  
  
  
|
 |
|
||
  מספר הערות על ''טרור'' |
|||
|
|||
הפיסקה השלישית שלך, המציגה את הבעייתיות בהגדרת הטרור, אכן מעוררת מחשבה. במדע המדינה הוגדר פעם הטרור כ''נשקם של החלשים''. מאז זרמו הרבה נחלי דם של נפגעי טרור ומן הראוי לבחון את ההגדרה הזאת מחדש, במקביל להבחנה שלך '' סלע המחלוקת הוא בין אלה הטוענים שאת הטרור יש להגדיר ע''פ מבצעיו ושיטות הפעולה שלהם, לבין אלה הרוצים שהטרור יוגדר ע''פ המטרות/קורבנות''. לטרור אספקטים מגוונים ובוא ננסה להתמקד בהיבט אחד שלו – השגת מטרות מדיניות, הגם שגם להגדרה זו נדרשות הבהרות (כמו: כיצד תבחין בין מטרה ''מדינית'' לאחרת? או: האם זריעת פחד אצל היריב, ולאו דווקא ע''י שפיכות דמים, נכללת בארסנל של מבצעי מדיניות? או: מי נחשב לקובע מדיניות, מוסדות רשמיים של מדינה או גם ארגון קטן הקולע למטרותיו המדיניות של הציבור בו הוא פועל?). לדעתי הענייה הטרור קרא תיגר על נורמה שהשתרשה בעיקר לאחר מלחמת העולם לפיה הרשות להרוג הופקעה לחלוטין מידי הפרט ונמסרה בשלמותה לידי המדינה. למעשה, כל מדע המדינה בנוי על הנחה זו, המדירה כל ארגון שאינו מדינה מהנורמות המקובלות עליה. טרור כלכלי של ארגונים רב-לאומיים מחד וטרור דמים של ''קבוצות שוליים'' אינן נורמטיבים. הכללתם עשויה לשבש את הסדר העולמי המוכר, מה גם שלמודרים חוקים משלהם. הבעיה החריפה כאשר הומצאה הפצצה המתוחכמת ביותר עלי אדמות – המתאבדים. לא שתופעה זו חדשה בהיסטוריה, אלא שהשימוש המורחב בה מאיים על תפישות בסיסיות של עולם מסודר לפיהן בטחונו של הפרט מובטח בצורה סבירה בכל צורת שלטון מוכרת, בוודאי ''בדמוקרטיה''. לאור האמור ננסה לבחון את ההסתייגויות שלך. המצב בינינו לבין הפלסטינים הינו ''מלחמה'' לפי כל הגדרה של המשפט הבינלאומי. אין זה משנה איך תקרא לשלטון שם, ''רשות'', ''ממשלה של מדינה בדרך''. העובדה היא שיש בינינו חילוקי דיעות מהותיים לגבי הגדרת הגבול בין שתי הישויות שאין להן, ולדעתי, גם לא יהיה להן פתרון ליד שולחן הדיונים. מה שנראה לכל ישראלי מן השורה, אפילו לשמאלי שבשמאל, פיתרון מתקבל על הדעת, יפסל על הסף ע''י הצד השני. במלחמה, כמו המלחמה. מול הפצצות מונחות הלייזר ומול התותחים מכווני המכ''ם של צה''ל, הצד השני מפעיל שיטת לחימה ש''העולם הנאור'' פסל. ככה לא נלחמים! כלומר: מותר להרוג, אבל! וכאן תוכל אתה לרשום רשימה ארוכה של מגבלות נורמטיביות, המקובלות עליך ועלי, אך אינן מקובלות על הצד השני. מה שנותר הוא או לכעוס ולשפוט את הצד השני לפי הנורמות המקובלות עליך – שהן נורמות המנצחים, או לבחון מחדש הן את הנורמות המקובלות עליך או את הנשק המתאים לנטרול נשק ''הטרור'' בתוך המגבלות שהטלת על עצמך. לקרוא להם ''רוצחים מתועבים'' או לשרת החוץ ''טפשה'' מעיד רק על חוסר האונים המובן של הכותב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה צודק ולא צודק בו זמנית |
|||
|
|||
אתה נוטה לייחס ערך בפני עצמו להגדרות פורמליות. כבר היו לנו עימותים בעבר בנושא שנבעו מכך שמדע המדינה איננו מדע מדוייק (יש רבים שטוענים שזה כלל לא מדע, אבל זה כבר נושא לדיון אחר) ומרבית המושגים בו אינם ניתנים להגדרה פורמלית חד משמעית. ברמה האקדמית, הגישה שלך עשויה לעבוד, אבל בחיים זה לא כך. כל הגדרה פורמאלית שתמציא לטרור, כמה שהיא תהיה מתוחכמת וגם אם היא תענה על הציפיות שלך, תמיד יימצא איזה איבר חוּכם שיגלה פירצה שתאפשר לעקוף אותה. אבל אנחנו גולשים כי זה כלל לא היה נושא הדיון. ההתייחסות שלי להגדרת הטרור היתה שולית ולא קבעתי עמדה בנידון (אם כי יש לי דעה איך צריך להגדיר זאת). הזכרתי את הנושא של הגדרת הטרור בשל הפרובלמטיות שהוא מציב בפני מקבלי החלטות בעולם המערבי של היום והתוצאות השליליות שיכולות להיות להתבטאות של הגב' ליבני --- שזה היה נושא הדיון. הגב' ליבני איננה אזרח פרטי, ודברים שהיא אומרת בפומבי נרשמים. בבוא העת השטר יוגש לפרעון. הנזק במישור הבינלאומי הוא דבר אחד, אבל תאר לך שמחבלים יעתרו לבג''ץ בדרישה להכיר בהם כשבויי מילחמה (עם כל הזכויות המשתמעות מכך --- למשל, לא ניתן להעמיד לדין שבויי מילחמה), וכעילה לטענתם הם יסתמכו על דברי שרת המישפטים של מדינת ישראל. אמנת ג'נבה איננה מכירה בהם ככאלה, אבל עמדת ממשלת ישראל, כפי שהובעה ע''י שרת המישפטים שלה, כן מכירה בזכות הזאת למחבלים. אתה בטוח שבית המישפט לא ייפסוק ברוח הדברים של הגב' ליבני? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין שום צדק בדברי |
|||
|
|||
שנינו מסכימים שיש בעיה משפטית בהגדרת הטרור במשפט הבינלאומי. במילים אחרות, יש בעיה בהגדרתו הפורמלית וחילוצו מהתחום הערכי. כאשר המשפט, כולל המשפט הבינלאומי, נתקל בבעיה ערכית, הוא קובע נורמה (או פוסק לפי נורמות קיימות), שבמהותה היא ערכית תלוית תרבות. זהו גם מקור הקושי בנורמה האמורה להיות אוניברסאלית. לכן טרור אינו יכול להיות מוגדר ע''י מוסדות האו''ם. המשפט ''לוחם חופש של האחד הוא הטרוריסט של השני'' מכיל בתוכו בדיוק את הבדלי הערכים שכל צד מייחס לטרור. מטיבם של ערכים שאין דרך להצביע בהם על טעות כלשהי או על ''צודק'' או ''שאינו צודק''. בפרפרפרזה על המשפט הקודם - הצדק של האחד הוא הרשע של השני. אפילו מה שמקובל כ''צדק אוניברסאלי'' הינו תלוי נסיבות. (דוגמה: נטילת חיים. הפרט פושע אך המדינה ''צודקת''. או, אם אדם נשפט והוצא להורג לפי הפרוצדורות המשפטיות הקיימות, הריגתו מוצדקת למרות שלאחר מותו נמצאו ההוכחות לחפותו). מכאן לנושא שבחרת להתמקד בו. הדבר האחרון שהייתי מייחס ללבני הוא טפשות. היא ישרה עם עצמה ומודעת לקושי המוסרי להגדיר את ההבדל המהותי בין לוחמי החופש מהמחנה ממנו באה לבין מעשי ''המחבלים''. להזכירך, אחד מלוחמי החופש הראשונים, בן-יוסף, עלה על הגרדום משום שירה באוטובוס ערבי והרג ופצע אזרחים ערבים. בכל המקרים בהם עמדו לוחמי האצ''ל או הלח''י למשפט, הם לא לא הכירו בחוקיותו של השלטון ולא בלגיטימיות של המשפט המנדטורי. בקיצור, מה שלבני אמרה שאם היא רוצה להיות ישרה עם עצמה הריהי בבעיה. אם אתה טוען שלשר אסור לגלות היסוסים מוסריים, הרי שהיא מעלה בתפקידה. אני ניסיתי לבדוק אם לאותם היסוסים יש בסיס או שהם נאמרו כדבריך ''בטפשות''. באשר לבית המשפט - הוא פוסק לפי הנורמות הקיימות בחברה הישראלית, על בסיס ''בתוך עמי אני יושב''. נורמות מטיבן להשתנות, הגם שהשינוי הוא איטי; אך לפי הנורמות הקיימות אין לחשש שלך כל בסיס. באשר לרישא שלך, אני חולק עליך מכל וכל, אך זהו ויכוח אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני שמח לראות שיש בינינו מידה רבה של הסכמה |
|||
|
|||
בכל זאת המישפט ''לוחם חופש של האחד הוא הטרוריסט של השני'' אינו משקף הבדלי ערכים. הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שאין בהכרח סתירה בין המושגים ''לוחם חופש'' ו''טרוריסט''. אדם יכול להיות גם ''לוחם חופש'' וגם ''טרוריסט'' בעת ובעונה אחת (לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה). השימוש במישפט הזה לא נועד אלא לתת ''כיסוי תחת'' לאלה שמצדיקים ו/או מעודדים את הטרור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסכמה? |
|||
|
|||
סיכום הטענות שלי: 1. השרה לבני רחוקה מלהיות טפשה. להתחבטות המוסרית שלה יש בסיס מוצק שלא ניתן לבטלו במחי יד. לדעתי, התלבטות זו לא רק שאינה פוגעת בתפקודה אלא מקנה לו מימד אנושי. 2. גם אם כל העולם ''מזדעזע'' מהרג אזרחים, לא יכולה להיות הגדרה אוניברסאלית לטרור; לכן ההגדרה שלך נכונה רק לקונטקסט האתנו-לאומי שלך, וגם זה בספק (ראה מקרה בר-יוסף). 3. יכול אדם להיות לוחם חופש וטרוריסט בו זמנית (ראה רוביספייר), אך מהו טרור? חזרנו לנקודת המוצא. לכן השימוש במשפט הזה הוא תלוי קונטקסט, וככזה השמשמעות שאתה מקנה לו גם היא תלוית קונטקסט. על מה הסכמנו? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי