סמרטוט אדום / טור שבועי

מה זה?

(נכתב בתשובה לאריה פרלמן, 28/05/03 18:48)

נפלאות קישקוש הלשון, ועיצוב גאופוליטי - אקטיביזם

מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 28/05/2003 שעה 20:40)
בתשובה לאריה פרלמן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

גאופוליטי מעצב.

הסכסוך האיזורי הוליד גם טרמינולוגיה עויינת, שראשיתה מצד פובליציסטים מצריים במצרים ב- 1969 (ראו מאמרי בקישור השני).

זו אומצה על ידי קוויזלינגים יהודים. התופעה הקוויזלינגית היהודית אינה חדשה, ומוכרת בפסיכולוגיה בשם ''הזדהות עם התוקפן'' (או עם החוטף או האנס -זה בעל הכוח להצמית אותך).

היו, וקשה לאמר זאת, צעירים בגטו וורשה, שבמעט הכסף שברשותם קנו מגפיים שחורות, ופרטי לבוש שחורים, להדמות לאנשי הס.ס. ו''להשתחרר'' באופן סימבולי מעליבות הגורל היהודי, תוך הדמות לצורר האחראי לגורל זה.

הנאצים כמובן היציגו את אלה לתיירים גרמנים - בעיקר פועלים גרמנים במבצעי ''כח דרך שמחה'' שנערכו להם סיורים בגטו, כהוכחה לניוונם המוחי וסאובם של היהודים.

היו הקאפואים.

הקוויזלינג היהודי שונה מהקוויזלינג הנורווגי, בכך שהנורווגים לא היו יעדי השמדה של הנאצים, אלא נועד להם מקום בסדר החדש הגרמני באירופה.

הקוויזלינג היהודי מאידך מונע על ידי דחפים שרק פסיכולוגיית המעמקים עשוייה לחשפם. זאת הגם שיש האומרים שהקוויזלינגים במחננו קיבלו תגמולים כהנה וכהנה מגורמים עוינים שונים, כיד המטבע האירופי, או הדולר, ולכן לא כולם בהכרח מושאים לספת הפסיכיאטר, והטיפול בהם אינו חייב להיות כה ממושך ובעל התקדמות דלה.

כך למשל מושג ה''כיבוש'' - ישיבה במולדת היסטורית שהוכרה על ידי הקהילייה הבין לאומית בשנות ה- 20 ואחריהם הינה ''כיבוש'' אף אם מדובר בכמה מאות קילומטרים מרובעים, כגודל מקסיקו סיטי או פחות. זאת בעוד 15 מיליון אנגלים שלטו בסוף המאה ה- 19 על מיליארד בני אדם, ועדיין היתה שם הדמוקרטיה המתקדמת והנאורה ביותר בעולם.

ואילו האחיזה האמריקנית בעיראק נקראת ''פרוטקטורט''.

עבודה עברית רבותי, וכמו הרבה עבודות מסוג זה, הרי הסברה הינו עוות נפשי כלשהו, או השטרות המגולגלים המוחלקים לכיס החולצה (אינטלקטואלים ישראלים שבקרו לפי הזמנת אש''ף בטוניס ב- 1990 קיבלו כל אחד -בהתאם לידיעה ב''הארץ'' - 5000 דולר ''לכיסוי הוצאות'' על ידי מארחיהם, אולי משום שהערבים ידעו שהנוורוזה הקשה תעשה את שלה באופן עצמאי ותוזיל מאד את מחיר האתנן).

יש דוגמאות נוספות ללשון העיוות (ראו מאמרי אודות תרבות אוסלו). אך ראוי לקראת הסדר כלשהו להחליף את רטוריקת לעלוע הלשון באקטיביזם גאופוליטי מעצב.

אכן, הושג ניצחון כמעט לא אפשרי על טרור מודרני מהקשים מסוגו, וכיד גישת האימפרייה הבריטית בזמנו, לאחר ניצחון ולא שנייה לפני כן, ניגשים גם ליצוב הסדר עם הצד שהיה צריך לספוג תבוסת דמים בשביל להכיר את גבולות המציאות השפוייה ואפשרויותיה.

ראו על כן את הקישור הראשון:

קישורים:
אקטיביזם גאופוליטי מעצב ופתיחת הסכמי סייקס פיקו.: תגובה 22287
טרמינולוגייה עויינת ומולך הדמים בשלבי הווצרותם במלחמת ההתשה: דיון 1003

_new_

עדויות קפלן ורינגלבלום מגטו וורשה. אהרון קפלן,

מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 29/05/2003 שעה 6:48)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

מורה במקצועו, הותיר אחריו יומן מפורט שבו תיעד בקפדנות רבה את קורות הציבור היהודי ואת הקורות אותו עד לגירוש הגדול. ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, רשם בדפי יומנו פרטים על המידע שאסף באשר לגורל היהודים בווארשה ובמקומות אחרים וכן כתב על מעשיו שלו. שניים אלה, שעל פי הגדרתי (מתוך מאמר דליה עופר - חקר חיי יומיום תחת הכיבוש הנאצי - בעיות מתודולוגיות, יוני, 1991 , מבוסס על הרצאה בכנס מדעי בבית לוחמי הגטאות ובאוניברסיטת חיפה) היו שייכים ל''מרכז'', ישמשו דגם מייצג לקבוצה חברתית שלמה. שניהם היו מעורבים נפשית ואינטלקטואלית בחיי הציבור, אף כי לא נשאו בתפקידים רישמיים. הם התבוננו במציאות החדשה וניתחו אותה מתוך מאמץ מתמיד להבינה ולהתמצא בה.
______________________

ונמשיך, הפעם ב''הנחייתי'' ועם הערותי, בהתבסס על הציטוטים מהיומנים שמביאה דליה עופר:

כרקע כללי לאווירה ששררה בגטו בשנתיים או השלוש הראשונות (הגרמנים היסתירו מהיהודים את כוונת הג'נוסייד, ולכן חלק ממגמתו של קפלן היא לנסות להבין מה פשר כל זה) כותב קפלן:
''ראשית: הנאצים רוצים בראש וראשונה להבליט את אדנותם ושילטונם, ולפיכך הם מפעילים אלימות ושרירות. העקרון המנחה הוא - לחמוס ככל האפשר את הציבור הנתון לשלטונם. גורל היהודים קשה עוד יותר מזה של הפולנים, שכן אין הנאצים מתייחסים אליהם כאל בני אדם''.

ובכן, התחושה בגטו היא זו של חמס ודיכוי (כולל מיסוי כבד, ותקנות דרגוניות).

עדותם של קפלן ורינגלבלום אודות הלבוש בגטו:
********************************************
מצד אחד בלט הרצון לא להתבלט - בגדים מהודרים אינם ניראים עוד גם אצל בעלי היכולת. נעלמו הכובעים המהודרים של הגברות ואת מקומם תפסו המטפחות.

מצד אחר ביטא סגנון הלבוש גם רצון לחקות את אופנת הגרמנים.
הדוגמא הבולטת היא המגפיים ומעילי העור, שאותם אימצו בעיקר בני השכבה האמידה וקודם כל מתעשרים חדשים, וכן שוטרי הגטו. למרות המחסור בעור לייצור נעליים, התפתחה אצל בעלי יכולת ושוטרים יהודים בגטו ''אופנת הנעלה'', וכל מי שידו משגת נועל מגפי קצינים גבוהות. אופנה זו משמשת את הנשים והגברים כאחד.

(חיים אהרון קפלן, מגילת יסורין. יומן גטו וורשה, 1.9.1939-4.8.1942 . ירושלים, תשכ''ז ; עמנואל רינגנלבלום, כתבים א' - 1940).

עדות אודות ''מכת המלשינים'':
***************************

תופעת ההלשנה ניכרת ברמות שונות. עניים מסרו לגרמנים מקומות מגורים של עשירים כדי שאלה יגוייסו לעבודות כפייה, ולאחר מכן היציעו עצמם כמחליפיהם תמורת תשלום.
אחרים מסרו כתובות של יהודים אמידים שכדאי להחרים את חפציהם וזכו לתשלום תמורת המידע.
יש שמסרו על התארגנויות אסורות, על הברחה, הפקעת מחירים ועוד.
קפלן מתבונן בתופעה מתוך שאט נפש ומחפש הסבר באמצעות הכללה והניסיון ההיסטורי:

''בכל זמן ובכל תקופה היו מהרסים ומחריבים שיצאו ממנו''.

ונמשיך.

הרצון לחיים וכבוד אנושי היה חזק כל כך, שהאופטימיות גברה (מעירה דליה עופר, והייתי מוסיף גם - הדחף להמשיך לחיות בצלם ולהיות מקדם תרבות ונושא ציויליזיציה). אך לא לזמן רב, כפי שכתב קפלן (אומרת עופר) :

''יש שאתה שוכח לרגע שהינך מסומן [מפוקח] ומקופח ומחולל, תאוות החיים מתגברת. נימים אסטתיים, סיפרותיים, אמנותיים משמיעים צליל. איזו מסכה קטנה יורדת, ואתה שוכח שמשכן כבודך על הר געש, הנכון להציף אותך בלבתו''.

ולבסוף, אמירה הומוריסטית/אירונית בגטו שמאזכר קפלן:

''לאחר המלחמה יערך טיול לברלין בססמא 'בואו נבקר אצל הרהיטים שלנו''.

מבוסס על ''חיי יומיום בתקופת השואה -דפים לחקר תקופת השואה'', מאסף י', המכון לחקר תקופת השואה - המשותף לאוניברסיטת חיפה ולבית לוחמי הגטאות, תשנ''ג.

_new_