  
  
  
|
 |
|
||
  בבקשה |
|||
|
|||
למה מילשטיין לא שנים הרבה תהיתי על מה ולמה תוקפת אותי תחושת מיאוס קלה כשאני קורא את מילשטיין. ניסיתי לא פעם, תאמינו לי שניסיתי, החל ממלחמות הצנחנים ועד לימינו אלה בפורום, ותמיד אני חש את אותה תחושה שאני מכלה את זמני היקר על דבר לא ראוי. בתחילה חשבתי שיש לי בעיה אישית, אולי עניין של טעם ספרותי, אולי של יחס חם כלפי הנאראטיב הישראלי עליו גדלנו, קשה היה לי להגדיר. במהלך השנים התחלתי לחפש, מה אנשים כותבים על מילשטיין, מה יש לאחרים להגיד על ממצאיו, ספריו, השקפותיו, האם אני בודד בעולם , אולי אני זקוק לטלטול והסתכלות מזוית אחרת. זה לא מקרה ראשון שאני מנסה להבין. פעם לא אהבתי את אצ''ג, לא הנחתי לעצמי עד שלמדתי אותו וקראתי עליו. גם היום אני לא אוהב אותו אבל למדתי להעריך את יצירתו וגם השקעתי לא מעט על מנת לרכוש את כל כתביו בהוצאה המקורית, החלטתי לתת צ'אנס גם למילשטיין. אנא אל תטעו, לא השקעתי את חיי בבעיה, ניסיתי לתקוף אותה מדי פעם באורח ספוראדי ותמיד הגעתי אל אותה נקודת התחלה, אין ממי ללמוד - אף אחד לא מתייחס למילשטיין. אף אחד לא תוקף אותו, אף אחד לא תומך בו, אף אחד לא מתעמק בו. אין התייחסות למילשטיין אצל פובליציסטים בעיתונות, אין תגובות של גורמים באקדמיה, אין כתיבה של היסטוריונים, כלום, נדה, אפס, שממה ושממון. ונשאלת כמובן השאלה למה, למה אף אחד לא מתייחס למילשטיין. מה קורה כאן? הרי ככלות הכל יושב לו אדם, לא חסר כשרון, לא עצלן, לא חסר ידע, כותב בקדחתנות ספרים הרבה, מחטט בארכיונים, מראיין, מלקט, אוסף, מצרף, מפיק ואף אחד לא קם. למה? ואין המדובר במישהו שחוקר את חיי החברה של תולעת טוואי התהלוכה או של שבלול הגינה המצוי, כאן מדובר במחקר על מלחמות ישראל, על בטחון ישראל, על מנהיגי ישראל, על הנאראטיבים הישראליים, על תולדות החברה הישראלית. אלו נושאים המעניינים כל אזרח ואזרח. למה אף אחד לא מתייחס? מה פשר השתיקה הכבדה והמביכה הזו? החברה הישראלית הלא מצטיינת במחלוקות סרק ובווכחנות חסרת מנוחה על כל פסיק. איך ייתכן הדבר שבמדינה שבה עבודת מאסטר מפוקפקת על ''טבח'' בטנטורה מזעזעת את אמות הסיפים ומגיעה עד לבית המשפט, עשרות מלומדים זועפים מסתערים על ספר לימוד רשלני בהיסטוריה של עם ישראל, והדבר מגיע עד לשולחנו של שר החינוך ולועדת החינוך של הכנסת, ועל מילשטיין שום דבר. במשך שנים הוא כותב ובאורח מסתורי הוא אינו קיים אלא בפורומים נכבדים כמו שלנו ובמות נידחות אחרות. אכן, תעלומה היא הדורשת התעמקות והסבר. פניתי איפה לחפש הסברים ומצאתי שניים שאותם מילשטיין אוהב במיוחד. הראשון - הממסד מתעלם ממנו ומשתוקק להעלימו ולהאלימו. המדובר כמובן הן בממסד הפוליטי והן בממסד האקדמי המתעלמים ממילשטיין מאחר ומילשטיין הוא אנטי ממסדי התוקף את התרבות ''הבולשביקית'' המפאיניקית, את ''קשר השתיקה'' הבנגוריוניסטי- פלמחיסטי-הגנתיסטי, וכמובן מציג ככלי ריק את כל האחרים שאינם אלא מלכחי פנכה שפוטים של הממסד. ההסבר השני הוא כי מאחר ומילשטיין צודק, אין בכוחו של אף אחד להזים את טיעוניו וממצאיו ועל כן כולם שותקים כשכלימה מכסה את פניהם ומקווים כי הסערה תחלוף. הבה נעיין יחדיו בשני הטיעונים הללו ונראה אם יש להם מידה של תוקף. נתחיל בבעיית האנטי ממסדיות ויחד נבחן מה עלה בגורלם של היסטוריונים ואינטלקטואלים אנטי ממסדיים. האם צלחה מלאכתם בידיהם, האם ראו ברכה בעמלם, האם זכו להכרה ולכבוד להם היו ראויים. וראה זה פלא, כל כך רבים הם ההיסטוריונים החשובים שהיו אנטי ממסדיים וחרגו במידה ניכרת מן הגישות והנורמות של זמנם עד כי קשה לספור אותם. כה רבים הם ההיסטוריונים והאינטלקטואלים אשר שינו את פני העולם התרבותי, אשר שחטו פרות קדושות, אשר הציגו זוית ראיה חדשה ומקורית ואשר יצרו זרמים חדשים בהסתכלות שלנו על המציאות. וכולם היו אנטי ממסדיים. מאחר ואינני היסטוריון מקצועי אוכל להצביע רק על מעטים. שטראסבורגר אשר יצא כנגד ההשקפה ההיסטורית על יוליוס קיסר בתחילת המאה, וגרם למהפך בגימנסיות הגרמניות. רונאלד סיים אשר תקף מזוית חדשה ובלתי מקובלת את ההשקפה המומסנית על ההיסטוריה הרומית, יעקב בורקהארט שיצר את השקפת העולם על הרנסאנס, חנה ארנדט שזיעזעה את העולם היהודי וההיסטוריוגראפיה של השואה, האיטלקי קרוצ'ה, הצרפתי דה טוקויל, האנגלי אדמונד ברק. ועוד עשרות רבות של היסטוריונים אחרים. (ועוד לא דברנו על מארקס, הגל, ראנקה,טוינבי, שפנגלר, פוקויאמה ואחרים). ואם תרצו, הבה נבחן הוגים והיסטוריונים ישראלים שיצרו זעזוע בהשקפת העולם האקדמי והפוליטי, החל ביעקב טלמון וכלה ביורם חזוני. יורם חזוני הוא מקרה מעניין במיוחד של איש ימין קיצוני שכתב לאחרונה ספר יסוד על התפתחות הנאראטיב הישראלי וגרם בכך להסתכלות חדשה על עובדות שכולנו האמנו בהן. יש לציין גם את עבודתו החשובה בהוצאת שלם המביאה בפני הקורא הישראלי ספרי יסוד העוסקים בהיסטוריה ובפילוסופיה מנקודת מבט שמרנית קלאסית. רוצים עוד ישראלים אנטי ממסדיים ומרדניים שעוררו סערות? בבקשה - בני מוריס, אבי שליים, אילן פפה, כולם ''היסטוריונים חדשים'' שגרמו למאות ואלפי תגובות בפובליציסטיקה ובמחקר ההיסטורי ויצרו גל של מחקרים ועיונים היסטוריים, בין אם בתמיכה נלהבת ובין אם בהתנגדות נחרצת. ובכן, הטענה שאורי מילשטיין אינו זוכה להתייחסות עקב היותו אנטי ממסדי אינה מחזיקה מים. המציאות מלמדת כי על מנת לזכות בהשפעה בעולם התרבותי חובה על היוצר להביא דברים חדשים והשקפות חדשות 0דהיינו - להיות אנטי ממסדי). אין מקום לבינוניים, יש אלפי היסטוריונים ואנו מכירים דווקא את אלו שהביאו לשינוי ולא את אלו שהמשיכו את הקיים. על כן אני מציע להתעלם מן הטענה שמילשטיין אינו זוכה להתייחסות ולמקום הראוי לו בפנתיאון ההוגים והחוקרים הישראליים בשל היותו ''שוחט פרות קדושות'' ועצם בגרונו של הממסד. זו אינה הסיבה, לא היתה ולא תהיה. נעבור איפה אל הטענה החביבה השניה, זו הגורסת בחום כי ההתעלמות ממילשטיין נובעת מן העובדה שהוא צודק. כמו הילד שחשף את עירומו של המלך באגדה של אנדרסן, כולם מתכסים בכלימה ומעדיפים לשתוק ולא להתבזות. האם יש בטענה זו בכדי להסביר את חוסר ההתייחסות? הבה נניח כולנו כי אכן מילשטיין צודק בכל אשר אמר, בכל טענה, בכל מאמר בכל תזה ובכל תיאוריה, ונניח כי אכן כל הטועים ממלאים פיהם מים. שאלתי היא איפה - היכן הם התומכים? הרי לכל היסטוריון ופובליציסט יש גם תומכים, לא רק מתנגדים, והתומכים מביעים את דעתם. ובכן היכן הם התומכים? לאן הם נעלמו, מדוע הם לא כותבים, מדוע הם לא מדברים, מדוע לא רואים אותם ולא שומעים אותם? יתר על כן, לכל הוגה וחוקר חשוב יש גם ממשיכים, אנשים כאלה (אם נקח היסטוריון אנטי ממסדי כמו בני מוריס למשל, או את רונלד סיים שהזכרתי קודם) בדרך כלל יוצרים אסכולה של חוקרים וממשיכים אשל הולכים בתלם אותו פתחו ומנסים להרחיבו. היכן הם הממשיכים של אורי מילשטיין? איפה תלמידיו? האם תוכלו למצוא לי מישהו ההולך בדרכו? דומני כי הטענה כי קשר השתיקה על מילשטיין מקורו בכך שהוא צודק אינה מוצאת ביסוס. שהרי אם אין למתנגדים מה להגיד יכולים היינו לצפות לממשיכים ותומכים. וראה זה פלא - אין. מילשטיין כותב וכותב ואינו מעלה שום הד, שום גל ושום אדווה קלה על פני השלולית הישראלית. הוא זורק אבן למים והיא מתאדה בדרך ואל המים לא תגיע. ושוב אנחנו חוזרים אל השאלה למה ומדוע. על מנת לפצח את החידה החלטתי לעסוק באחד ממאמריו שהופיעו כאן בפורום ולנסות ולמצוא את הקוד המסתורי שגורם לאנשים לקרוא אותו ולהמשיך הלאה בדרכם. אני מקווה להביא את הדברים לפורום בזמן הקרוב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אינני סבור שדבריך מבוססים, אבל לא לי לשפוט |
|||
|
|||
כי אז אאלץ להלל את עצמי ואיש אינו מתענין דברים שבח שאדם כותב על עצמו. אסתפק בשתי דוגמאות אמפיריות: 1. ב- 1989 , אחרי שפרסמתי את שלושת הכרכים הראשונים של ספרי על מלחמת העצמאות, פרסם בני מוריס (שאותו שבחת מאוד) מאמר בג'רוזלם פוסט ובו כתב בין היתר: ''עד אורי מילשטיין היתה פרה-היסטוריה בתחום מלחמת העצמאות. מאז אורי מילשטיין מתחילה ההיסטוריה''. אחרי שהתפרסמו ספרים אלה בהוצאה לאור מדעית בארה''ב כתב בני מוריס במוסף ספרים של הארץ שזאת ההיסטוריה המונומנטלית של מלחמת העצמאות. 2. ב- 1991 אחרי שפרסמתי את הכרך הרביעי של תולדות מלחמת העצמאות הקדיש מוסף הארץ שאותו ערכה אז ההיפר שמאלנית אורית שוחט ששה עמודים לעימות בין מאיר פעיל לביני. אינני סבור שהחוקרים הבולטים שאותם הזכרת זכו לתגובות כאלה. מכיוון שאני מאמין ביושרך ובהגינותך לפי דבריך בפורום זה, ומכיוון שכתבת שדברי לא עוררו שום תגובות ושום הד, איך תסביר שלא נתקלת בתגובות לעיל בעוד מאות שתוכל למצוא באינטרנט, ובסי.ד. רום של מחלקת הספרנות של אוניברסיטת חיפה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ל''מי שזוכר'', תוספת: איך תסביר שאדם בינוני כמוני |
|||
|
|||
ניבא בדיוק איך יפתחו האמריקאים את מלחמתם בעירק שעה שכל האנשים המבריקים המעסיקים את הציבור, לא בבמות זניחות כמו ''ארץ הצבי'', אלא ב''ידיעות אחרונות'', ב''פוליטיקה'', ב''משעל חם'' ב''טור השבועי'', ב''יומן'' בעמוד המאמרים של ''הארץ'' ועוד, טעו בגדול? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, אל תיקח את גדעון ברצינות יתרה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסיונות לבלבל מצד בעלי ''שטיקים בדוקים''. הא.. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבעלי שטיקים יש אמביציה תאוותנית: לא לשלם, אי |
|||
|
|||
תגמול (''איך אנחנו''?). השאר תרוצים ורטוריקה (שגם הם בחזקת שטיקים). ולעיתים גם פריעה קשה תוך שיכרון כוח והיתממות בחבורה (וגם שירים מרטיטים?). פשוט, מחפשים תחליפים אקזוטיים לדבר הפשוט. להכניס היד לכיס, להוציא הארנק ולשלם, לתת גמול. (פשוט אבל לא בשבילנו). אבל לישבנם ולרווחתם האישית - דואגים גם דואגים (הרטוריקה ''מחליקה'' זאת בנקל). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שלום לך מר נרייה או אולי גב' גילית נבו |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ידידי, יש הבדל בין הודעה קצרה מתורבתת בכינ וי |
|||
|
|||
ניק, שהינו רווח מאד, ובין התחזות לאדם אחר, מוכר, במסגרת מסע נירחב להכפשתו והשמצתו. הראשון נעשה אולי גם למטרת תעוד תגובת השרשרת המהירה של הפעולה הפלילית הפוגענית, זו המוכוונת להלבנת פנים והכפשה, ויתכן שלדברים נוספים ששכרם עימם... והשני, עניין לפעמים לטיפול גורמי החוק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה ממש משורר גדול, מר שרון |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלמוני: הסבר למה נקבת בשם ''גדעון''. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה פשוט. הוא חושב שאותה ישות מתפקדת |
|||
|
|||
כאן בניקים גדעון ספירו ומי שזוכר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכחולה לבנה, לבעל הנקודה, ולכל המעוניין/ת |
|||
|
|||
מידע אישי אני יכול להגיד לך כי מי שזוכר אינו גדעון ספירו, וגדעון ספירו אינו מי שזוכר. קצת מוזר ומגוחך בעיני, כי מי שמסתתר מאחורי נקודה ככינוי , מעלה ספקולציות לגבי זהותם של אנשים חיים וקיימים. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי שלום |
|||
|
|||
מאחר שבעיני אתה איש שמאל הגון, פתוח ומגיע ממקום מאוד נקי (לא נתקלתי ברבים כאלה), הייתי מעוניינת להמליץ לך לקרוא את אמנון לורד בשבועון מקור ראשון של היום. יתכן שזה יתפרסם בעוד כמה ימים באתר שלהם (יש להם איחור מכוון בהעלאה לאינטרנט). הוא כתב מאמר בנושא ''שלום עכשיו'', שפעם היה חלק ממנו. אשמח לשמוע את דעתך. ובאשר לספקולציות הוירטואליות - אני מחייכת. שבת שלום! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המאמר של אמנון לורד הפעם |
|||
|
|||
(על ''שלום עכשיו'') הוא די שיטחי. שווה רק לקרוא את הקטע על מאמרו של עמוס עוז. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנושא מעניין |
|||
|
|||
הוא מפרט את השיטות... לדעתי שיא המאמר הוא בגילוי של יולי תמיר לגבי חשיבות הדמוקרטיה לעומת ה''שלום''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חלש מאוד הגילוי הזה |
|||
|
|||
יולי תמיר אמרה ''היו פגמים דמוקרטיים קשים בתהליך הזה... לא היתה שקיפות ושיקרו לציבור''. את זה הוא לא ציטט הפעם. אמנון לורד עצמו ציטט אותה בטורו זה בעבר, וחבל מאוד שבהזדמנות זו ריכך את דבריה ועטף אותם בשלוש שכבות של צמר-גפן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קראנו את אותו מאמר? |
|||
|
|||
על פניו נראה שלא... יולי תמיר מופיעה שם כמי שאמרה לארי שביט בהארץ: למען השלום אפשר לשקול להשעות את הדמוקרטיה לשנה. אחרי הכל, אמרה, תהליך ההגעה להסכמי אוסלו גם הוא לא נעשה לפי כל כללי הכשרות הדמוקרטיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הוא שאמרתי: |
|||
|
|||
'לא בדיוק לפי כללי הדמוקרטיה הכשרים' וגו' - זהו מיתון וריכוך של דבריה כפי שהופיעו הן בראיון ל''הארץ'' והן בציטוט החוזר ב''מקור ראשון''. גם המינוח ''השעיית הדמוקרטיה לשנה'', ששם בפיה, הוא עקיף ומעודן - כיוון שהיא אמרה ''דיקטטורה לשנה''. דיק-ט-טורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם לבינוניים ''מתפלק'' לפעמים... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| תגדירי בבקשה בינוניות. |
|||
|
|||
ותגדירי היכן את נמצאת בסקאלה של האליטות השיכליות כדי שנדע מהיכן המומחיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמילשטיין יגדיר |
|||
|
|||
זו היתה הגדרתו שלו את עצמו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הוא חזר על מונח בו השתמש מי שזוכר, על מנת |
|||
|
|||
לקבל הבהרה. לעומת זאת, את קבעת עובדה, תוך שימוש במונח זה מבלי להגדירו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות... |
|||
|
|||
המונח ''בינוני'' בא להסביר, עפ''י מי שזוכר, את השארותו של מילשטיין בשולי האקדמיה - וזאת בניגוד לטענתו החוזרת ונשנית של מילשטיין, שהוא מוחרם עקב מהפכנותו. לעניות דעתי, יש להוסיף על כך גם יהירות - ו''מאמר'' זה מלמד על כך יותר מכל. המלחמה רק החלה, המצב, התנאים, ההצלחות האמריקאיות עדיין לא ברורות, אך מילשטיין ממהר להכריז על ''ניצחונו'' ברבים. האם זהו ניתוח של היסטוריון אחראי וחכם? מסופקתני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובינתיים הפגנות בעזה: ''תן גז , יא-סאדם''. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| למילשטיין: על אף הביקורת,דבק באמת שלך זה החשוב! |
|||
|
|||
--לכל אורך ההיסטוריה היה מצב של ''אין נביא בעירו''. זכור את הנביאים, זכור את ראשוני האינטלקטואלים ברנסאנס, מקופרניקוס דרך ברונו, גאלילי ועוד ועוד. כולם היו מחוץ למחנה והיו נלעגים ע''י המימסדים הפוליטיים והדתיים. זכור זאת ודבק בדרכך. אל תתרשם מהחכמים בגרוש. אם הצדק איתך- ההסטוריה אינה מרמה, היא בסוף יודעת ואיתה כולנו. המשך בדרכך בנאמנות. הפלוראליזם האינטלקטואלי הוא כסות דקה ובלויה לזרם המרכזי המחליט מה לחשוב ומה להגיד עם טולראנס קטן ימינה ושמאלה. אמור את מילתך בגאון כולנו שומעים וכולנו נזכור מי אמר מה ומתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזכור קטן: מילשטיין באמצע יושב יפה בתוך ''המעגל'' |
|||
|
|||
המעגל היום הוא ימני ומילשטיין ''אחד מהחבר'ה''. לא יודעת אם הוא נביא אבל בתוך עירו הוא יושב, זה בטוח.. כל ההשוואות שרצות פה לקופרניקוס גלילאו ועוד גאונים כבירים מצחיקים אותי פחדדדדד... שבת שלום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ומה רע במכללת צפת..? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי אמר שרע במכללת צפת? |
|||
|
|||
לא הזכרתי בכלל את מכללת צפת דיברתי באופן כללי. לא הבנתי את הקשר. למכללת צפת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אף אחד לא אומר במדינה הזאתי- |
|||
|
|||
[איך שאומר פנחס גרשון]- מה לחשוב !!!. ויש פה כמה שמושפעים יותר מדי מג'ורג' אורוול. מה שנכון שלפרסם, ולהתפרסם וגם להיות מוכר- זה כבר דבר אחר. אבל לכל דבר יש סיבה. איך שאומר וכתב עמוס...שכני שמעבר לואדי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי מישו כבר יסביר לי |
|||
|
|||
מילשטיין הוא נביא או היסטוריון? או שאולי זה מדע חדש ? ''היסטוריה נבואית''? (ואפשר גם בהיפוך - ''נבואה היסטורית'') | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''הפלורליזם האיטלקטואלי וגו' '' |
|||
|
|||
יפה דיברת. אך מדוע תייחד זאת אך לאינטלקטואליזם, והרי נתיב זה של ''זרם מרכזי'' כאילו פלורליסטי, נכון לכל תחומי חיינו בכל מקום ובכל זמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוגמא לאני ואני.. |
|||
|
|||
בכלל לא נכון שאחרים לא חזו את פתיחת המלחמה כפי שהיתה. ראשית היה כל כך הרבה מלל שבכלל לא ניתן לבודד את הערכה העצמית שלך. לעצם הענין- הנשיא בוש דרש מסאדם להסתלק. ועל הנקודה המבצעית..מה בדיוק אנחנו[ואתה] יודעים על 'מה היה באמת'.[שם] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היכן פה הדוגמא?! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| למי שזוכר אבל מאוד לא מדייק ולכן נכשל |
|||
|
|||
מענין שמי שזוכר מקדיש כל כך הרבה זמן, מחשבה, חיפושים, בירורים לאדם שלא נחשב בעיניו. כל מאמרו הארוך הוא חץ שנורה ושסביבו צוירה המטרה. אם באמת רצית לערער על חשיבתו וחשיבותו של מילשטיין, היית צריך לערער על מחקריו ולהוכיח במה הוא טועה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני הבנתי דווקא שמי שזוכר מנסה להבין |
|||
|
|||
את התופעה שנקראת אורי מילשטיין וסליחה עם מילשטיין אבל 'תופעה' לא במובן רע של המילה אלא בחיוב. כלומר, לא נראה שמי שזוכר דווקא מערער, אלא מנסה להבין.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאנה: טיעוני ''מי שזוכר'' לא רלוונטיים לנושא שהעלה |
|||
|
|||
''מי שזוכר'' ביקש להבין את תופעת ההחרמה שלי. לאחר שבדק, והניח הנחות, הוא טען שאינני אנטי ממסדי בולט כמו אילן פפה לדוגמא, וגם דברי אינם בולטים בצדקם ושאני בעצם אדם שאינו משאיר הד. אבל טיעונים אלה אינם רלבנטיים כי גם לאדם בינוני שאיננו אנטי ממסדי ואיננו משאיר הד, מותר לא להיות מוחרם. דודוקא תופעת ההחרמה מלמדת שאני משאיר הד חזק מאוד לפחות על המחרימים אקדמיה. ובלי להשתחץ יותר מדאי, מותר לי לטעון שאינני אחרון ברשימת הבינוניים באקדמיה הישראלית לפי מספר פרסומי ומקום פרסומם וזה הרי הקריטריון לקבל עבודה באוניברסיטה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי עזוב, שיטתם לסכסך אנשים זה בזה, אנו הלוא |
|||
|
|||
מכירים. לאחד יקראו בינוני, ולאחר באותה נשימה יאמרו ''אתה גדול'' תוך הבלטה. והרי לך ליבוי רגשות עלבון צורבים שנוצרו במצב שהם אגב יצרו במו ידיהם. פגיעה אחת משמשת בידם מנוף לחילול פגיעות נוספות וליבוי רגשות זעם, טינה, שנאה, מריבות וסיכסוכים. ואני אומר - נברנים בני נברנים: אי השכר והנישול תוך שוד עצים, הפיכתו למנוף בשלב הבא (בלגלוג: למה לא משלמים לך?), תכופות יחד עם הכללה ממעשה ידיהם להתפאר (''*כולם* אומרים ככה ורק אתה בשלך) טכניקה המכונה ''גלובליזציה'', מניפולציות ציניות שונות -- אבל נעזוב: במוחם הולמת הקטנוניות הצרה, והם לא תופסים שבארה''ב למשל חלק מהם היו מקבלים מאות שנות מאסר (שיטת המשפט /פסיקת עונש במדינה מתוקנת/משגשגת וחזקה) על מעלליהם הפליליים לפי כל שיפוט של חבר מושבעים המפעיל שכל ישר סביר. חלקם מנסים להפוך ישראל לרפובליקת בננות. לפעמים אני אומר לעצמי: עד שהאינטרפול לא יפתח בחקירות על מליארדים עלומים הנמצאים בבנקים זרים (דוגמא אחת: קרנות הפנסייה בגרעון של מאות מיליארדים..חלקם נעלמו להם בעליצות..) ועד שספינות הצי הששי לא יתקדמו לחופי ישראל, לאחר שמדינות השוק וארה''ב יפרסמו רשימת ענק של גונבי המיליארדים, ואלה שבראשם, תוך כינון זמני בישראל של אדמיניסטרציה מיובאת (יהודים טובים מארה''ב, למשל) הם ימשיכו וימשיכו לפרוע, ולהציג את בעלי התרומה היוצרת כ''חצי גנבים וחצי סוטים'' שכן הם חזקים - עד אז אין לנו תקנה. אבל זה סתם ניחומים ופנטזיות פרי דימיוני המנסה לנחם את בעליו, ליליפוט של פסיכופטים קולקטיביים למחצה הנותנים את הטון. האם ישראל עצמה תשכיל להוציא מתוכה את הכוח אשר יהלום בבוזזיה ומסאביה, וילמדם להתפרנס מעבודה יצרנית? אני אומר, צריך לעשות איתם מה שעשו עם המאפייה האיטלקית: אמרו להם שלא הכל אבוד, ואנשים מוכשרים כמו רבים מהם יוכלו עדיין להתפרנס בכבוד באיטליה החדשה, מבערת השחיתות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל: אכן ''מי שזוכר'' הוא מודל לשחיתות |
|||
|
|||
אינטלקטואלית. סוקרטס כינה את שכמותו: סופיסטים. ולסופיסטים יש כמובן גם גרופיס וגרופיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, יפה המתינות הפילוסופית. אבל אני מצידי |
|||
|
|||
טורטרתי ובוזיתי כל היום (ערבים במסעדת ''דרבי'' רמת השרון [בווריה ב- 15 ש''ח בסביבות 12.30 PM אתמול כשעברתי באיזור] ''יא מאנייק''. צעיר אחר, נראה איש ''דור'' לשעבר במרכז רחוב סוקולוב, שם - ''בוגד''. השבתי בלבביות ''אה, מופיקו'' וראיתי פניו מתכרכמות בכעס בוזזים עצור. וזה עוד אפרטיף בסעודת הדלות והמאסת חיי שאני עובר יום יום, ביתר עצימות מאז פברואר 2000. ועוד שלב בינואר 2002 כאשר לאחר שהסעתי בני במכוניתי המיושנת ל''תל-השומר'' וסרתי בדרך חזרה לרפד רכב בסביבות רח' המסגר, הימתינו לי בריונים פורעים ב- 4 נקודות שונות בקטע של 200 מטר, והרפד ועובד ערבי יחד עם פרחחים משלנו פרעו בריפוד ובמתכת כהנה וכהנה תוך ביזויי בסוף היום, עיכבוני שעות רבות, גרמו לי נזק לא קטן. מזכיר לי דווקא את לאון טרוצקי שכאשר נשאוהו וטלטלוהו ביריוני סטלין על מנת להגלות את האיש בעל הזכויות הרבות שם (שהוביל הצבא האדום לניצחון במלחמת האזרחים ונגד פולין, והיה לרוב בעל גישה תאורטית שפוייה יחסית ) הרי שהוא זעק ברחוב ''ראו אזרחים כיצד נוהגים בחבר טרוצקי''. עזר? לא עזר. הכוח הברוטלי שהיכרית 20 מיליון מאזרחי בריה''מ והביאה לעוני חרוף ולברבריות ניצח. וגם כאן - לעיתים לחצו ידיים בשקט, אבל בפומבי -כבשים מפוחדים. באין אדם, נסה לפחות אתה להיות ... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נכון.. |
|||
|
|||
שמקורן פועל הבנין- נעלמו... כספים של הבועלים... אבל אל תגלה... גם אל תגלה שבשנת 2020 יהיה כאן רוב בלשת... ולכן צריך לקצץ בקצבות ובמענקים. אבל אל דאגה... הראש היהודי- ימצא כבר איך לפצות את היהודים המסכנים. אגב יש לי הצעה איך לגייס את החרדים- להעניק מכונית חדשה לכל חייל משתחרר.@ | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, על שחיתות וגרעונות אקטואריים |
|||
|
|||
לצערי אני חוזר על דברים שכתבתי בטור אחר. מהופעותיך הרבות בפורום הזה ברור לי מאד שאין לך שום אינטרס לנקות את השחיתות אלא פשוט לגרום להחלפת המושחתים. לגבי קרנות הפנסיה רצוי מאד שתבין שלא מדובר במיליארדים שמישהו לקח. גרעון אקטוארי פרושו שיש חוסר ברמת החיסכון לעומת ההבטחה לשלם בעתיד. מזה אתה לא יכול להגיד שמישהו לקח כסף והחביא. אז לפני שאתה מאשים ''גורמים עלומים'' רצוי שתבדוק את היגיון הטענה שלך. בכל מקרה ההסבר לגירעון האקטוארי קיים ודאי מתחת לפנס - הוא ידוע. אני חושב, ללא מידע ספציפי, שהגירעונות הללו נובעים משתי סיבות עיקריות. 1. הבטחות לשלם שעולות על הצטברות החסכונות. חלק מזה נובע משינויים שהטילה הממשלה (אג''ח מיועדות) בכדי להוריד מאחריותה. החלק השני נובע מכך שמנהלי הקרנות לא עשו את השינויים המתבקשים. זוהי לא שחיתות אולי טימטום. 2. כמו בעלי ההון במדינה שלנו גם קרנות הפנסיה מנסות להביא את כלל הציבור שישלם את החשבון. זה נכון לגבי כל מי שהוא משהו בישראל. הסיפור על פישמן הוא דוגמה. אם תבקש אחזור עליו שוב. בקיצור, יש מעט בעלי הון בארץ שבנו והרחיבו את עסקיהם מבלי לקחת חלק ניכר מהחשבון הציבורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל, הנה בעיה דומה בארה''ב |
|||
|
|||
גם שם יש גירעונות של הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות. מקורה של הבעיה היא באי רצונן של הפלגות הגדולות לטפל בבעיה. אין כאן השחיתיות אתה מדבר עתיה אבל אותה בעיה קיימת. אני כמעט בטוח שתמצא שהבעיה קיימת בהרבה ארצות בעולם. איך זה? אתה יכול להסביר? קישורים: | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיוון: יש עדויות ישירות הן על הונאות הזכאים בקרנות |
|||
|
|||
הפנסייה. והן על אקלים אירגוני של שחיתות במצח נחושה ובתוקפנות המלווה לעיתים בהאשמות צדקתניות כלפי זכאים במטרה להסיח שימת ליבם, לקפד אותם ולהונות. הדבר סבוך, ואין זה מעניני לעסוק בכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם זה לא מעיניינך לעסוק בכך אז למה אתה מתחיל? |
|||
|
|||
אתה מטיל האשמות ללא ביסוס ומזה מסיק מסקנות. אחר כך אתה אומר שזה לא מעניין. שיהיה לך לבראיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מתחיל וכותב מה שרבים יודעים (ומחשים) ומדווח |
|||
|
|||
לעיתים בעיתון הישראלי הרציני והאחראי היחיד בארץ מבחינות מסויימות, כגון כלכלה, תרבות ודיווח חדשות זהיר -''הארץ'' (וזאת האמת. לא אופטימאלי, אך זה מה שיש). אני מתחיל אולי - ואקווה שאחרים ימשיכו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ארבעה ספרים עיוני. רק על מלחמת השחרור..איך אפשר |
|||
|
|||
לערער ?. וניקח למשל את דיר יאסין. [בלי להתייחס למה שכתב אורי. או אחרים גם.] יום לפני הכניסה של אצ''ל ואח''כ של הפלמ''ח- לכפר- נמצאו[בכיבוש חוזר של הקסטל ע''י הפלמ''ח] ארבעה עשר גופות של חיילים שלנו כרותי אזניים.[לפי הספר 'תשעה קבין' של יהודה....] לכן במקרה זה של מה שקרוי אצל ההיסטוריונים מכל מיני סוגים- הטבח של חיילי האצ''ל-שגרם לגירוש המוני של הכפריים ותרם לפתיחת הדרך או הסרת המצור או מה שלא יהיה- לדברים כבר יש משמעות אחרת..זאת לפי דעתי שלא חייבים לקבל. ואולי גם זה לא שייך. לדעתי כן. יתר על כן- לו היו תמיד ובצמוד לכתיבת הנאראטיב-על פרשת דיר יאסין מזכירים את פרשת ההתעללות בגופות..מה שאורי בכלל לא מזכיר. רוצה לאמר ההיסטוריה היא לא מה שהיה אלא מה שנכתב- ופורסם- וויכוח מתמיד ונמשך- ולא דוקא התעלמות ממישהו או ממשהו- או התנשאות או מה שגרוע יותר- להגיד- אני יודע... ואתם..? אתם לא !. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההיסטוריה היא הצגת העובדות ולאחר מכן פירושן |
|||
|
|||
אם נעשה מאמץ עילאי להסתיר את העובדות, הפירוש הופך מהיסטוריה לספרות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי שזוכר, ניתוח מעניין |
|||
|
|||
ובמחשבה נוספת, לעניות דעתי הרבה כי אני לא היסטוריונית, יש לי תחושה שאורי מילשטיין נדחק קצת לשוליים מפני שהוא מצהיר הצהרות שיש בהן הרבה מן המובן מאליו. פרט לשיחזורים ההיסטוריים על תקופת קום המדינה, כפי שבעצמו ציין את בני מוריס שהחמיא לו על כך. כלומר, אולי אין בהם חידוש גדול ואמיתי. בעיני עצמו הוא מהפכן, אבל אפשר שלא כך בעיני אחרים. למשל, מה הרבותא במאמר שהביא בפתיל זה. מאוד אפשר שאני לא מבינה ואם כך התנצלות מראש. אבל מה בעצם נאמר שם? הרי כבר אמרו זאת ודובר על כך רבות במשך ימים ארוכים, שאם היה לאמריקאים ידע מודעיני טוב ומבוסס לא הייתה פורצת המלחמה הזאת, משום שהם פשוט היו ''מחסלים'' (ביטוי בלתי נסבל כלומר הורגים) את סאדם חוסיין והמעגל הקרוב לו. אם כך, מה הסיפור. לא רק זאת. אני עצמי ניהלתי שיחות ושמעתי אלפי פעמים מפי רבים שמלחמת עיראק צריכה להיות קצרה חזקה וממוקדת ו''קודם כל סאדם!''. לא רק זאת, שכני שהוא טכנאי מזגנים מוכשר תיאר פני בפירוט רב ''מה האמריקאים צריכים לעשות כדי לגמור עם זה מהר'' והנה, הוא הציע בדיוק, מילה במילה, את האסטרטגיה שמילשטיין טוען כי היא הפתיעה את ''כל הפרשנים בעולם''. והרי זה מוזר מאוד. ולא רק זה. בטלביזיה שלא מפסיקה לטרטר כבר שבועות שמעתי המון פרשנויות שלא לדבר עלה רדיו שלא לדבר על אבא שלי שגם הוא פרשן בפני עצמו, ורציני מאוד, ודבר מדבריו של מילשטיין לא הפתיע אותי בכלל. האם אני היחידה שלא הופתעתי כאן משום דבר? אני ממש לא מומחית לאמריקאים אבל אני ממש בטוחה שהם ניסו בכל דרך אפשרית לפצח את חידת הכפילים וכל מקומות המסתור והבונקרים. ואורי מילשטיין בטוח שהוא גילה את אמריקה. אין לי מושג מה מילשטיין יודע איך עובדים עיתונאים והעיתונות. ואין לי מושג מי זאת ורד קלנר. אבל זה הולך בערך ככה: היא או הוא צריכים או מעוניינים תלוי במעמדם בעיתון קבע או פרילאנס וכו' להגיש כך וכך מילים. יש להם רשימה או מלאי של שמות רלבנטיים לכל נושא. רשימת דוק' רשימת מומחים וכו'. ויש את האפשרי המצוי והרצוי ויש מגבלות זמן ויצא שמילשטיין הוא אחד מן השלושה. ולא שלא זה לא נחמד ויפה. אבל מכאן ועד התפארות..? ודי באמירה זאת. הדרך שבא מילשטיין מפאר (כל הפרשנים בעולם הופתעו וכו') את עצמו ומדווח על עצמו כמו במאמר הנ''ל יכולה בהחלט להזיק לו ולעניינו, אבל נראה שהוא לא מבין זאת. אנשים לא אוהבים בלשון המעטה שאדם מתנהג כך ו''מקדם'' את עצמו כך ויותר מזה, יש אפילו לעיתים רבות מקום לחשד נוכח התנהגות כזאת. כלומר, מדענים גדולים שפרצו פריצות דרך אדירות לא מיהרו לדווח כך על עצמם ולטפוח לעצמם על השכם ודי ברמז ''הדק'' הזה בעניין זה.. לסיום. בעניין הכלל ''החדש'' שאין לצאת למלחמה אם אין בטוחים שיכולים לנצח בה (נושא שגובל בפילוסופיה די מסובכת לעניות דעתי) כדאי לקרוא את 'מלחמה ושלום' של טולסטוי. אבל כאמור אני פוסעת בדממה לפינה של הלא-אסטרטגיים והבלתי צבאיים ומסיימת את דברי בהדגשה שאלה נאמרו בחצי התנצלות על ידי אחת שלא מבינה הרבה בענייני צבא ושוב כאמור באסטרטגיה. אגב. ומה חידש קרוי? לילה טוב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאנה: סוגיית ה''הכרעה הפרטנית'' של סכסוכים. |
|||
|
|||
חיסול מנהיג פוליטי כדרך למנוע שפיכות דמים מרובה מצד אוכלוסיות נילחמות, הינה גישה שהיציעו האנרכיסטים במאה ה- 19 , דבר ש''יושם'' ברצח הצאר אלכסנדר השלישי; ואולי גם ברצח בסראייבו, מצד הסטודנט גבריאלו פרינציפ (או משהו בדומה, אם אני זוכר נכון את שמו) ששימש דווקא ה''טריגר'' לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. למעשה עוד בתנ''ך מוצעת דרך לסיים סיכסוכים בטרם פרצו על ידי *הכרעה פרטנית*, למשל באמצעות הצעת ה''דו קרב'' של גוליית למחנה הישראלי. שתי בעיות עיקריות כאן הן: 1) שאם מדובר בפיתרון ''פשוט'' שצץ מייד בשימת הלב בהקשר זה (כפי הדוגמאות מאנשי היום-יום שאת מביאה), הרי שהצד שכנגד בוודאי מודע לכך, שכן זה עולה מן הסתם גם בדעתו, ובאופן מובלט (שהרי מדובר באפשרות פשוטה-יחסית שהתועלת בה ליריב מרובה). מכייון שמלחמה הינה במידה מרובה עניין של קריאת כוונות היריב וסיכולים הדדיים (ראי מאמרי הנרחב : ''אדם במאבק'', המוצנע [למרבה הצער] תחת כותרת הטור ''פיל סגול''), הרי שסיכולה של אפשרות רבת יתרונות לצד שכנגד תהפוך לנושא רב-השקעה אצל המאויים. לכן, סאדם אכן יצר מנגנון סיכול-התנקשות משוכלל - כפילים מרובים, מספר רכבים ''נשיאותיים'', הפצת התראות-שווא רבות, וכנראה גם דיסאינפורמציה המוסווית כמסר סודי לגבי מיקומו ברגע קובע, דבר שכנראה היפיל אתמול את האמריקנים בפח, וכיוצא בזה טכניקות של ''נוכחויות חילופיות'' או אף ביזור צווי ופעולות ה''סמכות העליונה'' לכמה אנשים). ניתן לאמר - באותו שיעור שהדבר רב-התועלת הזה באופן ראשוני פשוט וזול, וביחס ישר לתועלת שבו, כך גם מידת הסיבוך שהיריב יקנה לו למטרת סיכולו. 2) שימוש בנשק של חיסול אישיות פוליטית משפיעה, מהרגע שצד אחד נוקט בו, עשוי להפוך ל''נורמה'' נפוצה בסכסוכים ובשדות קרב צבאיים ומדיניים. ואז הוא עשוי לחזור לפוליטיקאי או המדינאי היוזם כחרב פיפיות, בהגבירו את הסיכון שבהתנקשות לפוליטיקאים ואנשי ממשל. בעידן הטרור האורבני, קשה להבטיח חסינות 24 שעות לכל אנשי הממשל המרכזיים, וחייהם האישיים עשויים תחת נורמה כזאת להפוך לבעייתיים. והרי, אפשרות זאת היתה קיימת מאז ומתמיד, ואף על פי כן לא הירבו לנקוט בה, שכן שררה הנורמה: באנשי שילטון וממשל לא פוגעים, בדיוק מהטעם שציינתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקונטינגנטי והממשי: פעולה, דלגיטימציה וכלליות |
|||
|
|||
בנימוק 2 הצבעתי על כך ש''הכרעה פרטנית'' של מערכות מדיניות וצבאיות באמצעות חיסול מדינאי היריב לא הפכה לדפוס נפוץ בסכסוכים, עקב רצון להמנע מהפיכתה לנורמה, ולכן לחרב פיפיות כלפי הצד היוזם. קיימים היוצאים מן הכלל: חיסול מדינאי היריב לא יהפוך לנורמה כאשר: 1) אין סימטריה בין מדינאי היריב ומדינאי הצד היוזם (או מדינאים אחרים) מבחינת לגיטימיות. כאשר מדינאי היריב מצטייר כדמות דמונית, או כאשר חלה עליו דלגיטימציה, הרי שהכלל אותו התויית בפעולתך (חיסול פרטני של מנהיגים כדרך לטיפול בסכסוך), כלל זה לא *יעבור הכללה*. ולכן כלל זה גם לא יחזור אליך כחרב פיפיות, וגם לא יהיה בר-חלות על מנהיגים אחרים במקומות אחרים, מחוץ למרחב הדלגיטימציה/דמוניזציה. זהו אכן מיקרהו של סאדם חוסיין, שדמותו מצטיירת לרבים כדמונית ושחורה, ולכן ''דמו מותר'' כביכול, מהבחינה של ''מה שתופס לגביו אינם תופס בפוטנציה לגבי מנהיגים אחרים''. חוסר הסימטרייה היא שמאפשרת תיפעול דפוס זה, ללא שיהפוך לנורמה שגורה, המצטיירת כלא לגיטימית, לא לגיטימית (או לא מוסרית) בגלל העיקרון של ''חיסול המנהיגות'' שהיא מתווה, דבר שבוודאי לא היית רוצה שיחול על מנהיגיך שלך, אילו הפך לעיקרון כללי. 2) אילו הוחל ''עיקרון'' זה על מנהיגים *רבים* בעיראק (טאריק עזיז, שר הכלכלה, הדובר בנושאי עיתונות, נגיד הבנק המרכזי וכד' (ואגב, המעניין הוא שחלק גדול מההנהגה העיראקית הם בני חמולת ''אל תח'ריתי'' עוד משנות ה- 60), אילו הוחל הכלל באופן מסיבי, הרי שבכל זאת היה מוכלל. שכן, יקשה לעשות דהלגיטימציה של אנשים רבים ומגוונים, מבחינת הסבירות והשכל הישר. 3) כאשר קיימת אי סימטרייה גדולה מאד של הכוחות היריבים, הרי שגם אז דפוס הפעולה לא יהפוך לנורמה כללית. ההסבר המקובל לכך הוא משהו ברוח: - החזק מאד תמיד מצטייר כצודק, - right is might (כבר בדיאלוגים הסוקרטיים מתדיין אפלטון/סוקרטס עם המציג עמדה זאת), - המנצח הוא זה שמעמיד הצד האחר למשפט, משפט המנצחים - אין צודק כניצחון. טיעוני כאן הוא תפנית ביחס לגישה זאת. שכן גישתי אומרת שלא ניתן להגיע לעוצמה גבוהה לאורך זמן בלי שבמחנך ישררו עקרונות צדק טיבעי בסיסיים. אימפריות רשע מעולם, אבל מעולם לא האריכו ימים (ראו השגות קודמות שלי בנושא באתר זה). לכן, החזק מאד והיציב מאד במשך תקופה ארוכה הוא גם במידה רבה צודק מכוח הכרח היסטורי/טבעי/אונטולוגי, ואינו צודק משום שהוא חזק יותר ברגע נתון. זאת משום שיתרון כוח זמני הינו עניין קונטינגנטי, שאינו טובע חותם אונטולוגי הכרחי של ממשות ברת-קיימא, בבחינת תנועת-הציויליזציה או הרוח האנושית או הטבע. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי