  
  
  
|
 |
|
||
  הרבה מאוד אנשים מייחסיםעוצמה מיוחדת |
|||
|
|||
לארה''ב בעוד שבפועל היא לא מצליה לנווט את ענייניה בצורה מוצלחת בכל רחבי העולם, לא רק במזרח התיכון. כנראה שהאינטרסים של ארה''ב נשענים על הרבה רבדים של אינטרסים, תרבות, אמוציות, אבל פרשנות חד-ערכית מובילה הרבה אנשים לפרשנות מטעית ומחמירה. על אף שישראל קשורה לארה''ב יותר משארה''ב קשורה לישראל, יד לישראל חופש פעולה נרחב למימוש האינטרסים של עצמה. גם מסכת היחסים שלנו עם הפלסטינים מראה שישראל היא שהכתיבה לארה''ב הרבה מעקרונות המדיניות האמריקאית בנושא הסכסוך הישראלי ערבי. עוד בזמנו של רייגן, שאיפת הנפש של 'אנשינו הטובים' להיפגש עם טרוריסטים בתוניס הובילה את רייגן להצהרה הנותנת מעמד מדיני לאש''פ, רגע לפני שפרש לשיכחת ההיסטוריה. כל תוכניות השלום הגרגרניות מאומצות ע''י ארה''ב בדיעבד לאחר שישראל מסבירה את 'הגיונן' ו'נחיצותן' - אוסלו, טנט, מפת הדרכים ושאר חזיונות השלום הזה הן עדות אילמת אך צועקת לדרך בה ישראל מנווטת את ארה''ב, לכאורה בלית ברירה, אבל בטימטום עד כדי פשע. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| זה לא כל כך מדוייק |
|||
|
|||
המדיניות הבסיסית של ארה''ב כלפי הסיכסוך נקבעה למעשה זמן קצר אחרי שניקסון החל לכהן כנשיא, והיא התמצתה ב''תוכנית רוג'רס'' שעיקרה היה חזרה לקווים שלפני מלחמת ששת הימים עם ''תיקונים קלים'' (בפועל ללא שינוי). כל המימשלים מאז ועד היום דבקים בקו הזה ללא כל קשר לאהדתם או אי אהדתם לישראל. ההזדמנות היחידה לצאת מהמילכוד הזה היתה לבגין כשניהל את המו''מ עם מצרים. במקום להתעקש לשם העיקרון על תיקוני גבול (וזה לא חשוב באיזה היקף), הוא קיבל את דרישת סאדאת ל''אף אינץ''' (לזה השמאל אף פעם לא התייחס כמדיניות אף שעל . . .). מאחר והוא האמין באמת שיצליח להוציא את מצרים ממעגל המלחמה הוא היה מוכן לשלם מחיר גבוה. בדיעבד הסתבר שטעה וההימור שלו נכשל. עכשיו קצת מאוחר לשנות. תפקידו של מנהיג זה לקבל החלטות ואם הוא שוגה זה עדיין לא פשע. לכן אינני מסכים לטענות של אריה נגד בגין. בניגוד לפרס וממשיכיו, הוא לא ערבב שיקולים אישיים (כמו האובססיה של פרס לקבל פרס נובל) בהחלטות שלו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי