  
  
  
|
 |
|
||
  אוהבי האנושות ושונאי בני האדם |
|||
|
|||
מרדכי ואנונו מכר את סודותיה הצבאיים-בטחוניים של מדינת ישראל עבור סכום נכבד לעיתון אנגלי, ואינני חושב שבאקט זה היה כל סממן שהוא של אידיאליזם בשם שלום האנושות, אהבת האדם או כל דבר דומה. מעשהו של ואנונו ראוי לכל גינוי אפשרי, ויש לשער שהיה נשפט לחומרה אף בכל מדינה דמוקרטית מערבית מתוקנת, למורת רוחו של מר ספירו. הנסיון להסביר את מעשיו הארציים מאוד מתוך אידיאליזם צרוף לשמו עונה, לצערי, לכל קריטריון אויפומיסטי פשוט. זכותה המלאה של מדינת ישראל כריבון להחזיק בסודות מדינה מכל סוג שהוא, וזכותה המלאה היא גם לנסות ולפעול להענשת אלו המפרים דבר זה. כך גם נוהגות אומות מתוקנות למופת עם מרגליהן ובוגדיהן, ואינני רואה כל סיבה מדוע על ישראל להתנהג באופן שונה. הויכוח על הנשק הגרעיני ומהותו מצוי במקומות שונים בעולם, ומבחינה זו אין לישראל כל 'פטנט' על דבר זה, ואין ישראל צריכה להיות בתיאורייה ובפועל צדיקה ו/או נקיית כפיים מאומות אחרות. לבוא ולטעון כי ישראל מסכנת את שלום האיזור והעולם מעצם היותה בעלת פוטנציאל גרעיני משול בעיניי לטיעון פולמי חסר כל בסיס, אשר מעמיד סיבה ותוצאה ביחס הפוך. ישראל עסוקה בנסיון הגנה על זכות קיומה מרגע הווצרותה, דבר אשר הוביל, בין היתר, לצורך בחימוש והצטיידות בכלי נשק שונים. לטעון שישראל הכניסה במזיד אלמנטים מסוכנים למשחק מרמז כי ישראל מתעתדת לבצע גם שימוש באופציות מסוג זה לצורך העניין ההרפתקני, היגד אשר הינו שיקרי לשיטתי - לא כל שכן הקביעה הנוספת הנטענת ברשימה זו, כי על ידי כך 'אחראית' ישראל למירוץ החימוש באיזור זה. ובכלל, לגזור ולטעון כי מדינת ישראל מהווה סכנה גדולה הרבה יותר ממדינתו של סדאם חוסיין הינה אף היא הנחה פולמית ואף דלוזורית, אשר אינה עומדת במבחן האמת. אין איש יודע מהו הפוטנציאל הגרעיני של עיראק, ובעולם הרחב קיימת הסכמה רחבה שעיראק ושליטה מהווים איום רציני לשלום העולם, ולא בכדי. הרמז שישראל תנהג באכזריות ובהפקרות מופרעת מסוג הדיקטטורה העיראקית ראוי אף הוא לפינת הפולמיקה הרעילה, היות וגם אם לוקחים בחשבון אנשים ימניים ולאומניים לשיטת ספירו בפוליטיקה הישראלית, אין לבצע הכללה וגזירה שווה בין שתי יישויות מדיניות אלו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יכולת אירגון, ''ביקורתיות'' מנטרות ותרבות פוליטית |
|||
|
|||
אין רע בקהל בוגר בעל מודעות אתית/תרבותית/פוליטית, כמו הציבור הסקנדינבי. אין גם רע במיומנות תפעולית גבוהה Know-how כזאת המטופחת בלימודי מתימטיקה מעמיקים ובמשחקי מחשב חכמים. ערנות פוליטית תוך שלומיאליות תפעולית יוצרת קהל מנטרות אחוז צדקתנות, כתחליף לחשיבת עומק. מיומנות תפעולית ללא בסיס אתי/פוליטי ומודעות סביבתית/קיומית, יוצרת טכנוקרטים בינוניים, ומדענים פקידותיים חסרי השראה ופלגיאריסטים בהכרח. מה שניתן לכנות, קהל נוגד-תרבות ואחוז גסות נפש קצרת רוח - מעין אספסוף משכיל בעל רהב של ''עבד כי יימלוך''. מה דעתכם על אינטגרציה בין השניים? קישורים: הערה לחסיד רייב: תגובה 1673 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| וענונו והפצצה |
|||
|
|||
מהידוע לי על הפרשה, דומה שוענונו עשה כל צעד אפשרי כדי לקרוע את עצמו מהחברה הישראלית. לדעתי, הצעד המשמעותי באמת הוא התנצרותו. יש רק משמעות אחת לאקט כזה לגבי ישראלי. העובדה שהיה חבר בארגונים קיצוניים במיוחד; העובדה שחשף את הסודות הכמוסים ביותר בפומבי - כל אלה מעידים, לדעתי, שוענונו רצה להטיח את סלידתו מהתרבות הישראלית בפרצופה. ועדיין, מה שהוא עשה היה חשוב. הוא לא היה מרגל בשום מובן, והשופט שמגר טעה כאן. לאזרחי ישראל יש זכות - סליחה, חובה - לדעת מהי מדיניותה הגרעינית של ארצם. זהו נושא כבד מדי ומסוכן מכדי שאזרחי ישראל *לא* יגבשו עליו דעה. אבל ממשלות ישראל לדורותיהם העדיפו לקרוץ: לאמץ את מדיניות העמימות, שאומרת ''אולי יש לנו נשק גרעיני, ואולי לא. רוצים לבדוק?'' זו מדיניות בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית. וענונו ראוי לפרס על כך שקרע את המסיכה; אחריו, אי אפשר להעמיד פנים שלישראל אין נשק גרעיני. לא בלי לגחך. 18 השנים שנגזרו על מרדכי וענונו מעידות כאלף עדים על האמת שבדבריו. הוא לא היה נכנס לכלא, בבידוד, לכל כך הרבה זמן, אם לא היה מעצבן את מערכת הבטחון - שאת הפן ההוברי שלה ראינו השבוע, במשפטו של תא''ל יעקב יצחק - בצורה יוצאת דופן. יחיאל חורב, אומרים, מתכנן כבר עכשיו את הטריק הלגאליסטי באמצעותו יישאר וענונו מאחורי הסורגים גם לאחר מועד שחרורו. וענונו ביצע, פורמלית, עבירה של פרסום מידע סודי. בכך אין ספק. אבל הגיע הזמן להפסיק לעבור לדום בכל פעם שאיש בטחון אומר שמדובר בבטחון הלאומי. בנושא הספציפי הזה, צריכים כל אזרחי ישראל לשפוט. וענונו ראוי לצל''ש מאת אזרחי ישראל. הוא קיבל מהם 18 שנות מאסר. קלאסי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמה הערות על ואנונו, סודות וריגול |
|||
|
|||
הקורא המסתתר מאחורי השם ''מיץ פטל'' עושה השוואה שבקריאה ראשונה נשמעת חביבה. האם אני מוכן, הוא שואל, שהמנעולן שהרכיב את מנעול דירתי יעביר את המפתח לכל דורש? הוא מניח בצדק כי תשובתי תהיה שלילית, ומסקנתו: גם המדינה לא מוכנה לחשוף את סודותיה הכמוסים. נחמד אבל לא רלבנטי. כאדם פרטי אין שום סיבה שאחשוף את הקוד הפותח את דירתי, או ש''מיץ פטל'' יחשוף את מספר כרטיס האשראי שלו. אין זה אינטרס ציבורי לדעת פרטים אלה, גורלו של הציבור וחייו אינם תלויים במידע מסוג זה. לא כן כאשר מדובר בממשלה שהיא גוף ציבורי הממומן מכספי ציבור משלמי המיסים. המידע שברשותה קובע גורלות, משפיע על חייו של כל אחד מאיתנו. במדינות דיקטטוריות שאלת חופש המידע וחובת היידוע לציבור מצד הממשלה לא מהווה חלק מהשיח הציבורי. במדינות דמוקרטיות, שם מתקיים שיח ציבורי בין הממשלה לאזרחים, אנו עדים למתח מתמיד בין אזרחים החפצים לדעת את המירב, לבין הממשלה הרוצה להסתיר כמה שיותר. המונופול על המידע, הוא כוח אדיר. ככל שיש יותר סודות בידי השלטון, כך עולה כוחו ויכולת המניפולציה שלו. אזרחים בעלי תודעה דמוקרטית האמונים על זכויות אזרח, שואפים לפרוש ולהעמיק את הבקרה והפיקוח הציבוריים על כמה שיותר נושאים ולצמצם ככל האפשר את המידע הסודי שעין ציבורית אינה רשאית לשזוף. אור השמש, כמי שקבע בשעתו אחד משופטי בית המשפט העליון בארה''ב, הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. חשיבות חשיפת המידע רבה במיוחד באותם נושאים בהם יכולה הממשלה לעשות שימוש הרפתקני, מזיק, פוגע המסכן חיי אדם. החימוש הגרעיני הוא אחד מאותם נושאים שברצוני לערטל את הממשלה. כמי שלמד מעט היסטוריה אני יודע עד כמה עשו שליטים וממשלות שימוש הרסני, אסוני, בסודות מדינה שנעלמו מהציבור. דומני כי אפשר ליצור מישוואה בעלת דיוק כמעט מתימטי, לפיה, ככל שיש לממשלה פחות סודות, כך מצבם של האזרחים טוב יותר. אני לא מוכן להאציל לממשלה סמכויות ולוותר על זכות הבקרה שלי, בוודאי לא בהתנדבות וללא מאבק ציבורי, בנושאים של חיים ומוות. כמי שתומך בעקרון של יחס ביקורתי לכל ממשל, בוודאי לישראלי, אני מבקש לדעת כמה שיותר בנושא פצצות האטום הישראליות. מטרתי כמובן לפרק ולחסל את מאגר פצצות האטום הישראליות, כי אני סבור שלא זו בלבד שהן לא תורמות לביטחון, אלא הן מסכנות אותנו. עצם הימצאותן בידי הממשלה מהווה פיתוי יומיומי לעשות בהן שימוש, והדרך הטובה ביותר לא לעשות בהן שימוש היא, לקחת מהשליטים את הצעצוע היקר והמסוכן הזה. אולם, כל עוד יש בידי הממשלה פצצות אטום אני רוצה לדעת כמה שיותר פרטים ולהגדיל ככל האפשר את מספר הגופים שישמשו כבקרה וחסימה מפני שימוש בנשק. אז ככה: אני רוצה שהממשלה תאמר לי (וברשימה זו אני מהווה משל לכל האזרחים) כמה פצצות יש לישראל, היכן הן מאופסנות, באלו תנאי בטיחות, מהו הליך הפעלת הנשק הגרעיני הישראלי? מי מוסמך להפעילו? מהם תנאי הבטיחות בכור בדימונה? כיצד מאוחסנת הפסולת הגרעינית? כמה עולה לנו כל הפרויקט הגרעיני מדי שנה? לפתוח את המידע ולאוורר את העובש שהצטבר סביב הסודיות. יש לי ענין ישיר, עד שפצצות האטום תלקחנה ממשלת ישראל, להגדיל ככל האפשר את מספר האנשים שצריכים לאשר הפעלת נשק יום הדין. אני לא ישן בשקט ביודעי שהרפתקנים תאבי כוח כמו שרון, מופז ובן אליעזר יכולים להעלים אותנו מעל פני האדמה באמצעות הפטריה הרדיו אקטיבית. צריך להגדיל את מספר האנשים שצריכים לחתום על פקודת יום הדין ולכלול בהם אנשי אופוזיציה, פילוסופים, פעילי זכויות אדם. באחת: לשים על הממשלה ככל שניתן יותר אזיקים שיקשו על הפעלת הנשק הסופני הזה. בהקשר זה אני חש הערכה עמוקה למרדכי ואנונו שסלל את הדרך ופרץ את מחסום הסודיות. הימצאותה של ישראל במצב מלחמה ומאבק חמוש, מגדילה את הנחיצות בחשיפת המידע והגברת הפיקוח הציבורי, משום שסכנת הפעלת הנשק הגרעיני כתוצאה משיקול מוטעה גדולה יותר. העובדה שאזרחים רבים מוכנים לוותר על זכות הבקרה וסומכים בעיניים עוורות על הממשלה, מה עוד ממשלה ימנית הרפתקנית כמו זו המכהנת כיום בראשות שרון, מראה על רף דמוקרטי נמוך, ומצערת אותי מאד. העקרונות ששורטטו כאן אינם מוגבלים לישראל והם בעלי תחולה אוניברסלית. הפעילים נגד נשק גרעיני בכל מדינה ומדינה שותפים להם. באשר להשוואה בין ואנונו לפולארד. ואנונו להשקפתי אינו מרגל. הוא מתריע. הוא מילא אחר הכלל המקראי ''הוכח תוכיח את עמיתך'' ופעל על פי העקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת. הוא לא מכר מידע סודי לשרות ביון של מדינה אחרת, אלא הלך לעיתונות כדי לשתף במידע הסודי את אזרחי ישראל ואזרחי כל העולם. ואנונו חשב, ובצדק, כי ייצור פצצות אטום בישראל אינו עניין פנימי, אלא הוא עניינם של כל אזרחי העולם, בגלל שהסכנה הרובצת לפתחנו עקב נשק זה, חוצה גבולות גיאוגרפיים ולאומיים. האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני היא ביטוי לאופיה העל לאומי של הסוגייה. בניגוד למידע הכוזב שהפיץ בשעתו השב''כ, שלצערי נקלט היטב, וגם בתגובתו של אלכס מאן הדברים מצאו ביטוי, מרדכי ואנונו לא קיבל אגורה אחת תמורת המידע שמסר ל''סנדיי טיימס'' הלונדוני. לא הייתי זוקף זאת לחובתו אילו קיבל תשלום, אין דבר טבעי יותר מאשר להבטיח עתיד כלכלי. אבל מה לעשות, ומרדכי ואנונו לא דאג לעתידו ומסר את המידע חינם אין כסף, משום שהאמין שהוא ממלא שליחות אנושית נעלה. אפילו בית המשפט הישראלי העוין ששפט את ואנונו הכיר בכך. לא כן הדבר כאשר מדובר בג'ונתן פולארד. הוא אכן ממלא אחר ההגדרות הקלאסיות של מרגל. כקצין מודיעין בצי האמריקני הוא מכר מידע סודי לשרותי הביון של ישראל, תמורת תשלום נאה ביותר. מדינות אכן נוהגות להחמיר בענישת מרגלים, אבל אם נשווה את תנאי כליאתו של פולארד לאלו של ואנונו, אזי המרגל האמריקני מנצח בקלילות. תנאיו של פולארד משופרים לאין ערוך לעומת אלה של ואנונו. פולארד לא שרוי בבידוד. אפשר לבקרו. חברי כנסת ישראלים ביקרו אותו שוב ושוב. הוא התראיין לעיתונות, הוא התגרש והתחתן, וכאשר ייצא מהכלא מחכים לו מיליון דולר מטעם ממשלת ישראל. ואנונו חי 12 שנה בבידוד (מתוך 16 שנות מאסר עד כה), כמעט איש אינו יכול לבקרו, מאות בקשות של אנשים מרחבי העולם שביקשו לבקרו הושבו ריקם על ידי ממשלת ישראל. מכתביו מצונזרים, איש אינו יודע אם כל הדואר מועבר אליו. הוא אינו רשאי להופיע בציבור, אפילו לא לצילום ציבורי כאשר הוא מגיש עתירות. ממשלת ישראל, שמבקשת מממשלת ארה''ב לשחרר את פולארד על בסיס הומניטרי, מתאכזרת ללא פשר לואנונו. אין ספק כי אילו שוחרר ואנונו עם תום שני שליש, היתה הבקשה הישראלית מהממשל האמריקני לשחרר את פולארד, בעל משקל מוסרי, ויש לי יסוד להניח כי גם היתה נענית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי