  
  
  
|
 |
|
||
  תלוי אם זה מהמשפחה של המגדיר |
|||
|
|||
...מבחינתי ''הרבה'' זה מעל 10. כמו בפיגועים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אם כך |
|||
|
|||
האם יש הבדל בין הרג של 10 אנשים, להשמדת כפר שלם? האם יש דבר כזה טבח קטן או גדול? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דינה אל תהיי משתתף זול |
|||
|
|||
דינה...הערתך ''תלוי קרבנות במשפחה'' וכו' אינה במקומה....אין צורך להעליב איש. את מזכירה את קאטו הרומאי,שבכל עניין ועניין הוסיף את ''קרתגה צריכה לפול'' התרשמותי היא שיש לך יכולת לתרום בנושאים נוספים וחשובים. באשר לויכוח האין סופי על ''טבח'' ודעותיך המוחלטות בעניין הסכסוך הישראלי פלסתינאי בכלל - הרשי לי (בלי פטרוניות!!!) לצטט (הורציאוס) credat judaeus apella יאמין בזה היהודי אפלה-כלומר אבל אני לא אאמין או..אשרי המאמין....... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יורם, קראתי זה עתה את תיאור מעשי צה''ל בג'נין |
|||
|
|||
יום יבוא וישאלו אתימולוגים אם ''מג'נון'' בא מתוך תיאורי החיילים בקרב. התיאור, בעיתון שמהווה News for Jews בדרך כלל, בעיתון שתומך בציונות ובתוצאותיה, ידיר שינה מעיני כמו תיאורים דומים שגדלתי עליהם, תיאורי זוועה שמקומם לא יכירם בשנה זו של ההיסטוריה. אני מצרפת את הקישור -- צריך להירשם, אבל זה בחינם. קרא עד הסוף וספר לי איך היית מרגיש אם הסיפורים היו על קרובי משפחתך. (אני יודעת -- גדלתי על סיפורים כאלה.) קישורים: תיאור מפורט של מה שקרה בג'נין -- בריכוך של הניו יורק טיימז: http://www.nytimes.com/2002/04/21/international/midd... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קראתי ו.....?????? (לדינה) |
|||
|
|||
דינה תודה עבור הקישור.קראתי ולא מצאתי שום דבר חדש ובוודאי שלא אישור ''לטבח'' באשר לעצם השאלה,הרי שכל אחד מאתנו,בכל מחנה,יגיב באופן אישי לפגיעה בבני משפחתו, או חוויה שעבר. כך קרבן טרור בבית- קפה, כך פלסתינאי שנפגע בתגמול. אסור לערבב תחומים.יש פצפיזם לשמו המתנגד לכל מלחמה.האם לכך את מתכוונת??? והנה עוד דוגמא לחוויה אישית בהחלט. בשנת 1948 נערך בדרום מערב ירושלים קרב סן-סימון. ילדי השכונה בה גדלתי,שוטטו עם הפסקת האש בכוון מלון סמירמיס ההרוס (אינני יודע איך קוראים היום לאתר?) ומשם הלאה,בהנהגת אורי בן האחת עשרה,ישר לחומות המנזר (היום שערי סומר כשאני חושב על ההעזה הילדותית!) במנזר ראינו גווית נזירה. התמונה לא נמחקת.כשגורשנו והוחזרנו הביתה במשוריין קבלתי מאחד החיילים למזכרת,קסדה גרמנית של חלל עירקי כנראה.השמורה בידי עיד היום. הקרב עניין אותי בשנים מאוחרות בגלל השתתפות לוחם פלמ''ח ממכרי, שטען שאינו זוכר ''נזירה הרוגה'' לימים הכרתי באלכסנדריה מצרי שלחם במלחמת 1948 עם פלוגת מתנדבים מצרית,שנשלחה מטעם ''האחים המוסלמים'' (עיקר מעלליה היה בקרב על רמת-רחל) סיפרתי על הנזירה ההרוגה והאיש הגיב מייד וללא היסוס ''שהחיילים היהודים טבחו עשרות נזירות קתוליות''. בסן סימון לא היה טבח ובוודאי שלא טבח נזירות.אני משוכנע שראיתי נזירה שרועה מגואלת דם על הרצפה בפתח אחד המבנים שבחצר אך הנה...סיפור מעיני ילד מסופר למבוגר ממחנה אחר וכבר נבדה ''טבח נזירות קתוליות'' צריך להזהר ושוב להשמר מהיסחפות בתאורי זוועה ולהקפיד על כך שלכל ארוע יוצמד תיעוד מתקבל על הדעת-אחרת הכל הופך ''לילקוט כזבים'' שלנו ושלהם.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, התנגדות לכל מלחמה היא מעשה ראוי |
|||
|
|||
מלחמה היא שלב קיצוני בסכסוך, היא לא נוחתת על צד כלשהו יש מאין. מנהיג שמרשה לדברים להגיע עד כדי כך, כשל. על אף סיפורך (שכולל, אגב, את פשע המלחמה שקוראים לו ביזה) -- זוועות ג'נין חוזרות לא מפי ילד אחד או קבוצת ילדים אחת. אני שומעת אותם כבר מיום השואה (כמה סימבולי), בטלפון, במכתבים אישיים, בידיעות מתוך ג'נין ומתוך אנשים שנכנסו ויצאו, מפי עיתונאים לאחרונה ומפי מתנדבים בארגונים לא-ממשלתיים שונים. הצד הישראלי אומר -- ובצדק, מבחינתו! -- שהבחור בן החמישים, חולה סוכרת, שהסכים בלב כבד לעזוב את ביתו ונשא בידיו שקית פלסטיק ובה מעט בגדים, יכול היה באותה הקלות לשאת פצצה בידיו, ומשום כך ובתוקף הנסיבות, היה בן מוות. אבל חשיבה זו הופכת את כל הפלשתינאים לבני-מוות, בסופו של עניין. שהרי אסור להם להתרבות ולמלא את הארץ ולצורך כך גם נמנעים מהם תשתיות וחינוך ובריאות ואפשרות לבנות וצעדיהם מוצרים (ואתה יודע את כל זה, ולא ממני). והשאלה היסודית היא: האם דרכה של ישראל מאפשרת *הימנעות* מאניהיליזציה של הפלשתינאים? כרגע איני רואה דרך כזו. והדבר פסול מיסודו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי