-קשר, ישיבת אור-עציון) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קידוש שם שמים איננו מסירת הארץ לנאצים אלא מלחמה בהם |
|||
|
|||
הרב שרלו: מעשי המתפרעים בחברון - מרחיקים נושא התגובה כשיורגן סטרופ דיווח למפקד קריגר שם הכותב: חנה אייזנמן זמן: 07:22 22/01/2006 על ימי הקרבות האחרונים בגיטו ורשה, הוא דבר על הצבא הנלחם ב''פורעים'', ב''בריונים'' וב''טרוריסטים'' היהודים. בגיטו ורשה היו שתי מחתרות מרכזיות. ראשונה הוקמה מחתרת בית''ר-ברית חשמונאים, ולקראת ימי הגיטו האחרונים קממ גם המחתרת של תנועות השמאל בראשות אנילביץ. שתי המחתרות פעלו בנפרד, אצ''י - ארגון צבאי יהודי (בית''ר) נלחמה כארגון יהודי על כבוד העם היהודי. מחתרת השמאל, גבורים גם הם, נלחמו בפאשיזם הגרמני אויב הפועלים, אויב הסוציאליזם. בימי הגיטו האחרונים היה שיתוף פעולה מלא בין שתי המחתרות. הן חילקו ביניהן את גזרות הפעולה, נלחמו בגבורה עצומה, כשהם מפילים בחיה הנאצית לא מעט חללים. במשך תקופה פעילותם הם אף הוציאו להורג מלשינים יהודים רבים, ששיתפו פעולה עם הנאצים. כל ה''מורדים'' נפלו כגבורים יהודים על קדוש ה'. בין אם התכוונו לכך ובין אם לאו! ואת דברי שרלו לא קראתי, הם מוכרים וידועים ונפשעים! כתוב תגובה ל- חנה אייזנמן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תרבות ויכוח לא ראויה |
|||
|
|||
חנה את הצגת טענה: ''כצנלסון לא ניקה שום גוי, מרצח העם היהודי, אך קבע את עיקר האשמה בציונים הסוציאליסטים, מנוכרי ישראל, שאילולא תורת השקר שלהם, שבשמה הפקירו את המוני בית ישראל, לא היו רשעי הגויים מעיזים לבצע את זממם במליוני יהודים, קדושים וטהורים, גברים, נשים, טף, עוללים ויונקים על אבן אחת''. 1. עד כה לא ביססת כלל (מעבר לכך שהראית שזו דעתך...) ולכן בשלב זה היא נותרה ממופרכת. 2. הוא במפורש טוען שלו היינו שם במיליונינו, ''העם הפחדן [הגרמנים] לא היה נוגע ביהודים אזרחי ממשלת פועלים בארצם'' (כתבים אחרונים, עמ' 149).'' 3. כעת את קצת מתגמשת. אלא שכעת זה כבר לא מספיק. כבר ידוע (לי לפחות) שקצנלסון לא קבע את עיקר האשמה בציונות הסוציאליסטית. 4. גם לטענה שלך על הסוקולובים אין לה כל בסיס בדברים שכתב קצנלסון. הטענה שלך לגבי יצחק קצנלסון מופרכת מיסודה. אם כבר אפשר לטעון משהו על יחסו לציונות ולציונות הסוציאליסטית, זה שהמעשה הציוני שכבר הספיקו לעשות היה בסיס לאופטימיות (הלאומית) של האיש. זו היתה סיבה לאופטימיות של קצנלסון נתן שעם ישראל יקום ויתאושש מהמכה, מאסון ההשמדה. לטעון אחרת כפי שאת ממשיכה לעשות, ביודעין, ביחס לדברים שכתב מישהו זה מעשה לא ראוי ולא מכובד. זה במיוחד מעשה מאד, מאד לא ראוי ולא מכובד להשתמש כך בדברים שכתב יצחק קצנלסון ז''ל שנרצח על ידי הנאצים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני שמחה שאני תורמת כאן להרחבת הידע הכללי. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי