  
  
  
|
 |
|
||
  The Survival from Biological Aspect |
|||
|
|||
למר פלד, השלום והברכה: קשירת עקרון השרידות לגנטיקה, הוא לא דבר של מה בכך ולא דבר פשטני כפי שהנך סבור. כל חיה בעולם חייבת לפתח 3 מנגנונים מאד-מאד יעילים: 1) מנגנון שמאפשר לה למצוא מזון. 2) מנגנון שמאפשר לה לברוח מלהיות מזון של מישהו אחר. 3) מנגנון רפרודוקטיבי. המנגנונים הללו מתפתחים כתוצאה משני תהליכים ביולוגיים: א) מוטציות. ב) ברירה טבעית. כל יצור חי עלי חלד, שחסר לו אחד ממנגנונים אלה, נכחד באופן מיידי או כמעט מיידי. בטבע, אין סנטימנטים! נכון שבמשפחת האדם, כבר כמעט ולא נשארו קניבלים בעולם ואדם הורג אדם לא בשביל לאכול את בשרו כי אם מסיבות אחרות. לכן, לגבי האדם, אפשר לומר שהמנגנון השני הוא לא ''לברוח מלהיות מזון של מישהו אחר'' אלא לברוח ממוות בידי אדם אחר. בכל מקרה, בין אם מדובר בלמות כדי להיות מזון של מישהו אחר או למות סתם, המנגנון הזה חייב להתקיים, יחד עם שניים האחרים - גם אצל האדם. מה שכתבתי במכתבי הקודם הוא ששלושת המנגנונים הללו מקודדים אצל כל החיות בגנים שלהם. ככל שהחיה מפותחת יותר, המנגנונים הללו פחות מפותחים ויש צורך בתהליך למידה. צריך פשוט ללמוד מההורים כיצד להפעיל את המנגנונים הללו. למשל, גור של לביאה לא צריך לדעת לברוח מטורפים כי מי הטורף שרוצה להתעסק עם להקת לביאות המגינות על גוריהן? לכן, לגור של לביאה יש מעט מאד אינסטינקטים ו\או ידע שרידותי. הלביאה חייבת ללמד אותו איך לצוד איילות ומני חיות אחרות. האדם, בתחכומו הרב, יצר כל כך הרבה סכנות לעצמו עד שהפך את מנגנוני השרידות שלו עצמו לבלתי יעילים. והסכנות העורבות ליהודים בפרט, גדולות באלף מונים, כפי שמוכיחה ההיסטוריה. לכן, יותר מכל עם אחר, חייב העם היהודי לפתח תובנות שרידותיות מאד מתוחכמות - יותר מכל יתר האנושות. היות וזה לא נעשה במהלך יותר מחצי מאה, אמצו מנהיגינו פתרונות הפוכות, דהיינו, פתרונות התאבדותיות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לדוד ולמשה: שרידות כמושג מרכזי בלבה של תיאוריה |
|||
|
|||
אדם יכול להתיחס ל''שרידות'' של אנשים כאל מלה בלשון האדם שאינה היא שקולה למושגים אופנתיים כ''מערכת דינמית'' ו''נקודת האיזון'' שעליהם יש הרבה ביבליוגרפיה ואפשר לשחק איתם בנוסחאות שפותחו על ידי מתמטיקאים וסטטיסטיקאים. המושגים האלה אינם מועילים הרבה בחיים הריאליים מחוץ לתועלת שאפשר להפיק מהם בעולם באוניברסיטאות. והראיה, מצב מערכות האדם, במאקרו, הולך ורע ובייחוד בתחום הביטחון במובן הרחב של המונח. מתפרסם היום ב''הארץ'' מאמר מענין בנושא זה של פרופ' פרנסיס פוקויאמה ''משהו השתבש בקץ ההיסטוריה''. ואני שואל איך השתבש המשהו שאותו פוקויאמה הבטיח לנו לפני למעלה מעשר שנים, אם המודלים המתוחכמים שהציג דוד פלד, האירו את עיני מקבלי ההחלטות? אדם יכול להתיחס ל''שרידות'' כמושג מרכזי בליבה של של תיאוריה כפי שמשה ואני מתיחסים. נכון, המושג הזה לא העסיק את דירקהיים וובר. גם קון ופופר וממשיכיהם לא טיפלו בו וזה פוגע בצרכים הביבליוגרפיים של פרסומים אקדמיים, דהיינו - בשרידות אקדמית. מצד שני מושג השרידות נמצא בליבה של הפרדיגמה הביולוגית הנוכחית שאת יסודותיה הניח דארווין וגם בליבן של רוב התפיסות הפסיכולוגיות המודרניות. הוא גם נמצא בחוק התנועה הראשון של ניוטון האומר ''כל גוף ממשיך במצב המנוחה שלו או בתנועתו הקצובה בקו ישר (דהיינו בשרידותו), אלא אם כן הוא מאולץ לשנות את מצבו על ידי כוחות המוטבעים עליו(דהיינו מאיימים עליו)''. משה ואני סבורים כי אף שעדיין לא פותחו המתמטיקה והסטטיסטקה של תיאוריית השרידות, (דוד אתה מוזמן ליטול על עצמך את המשימה הזאת, אפילו בסתר, כדי לא לעצבן את מורי הדור) לתיאוריה הזאת יש פוטנציאל גבוה בהרבה לפעול בעולם הריאלי. זה מה שחשוב כדי למנוע את קץ החיים או לפחות את קיצהשל מדינת ישראל, אלא אם אתה פוסטמודרניסט ללא תקנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: האם חז''ל דאגו ''לצרכים הביבליוגרפיים של |
|||
|
|||
פרסומים אקדמאיים - דהיינו לשרידות אקדמית'' כדבריך בנושא זה? והרי חז''ל אמרו: ''המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם''. אולי חז''ל היו מעט מוטרדים מאפשרותם של מעשי עושק ונבלה בעלי חשיבות קיומית אמיתית בנוסח ''כרם נבות'' והיו די רחוקים מאמירות גורפות ''פוסט מודרניסטיות'', או מצרכיו הביבליוגרפיים של שפן סופר השררה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: לא ענית לי עדיין על תשובתי לך להלן |
|||
|
|||
בדבר חוסר ההגינות שלי כלפיך ולפי שהפרדוקסים שהמצאת. האם חוסר ההגינות שבי הפכה אצלך לטירוף? את שלך אמרת בענין זה, כולם קראו ויודעים עד כמה אתה מורי ורבי וכדאי להמשיך הלאה. הרי לא תרצה להתחיל לשעמם ולעיף, כפי שאתה מתחיל להיות בענין זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: קל לצדוק בכותרת כזאת (''לא ענית עדיין על |
|||
|
|||
תגובתי שאני כותב ברגע זה''), מכיוון שתשובה להודעה היא עניין עוקב בזמן. כותרת כזאת תהיה בהכרח נכונה באופן אמפירי בגלל מבנהו הקווי של הזמן. והיא לא תהיה נכונה בתוקף טאוטולוגיה. ואין היא פרדוקס - דהיינו הנחת נכונותה לא תביא לגזירת שיקריותה. את קאנט היטרידה מעט האפשרות של *הכרח* לגבי קביעות אמפיריות, וזאת בעיקבות השגותיו של דיויד יום (קביעה אמפירית כגון ''מחר שוב תפיץ השמש אור יום'' אינה יכולה להיות הכרח, שכן אין מניעה הכרחית שהדבר לא יקרה. זו לכל היותר הכללה או אינדוקציה של הניסיון). לכן טען שקיימות קטגוריות טרנצנדנטליות המבנות ומגדירות את הניסיון, כגון זמן או סיבתיות, וזו סיבת שיפוטנו שיש הכרחיות לוגית כביכול בטענה ''לכל דבר יש סיבה'' או הכרח שתוצאה תהיה עוקבת בזמן לסיבה. תוצאה-סיבה הינה נתיב של ארועים מקובצים, להבנתי, נתיב הניתן למיפוי לינארי, ולכן זמני. שכן קיימת גם בו-זמניות. למשפטים אמפיריים (אודות הנסיון) הכרחיים כביכול קרא קאנט משפטים ''סינטטיים-אפריורים'', בנבדל ממשפטים אנליטיים, כגון ''הכדור הזה הוא עגול'' בהם המשפט אינו מוסיף כל אינפורמציה חדשה למושג ''כדור'' (בניגוד למשפט ''הכדור הזה הוא ורדרד''). גם משפטי המטימטיקה מוסיפים אינפורמציה שלא ראינו קודם, וגם הם משפטים סינטיים-אפריורים לפי קאנט, והמטימטיקה הרי חלה על הנסיון האמפירי, דהיינו שהבנה מטימטית מוסיפה גם איפורמציה אודות העולם האמפירי (הניסיוני), אינפורמציה שהינה הכרחית ולא מקרית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
בא נתרגם את מה שאתה אומר: האקדמיה, כבודה במקומה מונח, אך איפה היא ואיפה הפרקטיקה? במילים אחרות: מדוע הפוליטיקאים אינם לומדים? שאלה אחרת: מי שנמצא בעמדות מפתח, האם נחשף לתיאוריות מעלות האבק, או שהוא בא מבית ספר אחר? או אולי למד באותו בית ספר אך נוכח בחוסר התכלית של הפתרונות האקדמיים? שאלה אחרת: האם המודל מתוחכם או שבעיית היישום סבוכה? מה גורם לו למודל להיראות ''מתוחכם'' האם הרקע הנדרש להבנתו, או שאינו מטפל בחיי היום-יום? אם הוא כן מטפל בחיי היום יום, אולי הפוליטיקה מצניחה לעמדות הכוח מי שאינו מוכשר לא ללמוד ולא לטפל בהם? ושוב שאלה: לאיזה עולם אתה משייך את עצמך? אם אתה שייך לעולם האקדמי (אין הכוונה לממסד האקדמי), מה יגרום לאותם הנמצאים בעמדות השררה לשמוע את תורתך? ואם ישמעו, מדוע שינהגו בה בשונה ממה שנהגו במה שלכאורה שמעו מחכמים אחרים? אולי נשאל מאפלטון את ממשלת החכמים? אך תחילה יהי עלינו להתמודד עם חכם אקדמי אחר, מיודענו פופר, שהציג את משנתו של אפלטון בצורה שונה (The Open Society and Its Enemies). מה שמוליך לשאלה אחרת: איזה סוג של משטר מתאים לחברה האנושית? האם הדמוקרטיה המתבססת על פתרונות רציונליים, קרי התפשרות עם הדיעות השונות של מרכיביה ואינה יודעת להתמודד עם אמונות השוללות אותה? או אולי משטר פשיסטי, העושה מניפולציות ברגשות הקמאיים של נתיניו? או אולי משטר מקרטיסטי, ''לאומי'', קרא לו איך שתקרא, מהסוג המתפתח בארה''ב אחרי nine eleven? זוהי מעין תשובה להצעתך לפתח מודל מתמטי לבעיית הקיום. יש לי את התשובות שלי לשאלות הנ''ל ואני ואתה מסוגלים להוסיף עוד שאלות מהותיות כהנה וכהנה. אסתפק באמונה בתהליכים חברתיים. מאחר ושנינו מאמינים שהאדם, ככלל, נכנע לחוקי הקיום של הטבע, ורוצה להבטיח את קיומו והן את קיומם של צאצאיו, הוא ממציא תהליכים חברתיים המתאימים לבעיות בהן הוא נתקל. פחות טובים, יותר טובים, אך חל עליהם העיקרון הדרווינסטי. תהליך ''מוצלח'' יותר (בעיני המתבונן) יחזיק מעמד תקופה ארוכה יותר ולהפך. רומא, על כל צורותיה, התקיימה כאלף שנה. הקיסרות הקדושה, חמש מאות שנה. המשטר ברוסיה שבעים שנה. אולי פועל כאן העיקרון של טופלר (קצב ההתפתחויות ההיסטוריות מואץ לפי טור גיאומטרי). אך זה לא העיקר. תראה לי חכם אחד שניבא את ''קץ ההיסטוריה'' של אחד מהמשטרים האלה! תראה לי חכם אחד שהסביר מדוע הם קרסו דווקא בתקופה שקרסו ולא במיליון ההזדמנויות שנקרו על דרכן (דווקא יש כאלה. בשביל זה קיימת האקדמיה). האמונה השניה שלי היא האמונה בהבחנה בין כהן לנביא לבין איש המעשה. כאשר האחד מתערב בעסקי השני, משהו משתבש (ולא חסרות לכך דוגמאות היסטוריות, שחלקן מובאות בספרו של פול קנדי ''אל המאה ה- 21). למה? לי אין הסבר חכם לכך, אולי לך יש. הרי זה בעצם מה שאתה מציע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד : חיל דובדבן שהתייבש כסמפטום |
|||
|
|||
דוד ידידי, מה שמטריד אותי הוא שהמצב על כדור הארץ הולך ורע, דהיינו סיכוני השרידות הולכים וגוברים והמערכות נעשות פחות ופחות יציבות, ופחות ופחות מסודרות ולכן גם פחות מסוגלות לנטרל את סיכוני השרידות הסופניים. טול לדוגמא את המקרה שעלה היום לשיח הציבורי: החיל מדובדבן שהתייבש באימונים. זה כמובן יכול לקרות בצבא וזה גם קורה לפעמים לילדים בהשגחת הוריהם. אבל הפרטים הקונקרטיים של המקרה הנוכחי מצביעים על תפקוד לקוי של המערכות הרלוונטיות. ליקויים באותו כיוון אם גם לא זהים כמובן, התגלו לאחר תאונת המסוקים, בפרשת צאלים ב' ועוד ועוד. הצבעת על חלופות הסבר אחדות. כולן אפשריות אבל אין מסייעות לנו לפתור את חידות הפרקסיס. אני סבור שאנחנו יכולים לצמצם הליקויים במערכות אם ננקוט בשני צעדים: א. נשפר את המודל התיאורטי של בניית המערכות, תפקודם והבקרה עליהם ב.נשפר את הכשרת האנשים העומדים בראש המערכות להבין את המודל/ים ולפעול לפיהם. התרומה הצנועה שלי להבנת המצב היא שראשי המערכות שהם אנשי השררה במדינה ובתת מערכותיה, וגם כמובן באוניברסיטאות יעשו את הכל כדי לנטרל את השיפורים מכיוון ששיפורים אלה יפגעו בשרידותם, במובן הרחב. מה התועלת בתרומה זאת מעבר לפוריותה (לדעתי) - כשאנשים יבינו שראשי המערכות מסכנים את שרידותם של המערכות ושרידותם האישית הם ישקיעו אנרגיה אינטלקטואלית לנטרל את האיום הזה - של ראש הממשלה על מדינת ישראל, של הרמטכ''ל על צה''ל ועל מדינת ישראל, של רקטור האוניברסיטה, ראשי הפקולטות והפרופסורים מן המניין על האוניברסיטאות, של מנהלי תיטארון הבימה ותיאטרון הקאמרי על רמת התיאטרון בארץ וכו'. אין לכל זה קשר עם הויכוח (לפי התפיסה הניטשאנית) בין פופר לאפלטון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הצבא נועד להבטיח את בטחון המדינה ולא את שרידות |
|||
|
|||
המדינה. אילו נועד הצבא להבטיח את שרידות המדינה, לא היתה בריטניה מכריזה מלחמה על גרמניה בעקבות פלישתה לפולין במזרח אירופה. בטחון כולל גם מרכיבים המתייחסים לאופן הקיום ולא רק להתמדת עצם הקיום. כך, ניתן להמשיך בשרידות תוך שעבוד או כפיפות לכוח עריץ. שרידותך תשמר, אך לא בטחונך. שרידות ניתן לכופף לכל קפריזה של כוח עדיף. בטחון - מאפשר שמירת והרחבת הקיום הראוי. השרידות -נטולת חוט שדרה כלשהו, ונעדרת כל גוון של טעם וערכיות, ומצדיקה כל סאוב וזנות. לכן - חתירה לשרידות גרידה מקוממת כלפיה כוחות וקואליציות עדיפות - ועל כן החתירה לשרידות עשוייה תכופות לטרפד את הקיום. מכיוון שהתנאי לחתירה לשרידות הינו עצם השרידות, ומכוון שהחתירה לשרידות עשוייה תכופות לפגוע ביכולת לפעולה שרדנית ובתנאי הבסיס לה, שהוא הקיום, הרי שבשמירה על הקיום יש חשיבות לפעולה המוכוונת לבטחון, ויש בעיתיות רבה בפעילות המוכוונת לשרידות. כך למשל, מיעוטים אתניים שפתחו בגלל מצוקתם אסטרטגיות שרדניות חסרות חוט שדרה וקצרות תווך, שילמו על כך מחיר יקר: תכופות - שנאת אוכלוסיות נרחבות, וקלות הסתת אוכלוסיות אלה לפגיעה בקיום המיעוט השרדני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אודה למי שיתן לי לינק למאמר של פוקויאמה |
|||
|
|||
בהודעתו ציין אורי שקרא בהארץ מאמר של פרנסיס פוקויאמה שכותרתו ''משהו השתבש בקץ ההיסטוריה'', אך משום מה לא הצלחתי לאתרו באתר ''הארץ''. אודה למי שירשום כאן את הלינק המתאים (או יפנה אותו בדואל אלי). באותה מידה יכול להועיל לינק למאמר באנגלית. בתודה מראש, שמעון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשמעון |
|||
|
|||
נשלח אליך בדוא''ל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מספר הערות הבהרה |
|||
|
|||
לד''ר רוזנבלט רב שלומות ההרחבה שלך אכן הבהירה את כוונתותיך, אך פתחה שאלות נוספות: 1. מקובל לחשוב שתכונה גנטית שאין לה שימוש מתנוונת או נעלמת. על כך דומני שלא רק לנו אין חילוקי דיעות. ההערה שלי כוונה לגבי ''סיבות'' אפשריות לניוונה, ומאחר ואין זה תחום עיסוקי, שאלתי לדעתך; ועל כך לא קבלתי תשובה. להזכירך, בין אפשריות ההסבר מניתי את סוג הסיכון הקיומי ואת מידת ההגנה וסוג ההגנה שמעניקה הסביבה. למרות שהסיגנל הבסיסי ''עמית-טורף'' הינו תכונה גנטית, הרי שנוספים עליו רבדים נלמדים, ולו רק בגלל הפערים בין זמן התגובה של המנגנון הגנטי לסכנות קיומיות מזדמנות. אשמח מאד אם תתייחס להשערות נשלפות אלה. 2. תרגום הקוד הגנטי להתנהגות הבין אנושית, לדעתי מסוכן מאד (להזכיר את ההיסטוריה?). הייתי מהסס מאד לפני ייחוס תכונות גנטיות לקבוצות של בני אדם או לפתרונות המוצעים על ידם. ייחוס זה מופרך מראש ולו רק בגלל קצב התאמתו של הקוד הגנטי (שיחידת הזמן שלו אינה נמדדת ביחידות זמן של ההיסטוריה האנושית). האם לדעתך האנטישמיות היא תכונה גנטית? האם לתכונות חברתיות כהתייחסות אל השונה, בתוך החברה האנושית, יש קוד גנטי משלו? אם מישהו מפרש את העולם בו הוא חי בצורה שונה משלך, וממילא ממציא פתרונות השונים משלך לסיכון קיומי מזוהה, האם פרוש הדבר שאינו אלא לוויתן מתאבד? לשאלות אלה, שלי כלשעצמי יש תשובות פרטיות שאינן מעניינות, נועדו רק להצביע על המדרון החלקלק שאליו מוביל ''הקשר הגנטי''. בברכה דוד פלד | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| To David Peled: Still Genetics |
|||
|
|||
לדוד פלד, השלום והברכה: אני מודה שלא הצלחתי לרדת לנבכי מחשבותיך ולהבין את שאלותיך בנושא הקשר הגנטי לתהליכי שרידות אשר בכל חיה בכלל ובאדם בפרט. מאידך, רק כדי לתת לך חומר למחשבה, אספר לך שהשפעתם של הגנים על חיינו כה רבה עד כי, בתהליך האבולוציוני, נוצר בכל תא בגופנו, גן אחד בודד שכל מטרתו הוא לחסל אותנו. לגן הזה קוראים P53. מולו עומד גן שמדכא אותו ולא נותן לו לפעול לחיסולך. מצב זה מתקיים עד שיום אחד, הגוף שלך ''מבין'' - על ידי ירידה בכמות האורגזמות שלך - שאתה כבר לא ''רפרודוקטיבי'', שאתה כבר לא מנסה לשכפל את ה-DNA שלך. או אז, הגן המדכא מפסיק את הדיכוי והגן P53 נותן הוראה לתאי הגוף שלך, להתחיל להתאבד, בתהליך שנקרא ''אפופטוזיס'' או, בשפת הדיוטות, ''הזדקנות''. לכן, אדם שהולך ומזדקן, גופו נעשה כחוש וצנום. ההסבר הנ''ל יכול להיראות לך כבדיחה אבל הוא לא! ברגע זה, קיבלת ממני, מידע שרידותי. כי כעת, הנך יודע שעליך להרבות בהנאות הגוף והמין לא רק משום שזה כיף ונעים אלא משום שריבוי אורגזמות יחזיק אותו חי ויתן לך סיכוים טובים יותר לשרוד הרבה. ולשאלתך בנושא ''סיבות הניוון'': כל דבר שמתנוון אצל יצור חי כלשהו, עושה זאת על חשבון פיתוח מנגנון קומפנסאטיבי (פיצוי). ניוון ללא פיצוי גורם לחיה להכחד לאלתר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למשה : אורגזמה כמושג שרידותי מרכזי ולא רק במין |
|||
|
|||
מכאן שעלינו לא רק להרבות באורגזמות, אלא גם להקדיש מחשבה מהיא ''האורגזמה הלאומית'' או ''המערכתית'' כדי שלא נזדקןכאומה או כמדינה, ואיך למנוע מאויבינו אורגזמות כדי שהם יזדקנו ויאיימו פחות, עד השמדתם העצמית הסופית. מענין לענין באותו ענין של מרכזיות הגנטיקה בחיים: יש היום ידיעה ב''הארץ'' שכותרתה: ''לאדם גרסה ייחודית של הגן על דיבור ושפה'' שם הגן FOXP2 באותה ידיעה מצוטט חתן פרס נובל רנטו דלבקו שאמר: ''רצף הדנ''א של האדם הוא המציאות מיננו וכל דבר שקורה בעולם תלוי ברצפים אלה''. דוד פלד הביע פעמים אחדות הסתייגות מן הגישה הביו-חברתית ומן המרכזיות של הגנטיקה בתובנות חברתיות. הוא רמז גם לשימוש שעשו הנאצים בגישה הזאת. כדאי לפלד לזכור שתורת הגזע של הנאצים היתה גנטיקה אידיאולוגית ולא מדעית. ואגב גם הפיסיקה הגרעינית מסכנת את חיי אדם, ויותר מתורת הגזע של הנאצים, ובכל זאת לא נטען בשל כך שאין היא תקפה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: פרדוקס מושא הגזענות המניח שהגזענות תקפה |
|||
|
|||
אם יהודי אומר שתורת הגזע הנאצית תקפה, הרי שאמירותיו לא תקפות לפי תורת הגזע (שכן אינו מסוגל ליושר, יצירתיות ושאר שיקוצים). זאת בדומה לאיש כרתים האומר: כל הכריתאים שקרנים - הפרדוקס הידוע מימי קדם. אם אמירותיו אינן תקפות, כך גם לגבי טענת תקפות תורת הגזע. יוצא שאם צדק, טעה, דהיינו תורת הגזע בהכרח שיקרית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למיכאל: הפרדוקס הוא מנקודת מבט הנאצים לא |
|||
|
|||
מנקודת מבטנו או כל אחד אחר. ומכיוון שהגנטיקה היתה לנאצים אידיאולוגיה בין כה אין להעריך אותה לפי אמות מידה של אמת. שהרי אידיאולוגיה היא כלי רטורי על מנת לשכנע ולא להוכיח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: פרדוקס הינו מבנה בלוגיקה פורמלית כמו 2+2=4 |
|||
|
|||
ולא כרוך בנקודת מבט, כשם שבמשוואה 2+2=4 נקודת המבט אינה קשורה כלל. הפרדוקס ''כל הקריטאים שקרנים, אומר קריטאי'' הינו עניין לוגי טהור, בלי קשר אם המציג פרדוקס זה על הלוח הינו גרוזיני, צ'רכסי, נאצי או בולס שיקמים בערבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בא לי להגיד: ד''ר מילשטיין, מספיק עם השטיקים האלה |
|||
|
|||
הרי אתה יודע יפה מאד שאתה מטעה את הקוראים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על מנגנון ההשמדה העצמית |
|||
|
|||
למשה שלום לצערי לא קבלתי ממך תשובות לשאלות שהעליתי שהעיקרית בהן היא האם אתה סבור שקיימים הבדלים גנטיים בין חברות של בני האדם המשפיעות על יצירת דיעות קדומות של קבוצה אחת כלפי השניה? לתשובה חיובית יש משמעות מרחיקת לכת, כפי שהשתמע משאלותי. מאחר והצהרתי על בורותי בנושא הגנטי אין לי אלא אמונתי שלא כך הם פני הדברים. אם תספק הוכחה אחרת, הרי שיש בכך הצדקה מדעית לתורות המפורסמות שהתפרסמו בשנות השלושים והארבעים של המאה השחורה. שוב, אני רק רוצה להאמין שלא כך הם פני הדברים. שאלה עקרונית נוספת שלא התייחסת אליה היא יחידת הזמן הגנטי שארכה גדול בסדרי גודל מיחידת הזמן של ההיסטוריה האנושית (האם 2000 שנה משתקפות בדרך כלשהי בשינויים גנטיים?) באשר למה שכתבת. באחת התגובות שלי לאורי נתליתי בהסבר מטא-ביולוגי, הטוען שהטבע דואג לקו הייצור, קרי המינים (Spcies) על חשבון הפרט הבודד, שאינו מעניין את הטבע. הדוגמה שהבאתי היא בדיוק הדוגמה שלך. אורכו של כושר הרפרודוקציה מוגבל למספר שנים בודדות, ולאחר מכן מתנוון והולך. נוזל הזרע של זכר בן 20 בהיר ותכונות תאי הזרע הם בשיאם. אצל זכר בן 40 נוזל הזרע עכור, והתכונות של תאי הזרע נגרעות ופוגעות ביכולת ההפריה. כאשר הפרט מגיע לשלב זה נפגעת המערכת החיסונית שלו, הוא פגיע יותר למחלות, וגם התפקוד הפיזי שלו מדרדר. בשלב האחרון, הטבע פוגע בזיכרון (הסניליות), תופעה שאינה אופיינית רק לחיות אלא ניתן למצוא אותה אפילו אצל חמורים, שלא לדבר על פילים (התופעה התגלתה בגני החיות, שבהם אורך החיים עשוי להיות גדול מאשר בטבע). כן, אכן התגלו חמורים סניליים! ההסבר לכך הוא בפגיעת הטבע ביכולתו של הייצור החי למצוא מזון. הטבע, פרוש הדבר - מוות. אתה רואה משה שהכל מסתדר עם מה שכתבת. מה שלא מסתדר לי זה הגלישה מעובדות מדעיות להסברים על חברה אנושית שאינם עולים בקנה אחד עם :יחידת הזמן הגנטית'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| Genetics and Human Behave |
|||
|
|||
לדוד פלד, השלום והברכה: לשאלתך, האם אני סבור שקיימים הבדלים גנטיים בין חברות של בני האדם המשפיעות על יצירת דיעות קדומות של קבוצה אחת כלפי השניה? - אינני סבור כך. הגנים לא דואגים לנו בכלל! DNA זו מולקולה שרק יודעת לשכפל את עצמה וליצור אורגניזמים על ידי סידור נכון של ''בלוקים לבניה'' הקרויים חלבונים. בתהליך הזה, נוצרו מיליונים של מוטציות ומיליונים של אורגניזמים שונים ומשונים, מאמבה חד-תאית ועד טירנוסאורוס רקס, כולל האדם. מתוך מיליוני החיות שנוצרו, נשארו רק אלה עם שלושת המנגנונים שהסברתי לך. כל האחרים נכחדו. התפתחות המוח אצל החיות, פגעה ביכולת השרידותית של הפרט היחיד אצל חיות רבות כי התפתחות זו העבירה את השרידות של רך הנולד להוריו. בהמשך לחייו של רך-הנולד, עליו לקבל מהוריו את מה שלא קבל מהגנים. הדוגמה הבולטת היא האדם. כה מפותח מוחו עד שהוא יכול היה לדאוג לצאצאיו במשך שנות ילדות ארוכות. השכל האנושי הפך את החיים לקלים ונוחים והאדם הפסיק (או צמצם מאד) את תהליך העברת מושגים שרידותיים לצאצאיו. לשאלה השניה שלך, אכן תהליכים גנטיים פועלים לאט ומה שיש לנו היום הוא תוצאה של אבולוציה בעלת מאות מיליוני שנה. בתהליך הזה, פעלו גורמים חיצוניים רבים הקרויים בשם ''ברירה טבעית''. מינים חדשים (שהחלו מפרט בודד שונה מהאחרים), שרדו, אם היו להם את שלושת המנגנונים עליהם סיפרתי. מינים אחרים, בעלי מנגנון אחד או יותר פגום(ים), נכחדו מיד ובאכזריות. לשאלה האחרונה: טיב הזרע בגיל 40 ומעלה לא חשובים. מספר האורגזמים כן. בדצמבר 1997 פורסם מאמר בחוברת British Medical Journal עם תוצאות של מחקר חשוב מאד. במהלך 10 שנים נבדקה באנגליה, קבוצה של כמעט אלף גברים בגילים 45 - 60 אשר הסכימו לחשוף את חייהם המיניים בפני החוקר. בקבוצה של High Frequency Orgasm (פעמיים-שלושה בשבוע) מתו 50%פחות מאשר בקבוצה של Low Frequency Orgasm (פעם\פעמיים בחודש או פחות). 50% זה לא דבר של מה בכך! האורגזמה מעבירה לגוף את המידע שאתה עדיין רפרודוקטיבי, שאתה עדיין מנסה לשכפל את ה-DNA שלך. הגוף לא יודע איזה סוג של זרע נשפך או אם הזרע נשפך לתוך נרתיק של אישה פוריה או במעי הגס של הומו, או ביד, באוננות. הגוף מקבל את המידה שהתהליך הביולוגי המהווה מהות החיים (השכפול לצורך המשכיות), עדיין ישנו. או אז, הוא לא נותן ל-P53 להורות לתאים להתחיל להתאבד. לכן, להרבות במספר האורגזמות, זו ההמלצה הכי שרידותית שאני יכול לתת לכל אדם. זו גם הדרך להקטין את הסיכוי שתאי המוח יתאבדו בהוראה גנטית ויגרמו לשיטיון (דמנציה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה |
|||
|
|||
אני מודה לך על המידע. בברכה דוד פלד | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי