  
  
  
|
 |
|
||
  יש כמה התנהגויות מועילות למין, שאינם בהכרח תמיד רציונליות-פרט |
|||
|
|||
למשל, התנהגות חקרנית (אקספלורטיבית) - האם תמיד רציונלי לחקור משהו, במקום להשקיע אותם משאבים אינטלקטואליים וזמן במשהו מקדם יותר? כך גם לגבי התנהגות סקרנית. כך גם לגבי משחק. כך גם לימוד משהו בגלל העניין שבו. כללית, הדבר מגביר את רפרטואר היכולות שלנו, ולכן עשוי להועיל לטווח ארוך, אך איננו יכולים לאמר אם יביא תועלת ספציפית ברגע נתון (מול השקעה חילופית מועילה יותר). כזה למשל הוא הדחף לאוטונומייה עליו כתבתי מספר עבודות בארה''ב, 1980, 1978- שההתנהגויות שמניתי הם מקרים פרטיים שלו. אשר למוסר: איננו יכולים לחוקק מראש קודקס מוסרי עבור כל מקרה ומקרה שיצוץ בעתיד. לכן אנו ניזקקים לחוק כללי לשיפוט מוסרי (אותו היצגתי למעלה). גם החוק המוסרי האוניברסאלי ותפעולו במקרים פרטיים הוא ישום האוטונומיה של האדם, באשר הוא מאפשר שיפוט אוטונומי שמקורו פנימי, ללא צורך לפעול על פי הנחיות חיצוניות או קודקס חוקים חיצוני כלשהו. זאת למשל בניגוד לדרך בה מר דהרי תופס, בטעות, את המוסר בדת - כמערכת חוקים וצווים מוגדרת. שים לב שלגישתו אין כלל משמעות לאוטונומיה הפנימית של האדם. זהו פרוש מזרחי ושגוי של הדת. בגישות המזרחיות אין כל מקום לאוטונומיה האנושית והכל זה מערכות צווים חיצוניות, המונחתות על ידי שליט עריץ, אב סמכותני או אלוהים רודני, כפי שכתבתי כאן בפתיל דיון אחר. בניגוד לכך, התנהגות מוסרית היא תפעול, העצמה וחידוד של האוטונומיה של האדם. התועלת בהתנהגויות כרוכות-אוטונומיה אינה יכולה להאמד באופן ספציפי ברגע התפעול והביצוע עבור המבצע. אלא שהעצמת האוטונומיה האנושית מעבר לפרטים רבים מביאה למגמת התפתחות מתמדת לקראת חברות עשירות יותר, כאוטיות פחות, בהם האדם יכול להשתחרר ביתר שאת ליזמות, להמצאתיות ולפיתוח התרבות והרגש והחיים הראויים, מבלי שיצטרך כל הזמן להפנות את רוב משאביו להתגוננות מאיומים ולמלחמת הכל בכל. המוסר בתורת תפעול האוטונומיה של האדם אחראי איפוא לאבולוציה של התרבות ולהתפתחות המבנים החברתיים והרווחה הנפשית והפיזית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התורה והנביאים פורסים כוונים כללים, את רוח הדברים בנושאי מוסר |
|||
|
|||
אך המקורות לא מנחים עבור כל מצב ומצב. כך, היהדות עובדת בשיתוף פעולה עם החוק המוסרי האוניברסאלי. הבעייה בכל כלל היא בעיית הישום במקרים כלליים, והתורה למשל מתווה כיוונים כלליים כאלה, כגון התחשבות בשכיר, צער בעלי חיים (כגון ''לא תחסום שור בדישו'') וכד'. כיוונים אלה או רוח הדברים הם מבחינת הנחיות כלליות, והאדם אמור לנהוג באופן אוטונומי, לאחר ה''דחיפה'' הראשונה או ה-Push שמציבים גאוני המוסר שבמקרא. אכן, עניין האלוהות כאן היא שאלה של אמונה. הנחיות מוסר כלליות רבות ביהדות הן אינדיקטיביות לתבונה גבוהה, וניתן לאמר, וזו כבר שאלה של אמונה, שהמחוקקים המוסריים פעלו מתוך אינטואיצייה אלוהית שמקורה האל עצמו. והיהודי (בעקר היהדות המערבית) אומר: האל הוא אדון העולם, והוא מנחני וינחני בכל מעשי על פי הבזקים של התחברות שיהיו לי במגע עימו. לכן, קבלת האלוהות היא ההתחברות עימה וקבלת חסד אלוהי בכל רגע. ''עשה כל דבר בכוונה מלאה'' (ההתחברות למקור האלוהי) היא חלק מהתפיסה הזאת. *אין כאן כלל עניין של תועלת*, אלא משהוא בדומה לתפיסת הגלים או התדרים הנכונים, התחברות עם מקור-הכל ''עשה רצונך כרצונו''. זוהי בעקר תפיסת היהדות המערבית. אשר לתפיסת חלק מהיהדות הערבית, הרי ראינו כאן: הנחיות וצווים מאד מפורטים, וכניעה למלך-אל עריץ ומילוי צוויו ללא כל אוטונומייה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי