  
  
  
|
 |
|
||
  ההבחנה בין דת מוכוונת אוטונומיה ודת משככת |
|||
|
|||
ההבדל בין דת מוכוונת אוטונומיה ודת משככת. בארצות ''הדרום'' שוררים לרוב משטרי עריצות קשים, מירכוז הכוח, ופרקטיקת דיכוי כבד של אוכלוסיות נרחבות. במצבים כאלה הדת עשוייה לפעול כגורם משכך הבולם שינוי ויוזמה. זאת תוך אימוץ, הנצחה ומתן לגיטימיציה לתנאים בלתי קבילים תוך הבטחת עולמות עליונים ומציאות נעלמה וורודה מעבר לאופק חיי הסבל עלי אדמות. בניגוד לגישה ההגליאנית/מרקסיסטית של הדת כאופיום של ההמונים, אני גורס באופן מובחן יותר שקיים הבדל קוטבי בין דת משככת ודת עטירת אוטונומיה. 1) פנטאיזם פטישיסטי והיסט קניני בדת משככת משתרבבים אלמנטים פנטאיסטיים ופגניים מובהקים, תוך פולחן פטישיסטי מועצם של חפצים צבעוניים - היוצרים היסט ערכי גורף ביחס לאובייקטים אמיתיים בעלי ערך. בכך מבוטלת השאיפה להשגת קנינים ממשיים, וניטלת המודעות לנישול הארצי המובנה מקנינים כאלה. 2) מגיה שחורה, שטניזם, וכוח מוסט בדת משככת עשויים להיות מועצמים אלמנטים של שטניזם ומגייה שחורה, כדרך באמצעים מגיים ''לבטא תוקפנות ושנאה'' ו''לנקום'' על הנישול. זאת תוך הקנייה עצמית של תחושת כוח מדומה כתחליף לכוח כלכלי ופוליטי ממשי. דוגמא הינה פולחני הוודו שהשתרבבו לנצרות בהאיטי ובמדינות דרום אמריקניות אחרות. 3) תנטליות ואובדנות כגורמי אופק: המוות המטהר בדת משככת החתירה לחיים והרחבתם מוחלפת בראיית ''המוות המטהר'' כגורם יסוד טרנצנדנטי, המטהר מסבל החיים הארציים ומהכאב הממושך של הנישול, כפי שאנו רואים במגמות אובדניות באיסלאם (כדוגמת אל-קאידה, ומגמות איסלאמיות מזרח תיכוניות). כללית, דת משככת חדורה במוטיבים תנטליים (מוכווני מוות) נקמניים באופן דיפוזי וחסר הבחנה, מוטיבים פטישיסטיים ומוטיבים שטניסטים. כל אלה משתרבבים לדתות המונוטאיסטיות ומאפננות אותן. האם אמונותיהם של מאות מיליונים במדינות הדרום ילבשו גוון זה בעידן אליו אנו פוסעים, וזאת בצרוף ליכולות לטרור והשגת נשק השמדה המוני? קישורים: | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אפשר במילים יותר פשוטות? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנטייה להשמדה לא מובחנת של אוכלוסיה שונה קוטבית |
|||
|
|||
מהגישה הלוחמת והאבירית המתמקדת בזרועות הלוחמות של האויב. גישה המעלה על נס את המוות הכולל כמטרה לכשעצמה (ולא את המאבק עם לוחמי האוייב) חדורה במוטיבים (נימות, גוונים) מניכאיסטים (מלחמת הטוב המוחלט ברע המוחלט). המניכאיזם הינה פילוסופיה דתית דואליסטית (שני יסודות בסיסים) שהוצגה באופן מוקצן וחד (שהרי כל דת עוסקת במאבק הטוב מול הרע) על ידי הנביא הפרסי מאנס במאה השלישית לספירה, והיא משלבת יסודות של הדת הזורואסטרית הפרסית (השטן מול אלוהים), הנצרות, והמחשבה הגנוסטית (המציאות הארצית חדורה שטניות, רובם המכריע של האנשים הינם נגועים בשטניות, ואנשי הטוב הטהור הינם קומץ נבחר, והם שישארו לאחר שהרוע והרעים כולם ייכלו מן העולם). גוונים מניכאיסטיים השתרבבו לאמונות רבות וחשוב להדגיש זאת. שכן אני מדבר לא על גישות מוחלטות, אלא על רצף בין שני קטבים, כאשר המינון של מוטיב מסויים עשוי להתגבר או לפחות בגישה אנושית, חברתית, אידאולוגית או דתית מסויימת, בדומה למינון של חומר מסויים בתרופה, שבכמויות גבוהות בתמהיל התרופה הנרקח היא עשוייה להפוך ממרפא לרעל. כך, במידה שה''מינון'' המניכאיסטי מתגבר מאד בגישה מסויימת, הרי שהיא עשוייה לחתור לרצח לא מובחן של אוכלוסייה שכן אוכלוסייה זו נגועה כביכול ללא תקנה בשטניות. המניכאיסט המוקצן מתעלם מכך שיש אנשים נעימים, חכמים וטובים באוכלוסיית מושא זעמו, ומקשיח את ליבו, בהכריחו את עצמו לאמר לעצמו כל העת שאף אם הוא חש בברור שלפניו לעיתים אנשים מצויינים וטובים בקרב אוכלוסיית היעד, הרי שגם הם נגועים בשטניות ללא תקנה, ו''חייבים'' להעבירם מן העולם. בעולם השלישי בו אכן רבים הפגע, הדיכוי, המצוקה והעריצות, עשוי אכן לגבור מאד המינון של הגישה המניכאיסטית באמונותיהם של האנשים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעיתים המניכאיזם הינו כלי לרימום ההערכה העצמית |
|||
|
|||
של אדם, החש ירוד מכל בחינה כמעט, למשל מבחינת יכולת יצירה, כשרון אמת, און גברי, אסטטיקה אישית, יכולת מעשה ותבונת כפיים, תושייה וכד'. כאשר הוא פוגש אנשים הנראים כהיפוכו המוחלט ומבליטים את תחושת נחיתותו ביתר שאת, הרי שיש לו בעייה קשה, שכן הערכה עצמית חשובה לתפקוד תקין, וירידתה התלולה משבשת את יכולת האדם לפעול באופן מושכל, תוך הרעלת רגשותיו ודחיקתו לפינה קיומית. דרך אחת להתגבר על כך היא הבריונות הבוטה והאלימה, באמצעותה האדם מאפס כביכול את יתרונם של אחרים, ומביא ''לאיזון'' ואף לתחושת יתרון על אחרים הנתפסים כמוצלחים יותר מרוב הבחינות. דרך אחרת (הגם שלעיתים היא משלימה את הבריונות ופועלת במקביל לה, מבחינת ''הצידוק שמאחורי הבריונות'') היא המניכאיזם המוקצן המאומץ על ידי האדם בגרסה כזו או אחרת. כך, האדם בעל ההערכה העצמית הנמוכה ותחושת הנחיתות העזה נוכח תפיסה עצמית כלא יוצלח, עשוי לעבור מעין המרת דת או אמונה עצמיים (קונברסיה) המזניקים ומשקמים באחת את בטחונו העצמי, והופכים אותו לשלוו ורוגע, בעל מרכז כובד עצמי, ובוטח באורחותיו. זאת באמצעות אמירתו לעצמו שלמרות שהמציאות נראתה לו בעבר כפי שנראתה, הרי שזו אשלייה, ובפועל הוא שייך לקהל הנבחרים המצומצם המייצגים את הטוב המוחלט, בעוד האנשים שנוכחותם נתנה לו בעבר תחושת אפסות קיומית, שייכים למעשה לעדת בני חושך השטניים והמקוללים. כך, במחקר על שהידים, רובם ככולם התגלו כאנשים מופנמים מאד בעלי בעיות בתקשורת, ונוטים להסתגרות וחשאיות אישית. ממצאים אלה מופיעים במאמר :A mission to murder המופיע כאן תחת המאמר המצורף להודעתו של יובל רבינוביץ.Inside the minds of the suicide bombers Suzanne Goldberg, The Guardian, June 11 2002 דבר זה עשוי בסבירות גבוהה להצביע, לגרסתי, על כך שרווחת אצל השהידים תחושה ירודה גם בשל מידה של חוסר יוצלחות אישית. שכן גם אם אדם הינו בעל תפיסה מהירה ונראה כנבון, הרי שהוא עשוי ללקות בתחושת נחיתות בשל חוסר תבונת כפיים (החשובה בחברה הערבית) או בשל חוסר חוכמה או יצירתיות בונה ותושייה החשובים ברוב החברות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השטניזם אינו בהכרח מבודל מן המניכאיזם. ולכן הוא |
|||
|
|||
יחד עם המניכאיזם של ''המוות המטהר'' מאפיין של דת משככת (ראה מאמרי החדשני, התמציתי והחלוצי על דת משככת, להלן). שכן המאמץ גישה מניכאיסטית מוקצנת סובר גם (לעיתים באופן מוצנע ולא מנוסח פומבית, אך לעיתים דווקא בקבוצה המנסחת מצע עטיר שטניזם באופן מנוסח ומוצהר) שכדי לפלס דרך בעולם הנגוע בשטניות, ולא להמנות בהכרח על החלכאים, יש להיות שטני לעיתים בעצמך. גם המגייה השחורה בצורותיה השונות מאומצת תכופות כדרך לשליטה וכוח. מדובר בכוח מדומה - דהיינו מוסט displaced כתחליף לכוח ממשי, כלכלי, פוליטי, וחברתי/מדיני. כך הן המניכאיזם והן השטניזם והמגייה, חרף הניגוד לכאורה ביניהם, עשויים להיות שני צדדים של אותה מטבע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם ישראל, הארץ האומללה הזאת, הינה סביבה עטירת |
|||
|
|||
תסכולים בשל בעיות חיצוניות ופנימיות הנראות סבוכות ורחוקות-פתירות. אינדיקציה מחקרית חשובה, להשערתי, לסביבה עטירת תסכולים הינה ירידת כוחות החיים הליבידינאליים-ארוטיים (בהשאלה מגישתו של פרויד). היש מדד היכול לשקף תופעה כזאת באופן אמפירי (ניסויי) ואופרציונלי (מוגדר היטב מבחינת מדידת התופעה)? כך למשל, נמצא מחקרית כי בסביבת עבודה מתסכלת, סביבת לחץ פסיכו-חברתי, יורדים האון המיני ותדירות הנכונות למגע מיני. בסביבות 97 קראתי מחקר שהתפרסם בארץ, המראה כי האימפוטנציה המינית בישראל הינה מהגבוהות בעולם. לעיתים אתה עשוי להתרשם כי התנסחויות מצ'ואיסטיות מובלטות, וסמלים מצ'ואיסטים מחפים על ירידת האון המיני, ממש כשם שהרטוריקה עשוייה לחפות על פרקטיקה הופכית לה. אך גם הגישה הניגודית הקוטבית למצ'ואיזם - מינוריות קיומית, שנאת גדלות הרוח והדגשת דמות האנטי-גיבור (כפי שהתגלמה בחלק מתרבות ראשית שנות ה- 70) עשויה להיות צד שני של אותה מטבע. שכן לעיתים שני הפכים קוטביים מייצגים מודעות גבוהה ומעורבות אישית ego-involvement בתופעה שההפכים הללו מייצגים. ישראל אכן הינה במידה רבה סביבה עטירת תסכולים, דבר המתבטא במספר מדדים המייצגים ירידת כוחות-חיות וכוחות רצון ליבידינליים ואון מיני באופן נרחב, שהייתי מגדירם-מחדש בכללותם כירידה כוללת בכמות המשאבים האישיים הזמינים. דרך בעולם השלישי להתגבר על האפקטים ההרסניים לעצמיות ותפקודה בסביבה כזאת - בה רבים מנושלים ממשאבים ויכולת לחולל שינויים רצויים - הינה על ידי אימוץ מניכאיזם מוקצן באמצעותו משיב האדם לעצמו את מרכז הכובד, אך הופכו לנושא פוטנציאל שנאה הרסני-סביבתית, דבר העשוי להיות מתועל על ידי בעלי הכוח וגורמי הכוח למטרותיהם. דומה שגם בישראל הולכות ונפוצות כתגובה לסביבה עטירת תסכולים הן גישות מניכאיסטיות והן גישות שטניסטיות, העשויות לדרדר אותנו לדרך ללא מוצא, ועלינו להיות ערים לכך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי