 |
|
|
  ראובן, אני התייחסתי להצעתך הספיציפית |
|
|
|
שאמרה להצמיד את הסקטור הציבורי למדד של צמיחה בתוצר או ביצוא. זה בשום אופן לא כי זה אומר הגדלת תקציבים ציבוריים בגלל צמיחה. הקשר הזה לא רצוי בכלל.
להלן הצעה יותר ספיציפית. כמובן שלפני כל זה צריך להחליט בברור איזה מטרות צריכה ההוצאה הציבורית לשרת ולהפריט את כל הנכסים שהם בני הפרטה:
1. כמו שנקבע מספר חברי הכנסת בחוק כך צריך לקבוע את מספר משרדי הממשלה. החוק צריך לקבוע את זאת כך שיהיה מאד קשה לשנות.
2. בצורה דומה לקבוע את נושאי הפעילות של המשרדים הללו והיקף כח האדם שהם רשאים להעסיק.
3. אבטלה במשק לא תהיה סיבה להרחבת כח האדם בשרות הציבורי.
4. תקציבי ההוצאה צריכים להיות קשיחים ותלויים באופן מוחלט בגביית המקורות. מגבלה נוספת שדרושה כאן היא גודל ביחס לתוצר למשל: 35 אחוזים.
כמו כל משק בית גם ''המשק'' הציבורי צריך לחיות על פי מצב האמצעים שלו. |
| |
