| כת הקראים הגיעה לשיא פריחתה במאות 10-11. בתקופה זו התפשטו קהילות הקראים במזרח, והתגבשו עקרונותיה של הכת. מרכזה היה בירושלים, והקראים היו העדה החזקה ביותר בעיר. בתקופה זו פרצו מאבקים רעיוניים בין הקראים ובין המנהיגים היהודים, הרבנים, ובראשם רב סעדיה גאון (רס''ג). לאחר זמן הגיעו הקראים גם למזרח אירופה, והיו פעילים בפולין וברוסיה במאות 16-19. במשך מאות שנים – עד אמצע המאה ה- 20 - היה מרכזם של הקראים במצרים.
Resistance to the Rabbinites was fierce, especially in the eastern provinces of the Empire which had never even heard of the Talmud. The historians tell us of Jewish leaders whose resistance against the Talmud put them in direct conflict with the Islamic government, which had empowered the Rabbis and given them full authority over other Jews. One resistance leader who refused to accept the Talmud was named Abu Isa al-Isfahani and it is said that he led an army of Jews against the Muslim government. Other attempts to cast off the Talmud were also undertaken but all failed and the Rabbanites and their Talmud seemed unstoppable.
הם היו כל כך חלשים עד שהעיזו ושלחו צבא נגד השליט המוסלמי !!
למרות התחזקות אופיה המוסלמי של ירושלים, עלה בתקופה זאת מעמדה כמרכז רוחני של היהודים והקראים: נראה כי בתחילת המאה ה-9 התיישבו קראים בעיר והיא היתה למרכז קראי ראשון במעלה, ובמאה ה-10 לערך עברה ישיבת ארץ ישראל מטבריה לירושלים |