  
  
  
|
 |
|
||
  אני חושב שהבעיה מתחילה מהמשבר הכלכלי שכבר |
|||
|
|||
מתפתח שנתיים כמעט בלי הפרעה. המנוע היה המשבר בארה''ב ובעולם והאינתיפאדה. אבל העובדה שהוא נמשך קשורה באזלת ידה של ממשלת ישראל להביא לשינוי מבני-אסטרטגי בתקציב המדינה. התקציב צריך לממן שני דברים שיחסית תורמים מעט מאד לתוצר ולצמיחתו: 1. סקטור ציבורי מנופח מאד, 2. חלקם של תשלומי העברה גדול מידי. ממשלה עם כיוון ונחישות, בנושא (כמו בנושא הביטחוני) היתה יכולה עד היום לגייס סכומים, שהיא מבקשת לגייס על ידי הערבויות, להרחיב את ההשקעות בתשתית ובמפעלים, קוי ייצור שיניעו צמיחה. אני מדבר על לפחות מספר מיליארדים ש''ח לשנה ששינוי סדר העדיפויות בתקציב יכול לפנות. הנעת המשק תקטין, באופן אוטומטי, את הגרעון על ידי גידול בגביית מיסים. בנוסף, ליעד כזה שווה להסתכן גם בהגדלת הגרעון כמו שמנסה הממשל האמריקאי כעת. נכון, למרות שהחוב החיצוני של המדינה הוא זניח אבל גם נכון שיש לנו יתרות מט''ח לא קטנות שניתן לנצל לאותן מטרות שציינתי. נכון גם שיש בעיה לגייס הלוואות בחו''ל במחיר שהממשלה מוכנה לשלם (כאן יש גם את האפקט של חברות הדירוג שמעסיק את שר האוצר מעל ומעבר לצורך ועל כך בהזדמנות אחרת. לכן אני לא חושב שהקריסה תבוא בגלל מחסור במט''ח שלא קיים בעצם. באחד המאמרים האחרונים שלי טענתי (עם תמיכה של מומחים נוספים) שבמדיניות כלכלית נכונה של האוצר היינו היום בתהליך של צמיחה חיובית ולא שלילית כמו שקורה. הקריסה הכלכלית תבוא מגורמים פנימיים: א. בעית הריבית על החוב הציבורי, ולכן הוצאת משקיעים הפרטים מהמשחק היא שולית לדעתי. ראשית בגלל שהצריכה-ביקוש חלש מאד בעיקר בגלל ירידה בהכנסות האזרחים ותגובתם למשבר על ידי המנעות מקניות. ב.יש בעיה רצינית נוספת והיא ערך הנכסים של החברות והבנקים במאזן לעומת שוויים בבורסה או בשוק. כך נמנע תהליך של התייעלת בו משקיע חדש קונה נכס בזול מייעל אותו מביא לצמיחתו (הרבה נכסים שעמדו למכירה בשנים האחרונות לא נקנו בסופו של דבר). מצד שני אם ירד ערך הנכסים הללו מאזני החברות יראו הפסדים והן לא יוכלו לחלק דיבידנדים בכדי להחזיר הלוואות על קניות ממונפות (חלק ניכר מן הקניה נעשה בהלוואה שהחזריה תלויים בדיבידנדים). ג. יש גם את הבעיה של בעלויות צולבות במשק. בנק הפועלים נקנה על ידי משפחת אריסון ומשפחת דנקנר. מש, דנקנר מימנו את הקניה בהלוואה מבנק לאומי בהנחה שיחלקו מספיק דיבידנדים בכדי שיוכלו לממן את ההחזרים. כך נוצר מצב מוזר שבו בנק לאומי אמור להתחרות עם בנק הפועלים אבל בעצם יש לו גם אינטרס שבנק פועלים יצליח להרוויח. ישנם דברים נוספים כאלו במשק שלנו. כאשר המשק צומח המערכת הזאת עובדת ומגלגלת. כאשר יש מיתון, כמו שיש כעת, מניע את עצמו כלפי מטה (החרפת המיתון). הממשלה יכולה בהחלט להפוך את התהליך לצמיחה או לפחות לאי הצטמקות המשק. אבל משום מה לא מעוניינת, לדעתי, מסיבות של כסאות.כל זה עוד לפני שלקחנו בחשבון את המצב החברתי שמתדרדר (כל יום יותר אנשים ומשפחות מתקשים לשים אוכל על השולחן) שעשוי להוציא המונים לרחובות. במיוחד על רקע השחיתות במערכת הפוליטית. הבעיה שלנו או של קוריאה הצפונית, אם בכלל יטופלו על ידי המעצמות רק אחרי שירגעו הבעיות בעיראק. זה נראה לי יקח הרבה מאד זמן. לכן האיום הכלכלי יותר מסוכן גם בגלל שהוא יכול לפגוע ביכות העמידה שלנו מול איובים חיצוניים (פלשתינאים ועוד). בקיצור, גם אם המעצמות יתערבו (אלכס לא צודק) זה לא יהיה לפני החרפת המשבר עד לגבול של קריסה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שלום, מלחמה, כסף וכלכלה |
|||
|
|||
בתשובה זו אנסה לענות לד''ר דוד סיוון ולרפי גטניו כאחד; אמנם אינני כלכלן בהכשרתי כי אם היסטוריון וחוקר שפות, אך במקרה שלפנינו ברור לי שסיפור ישראל וסכסוכה עם הפלסטינאים אינו איזה בעייה שניתן לפתור ברצפט של כך וכך שלבים שיביא לשלום ושגשוג. כל אלה המתעסקים בכלכלה חייבים תמיד לקחת גם את האלמנט הפסיכולוגי ביצור מוזר זה, וכמובן גם בסיפור זה. ניתן לשבת ולשוחח כאן עד מחר בבוקר על פתרונות מדיניים וכלכליים שונים, אך רעיונות לחוד ומציאות מתהוה לחוד. אחד הדברים המעניינים ביותר היא העובדה שאנשים מניחים אקסיומות כלליות מראש מבלי לבדוק אותן תחילה; בין אם מדובר על ''עיראק תחילה'' או על ''מפת הדרכים'' שלאחריה, הרי מניחים מראש כי תהיה התערבות צבאית במקרה עיראק - דבר שאינני בטוח בו כלל. הנחה נוספת מתייחסת לרעיון שהאדם הוא חיה כלכלית וכי האינטרס הכלכלי יגבר על כל גחמת לב או מופרעות מדינית; גם בהיגד אחרון זה אינני בטוח, לפחות לא מתוך מצב של הכרה ועמידה על הדעת. רוב ההסדרים בהיסטוריה נעשו כשצד אחד שכב חבול ומוכה על הקרקע, לאחר שהפסיד במלחמה, ולא מתוך מצב של אמונה-בצדקת-הדרך או פראפרזות מסוג זה. זו הסיבה שאם כלל יכול להבשיל משהו חדש באיזור המזרח התיכון במצבו הנוכחי - ואני מתייחס במשפט זה למדינות הסובבות את ישראל ועיראק - הרי שדבר זה יכול לקרות אחרי מערכה ומלחמה קשה, ולא מתוך בטן מלאה של דיונים תיאורטיים ובלתי מחייבים. במילים אחרות: השינוי, גם השינוי הכלכלי, יבוא לאחר ההתרסקות המדינית ולא לפניה. מדינות המערב יוכלו לפעול רק אז ובמצב של מעין ''התחלה מחדש'' ולא מתוך מומנטום של מצב שנמשך כבר הרבה זמן. וכאן אולי מגיעה האשלייה הגדולה שכה נפוצה בישראל: מדינה זו מבקשת להחשב כנכס למערב, אשר לפי הבנתה מעוניין בקיומה מסיבות כלכליות, פרגמטיות, מוסריות, טכניות ועוד. זה אולי נכון בחלקו הרב, אך הולכת ומסתמנת מגמה שלאנשים רבים מחוץ לישראל פשוט ''נמאס'' מסכסוך זה, שנראה בעיקרו הגדול כסכסוך על שטחים, וכי אין הם מוכנים כרגע לתשלומי ערבויות או לכל אמצעי כלכלי מחזק אחר לעבר מדינת ישראל, בין היתר על רקע משברים כלכליים מבית, שנראים לא פשוטים כרגע. אני מבקש לחדד את הנקודה פעם נוספת: העובדה שאדם או גורם מחשיב עצמו כחשוב או מעריך כי סיטואציה מסויימת אינה יכולה להתרחש היא דבר אחד, והמציאות המתהווה היא דבר אחר. לעיתים מגיע ומתרחש בדיוק הדבר לו אותו גורם לא פילל, וגורם להתמוטטות קונצפציות שונות; הדבר החשוב הוא לאתר את המומנטום הכללי ברוח-הזמן בנתון מסויים, ולפעול לפיו, דבר שאומר במקרה זה שלישראל הרבה מה להציע: את סיפור הכיבוש והשטחים לא ניתן למכור כסחורה עוברת לסוחר בשום מקום אפשרי תוך המשך בקשת סיוע מדיני או כלכלי. אני חוזר ומדגיש: מנקודת מבט מערבית הולכת ומסתמנת מגמה כי המשך מפעל ההתנחלויות וההשתלטות על שטחי כיבושי 67 הגיע לנקודת אל-חזור, וכי הישראלים באמת מתכננים להישאר ולהחזיק בשטחים אלו. אמנם יכול להיות שזוהי הערכה מוטעת מיסודה, וכי הישראלים ברובם הגדול מוכנים לפשרות טריטוריאליות, אך גם במקרה זה אינני מאמין שסכומי הפיצוי הנקובים יגיעו מדינות המערב, בבחינת תשלום על איוולת פוליטית ישראלית מכוונת. עזרה מסויימת בוודאי, אך לא נשיאה בעול הסכום הדרוש, סכום אותו הישראלים יצטרכו לממן מכיסם הם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס - לנקודה העיקרית שלי לא ענית. אולי תנסה |
|||
|
|||
להתמודד איתה. כיצד מדינות אירופה מתכוננות להתגונן מפני בעירה כללית שאם תתחיל במזרח התיכון קיים סיכון שתתפשט אליהם ? האם יש דרך אחרת מלבד כיבוי הלהבות כאשר עדיין ניתן ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, אין יותר מדי חילוקי דעות איתך לגבי |
|||
|
|||
מה צפוי לנו בשנים הקרובות. אני משוכנע, בגלל היותי כלכלן, שההתרסקות המדינית תתחיל מהחרפת המשבר הכלכלי-חברתי, אם תתחיל בכלל. אני לא יכול לחלוק עליך לגבי ההתערבות מבחוץ. אני ניזון בעיקר מהעיתונות הישראלית ולכן אולי יודע פחות ממך על הלך הרוחות באירופה או ארה''ב. יחד עם זאת, וכבר היו דברים בעולם, תמיד קיימת אפשרות שמדינות מחוץ לאזור יתערבו לפני ההתרסקות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, מה זה מיתוס מצדה? פעם ראשונה שאני שומע עליו! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אליצור: המיתוס של מצדה מספר את סיפור הגבורה |
|||
|
|||
של אלו שראו את בהתאבדותם מופת לאמונה יהודית. הרעיון הכללי שעומד מאחורי תפישה זו הוא המלחמה עד החייל האחרון, ובוז מוחלט לכניעה, מו''מ, הצלת חייהם של נשים וילדים או כל דבר מסוג זה. מיתוס גבורה זה הוא הבעייה לשיטתי, אשר אינו חמור פחות מסיפור עלילות חנה ושבעת בניה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי