  
  
  
|
 |
|
||
  אני שולל את פרשנותם של אותם הסטוריונים |
|||
|
|||
למיטב העובדות ושיקול הדעת, זו אינה הפרשנות לכתבי ז'בוטינסקי, אלא דווקא הפרשנות שאני הבאתי. מנגד יש לטענתי אימותים מהצד הפלסטיני גם כן. יהודים זכרו וזוכרים את ארץ ישראל כקולקטיב לאומי, ערבים זוכרים כ''א לעצמו את הבית והשדה שעיבד תגובה 68354 (מעניין, מ-1988). וזו תוצאה של זהות לאומית יהודית אל מול זהות משפחתית/חמולתית ערבית. גם אבי זכר את ביתו המרווח ואת מפעל הטקסטיל שהיה לאביו באירופה לפני השואה. אין זה מעיד כלל על רצונו של אבי לממש את זכותו הלאומית באירופה. דראושה זוכר את היהודים מטיילים בארץ רק לאחר 1967. אני זוכר את הנערים והנערות מטיילים/ות הרבה לפני כן, גם בטרם אני טיילתי, עוד לפני קום המדינה. וגם לפני 1967 במסעות התנועה ובית הספר (זכור לי מסע ''מים אל ים''). וקצת דמגוגיה בהמשך. אבל ראוי לשמוע וללמוד. בכל מקרה תקומת עם חדש אינה ''זבנג וגמרנו''. זה שבתחילת המאה היו ניצנים שאפשר לפרשם בסימנים ללאומיות לא מעידים עדיין על לאומיות, בלא מתקיימת מאסה הכרחית של תנאים - שעיקרה גם בתודעת הכלל שלא היתה קיימת במחצית הראשונה של המאה. גם לא היתה לכידות של כל מרכיבי החברה הערבית והסכמה ללכידות זו. נניח שטענתך נכונה, כי אז הבריטים כבר נתנו לערביי ארץ ישראל את מבוקשם ע''י כך שהקצו את מחצית המזרחית (הגדולה של) 'פלסטין' כבר לערביי פלסטין, ולכאורה אם טענתך היתה נכונה הם היו צריכים לראות במהלך הזה את הגשמת לאומיותם. אבל זה לא קרה. כי בעצם לא היה מה להגשים http://www.drberlin.com/palestine/history.htm . גם בין 1948 ל-1967 ערביי השטחים יכלו להקים מדינה אילו רצו. אפילו יכלו להקים תנועה להקמת מדינה פלסטינית אילו רצו באמת. אבל הם לא רצו, כי: א. הית להם כבר מדינה היא ירדן (ומצרים). ב. כי הם לא רצו באמת להקים מדינה נוספת, בודאי לאפלסטין, אלא רק רצו להשמיד את המדינה היהודית (בלשונם המעודכנת ''הישות הציונית''). כלומר, גם במבחן המעשה המאוחר יחסית לא עמדו ערביי פלסטין בכל ההגדרות המבטאות עם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אינך עונה לשאלתי |
|||
|
|||
השאלה שלי (תגובה 78311) לא בהכרח מתייחסת לזכויות למדינה. אנא נסה להסביר לי איך אתה מבין את הקשר בין סעיף 3 והשאלה שלי. מה אפשר עלינו ללמוד מהנסיון (מימוש נכסי עבר) שרוכשים יהודים בפולין, למציאות שלנו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בודאי ש עניתי לפחות לשאלתך הראשונה |
|||
|
|||
עליה אנחנו מתווכחים כאן מעת לעת כבר חצי שנה. טענתי כלפיך היא שאתה מפרש לא נכון את דברי ז'בוטינסקי, מכנה את דבריו כאילו הוא מדבר על ''עם פלסטיני'' (שזה שם של מי שנקראים היום פלסטינים אימצו אותו בנוסח הזה רק אחרי 67'. גם באמנה הפלסטינית הם מכנים את עצמם ''ערביי פלסטין'', ''ערבים פלסטינים'' ו-''פלסטינים'' וכו' ולא כ''פלסטינים'' בלבד). לגבי סעיפים 2 ו-3 אין המקרים דומים בכלל. כל טענתי כנגד הפלסטינים לא צריכה להשפיע על אמירתך בסעיף 2 שעלינו להתייחס בכבוד לזכויות הפלסטינים, כפרטים וכקבוצה. הרי בסך הכל אנחנו יהודים רחמנים בני רחמנים. אם כי בשלב זה קשה לממש את הכוונה כי שני הצדדים עדיין בסכסוך מר. אבל במידה וכשתגיע שעת ההשלמה, אין ספק שכל צד יפוצה (עם הקיזוזים המתחייבים). אני עדיין מחכה לשעת ההשלמה (ולאו דווקא השלום). מעבר לכך למדינת ישראל אין בשלב זה כל סכסוך עם יהדות איראן, אתיופיה, רוסיה וכו' וכמדינה ציונית היא מחוייבת לדאוג להם ולקלוט אותם בצורה הטובה ביותר בחברה הישראלית. בתוך כך אני כולל את אזרחי ישראל הערבים (לצערי, לא אחת אנחנו נכשלים). בטח שישראל צריכה לדאוג לעולים לפני דאגתה לפלסטינים, שהם כרגע בכלל בחזקת אוייב. שהרי יש סיבה למצבם של הפלסטינים והיא בעיקר מוטלת על כתפיהם. לגבי סעיף 3. אינני מוצא כל דימיון ושוויון בין מצב יהודי השואה באירופה לבין מצב הפלסטינים בישראל. כי: א. יהודי אירופה לא היו צד לסכסוך שפרץ שם, אף אחד לא שאל אותם ולא התייעץ עימם. הם היו קורבנות סתם רק בשל היותם יהודים בלבד. היהודים לא חתרו לזכויות היסטוריות לאומיות תחת הנכסים של העמים היושבים שם, יהודים לא סיכנו, לא רצחו ולא ביצעו פיגועים כנגד העמים האירופאים, להיפך, היהודים תרמו תרומה תרבותית, כלכלית וחברתית גדולה מעל מספרם לכל חברה בה פעלו. ובכל זאת, האוייב האירופאי הנאצי ראה ביהודים את הרע המושלם שיש להכחידו מעל האדמה ועשו מעשה של השמדה שיטתית בהם. לכן, כל תביעה של יהודים שארי הפליטה להחזרת נכסים ולתשלום פיצויים היא ראויה ביותר מבכל בחינה, מוסרית, פרקטית, כלכלית וכו' ב. הערבים בכלל וערביי ארץ ישראל כקבוצה ראו את היהודים כפולשים לשטח לא להם וכמי ששברו את המשוואה הסוציולוגית-דתית של המעמד המישני של היהודים בחברה המוסלמית. הם התייחסו ליהודים בעלי התודעה המדינית-לאומית החדשה כאל ישות זרה ובלתי רצויה במרחב ערבי מוסלמי. לכן הם ראו את ''הישות הציונית'' כגורם מאיים, מפריד ומפורר את המשוואה הזו. לפיכך הם התנגדו ולחמו נגד הקמת מדינה יהודית עוד בטרם הוקמה. הקרב היה בין שתי ישויות על זכויות הגדרה כשאת המלחמה יזמו הערבים (גם ערביי ה'פנים' וגם ערביי ה'חוץ'). לפיכך עניין האשמה הוא בעייתי ביותר. * אלה שטוענים שאין ליהודים כלל זיקה לארץ ישראל ואין להם כל זכות להקים מדינה בארץ ישראל וכל המפעל הציוני הוא קולוניאליסטי ותוקפני, צודקים בטענתם שכל האשמה מוטלת על ישראל (כבאה כוחם של היהודים/ציונים). * אלה שטוענים שארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל ועם ישראל ראוי להקים את מדינתו הלאומית על אדמת ארץ ישראל וכל המתנגד לכך הוא גזען, חותר רעות ואיש אפרטהייד משית את תוצאותיה ההרסניות של המלחמה על התוקפן – הערבים. הויכוח הזה עדיין מתקיים בליבת החברה הערבית המזרח תיכונית ובכמה עלים נושרים (הסטוריונים חדשים) בחברה הישראלית. וכפי שאמרתי למעלה ביחס לסעיף 2, על אף שישראל אינה נושאת באחריות ל''קטסטרופה'' של הפלסטינים וכל התנהלותם השערורייתית מאז ועד עתה, הרי שאני מוכן שישראל תישא באופן חלקי וסימלי בהוצאות השיקום בעתיד של החברה הפלסטינית לצורך ה'השלמה' ההסטורית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי