  
  
  
|
 |
|
||
  אינני מסכים שמאז מלחמת יום כיפור אנו קורסים |
|||
|
|||
מבחינה צבאית. העוצמה הצבאית שלנו נותרה בעינה ואולי אף גברה מאז. הבעייה האמיתית היא סימנים לקריסה רוחנית, ניצנים של קוצר רוח ונכונות להקריב הכל עבור הנאות הרגע. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''קריסה רוחנית'' היא אולי הסבר להתופעה |
|||
|
|||
הבולטת בשלושים השנים האחרונות: צה''ל נטש תורת ביטחון המבוססת על הכרעה ואימץ תורת ביטחון המבוססת על הפסקת אש תמורת שטחים. כל נסיון לחזור לאסטרטגיה של הכרעה נכשל: במלחמת לבנון ב- 1982, במלחמת דרום לבנון, ובשתי האינתיפאדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלחמת לבנון ומלחמת דרום לבנון הן מהתמוהות |
|||
|
|||
בהיסטוריה הצבאית של ימינו, הייתי משער. במלחמת דרום לבנון כל שנידרש היה זה לשוב ולאגף את החיזבאללה מצפון וממזרח, דהיינו להתקדם ואפילו זמנית עד ביירות. גם המלחמה נוהלה ברשלנות, ניתן לאמר, בהשוואה לקיפוד המהיר וחסר העכבות של האמריקנים את תחילתו של הטרור בעיראק: למשל העפה באוויר של כל רכב שמסלול נסיעתו היה לכאורה כלפי עמדות אמריקניות, ועוד בריחוק ניכר מהן. לאמריקנים היו תשובות אפקטיביות ברמה הטקטית והאסטרטגית ללוחמת גרילה, ודווקא אנו התחפרנו בטענה ש''אנו מנוסים בלוחמה זאת''. דבר זה הביא לחשיבה אינרטית ושיגרתית מאד, אולי פרט לכמה פעלולים טכניים לא מרשימים במיוחד. מלחמת לבנון 82 דומה ונוצלה כמנוף מצד חוגים פוליטיים להציגה כ''מלחמה בלעדית של הימין הפוליטי'' ולגבש סולידריות של השמאל המתפזר איש איש לדרכו סביב ''המטרה'' הזאת. ראייה צרת טווח ופוליטית-פרטיקולריסטית זאת הביאה להפוך את מלחמת לבנון למעין מסע צלב ערכי בעיקר על ידי תועמלנים למיניהם ויחצני''ם שלא היה להם דבר וחצי דבר עם ערך כלשהו. ולכן ערכים אלה יושמו והודבקו בהטלאה רחבה וגסה שלא כהלכה וללא פרופורצייה למצב בפועל. הדבר גבל באבסורדים מצחיקים (שחוק נוגה, ניתן לאמר) ופתטיים למדי, כגון ההתעלמות מכך שלבעת' הפשיסטית הסורית ניתנה חזקת כיבוש עריץ על לבנון - במה זה עדיף על אחיזתנו בלבנון תוך ברית עם חלק מאוכלוסייתה? ולמעשה סורייה ''מונתה'' למשגיחת גבולנו הצפוני, תפקיד שלא יצאה מגידרה לבצעו (ביחס לחיזבאללה...). ________________ הערה: אולי היו גם אלה שהאמינו שששללה של סוריה יצמצם את לוחמנותה בשאלה הפלשתינאית ואת תביעותיה בגולן. _________________ אשר לאותה רטוריקה ערכית צדקתנית וחסרת שחר שגובשה במדה ניכרת על ידי משרדי פירסום למטרת ''איחוד השורות'' סביב מפלגה מסויימת והחזרת התומכים המתפזרים ''הביתה'', הרי זו חזרה והופיעה בגלגולים שונים גם מאוחר יותר. ושוב, בחוסר הלימה בולט בין הממשות לבין הערכים המוטלאים ביד חסודה הגדולים עליה בכמה מידות. תופעה זאת הייתה גורם יסוד בתרבות הצדקתנות הערכית הריקה והנשגבת שעלתה כאן כפורחת והביאה לצביעות וכמובן להתקפלות למען הנהנתנות ובשם ה''ערכיות''. צדקתנות זאת נישאת כפורחת על מעין כמה ''קורבנות זכים'' בבחינת דמויות מופת פציפיסטיות ההולכים לפני המחנה וגורמים לו לתחושת זיכוך הנפש. וזאת כשהשאר - ''מזדכים'' בזכאות לנסגנות הנכספת - בעטיים של הקורבנות השוכבים על הגדר ומאפשרים לשאר לחמוק משני צדדיה.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון, הניתוח שלך נכון, מדוייק ומרתק |
|||
|
|||
ברציונליות שלו. מקווה שראש הממשלה ימנה אותך ליועצו. דרוש לנו מאד במיוחד בימים אלה כושר ניתוח וראייה חודרת כמו אלה שניחנת בהם. יישר כוח! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה. מנסים... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גיבוב של מילים ריקות חסרות טעם |
|||
|
|||
ההיתקלות שלך הראשונה בה אתה נדרש להקריב את בנך יחידך על עול התאולוגיה הרטורית הזאת שלך היתה מעמידה אותך במקום שבו המילים מתאבדות לפני הכתיבה שלהן . מלחמת לבנון היתה מלחמה מיותרת . מלחמה שהפכה להיות מדמנה חשיבתית לעם ובעיקר לצבא מטופש שמתנהל בתוך אוכלוסיה עוינת ,ושבה נעורה לחיים האוכלוסיה השיעית שעד אותה מלחמה היתה חלק רדום בתוך פיספס של לאומים שמרכיבים את לבנון. לפניה לפני אותה מלחמה לא היתה עדנה לאותה אוכלוסיה ,במו ידנו בראנו לנו אויב מר ואכזר ופונדמטליסטי בדמות החיזבללה. בכלל וזו אשמת השמאל דווקא ההשקפה או הרעיון שאנו עם חזק בעל צבא חזק וחברה חזקה היא סוג של הכחשה מטופשת. אנו מדינה שמאז שהוקמה חיה לה על חשבון משלם המיסים האמריקאי (ולפני זה בזזה את נצולי השואה וגזלה מהם את הכספים המעטים שקיבלו ,תוך העמדה שלה כנציגת העם היהודי-טענה מוסרית חסרת שחר ועד היום ממשיכים בשם היצוג היהודי לעשוק את שרידי הניצולים ),ובנוסף בטיפשות ממש עיקבית אנו נוהגים להסתבך בכל מיני מעשים ופעולות חסרי שחר. אומר שאם לא היתה נולדת אותה מלחמה ,או לפחות היתה מתקצרת למה שהובטח לנו אז שתהיה זו פעולה קצרה לארבעים קילומטר וחזרה ,אולי עראפת עד היום היה עוסק בסיכסוכים בתוך מחנות הפליטים בלבנון בין הפלגים השונים. הטעות הגדולה שלא יצאנו הרבה לפני מאותה ארץ הלבנון שהיא ארץ מתועבת שמאוכלסת אוכלוסיה חסרת עכבות מוסריים. אנו מדינה שאין לאזרחיה ראיה נכונה ומציאותית על מיגבלות הכוח שלנו. הטיעון משמאל בראשית אוסלו שאנו חזקים לכן נהיה נדיבים הוא גם טיעון מפוקפק. לו היתה ולו שנה אחת בה היינו עצמאים כלכלית ולו היתה פה כלכלה פורחת אמתית ,אז אולי ואחרי ביסוס חברה צודקת היה ניתן לדבר על מדינה חזקה ואפשרות לנדיבות. על סיר בשר אמריקאי אנו מנסים להתיווכח כאילו לנו יש בחירות בין אלטרנטיבות אינסופיות. כאילו הגביר מרשה לנו וירשה לנו לעולם לערער את היציבות בעולם. למי שלא טייל באמריקה כדי ללכת למחוזות של עוני אורבני מצמית ולאור זאת לחשוב על ''עוצמת'' ישראל ,על היכולת לכתוב פה כי בכלל יש למדינאי ישראלי אפשרויות אין קץ. מהלכים שלא נשענים על עוצמה אמתית ,והרי עוצמת ארה''ב נשענת ראש וראשונה על כלכלה חזקה ויציבה ,ראשית לידת המעצמה האמריקאית באה מכלכלה ושיטה פוליטית שאיפשרה חופש יחסי לעומת אירופה הישנה. איפה לנו העוצמה הכלכלית? העוצמה החברתית? הפוליטית? האם טקסט יכול להסתיר את היותנו חיים על שיירים שנלקחו מעניי אמריקה ,מרבבות הומלסים . מוסרית ראוי לנו להיות צנועים בעיקר. אבל הדיבורים פה נעים במעגלי שינאה עצמית פנימית והתכחשות ונסיון לצייר איזו תובנה חסרת שחר שיש למדינאי ישראלי יכולת תימרון רחבה ורבת עוצמה. הטקסט עצמו ככול שהינו רהוט לפעמים מכיל גבבות שנערמות לערימות בגודל של חיריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חומסקי: עדינות ''לא מתעסקת''. רק האמריקנים מחוספסים |
|||
|
|||
ספסים מספיק בשביל להשליט בעיראק סדר רציונאלי. בלי לנתח את מרכיבי מרכיביה ונפתולותיה של האוכלוסיה המקומית. העסק עובד, אבל אנו אנינים ובוראים מפת סביבת-''ויברח'' לצרכי שיתוק המוחין. היחצני''ם טובים בזה, בשביל זה משלמים להם.. בני אדם אינם כה שונים מזה מזה, והם מבינים כולם את שפת הרציונאליות, בבחינת המכנה הנמוך והגבוה כאחד המשותף לכולם. פראות פורעת זו פראות. פתחלנד זו פתחלנד - זו שהיתה שם לפני החיזבאללה שהיה בר-ניפנוף מהרגע שהגיח - רק שהאמריקנים היו עושים זאת. בעוד אנו מדברים על ''גורם כוח חדש באיזור שרק הדברות איתו תבטיח סדר'', כמו שהמאפיה הישליטה סדר בבלגן... ועראפת בגבולנו הצפוני לא היה בדיוק סנטה קלאוס שם, לא כלפינו ובוודאי לא כלפי אזרחי לבנון שמרר את חייהם. לבנון, זו שהיתה לפני שתקע שם יתידותיו שוויץ של המזרח התיכון, והפכה אחריו למחששת סמים הרוסה. ארץ שדות פרג הלבנון במקום ארז הלבנון של פעם.. עראפת - לא על גבולינו הצפוני, אך על אחת כמה וכמה לא אצלנו בבית. היה לו ולאנשיו טוב בטוניס - אכלו כבש, נסעו במרצדסים וגרו בוילות ים תיכוניות לבנות - דבר שהיה אחד מהישגיה הקטנים של המלחמה. היה צריך להשאיר אותו שם, ולא להגיש לו על מגש האיוולת את הגדה (יו''ש) כדי שיתחיל באופן כפייתי לחרחר שם מדנים. גם אנחנו אכלנו שם פעם, שפודי כבש וחומוס, לפני שהמדנים פרצו, וכאשר שהאנשים היו לעיתים גם נעימי סבר שם ולא מוכי הסתה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| במקום צה''ל יש לומר ''ממשלות ישראל''. |
|||
|
|||
להזכירך: את האיסטרטגיה הבטחונית והמדינית מובילה ומפעילה המערכת הפוליטית ולא הצבאית. הצבא אומנם מעורב בקביעת המדיניות אך איננו קובע אותה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי