  
  
  
|
 |
|
||
  אריה, כרגע אני עם גויאבות, מרגיש רופס ושבע |
|||
|
|||
הרגשה מאוסה אצלי, טוב להיות קצת רעב כשאתה רוכב על אופי המרוץ שלי ומסתכל בפנורמה, ומנסה לשחק אותה בתפקיד איש המחתרת האסקטי, שם לב לדמויות מסויימות בפארקים הומים, תוך מיקומם ביחס לנקודת ציון בשטח כמו עמוד, מניח שאיש מסויים, שלפתע בידו ארנק נשי, יכול היה להשיג זאת תוך שנייה תמורת 10 שקל מאשה בשטח, על מנת להראות כאיש משפחה ולא כסוכן ביון, להניח שאיש שהולך לכוון X, במודגש, יכול בשנייה לשנות כוון ליעדו, ועוד רבות. זהו משחק שטח שפיתחתי, ואין כמוהו מרחיב תודעת ההתנגדות והמרחב. או, להסתכל כלפי מטה, דבר מספיק לאתר התקדמות לעברך מצד מישהו, בלי ליצור קשר עין ולגלות עניין, וכן, לדעת להפיק תועלות קטנות וסיוע בלי משים מאנשים בשטח, לאחר מבט קצר ומזהה, לפסוע לאט, לעיתים, ובחדות לשנות מהירות, להפוך לבלתי נראה בהמון תוך שנייה, לחשב בשנייה במבט חטוף קדימה מסלולים אלטרנטיביים, לזהות מתי אדם מוצק מנסה ליצור מגע חוף חוסם איתך בחלל סגור כגון ליד דוכן, ולחמוק בזריזות, לשמור על טווח קשב פתוח. והעיקר, להזהר מהתשה כעבור שעתיים, שכן דווקא אז כשאתה מותש, מזמנים את הדברים הגרועים. בניגוד לך, עירן, אני עובד עוד מגיל 8, אף שהייתי ממשפחה אמידה, הייתי בכתה ג' הילד העשיר ביותר בכתה. בגיל 15 עבדתי בבניין ולמדתי בתיכון הטוב והקשה בת''א. נידרשו בתקופה מסויימת מאמצים מסויימים בחבורה בשביל לנטרל אותי יחסית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הלו,זה רדיו זה? |
|||
|
|||
הפסיכיאטר גר 2 בלוקים בראש הלאה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, כרגע אני עם גויאבות, מרגיש רופס ושבע |
|||
|
|||
שבת לפנות ערב. בתחנת הדלק בפינה מול קפה פרק כבר דולק האור, ואני מחפש את יעל. יעל מלאו לה שבע-עשרה. יש לה חזה מלא וגוף נערי, ולפני שבועיים עזבה אותי לאנחות. מחר אני חוזר לירושלים להמשך הסמסטר, אבל עכשיו אני מחפש את יעל שגרה ממש פה ליד דיזנגוף בדירה העליונה עם המרפסת הפתוחה והוריה וגורו הכלב הגוץ. אתמול, יום ששי גם חיפשתי אותה פה בסביבה ונתקלתי בגורו הכלב בחדר המדרגות מול דלת הכניסה לדירה. ישבתי קצת מארח לגורו חברה. צילמתי את גורו רובץ מול הדלת ואור השמש של אחר-הצהריים המוקדמים מכה על הדלת שמאחוריו. וכשגורו קם ללכת ליוויתי אותו לטיול ברחובות הסמוכים. למחרת, בירושלים, פיתחתי את הסרט (שחור לבן) ומצאתי שסדרת הצילומים עם גורו ממש מוצלחת. ובפעם הראשונה מאז עזבה יעל הרגשתי שאוכל להמשיך גם ללא יעל. העצים ברחוב דיזנגוף תמיד הקשו על בעלי הסנדלים שפרי העץ הסגלגל, שהפך את המדרכות למעין חבית ענקית לדריכת יין, חדר לבין הסנדלים וכפות רגליהם. כשהיינו קטנים, במוצאי שבת לפנות ערב היינו מטיילים ברחוב עד לפינת שדרות קרן-קיימת ונעצרים לרגע לקנות נקניקיות בלחמניה מהזקן שישב ליד הגריל הקטן בפתח המסעדה, פניו לרחוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, כרגע אני עם גויאבות, מרגיש רופס ושבע |
|||
|
|||
איזה עצים היו אז בדיזנגוף? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, כרגע אני עם גויאבות, מרגיש רופס ושבע |
|||
|
|||
אם אתה צריך לשאול, אז התשובה לא בשבילך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלו, זה א? נפלא, מזכיר עולם אחר, פעם. |
|||
|
|||
י. ספרה בדיוק אותו דבר. במילים ובסגנון דומה, אין לך מושג כמה היא הושפעה ממך בכל דבר. הלוא, זאת י? ולא בדרום אמריקה עם הד.? זוכרת את גורדייב? כתוב ניפלא ופשוט. עשה לי טוב על הבוקר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה לא תכתוב ספר סיפורי זכרונות מינימליסטים מסוג זה עם סקיצות |
|||
|
|||
עושה טוב לקרוא זאת. חבל לנטוש את העיברית שלך, זו שפה נהדרת, שפת התנ''ך, קצרה, יעילה, לוגית מאד, חכמה, לעיתים בניגוד בוטה לאלה שמזנים אותה בישראל, שכנראה אינם מבינים עברית, אלא רק מלהגים בה עם קצה הלשון והנעת השפתיים. גם הפונטיקה העברית היא נהדרת, חכמה, אבל אוזניים להם ולא ישמעו. ישוע אמר, לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם. מה שיוצא מהפה הוא המטמא את האדם. אם ברצונך לדעת עיברית מהי, מהי לוגיקה עברית אמיתית, קרא את השליח פאולוס (שאול התרסי), איגרת אל הרומים. הוא כתב לטינית, אבל חשב בעיברית. אפשר להוציא לאור באופן מיידי כספר אלקטרוני, אתה העורך, חינם, ההוצאה מקבלת אחוזים. ולעניינו אנו (כמו שאומרת בת זוגי, בסלנג עכשוי המהדהד חמוד משום מה) - קונספציות שהתווה ווינגייט כגורם מרכזי בהתרחשויות מלחמת הקוממיות קונספציות שהתווה וינגייט בשנות ה-30 הוו גורם מרכזי להשתלטות מהירה של הכוחות היהודיים על א''י-פלסתין המערבית, לניצחון במלחמת הקוממיות וכנראה שלטהור האתני שנעשה פלשתינאים. חשיבות קריטית בהשגת הניצחון במלחמת הקוממיות נודעה גם ל-3000 הקצינים והלוחמים המקצועיים שהובאו מחו''ל (שההיסטוריוגרפיה הישראלית נקטה כלפיהם במונח מח''ל - מתנדבי חוץ לארץ) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה לא תכתוב ספר סיפורי זכרונות מינימליסטים מסוג זה עם סקיצות |
|||
|
|||
מעניין שעד היום הנס של תחיית העברית במאה העשרים והפיכתה לשפת לאום ומדינה לא נרשם בתודעה של אומות העולם. במוסדות האקדמיים בעולם, אין העברית נחשבת כשפת לימוד מיוחדת או נוספת כמו הלטינית או היוונית - אין לה מעמד כשפה עתיקה. אך גם אין נותנים לעברית את תשומת הלב לה היא ראויה בשל ההיקף העצום של היצירה בעברית שנוצרה כמעט יש מאין במאה העשרים. אני לא יודע אם יש תקדים הסטורי למה שקרה לעברית בתקופתנו. לנו קשה לראות את זה - קוצר הראיה האופייני של המשתתף באירוע. לפני מספר שנים פגשתי במנחם בן (גם זה קרה ברחוב דיזנגוף). מנחם הסביר לי בהתלהבות שהעברית היא השפה החשובה ביותר, היחידה. הטענה בדבר היחידיות, או היחידות, של השפה העברית נשמעת פרובוקטיבית, אך מאז ששמעתי אותה ממנחם בן היא מהלכת עלי קסמים. למה התכוון המשורר כשאמר שהעברית היא השפה היחידה. מה שאני מנסה לומר זה שלמה שקרה בארץ-ישראל-פלסטינה במאה השנים האחרונות יש מאפיינים הסטוריים חריגים - רצף אירועים מכוננים המוגדרים על-ידי תערובת של מאפיינים של המצב הפוסט-טראומתי שכל עם ישראל שרוי בו מאז הקמת המדינה עם גורמים לשוניים-לוגיים ועם מאפיינים נבואיים חזקים. הפרוגנוזה של מצבים כאלה היא בדרך כלל התגלות והארה - ישועה - או שמד מוחלט או שניהם. א-פרופו המורשת הבריטית. דודי, שנפטר לאחרונה, שירת בבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה, ומאוחר יותר שירת במשטרה. הוא היה השילוב המושלם של הייקה והקצין הבריטי. בשנים האחרונות סבל מאד ממה שקורה בארץ. תודה עבור המאמר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יחודיותן של שפות |
|||
|
|||
תודה חמה ומוקירה לך על הארותיך. מנחם בן צודק במידה רבה. אך לא ''היחידה'' - גם בשפות אחרות - יוונית, לטינית, גרמנית, אנגלית ואחרות יש לוגיקה יחודית, הקובעת הרבה בראיית העולם ובחוכמה המזומנת למשתמשי השפה. בגרמנית למשל אתה משעה את הקשב, והבנת מבנה העומק (המשמעות) ניקבעת תכופות בסוף המשפט. גרמנית היא גם שפה בעלת הטיות מטריארכליות חזקות. גרמנית גם מספקת לך הבחנות חדות, למשל, Lebensfremd לעומת Lebenskunstler (עם אומלאוט). ויש בה גם ידע מעניין החבוי באטימולוגיה של המילים, למשל Aufmerksamkeit (מלשון סמן, הדגש, merken, בעוד באנגלית ובצרפתית אומרים attention מלשון להקשיב (קשב, בעיברית מודרנית, זה כבר חידוש לשוני). הדבר אגב משקף ממצאים חדשים בתחום מחקר הקשב בפסיכולוגיה ניסויית, לא משהו בדומה להטיית זרקור, אלא הבלטה, מתן משקל גדול למוקד יותר מאשר לסביבת מוקד הקשב). תרגום התנ''ך של מרטין לותר למשל, כל פראזה דומה לבאך (נניח, הסוויטות לכינור או לחלופין, צ'לו) בביצוע פאבלו קאזלס, יחידה בדידה ומרהיבה לכשעצמה. בעוד הצרפתית עשוייה להיות זורמת אך צלולה מאד, בדומה לביצוע אותן סוויטות על ידי הצ'ליסט פול טורטייה. אנגלית מטה לחשיבה מדוייקת, להעדר אובקורנטיזם. בעברית, אני נוהג לומר: ''מה שאתה חושב זה מה שאתה אומר ומה שאתה שומע זה מה שאתה כותב''. למשל ''זה רהיט יפה מאד'' - מתחיל ממש כמו החשיבה, באובייקט, בשם העצם, ומייחס לו אטריבוטים בשלב הבא. ובאנגלית? לא. This is a fancy piece of furniture - האובייקט בסוף. ובעיברית הכתיבה היא לפי הפונטיקה, בניגוד למשל, במקרים בוטים, דנית או גרמנית שוויצרית. כתוב מה שאתה שומע, אל תפגום בשטף להחליט מתי כ ומתי ח, מתי ס ומתי ש - עשה זאת בסוף, אובדן הזמן כאן מזערי. בניתי אגב שיטה ללימוד עיברית, אני מלמד פרח-כמורה מפולין, חובב שעונים מכניים, והדבר נתן לי רעיון. עיברית היא שפה מדהימה, מדהימה, שום אדם לא יכול היה לנסח רעיונות דתיים באופן כה פרדוקסלי ומהמם כמו פאולוס, החושב בעיברית, צלול כמו בדולח, אך משכנע בהיגיון ברזל הקולע ללשדך (היגיון ורגש משולבים בחדות -פרדוקס לכשעצמו) באופן שאין למעלה ממנו (קרא ''איגרת אל הרומים'', החגיגה הלוגית-פרדוקסלית מתחילה בפרק השלישי). אמרתי לעצמי, איני מרגיש כל מרחק היסטורי ביני ובין פאולוס, כאילו במובן מה הייתי אני כותב בדיוק באותן מילים, אותם משפטים, רק שהוא עושה זאת באמנות והשראה אלוהית (דבר המכונה ''קבלת חסד רוח הקודש'') באופן כל כך גבוה, אין לו מתחרים. יש נוצרים שחושבים אותו מעט לאנליטי מדי, קצת כביכול חסר נשמה, אבל הם אינם מבינים, זאת בדיוק הנקודה. גם ירמיהו, ישעיהו, דיברו באופן כה חד, כה קולע, כל כך הרבה מידע ומטען רגשי והשראה אלוהית וקליעה לחוש המוסרי שלנו באופן מדהים, וכל זאת בכמה מילים. יש להבין שזה במובן מסויים ההפך מגרמנית, אין כאן נישגבות בכוח המילה, תחושת הנישגב Der Erhabene היא עקיפה, ואת זה בדיוק החטיא מרטין בובר בפרשנותו, כשהוא מנסה להפוך את דברי הנביאים לנישגבות לשונית ישירה נוסח הטקסט של מרטין לותר. אני רוצה לעיתים לומר לאדם או שניים, מה, ישוע היה סלובקי? פאולוס היה איטלקי? אבל הדברים האלה נועדו לכל האנושות, ואסור לי לומר זאת, אלא שאני יודע עד כמה חשוב שאלה אנשים שחיו כאן כמוני, ודיברו בדיוק בשפה שאני מדבר. ואתה צודק, זו גם דעתי, תחיית העיברית היא משהו אדיר, ענק, וזאת בפרט שהיא בדיוק במבניה הבסיסיים ובגוף אוצר המילים העיקרי כמו שהיתה לפני 2400 שנה או לפני 2100 שנה, בניגוד להבדל בין יוונית עתיקה ומודרנית, או אפילו אנגלית של צ'וסר מול אנגלית עכשוית. מבחינתי, הסיפור הוא פשוט, בסלנג עיברי אומרים כיום למשל ''לאכול חרא'', אבל בביטוי הזה בדיוק השתמש רבשקה שר הצבא האשורי בשעת המצור על ירושלים: אני מצטט ממאמר שלי (''דברים אישיים לקוראי'') http://www.articles.co.il/article/8393/דברים%20אישיי... ''אבל אני אומר דבר-מה בדומה למה שאמר רבשקה, שר הצבא של סנחריב מלך אשור כלפי מלך יהודה, חזקיה בן אחז, כאשר נשא דברו אל העם בירושלים (שצר עליה עם צבא כבד) בעיברית צחה, ואמר (כלפי המלך) ''על מי בטחת כי מרדת בי?..על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים?... ואתה התערב נא את אדוני את מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם''... ואל העם הוא קרא, ''כה אמר המלך, אל ישא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם מידו.. אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור, עשו איתי ברכה וצאו אלי ואיכלו איש גפנו ואיש תאנתו..וחיו ולא תמותו''... שלושת אנשי המלך צועקים בבעתה לרבשקה, ''דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר עימנו יהודית באזני העם אשר על החומה''... ורבשקה צועק בחזרה בזו הלשון: ''העל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה? הלוא על האנשים היושבים על החומה לאכול את חוריהם ולשתות את שיניהם''...(זו הפעם הראשונה אגב, שמופיע בעברית אביו הקדום של ביטוי העגה המודרני ''אכל חרא'', מלפני 2750 שנה). תודה לך על הארותיך | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם |
|||
|
|||
לכן הנוצרים אכלו בשר של ילדים על המנגל............ זה לא מטמא את נשמתם השחורה ממילא.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלך הילד |
|||
|
|||
פיספסת את משמעות המשפט לגמרי. ולהוכחה ישמשו ביטויי הגועל-נפש שהצלחת להוציא מפיך. מה שיוצא מפיך הוא המטמא אותך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלך הילד |
|||
|
|||
הנוצרי מודאג מדבריי, שהם רק תיאור של אחד מאינסוף פשעיהם הזוועתיים של הנוצרים, ואינו מודאג כלל מנוצרים המבשלים ילדים על שיפודים ואוכלים את בשרם. דוגמה נהדרת ל''מוסר'' נוצרי המטמא את כדור הארץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] הלך הילד |
|||
|
|||
[• מדיניות המערכת (דיון 1510) היא לא נושא לדיון.] משתתפים כגון 'לוי' ו'צדק' מנבלים את הפה ומגדפים כל דבר שזז בשטח, החל בשמאלני האלמוני של כל הזמנים וכלה בבן-גוריון, ובעבדכם הנאמן. זה ביחוד בוטה על רקע יום השנה לרצח רבין, - רצח שהיה ביטוי והמשך לאלימות מאותו סוג ש'צדק' נוקט בה באופן קבוע באתר. בנסיון למצוא דוגמאות ותקדימים לבעיה, הגעתי לאתר 'כיכר העיר' - דיון מספטמבר 2004 שבו משתתף אחד, המכנה את עצמו 'יואש' נוקט באותה אלימות מילולית כלפי משתתפים אחרים, מה שגורר בעקבותיו תגובות ותלונות של חלק מהמשתתפים שהם מורים במקצועם, ודיון קצר בנושא השימוש בכינויים. חלק מהתוכן עוסק ביחס לשואה. הסגנון של של המשתתף האלים מזכיר מאד את הסגנון של 'צדק'. והנה קטע מדברי 'יואש' - קטע שרלוונטי לעניין המאמר הנוכחי (הטעויות במקור): ''בספר ''למען ציון'' ביוגרפיה של יהודה ליב מגנס ''הקנצלר הראשון של האוניברסיטה העברית'' (זה תוארו) כתוב בידי פרופ' בנטוויץ' ( מאנשי חוג ''ברית שלום'' בראשות מגנס) עמוד 212-211. כשנודעו ממדי ההשמדה זעם על אלה שהענין איכפת להם. :''סקרו אגואיסמוס ( השמירה העצמית - העיקרון המקדש את דאגת הפרט לקיומו) לא לנו הוא, גם אם אולי נאה הוא לעמים אחרים. אף אם בכך נדון עצמנו למוות, לא לנו הוא''. בפשטות , הגויים צריכים לדאוג לעצם קיומם. דאגה לעצם הקיום היהודי היא שלילית ( הוא קבע במפורש שהצלת יהודים מההשמדה ע''י הבאתם ארצה היא בלתי מוסרית). זו התפיסה היסודית של רבים מהשמאל. הרמטכ''ל קבע שגרוש היהודים מחבל עזה הוא רוח גבית לטרור. גורש מתפקידו. ראש שרותי הביטחון קבע קביעה דומה וגם הוא גורש. השמאל ידע שגרוש יהודי קטיף יביא להפצצת שדרות וטבח ביהודים בחדרה ובכל מקום ,במסגרת השמדת עם אחד-אחד שהערבים מבצעים בנו. אך מה 'כפת לשמאל?. השנאה לכל מה שמבטא את המשך הקיום היהודי כל כך חזקה אצל חלק מהשמאל עד שהם מוכנים להיסתכן ובלבד לגרום רע לימין. תמות נפשי עם מתנחלים. איש מתומכי הגרוש לא מביע חרטה על כך שבתמיכה בגרוש הוא הפך שותף לרצח הארבעה בחדרה ( ואגב כך גם של החמישי -הערבי) , כי הללו רואים בשלילה את עצם הקיום היהודי. גם אנשים שהסתכנו רבות בפעילויות בטחוניות, כמו עמי איילון, תומכים במפורש בעריכת טבח (''אלטלנה'') בימניים המייצגים בעיני רבים את המשך הקיום היהודי.'' [סוף ציטוט] הנה הקישור: אני חושב שמעט אתרים שמכבדים את עצמם היו מאפשרים הפצת עלילות דם נגד יהודים (יש אתרים כאלה אני מתאר לעצמי, אך אין לי עניין בהם). לכן גם קשה לי להתרגל לדימוי ש'צדק' משתמש בו בהתלהבות של ''נוצרים המבשלים ילדים על שיפודים ואוכלים את בשרם''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלך הילד |
|||
|
|||
רק שמאלנים בולשביקים מגדפים, ימני אומר את האמת בלבד. לא הימני אשם שאמירת האמת על השמאלנים נשמעת כגידוף, בדיוק כמו שאמירת האמת על הרוצחים שהבאתם מתוניס נשמעת כגידוף. כאשר אומרים לאשה פרוצה שהיא זונה, אין זה גידוף, זה רק ציון עובדת אמת. האלימים היחידים הם השמאלנים הבולשביקים המנסים לסתום פיות באלימות, ובטרור. עלילות דם נגד יהודים הוא עיסוקם הקבוע והיומיומי של הבולשביקים השמאלנים, חלקם מקבלים משכורות מאנטישמים ונאצים מרחבי העולם עבור עבודתם הפושעת. ועבורך ה''משכיל'' השמאלני, המשפט, ''נוצרים המבשלים ילדים על שיפודים ואוכלים את בשרם'', איננו דימוי כלל, זהו אירוע שקרה במציאות, באסיה הקטנה, באחד ממסעי הצלב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] יוסלה, אתה לא עבד נאמן |
|||
|
|||
אז למה אתה משקר? [לשלך: ''.... החל בשמאלני האלמוני של כל הזמנים וכלה בבן-גוריון, ובעבדכם הנאמן.''] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] למה אתה הולך כלכך רחוק |
|||
|
|||
כדי לשקר? הינה מה שכתוב שם: '' מהיום אמור: מאיה=יואש מרטין 22:09 25/10/05 מהיום אמור: מנחם=מרטין יואש 23:04 25/10/05 ''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''טובל ושרץ בידו'' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| תגיד לנו מיכאל שרון |
|||
|
|||
מתי התנצרת? ולאיזה כנסיה אתה משתייך? לפי דבריך וסיגנונך אתה עושה רושם של קתולי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''יעל מלאו לה שבע-עשרה. יש לה חזה מלא וגוף נערי'' |
|||
|
|||
''פיתחתי את הסרט (שחור לבן) ומצאתי שסדרת הצילומים עם גורו ממש מוצלחת. ובפעם הראשונה מאז עזבה יעל הרגשתי שאוכל להמשיך גם ללא יעל''. יש לך צילומים שחור לבן של תל אביב שנות ה-70? זו היתה עיר אחרת לגמרי. היום יש בה משהו סיזיפי, קצת כמו פורנו קשה. אז היה בה אירוטיקה רומנטית, אמיצה. גם כתיבתך כרגע על אובדן אהבת יעל, בלי משים, היה בה אותה איכות ''אמיצה''. אבל אז היינו צעירים, עם שער שופע , ומה שיותר חשוב, בתסרוקת שנות ה-70 . דבר כזה: עומדת על המדף אצלי צלחת ''נעמן'' מצויירת, כתוב בעברית ובאנגלית בשוליים, ''טבריה וים כינרת'', רואים בגווני כחול כינרת בלילה עם ירח משתקף במים וברכסי ההרים במזרח הכינרת, ובקדמת הציור, בית בזלת בסגנון מזרחי ועוד שניים כאלה עם כיפות ובאמצע התמונה מימין יוצא לכינרת קטע יבשה צר עם דקלים ושיחים גבוהים, הכל בלילה מכחיל עם ירח. והשנה הכתובה שם בדיוק 1970, היינו אימפרייה אז, סיני, הביטחה, מחינו, היה ''מלכת האמבטייה'', אבל היינו אימפריה. אני זוכר שישנתי פעם אז בחוף הכינרת, בחול (לפני שגדרות ובעלי חזקה מאפיונרים השתלטו על חוף הכינרת), ולפני שנתי, בסמוך במבנה כמעין ספינת עץ, שעל סיפונה עישנו ורקדו כמה אנשים, שמעתי משם את The house of the rising sun בביצוע המחשמל את הנשמה של ה-Animals . והכל התמוטט במלחמת אוקטובר 73, המשורר אבות ישורון קרא לזה ''השבר הסורי אפריקני'' (על שם סוריה ומצרים שבאפריקה). משהו בחיוניות עד אז נעלם, עידן תמימות מסוג מסויים, מאז הפכנו קצת רדופי שדים. כאן הסתמנה הסגת המפעל הציוני, שכאילו בישרה גורל דומה לזה של מדינת הצלבנים. היתה בי אז חיוניות, בנו, ומה עכשו? איזה מין גיל זה, 56-7? לא מקבל זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''יעל מלאו לה שבע-עשרה. יש לה חזה מלא וגוף נערי'' |
|||
|
|||
הייתה פעם ישראל יפה ורומנטית. ואז הגיעו אליה היהודים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך שיר על רצח אלטלנה? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי