|
ביננו, מיכאל, אינני רואה כל קשר או גנבת | |||
|
|||
הקולמוס באמירתו של עגנון. אמירותיו של עגנון בטקס הפרס הן מילים נשגבות שכל יהודי מדקלם בליבו, מלפני אצ''ג ולאחריו, ברגעי התעלות. והרי אנחנו חלק מתבנית תרבותית של חברתנו. גם סיפוריו הם נפלאים ומילותיו מדודות לרוח סיפוריו ודמויותיהם. עגנון הוא סופר מיוחד, מקורי ומוכשר ביותר. | |||
_new_ |
האם הגזמתי? יתכן. אך אני לפחות הייתי | |||
|
|||
צריך לאלץ את עצמי בכוח להמשיך את ספריו של עגנון. בעוד בספרים כמו מלחמה ושלום, החטא ועונשו, זכרונות אדריאנוס והיצירה בשחור (מרגריט יורסנר), ספריו של גרהם גרין, כמו ''סוף הפרשה'' , בלזק, ומאות ספרי מופת אחרים, הספר מושך אותך בעצמו, מרתק אותך, ואינך צריך לאלץ עצמך בכוח הרצון להמשיך ולקרוא. הו ספליט היקר, למה זה ככה? האם עגנון באמת סופר כל כך משובח, או הספרים שלו רק על פניו ניראים משובחים, דהיינו יש בהם סממנים מובהקים של ספרים משובחים, אך, אבוי, אינם כאלה? כמו מסעדה שבעליה רוצה להפכה לאופנתית, מקשטה ומעטרה, החומוס, הכל נראה כמו שצריך... עומדים בדרישות המינימום ההכרחיות... אי אפשר להתלונן.. רק מה, משהו חסר, עליך לשכנע עצמך בכוח שזה באמת שווה משהו. | |||
_new_ |
אינני יודע בדיוק למה אתה מכוון, אבל | |||
|
|||
כשאני אכלתי את החומוס שלו הוא היה מן המשובחים. יש הבדל בין לטעון שכתביו של עגנון אינם עומדים בקריטריונים ספרותיים מסויימים ושאינם ראויים לפרס נובל לבין הטענה שעגנון הוא פלאגיאטיסט, שזה מעשה של מרמה וגניבה. | |||
_new_ |
האם הגזמתי? יתכן. אך אני לפחות הייתי | |||
|
|||
תלוי מה מקורך התרבותי. הרבה יאמרו שהם לא מסוגלים כלל לקרא את מלחמה ושלום. אני את בלזאק לא אוהב כל כך אבל מי שלא גדל בחיק הדת קשה יהיה לו לחוש את העושר שבעגנון | |||
_new_ |
ביננו, מיכאל, אינני רואה כל קשר או גנבת | |||
|
|||
בננה; קראתי ,שניתי ושלשתי את המאמר ואת תגובותיו.תגובתך ודבריך הסבו הנאה מרובה משל תשעה קבין קורת רוח ירדו לעולם ושלך נטלו תשעתם. תהיתי מנין לו לכותב שכתבי עגנון הם מזוייפים מתוכם? כלום לא רואה הוא את היופי השזור במלותיו? האם אמנם הפך והפך בקרבי כתביו לארכם ולרחבם עד שפסק את פסוקו? אתמהה. ותמיהה זו למה היא? כי לאחר שעלה בידי לעבור על חלק ניכר מכתבי ש''י עגנון ראיתי נכוחה שהוא שזר מדבריו מונחים ומלים מהמקורות,המשנה והתלמוד, המדרש והאגדה. בקולמוסו הוא דילג מעל ההשכלה כאילו לא היתה. הוא קישר בין תקופה המשנה לתקומת המדינה. בדיו ובקסת,בכשרון פיוטי ובשפה מליצית הוא כתב את שיר החיים. תיאוריו את בני האדם, מבואותיהם ומוצאיהם בימי חלדם,השופכים לפני הבורא את צקון לחשם,או מגלגלים בשיחה עם בני עירם או חיים את החיים ככתבם וכלשונם,נתנו ליצירותיו את המיוחד שבתוכם. כנראה, ולא אתפלא כי על כן נהיו דבריו למליצה או לחידה. שלא ככותב סבור אני שהתנועה בכתביו היא חלק מהסגנון מהמתכון ומהדמיון.בניגוד לביאליק המתרפק על מה שהיה לו בעולם הישיבה,עגנון מתאר לקוראיו את עולם החשיבה. הוא מתאר,לעתים כמאריך במענית,כאדם שעולה במדרגות במקום במעלית. אבל זהו חן המקום על יושביו וחן הסופר על קוראיו. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |