  
  
  
|
 |
|
||
  מחדשות היום |
|||
|
|||
''השבוע הוכח באופן חד-משמעי עד כמה הימין המתלהם, הקיצוני, הפרנואיד וההזוי, הפחיד אותנו לשווא. הם כל הזמן הזהירו והפחידו אותנו מקטיושות באשקלון, ועכשיו התברר לעין כל כי מדובר בסך-הכל בקסאמים שמאסמים; צינור מעופף'' התפרסם ב''ידיעות אחרונות'' מהיום (7 ליולי, 2006) http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-194,00.html | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| דעות היום תגובה 80068 - זה לא חדשות |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמירה שמצטט בר ניר אינה חדשות |
|||
|
|||
אלא תזכורת לדיעות המנסות להנמיך במשמעות ירי הקסאמים ולחיות בצידן כאילו לא קרה כלום. ככה הסתגלנו לחיות ולעשות שלום לצד פיגועים וככה אנחנו סוללים את הדרך להמשיך ולחתור לשלום לצד המשך ירי קסאמים על ראשינו. שהרי תמיד יאמרו הידענים שלא הרשות או ההנהגה המדינית הפלסטינית היא המייצרת טרור ולכן אסור לפגוע בה ויש להתקדם במסלול השלום. זו אחיזת עיניים, או בביטוי חמור יותר ומתאים יותר הייתי אומר שזוהי ''הזניית השלום''. לעומת זאת ירון לונדון עם כל השקפתו הפוליטית מבין שמדובר כאן עלתופעה שאסור להשלים עימה והוא מגיע למסקנה ש''מעתה נעשה מה שעושות מדינות, כאשר מופצץ שטחן הריבוני. הן משיבות בירי למקור הירי, יהיה אשר יהיה.'' http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3267366,00.h... . נדמה לי שאפילו יוסי ביילין אמר שצריך לסגת מעזה ועם הקטיושה הראשונה לחזור צבאית פנימה ולטפל בבעיה. אבל מי שמסתכל על מחבל מתאבד או פצצה בתחנה המרכזית כאירוע שיגרתי שאפשר לחיות איתו לעשות שלום לצידו, מפיל את כל תפיסת העולם עליה הוא מבסס את אמירתו. המשמעות היא שכל עוד הפלסטינים, ממשלת הרשות ומטה, יפעלו כיחידות טרור אין שום סיכוי לעשות איתם שלום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואף על פי כן חדשות הן |
|||
|
|||
המובאה שהבאתי כאן מ''ידיעות אחרונות'' איננה מתארת ארוע שהתרחש, ובשל כך, טכנית, ניתן להתייחס אליה כאל ''לא חדשות''. הכתבה המלאה מתארת שורה שלמה של תרגילים באקרובטיקה אינטלקטואלית (אני הבאתי רק קטע קטן מתוך הידיעה המלאה) המתנהלת בימים אלה למול עינינו בחוגי השמאל הנאור כדי להוכיח שמעשה ההתנתקות שבוצע בשנה שעברה ההוא סיפור הצלחה, ושמצבה של מדינת ישראל השתפר בבית ובעולם בעקבות התרגיל הנואל הזה. מאחר והיא מתארת מה שמתרחש במציאות הכותרת שנתתי לה --- ''מחדשות היום'' היא בהחלט במקום. אבל מסתבר שהסיפור לא נגמר. אולמרט החליט לבקר בעיירה שדרות (אני מניח שזו הוראה שהונחתה עליו מטעם צוות הפרסומאים המנהל את המדינה, החושש לשחיקה בתדמיתו של ראש הממשלה). הביקור התקיים בסודי סודות, ורק בדיעבד, אחרי סיומו, נודע לציבור על הארוע. הנימוק הרשמי למעטה הסודיות --- למנוע מהפלשתינאים סיבה להגביר את שיגורי הקאסמימ (שמאסמים?) בעת הביקור. לכאורה זה אינו שונה מביקורו המפורסם של הנשיא בוש בעיראק לרגל חג ההודיה, שגם הוא נערך מאחורי מסך של סודיות מוחלטת. אין לי ספק שאולמרט מרגיש די נוח כשמשווים אותו לנשיא בוש. אבל בכל זאת יש הבדל קטן. הנשיא בוש נסע למקום הנמצא בקצה השני של העולם, מקום בו מתנהלת מלחמה בלתי פוסקת עם גל של מחבלים מתאבדים והתקפות אותן הצבא האמריקאי איננו מצליח לבלום. אולמרט נסע לבקר בעיר הנמצאת בתחומי מדינת ישראל, פחות משעה נסיעה ממרכזי האוכלוסיה של המדינה, מקום האמור להמצא במצב של שלום. יש הגיון והצדקה לשמור בסוד את לוחות הזמנים ואת התוואי של תנועות ראש הממשלה. אבל להסתיר את עצם הכוונה לבקר במקום מסויים בארץ? האם דרושה הוכחה יותר חזקה לכישלון הקולוסאלי של מדיניות ההתנתקות שאולמרט מתעקש עדיין לחזור עליה בשם אחר? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההבדל הוא הדבר המהותי |
|||
|
|||
כמו שאמרת. ראש ממשלת ישראל מפחד לבקר בשדרות מפחד הטרור. והוא מסתיר זאת גם מראש העיר אליה הוא הולך. וחמור מכך, כבר שהגיע לשם הוא מתחמק מלהיפגש עם אנשי תנועת המחאה המקומיים. אולמרט בא, נגע ופרח. עכשיו יהיה כתוב ברזומה שלו שהוא ביקר את שדרות תחת אש והבטיח בטחון לתושביה. זוהי פופוליסטיקה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי