  
  
  
|
 |
|
||
  קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך |
|||
|
|||
על רמת הויכוח שאתה מציב כאן בפורום, ואני מרגיש שיש עם מי לשוחח ולהתווכח בעניין רב. בהצלחה בספר שתוציא, ולכן אני רוצה להעלות לפניך מספר סוגיות שהיה ראוי שתתיחס אליהן, כדי להכין את התיזה שלך בצורה איתנה יותר ולא לפספס כמה עניינים קטנים שבדרך (אני בכלל הייתי מציע לך להציג את שתי התיזות העיקריות זו מול זו, ובסוף להכריע כהבנתך). להלן הערותי להערותיך: 1. אשרף מרואן התנדב לשרת כמקור מוסד כשהיה בקבוצת המתנגדים לנאצר (1969). למרות היותו נשוי לבתו של נאצר נוצר משבר אמון בין השניים, שאילץ את מרואן לפרוש לעסקים פרטיים. קבוצת מתנגדי המשטר, שבתוכה היה מרואן, התחזקה לאחר עלותו של סאדאת לשלטון. מכאן שהתנדבותו לסייע למוסד בעת ההיא מובנת על רקע המשבר האידיאולוגי שלו וגם רצונו לקבל ממון שיסייע לו בעסקיו הפרטיים, אותם פתח בחו''ל, בעיקר בבריטניה. 2. המסמכים אותם סיפק מרואן בטרם מלחמת 1973 היו מסמכים מקוריים, מלאים, שכללו פרטי אמת כפי שניתן היה לאמתם ממקורות אחרים. בתוך אותם מסמכים היו פרטי מידע שחשיפתם פגעה בביטחון המדינה של מצרים. אני שולל אפשרות שגם אם מדינה אכן מפעילה סוכן כפול מול האוייבת שלה, היא תעביר מידע המוגדר סודי ביותר ברמה הגבוהה ביותר (שחור, סגול כהה, סגול) ובהיקפים גדולים כל כך. מה עוד שתוכניות המלחמה שהעברי מרואן תאמו להפעלת הצבא המצרי במלחמה!!!! 3. לאחר עלייתו של סאדאת לשלטון, הבין מרואן שכדי לשרוד אישית וכלכלית ולהמשיך להיות רלוונטי מבחינה פוליטית (למען האינטרסים של עצמו) ומודיעינית (למען מפעיליו מהמוסד) עליו לחדש את קשריו עם השלטון והמנהיג. לכן הוא החליט לבגוד בחבריו הקושרים והוא חשף אותם לסאדאת. מעשיו אלה הוכיחו את עצמם והוא הפך ליועצו הקרוב של סאדאת. אתה באמת חושב שבמצב כזה אם מרואן היה בא לסאדאת ומגלה לו שהוא סוכן מוסד, כי אז מרואן היה נשאר חי? או אפילו לפחות היה מתמנה ליועצו של סאדאת? 4. מסתבר שמודיעין פיקוד דרום הצליח לבנות את תוכנית התקיפה המצרים האפשרית/הצפויה, שנבנתה בעיקר מהמסמכים שהביא מרואן ובהשלמה ואימות ממידע מודיעיני נוסף ומגוון. אינני סבור שמדינה מעבירה לאוייבת שלה את תוכניות המלחמה המפורטות, גם לא במחיר רצונה העליון להפתיע את האוייבת במועד פתיחת המלחמה. לשם המועד לא מפקירים את התו''ל או את הכוונה. 5. כשמפעילים סוכן כפול ע''י מדינה שהיא אוייבת, המשימה העיקרית שלו היא להיראות אמין אבל לזרוע הטעיות רבות ככל הניתן בצורה חכמה לגבי כל האספקטים של המלחמה: כוונות לפתיחת מלחמה, מועד פתיחת המלחמה, תו''ל מלחמה, תוכניות הערכות ופריסה ופקודת המבצע של המלחמה. במקרה שלנו המקור העביר תוכניות מלחמה מפורטות, כוונות לפתיחה במלחמה שהתאמתו (כמו כוונת המצרים לפתוח המלחמה באפריל 1973 שנדחתה בגלל לחץ סובייטי על רקע פגישת ניקסון – ברז'נייב במוסקבה). וגם מועד המלחמה, שהיה מסווג ולא נחשף אפילו למפקדי הצבא עצמו עד יום המלחמה. בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה הברורה של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קו המים מ''תרגיל'' רב ארמיות לתקיפה מעשית. הוא גם אמר שהמלחמה נועדה לשבור את ''הסטטוס קוו'' ולחלץ מישראל אחר כך את מירב השטח מסיני שמצרים תוכל להשיג. איזה מקור כפול יתנדב לספר את התוכניות האסטרטגיות של מדינתו? 6. מועד לפתיחה במלחמה לא היה כי את המועד קבע סאדאת ואותו הוא הנחית על מפקדי הצבא שנדרשו להיות מוכנים כל העת, ביום המלחמה עצמה! סביר שמרואן כיועץ התוודה לחיבוטי סאדאת יומיים-שלושה לפני כן. סביר שמרגע ששמע דיבורים על מלחמה יצא מיד בהתרעה כללית, כי יתכן בהחלט שסאדאת בשלב זה עדיין לא היה סגור סופית. לכן בליל חמישי-שישי הוא שיגר את מילת קוד שמתריעה על חשש למלחמה וביקש פגישה עם זמיר בלונדון כדי להסביר לו את הדילמה בצורה מפורטת מעבר למברק בין שתי שורות. 7. עצם הפניה של מרואן יממה וחצי לפני המלחמה, על דחיפות לפגישה עם זמיר, בלי קשר למה שהיה אמור מרואן למסור, היתה צריכה להדליק נורה אדומה בממשלה ובצבא. כל זאת בצירוף ההתרעות הנוספות שהתקבלו ממקורות מגוונים, כולל תצפיות של חפ''ש לאורך התעלה שדיווחו לאחור על פעילות עניפה וחריגה של תגבור כוחות מול עיניהם! הזימון הדחוף כשלעצמו היה צריך להדליק נורה אדומה אצל גולדה, דיין, אלעזר וראש אמ''ן; ובודאי כשעושים את החיבור עם כלל המידע שהגיע למערכת בחודשים לפני כן ובשעות שלפני כן. אבל יותר מכל, מסתבר שזעירא מידר את הרמטכ''ל ולא טרח לעדכנו בכל הדיווחים והשינויים. הרמטכ''ל קיבל בעיקר הערכות מודיעין יומיות, שבועיות ומיוחדות, עדכוני ראש אמ''ן אישיות ועדכוני פורום מטכ''ל וגם קצת חומר אוריגינלי. לכן הוא היה מנותק בפועל מהתמונה המלאה שהתפתחה מול חזית הדרום בעיקר (אבל גם מול חזית הצפון). למה מידרו את הרמטכ''ל אלעזר? 8. מדוע דיווח מרואן על ''פוספטים'' ולא על ''אשלגן''? סביר שבהיותו של מרואן יועץ חיצוני לסאדאת הוא עצמו פיקפק באמינות הדיווח שלו ולא האמין כלל שהולכת לפרוץ מלחמה. קרוב לודאי שסאדאת גם הוא עדיין התחבט ביום חמישי ה-4 לאוקטובר לגבי ההצדקה לצאת למלחמה. אבל מרואן בכל זאת העביר את הידוע לו. סביר שהוא חשב שבדיווח ''פוספטים'' הסיכוי שהוא ייצא כמקור כושל בסוף הסיפור קטן מהסיכוי שידווח ''אשלגן''. הוא בכל זאת רצה להיות על הצד הבטוח יותר מבחינתו, ועדיין לדווח על השינוי החריג. סביר שההחלטה הסופית התקבלה אצל סאדאת ביום שישי ולא לפני כן. 9. אם מרואן היה סוכן כפול אז זוהי בדיוק השעה שהוא לא היה מעביר שום התרעה ובכך היה קונה את ייעודו ועולמו. שום נשיא, מדינה או צבא, לא ינצלו מקור כפול כדי להתריע התרעת אמת על פתיחת מלחמת פתע !!!! כי הסיכון לכישלון המצרים במצב כזה היה בטוח, כמו גם מיצוי הרצוי מהמקור (שהרי תפקידו של סוכן כפול הוא להפיל בפח את האוייב ברגע המכריע – המלחמה) ושריפתו לאחר מכן. ''הסגרת כל הכלים על לוח השחמט המודיעיני, כדי לאפשר לנשיאו לתת לנו מט על שולחן החול שבחרנו להתעלם ממנו'' היא הנחה שגויה, שהרי הפקרת החיילים על הלוח ושיטת המשחק היא ערובה מובהקת לאי השגת מט. שהרי הצעד הפותח במשחק לעולם יחשוש בצדק שלאוייב יש יכולת לעצור את התוקפן בכל שלב. עניין של 'הכרעה ב-24 השעות הראשונות' היא מונח שהתפתח אחרי המלחמה ע''י המצרים, כדי להצדיק את כשלונם ולהתגונן מתבוסתם ועדיין להציג נצחון בעיני המצרים עצמם, כי המשטר היה מאויים בהפיכה. חשיפת המועד ותוכניות המלחמה לאוייב, ע''פ כל בר דעת היא מכת מוות לכל תוקפן שרוצה לנצל את ההפתעה להישג מיידי במלחמה. שום מנהיג לא היה עושה זאת ומגיש מתנה לאוייב, ומסכן גם את ההצלחה ב''24 השעות הראשונות''. וסאדאת התגלה דווקא כמנהיג חכם, אבל לא אובר-חוייכם שיעשה את כל השטויות כדי להכשיל את תוכניותיו. 10. יחסי סגן בנימין סימן-טוב וסא''ל גדליה אינם רלוונטיים לשאלת אמינות מרואן, אלא רק משקפים את הכשל המודיעיני שכפה ראש אמ''ן זעירא על כל חיל המודיעין, דבר שהשליך והשפיע גם על מודיעין אויר ומודיעין ים. הכשל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים הוא שהמודיעין נרדם בשמירה. 11. היה יותר ממקור יומינטי אחד שהתריע על כוונות מלחמה, כמו שציינתי, כולל מרואן עצמו שהתריע בשנה שלפני! העובדה שהמודיעין התעלם מהצטברות של מאות ידיעות מתריעות אינה אשמתו של מרואן, אלא של המורה הרוחני של ה''קונספציה'' האלוף זעירא. 12. אתה חוזר שוב ושוב על ביטויים שמראים שהמודיעין כשל, כמו ''הכל הושלך לפח'', '' זה נוגד את תפישת המודיעין הקלאסית של קליטת ידיעות והצלבתן'', ''אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהכל ולהשליך יהבנו אך רק על אשרף מרואן'' וכו'. מה עניינו של מרואן לזה? הביטויים שלך מתארים את כשלון אנשי הערכת המודיעין והממונים על ההתרעה למלחמה. 13. אכן ''שיטת ההפלה מהמרפסת'' יכולה לרמוז שיד מצרית היתה בקטילתו של מרואן. לצד הנחתך שהמצרים חששו מהספר שהוא הולך לכתוב כאילו הוא יחשוף את היותו סוכן כפול (אז מה? אולי זה דווקא היה הדבר מייקר ומכבד את המניות של המודיעין המצרי ומגדיל את התיזה של ''ההצלחה'' הגדולה בצליחה המצרית!). מנגד גם התיאוריה שהמצרים חיסלו אותו כי הוא נחשף לראשונה כמקור המודיעין החשוב שהזעיק את ישראל רגע לפני שהמצרים פתחו במלחמה ובכך מנע נצחון מצרי אמיתי, חד ונחרץ, הביא הרס ומוות גדולים על הצבא המצרי והוא גם הפקיר את הכבוד של המודיעין המצרי בעובדה שישראל הצליחה לחדור לצמרת המצרית. הכבוד המצרי נפגע, ומובארק הורה לאנשיו לחסל את מרואן לאחר שרוחות הפרסום ישקעו. ויותר מזה זה היה צעד מרתיע לגבי מקורות אחרים במצרים שעשו, עושים או יעשו כדרכו של מרואן. קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך על רמת הויכוח שאתה יותר כאן בפורום, ופשוט אני מרגיש שיש עם מי לשוחח ולהתווכח. בהצלחה סבפר שתוציא, ולכן אני רוצה להעלות לפניך מספר סוגיות שהיה ראוי שתתיחס אליהן, כדי להכין את התיזה שלך בצורה איתנה יותר ולא לפספס כמה עניינים קטנים שבדרך. להלן הערותי להערותיך: 1. אשרף מרואן התנדב לשרת כמקור מוסד כשהיה בקבוצת המתנגדים לנאצר (1969). למרות היותו נשוי לבתו של נאצר נוצר משבר אמון בין השניים, שאילץ את מרואן לפרוש לעסקים פרטיים. קבוצת מתנגדי המשטר, שבתוכה היה מרואן, התחזקה לאחר עלותו של סאדאת לשלטון. מכאן שהתנדבותו לסייע למוסד בעת ההיא מובנת על רקע המשבר האידיאולוגי שלו וגם רצונו לקבל ממון שיסייע לו בעסקיו הפרטיים, אותם פתח בחו''ל, בעיקר בבריטניה. 2. המסמכים אותם סיפק מרואן בטרם מלחמת 1973 היו מסמכים מקוריים, מלאים, שכללו פרטי אמת כפי שניתן היה לאמתם ממקורות אחרים. בתוך אותם מסמכים היו פרטי מידע שחשיפתם פגעה בביטחון המדינה של מצרים. אני שולל אפשרות שגם אם מדינה אכן מפעילה סוכן כפול מול האוייבת שלה, היא תעביר מידע המוגדר סודי ביותר ברמה הגבוהה ביותר (שחור, סגול כהה, סגול) ובהיקפים גדולים כל כך. מה עוד שתוכניות המלחמה שהעברי מרואן תאמו להפעלת הצבא המצרי במלחמה!!!! 3. לאחר עלייתו של סאדאת לשלטון, הבין מרואן שכדי לשרוד אישית וכלכלית ולהמשיך להיות רלוונטי מבחינה פוליטית (למען האינטרסים של עצמו) ומודיעינית (למען מפעיליו מהמוסד) עליו לחדש את קשריו עם השלטון והמנהיג. לכן הוא החליט לבגוד בחבריו הקושרים והוא חשף אותם לסאדאת. מעשיו אלה הוכיחו את עצמם והוא הפך ליועצו הקרוב של סאדאת. אתה באמת חושב שבמצב כזה אם מרואן היה בא לסאדאת ומגלה לו שהוא סוכן מוסד, כי אז מרואן היה נשאר חי? או אפילו לפחות היה מתמנה ליועצו של סאדאת? 4. מסתבר שמודיעין פיקוד דרום הצליח לבנות את תוכנית התקיפה המצרים האפשרית/הצפויה, שנבנתה בעיקר מהמסמכים שהביא מרואן ובהשלמה ואימות ממידע מודיעיני נוסף ומגוון. אינני סבור שמדינה מעבירה לאוייבת שלה את תוכניות המלחמה המפורטות, גם לא במחיר רצונה העליון להפתיע את האוייבת במועד פתיחת המלחמה. לשם המועד לא מפקירים את התו''ל או את הכוונה. 5. כשמפעילים סוכן כפול ע''י מדינה שהיא אוייבת, המשימה העיקרית שלו היא להיראות אמין אבל לזרוע הטעיות רבות ככל הניתן בצורה חכמה לגבי כל האספקטים של המלחמה: כוונות לפתיחת מלחמה, מועד פתיחת המלחמה, תו''ל מלחמה, תוכניות הערכות ופריסה ופקודת המבצע של המלחמה. במקרה שלנו המקור העביר תוכניות מלחמה מפורטות, כוונות לפתיחה במלחמה שהתאמתו (כמו כוונת המצרים לפתוח המלחמה באפריל 1973 שנדחתה בגלל לחץ סובייטי על רקע פגישת ניקסון – ברז'נייב במוסקבה). וגם מועד המלחמה, שהיה מסווג ולא נחשף אפילו למפקדי הצבא עצמו עד יום המלחמה. בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה הברורה של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קו המים מ''תרגיל'' רב ארמיות לתקיפה מעשית. הוא גם אמר שהמלחמה נועדה לשבור את ''הסטטוס קוו'' ולחלץ מישראל אחר כך את מירב השטח מסיני שמצרים תוכל להשיג. איזה מקור כפול יתנדב לספר את התוכניות האסטרטגיות של מדינתו? 6. מועד לפתיחה במלחמה לא היה כי את המועד קבע סאדאת ואותו הוא הנחית על מפקדי הצבא שנדרשו להיות מוכנים כל העת, ביום המלחמה עצמה! סביר שמרואן כיועץ התוודה לחיבוטי סאדאת יומיים-שלושה לפני כן. סביר שמרגע ששמע דיבורים על מלחמה יצא מיד בהתרעה כללית, כי יתכן בהחלט שסאדאת בשלב זה עדיין לא היה סגור סופית. לכן בליל חמישי-שישי הוא שיגר את מילת קוד שמתריעה על חשש למלחמה וביקש פגישה עם זמיר בלונדון כדי להסביר לו את הדילמה בצורה מפורטת מעבר למברק בין שתי שורות. 7. עצם הפניה של מרואן יממה וחצי לפני המלחמה, על דחיפות לפגישה עם זמיר, בלי קשר למה שהיה אמור מרואן למסור, היתה צריכה להדליק נורה אדומה בממשלה ובצבא. כל זאת בצירוף ההתרעות הנוספות שהתקבלו ממקורות מגוונים, כולל תצפיות של חפ''ש לאורך התעלה שדיווחו לאחור על פעילות עניפה וחריגה של תגבור כוחות מול עיניהם! הזימון הדחוף כשלעצמו היה צריך להדליק נורה אדומה אצל גולדה, דיין, אלעזר וראש אמ''ן; ובודאי כשעושים את החיבור עם כלל המידע שהגיע למערכת בחודשים לפני כן ובשעות שלפני כן. אבל יותר מכל, מסתבר שזעירא מידר את הרמטכ''ל ולא טרח לעדכנו בכל הדיווחים והשינויים. הרמטכ''ל קיבל בעיקר הערכות מודיעין יומיות, שבועיות ומיוחדות, עדכוני ראש אמ''ן אישיות ועדכוני פורום מטכ''ל וגם קצת חומר אוריגינלי. לכן הוא היה מנותק בפועל מהתמונה המלאה שהתפתחה מול חזית הדרום בעיקר (אבל גם מול חזית הצפון). למה מידרו את הרמטכ''ל אלעזר? 8. מדוע דיווח מרואן על ''פוספטים'' ולא על ''אשלגן''? סביר שבהיותו של מרואן יועץ חיצוני לסאדאת הוא עצמו פיקפק באמינות הדיווח שלו ולא האמין כלל שהולכת לפרוץ מלחמה. קרוב לודאי שסאדאת גם הוא עדיין התחבט ביום חמישי ה-4 לאוקטובר לגבי ההצדקה לצאת למלחמה. אבל מרואן בכל זאת העביר את הידוע לו. סביר שהוא חשב שבדיווח ''פוספטים'' הסיכוי שהוא ייצא כמקור כושל בסוף הסיפור קטן מהסיכוי שידווח ''אשלגן''. הוא בכל זאת רצה להיות על הצד הבטוח יותר מבחינתו, ועדיין לדווח על השינוי החריג. סביר שההחלטה הסופית התקבלה אצל סאדאת ביום שישי ולא לפני כן. 9. אם מרואן היה סוכן כפול אז זוהי בדיוק השעה שהוא לא היה מעביר שום התרעה ובכך היה קונה את ייעודו ועולמו. שום נשיא, מדינה או צבא, לא ינצלו מקור כפול כדי להתריע התרעת אמת על פתיחת מלחמת פתע !!!! כי הסיכון לכישלון המצרים במצב כזה היה בטוח, כמו גם מיצוי הרצוי מהמקור (שהרי תפקידו של סוכן כפול הוא להפיל בפח את האוייב ברגע המכריע – המלחמה) ושריפתו לאחר מכן. ''הסגרת כל הכלים על לוח השחמט המודיעיני, כדי לאפשר לנשיאו לתת לנו מט על שולחן החול שבחרנו להתעלם ממנו'' היא הנחה שגויה, שהרי הפקרת החיילים על הלוח ושיטת המשחק היא ערובה מובהקת לאי השגת מט. שהרי הצעד הפותח במשחק לעולם יחשוש בצדק שלאוייב יש יכולת לעצור את התוקפן בכל שלב. עניין של 'הכרעה ב-24 השעות הראשונות' היא מונח שהתפתח אחרי המלחמה ע''י המצרים, כדי להצדיק את כשלונם ולהתגונן מתבוסתם ועדיין להציג נצחון בעיני המצרים עצמם, כי המשטר היה מאויים בהפיכה. חשיפת המועד ותוכניות המלחמה לאוייב, ע''פ כל בר דעת היא מכת מוות לכל תוקפן שרוצה לנצל את ההפתעה להישג מיידי במלחמה. שום מנהיג לא היה עושה זאת ומגיש מתנה לאוייב, ומסכן גם את ההצלחה ב''24 השעות הראשונות''. וסאדאת התגלה דווקא כמנהיג חכם, אבל לא אובר-חוייכם שיעשה את כל השטויות כדי להכשיל את תוכניותיו. 10. יחסי סגן בנימין סימן-טוב וסא''ל גדליה אינם רלוונטיים לשאלת אמינות מרואן, אלא רק משקפים את הכשל המודיעיני שכפה ראש אמ''ן זעירא על כל חיל המודיעין, דבר שהשליך והשפיע גם על מודיעין אויר ומודיעין ים. הכשל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים הוא שהמודיעין נרדם בשמירה. 11. היה יותר ממקור יומינטי אחד שהתריע על כוונות מלחמה, כמו שציינתי, כולל מרואן עצמו שהתריע בשנה שלפני! העובדה שהמודיעין התעלם מהצטברות של מאות ידיעות מתריעות אינה אשמתו של מרואן, אלא של המורה הרוחני של ה''קונספציה'' האלוף זעירא. 12. אתה חוזר שוב ושוב על ביטויים שמראים שהמודיעין כשל, כמו ''הכל הושלך לפח'', '' זה נוגד את תפישת המודיעין הקלאסית של קליטת ידיעות והצלבתן'', ''אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהכל ולהשליך יהבנו אך רק על אשרף מרואן'' וכו'. מה עניינו של מרואן לזה? הביטויים שלך מתארים את כשלון אנשי הערכת המודיעין והממונים על ההתרעה למלחמה. 13. אכן ''שיטת ההפלה מהמרפסת'' יכולה לרמוז שיד מצרית היתה בקטילתו של מרואן. לצד הנחתך שהמצרים חששו מהספר שהוא הולך לכתוב כאילו הוא יחשוף את היותו סוכן כפול (אז מה? אולי זה דווקא היה הדבר מייקר ומכבד את המניות של המודיעין המצרי ומגדיל את התיזה של ''ההצלחה'' הגדולה בצליחה המצרית!). מנגד גם התיאוריה שהמצרים חיסלו אותו כי הוא נחשף לראשונה כמקור המודיעין החשוב שהזעיק את ישראל רגע לפני שהמצרים פתחו במלחמה ובכך מנע נצחון מצרי אמיתי, חד ונחרץ, הביא הרס ומוות גדולים על הצבא המצרי והוא גם הפקיר את הכבוד של המודיעין המצרי בעובדה שישראל הצליחה לחדור לצמרת המצרית. הכבוד המצרי נפגע, ומובארק הורה לאנשיו לחסל את מרואן לאחר שרוחות הפרסום ישקעו. ויותר מזה זה היה צעד מרתיע לגבי מקורות אחרים במצרים שעשו, עושים או יעשו כדרכו של מרואן. 14. אני חוזר ואומר שהדרך בה עבד המודיעין הצבאי בתחילת שנות ה-70 הוא המקור למפלתו. זעירא היה זה שפיתח ומיסד את ה''קונספציה'' שמצרים (וסוריה) לא תפתח במלחמה כל עוד היא לא תחדש את מערך אמצעי הלחימה לרמה הראויה לנצח במלחמה. שיטת עבודתו של זעירא שלא היה ממש איש מודיעין בנפשו היתה שהוא כראש קובע את הכללים וכל אלה שמתחתיו חייבים לעבוד ולהתכוונן לפי רצונו. זה ההיפוך של עבודת המודיעין, כמו שאתה יודע. לכן המערכת איימה של שם-טוב, כמו על קמ''ן צפון, על מפקד 8200 (שניסה בכל נפשו לערער על תפיסתו של זעירא, התריע בשבועיים שלפני המלחמה, דרש לפתוח מקור רגיש, וחש מדוכא ונרדף בגלל תגובותיו של זעירא!) כי היא היתה מערכת מקובעת באמת שהיא המציעה לעצמה. מודיעין טוב, כידוע לך דווקא מעודד ויכוח, הצגת תיזות שונות לשם ויכוח וליבון המידע לשם הרחבת תמונת המודיעין, העמקת הידוע וגם לשם ניסיון להפריך את הידוע (ואז או תיקונים מתבקשים או התחזקות בתמונת המודיעין הקיימת). אלוף איציק בן ישראל (שהיה ראש להק מודיעין בחיל האויר בסוף שנות השמונים-תחילת שנות ה-90) מתאר זאת טוב מאוד כאשר הוא המליץ בפועל בעת שירותו וגם בספר שכתב מאוחר יותר, ליישם את תורת ''ההנחה וההפרכה'' של קרל פופר ***. 15. אכן כלקח ממחדל המודיעין ביוה''כ המודיעין בנה את עצמו אחרת, קבע נוהלי עבודה פתוחים יותר, יותר אנשים ידעו יותר מידע, כל מי שרצה לחלוק על הערכת הענף/מחלקה שלו יכול היה להגיע עד ראש אמ''ן כדי להציג את התיזה האחרת שלו והדבר לא היה נתפס כפגיעה בסמכותם של מפקדיו, מנהלים רואים יותר מידע גולמי חשוב, הוקמה מחלקת ''איפכא מסתברא'' שכל תפקידה הוא לאתגר את חטיבת המחקר ולהקשות עליהם להתמקד ב'פתרונות קלים' ולאלץ אותם להרים את הראש מהקונספציה (שהיא לא מילה גסה) הקיימת ולבחון כשלים בה או צורך לעדכן אותה. *** רעיון ההפרכה הוא פשוט, כל תיאוריה מדעית, או לענייננו כל תמונת מצב מודיעינית או מידע מודיעיני, צריכים להיבחן לא רק על ידי התאמתם לתמונת המודיעין הנוכחית אלא גם על ידי ניסיון הפרכת התמונת המצב המודיעינית והעמדתה במבחן, בניסיון להפריך את תמונת המודיעין הקיימת, לאור המידע החדש שהגיע. מדובר על תהליך תמידי ויום יומי, שמאפשר לנו להישאר צמודים יותר למציאות שכלל הידיעות המודיעיניות מציירות לנו, תוך מתן משקל יחסי ראוי לעכל ידיעה וידיעה. כלומר, לצד איסוף מידע שבונה ותומך בהערכת המודיעין שלנו, עלינו לבחון את הרלוונטיות של התיאוריה המודיעינית – הערכת המצב - ע''י ניסיונות להפריכה. אם אנחנו מצליחים להפריך את תמונת המודיעין, משמע, שהיא אינה שלמה ועלינו לעדכן את תמונת המודיעין/ סטטוס ההתרעה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך |
|||
|
|||
מועדים לשמחה מר פאר, אני אלך מן הסוף אל ההתחלה. המחמאה הגדולה ביותר, שמצביעה על תכנית ההונאה המצרית כתכנית ההונאה הגאונית והפשוטה ביותר בנהיסטיוריה הצבאית, הוא משפט המחץ של צבי זמיר: אשרף מרואן הוא המרגל הישראלי הכי טוב שהיה לישראל בהיסטוריה. אילו סאדאת היה בחיים, האויב שלו מאשר לו את הצלחתו המצוינת. אינני יודע באם אתה איש מודיעין, מהתיחסותך אפשר אולי להניח שכך הוא. בהקשר זה אציין כי יש לי חברים קמ''נים לשעבר, שהיתה להם נגישות לחומרים שמרואן העביר לנו. הם אינם מוכנים בשום אופן לקבל את המסקנות שלי - בגלל איכות החומרים שמרואן העביר. כמעט את כל התשובות אפשר למצוא במאמר שלי - שהוא תמצית המחקר. אם תקרא את המאמר שנית, ותחפש את התשובות לשאלותיך, אתה תמצא אותן שם. הביוגרף של סאדאת, מוסא צברי, כותב כי ב-5 ביוני 1967, נאצר התמוטט לחלוטין. הוא היה חולה כבר קודם לכן. אבל המכה המוחצת שצבאו קבל, גרמה לכך שמחלת הסכרת הכתה בו ללא רחם. סאדאת, שהיה החבר הכי טוב שלו והכי נאמן לו, ניסה לעודד אותו. סאדאת ארגן התפטרות קולקטיבית של כל הצמרת, מתוך מגמה לאפשר לנאצר ממשלה חדשה - שהצבור המצרי יראה שדברים משתנים. ועם כל זאת באותה סיטואציה, נאצר לא מינה את סאדאת לסגנו - כי סאדאת לא חיפש את זה ולא רצה בזה. ואף על פי כן, נאצר שסבל מכאבי תופת בשנתיים לפני מותו, לא היה מסוגל לתכנן שום דבר לטווח רחוק. ראש הדסדק של ''אל-אהראם'' פרשן צבאי מן השורה הראשונה, עבדו מובאשר, כתב במאמר בעתונו כהאי לישנא: ''האיש שהתעמת עם התבוסה פעמיים ב-11 שנים, לא היו לו הכישורים להכין תכנית התקפית חדשה''. הפרשן מתייחס לנאצר והתבוסות של 56 ו-67. כך שכל מה שנעשה בשנים שלאחר מש''י היה בבחינת ''הקול קולו של נאצר, והמח מוחו של סאדאת - זו הערכתי. כל הסיפורים על ביריבות בין נאצר לחתנו, זה סיפור כיסוי. מדוע אתה חושב שזמיר לא התקשר לגולדה להודיע לה על המלחמה? כי גולדה שאלה אותו כמה פעמים: איך אתה מאמין שהאיש מסוגל לבגוד בסבא של נכדיו, באבא של אשתו? והוא תמיד ענה לה הכל בסדר. הוא חשש שהיא תטרוק לו את הטלפון בפנים. אנחנו עשינו שלוש טעויות קרדינליות. הראשונה, שזעירא בימים ההם לא סבל שום דעה אחרת בסביבתו.ובנושא זה הוא היה דיקטטור. הטעות השניה, שצבי זמיר נפגש בקביעות עם אשרף מרואן, ובכך הוא אבד את קור הרוח שהמרחק ממנו היה מעניק לו. אסור באיסור חמור לראש ארגון מודיעיני להפגש עם סוכנים המשרתים אותו - במיוחד שהם לא אנשיו. והטעות השלישית, שכל צמרת המדינה, הצבאית והמדינית קשרו את עצמם לעטיני-המידע של מרואן וזנחו את כל המקורות האחרים. מחמד אנור אל-סאדאת, עבד עלינו בשני מישורים: שולחן החול ולוח השחמט. מה שעשה אשרף מרואן, הוא מסר לנו את כל הכלים על לוח השחמט, כדי שסאדאת יכה אותנו על שולחן החול שאנחנו בחרנו להתעם ממנו. שיהיה ברור, אני כותב את הדברים בצער רב. כי מאוחר יותר אני עבדתי מול המצרים, וראיתי את רמתם. במלחמה ההיא היו למצרים שלושה אנשים: סאדאת, הרמטכ''ל שלו שאזלי וראש אגף המבצעים הגנרל גמסי. ועם כל גאוניותם של השלושה, כעבור שבועיים היינו 101 ק''מ מקהיר ו-30 ק''מ מדמשק. אבל מפרשת שמשון עם האריה, אומר הכותב ''כי מעז יצא מתוק''. הדבר היחידי שהרווחנו מן המלחמה ההיא, דבריו של גמסי לאהרן יריב בק''מ ה-101. כזכור השיחות על הפרדת הכוחות התקיימו באהל ישראלי שהוצב שם. ביום הראשון לשיחות, אל''מ דן שומרון נשלח עם ג'יפ להביא את גמסי לאהל. בדרך אמר גמסי לדן שומרוןף ''אם בתנאי פתיחה כאלה, המלחמה הסתיימה כפי שהסתיימה - זה אומר שאנחנו לעולם לא נוכל לנצח אתכם''. ובסיום השיחות באותו יום, לקח גמסי את אהרן יריב הצידה, ואמר לו: ''זהו מסר אישי מסאדאת. הנשדיא בקש ממני שתמסור אישית לגברת מאיר, שכוונותיו לשלום הן רציניות''. זו היתה הפעם הראשונה שסאדאת התייחס לשלום באופן אמיתי. חג שמח לך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי