  
  
  
|
  עגל הזהב / טור אישי | |||||
| דוד סיון (יום חמישי, 21/11/2002 שעה 10:47) | |||||
|
|||||
)
)
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  לדעתי יש מקום להעלות את גובה שכר המינימום |
|||
|
|||
לשדרג את אחוזי גביית המס, כך שארבעת העשירונים התחתונים יתייצבו לרמה נורמלית. ובמקביל לצמצם את משכורת הבכירים (קיצוץ גס בשכר הציבורי של ארבעת העשירונים הגבוהים) ובכך לייצב את המשק והכניס אותו לפסי עבודה רציונלים. אין זה דווקא מהלך 'סוציאליסטי', כי אם סוציאלי, שנכון לבצעו גם במשטרים קפיטליסטיים. פערי השכר במשק הישראלי מופרזים ומופרעים והדבר מעיד על 'תרבות כלכלה וחברה' לא נורמלית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שכר המינימום |
|||
|
|||
שכר המינימום נדון לא פעם בכנסת לפני שנה+ ישבתי לארוחה עם בעל מפעל גדול בארץ, מפעל רווחי, ודיברנו על כלכלה ועוד. בחלק מהשיחה דיברנו על דרישתו של פרץ לשכר מינימום של 1000$ . בעל המפעל שהוא בהחלט אדם עשיר וכלל לא יצטרך לעבוד ככל הנראה עד סוף חייו - אמר לי בצורה הפשוטה ביותר כי במידה שאכן שכר המינימום יעלה לסכום הזה לא יהיה לו שווה להחזיק את המפעל פתוח, וכי הוא ככל הנראה יסגור אותו ו/או יעביר אותו למדינה אחרת. הוא הסביר זאת בצורה פשוטה, אכן הוא איש אמיד ואולי אפילו עשיר, אבל הוא לא פותח מפעל למען המדינה ו/או למען העובדים במפעל, הוא עושה זאת מסיבה אגואיסטית לחלוטין והיא: רווח אישי. ורצוי כמה שיותר גדול. מבחינתו הוא תורם למדינה בכל שהוא מקטין את כמות הבלתי מועסקים ומשלם את המס של המכירות שלו. נכון, זו היא גישה שאולי לא מקובלת על רבים, אבל השאלה הנשאלת לא פעם היא: מה עדיף? מפעל סגור או מפעל שהאנשים שעובדים בו מרווחים פחות, כל זאת בזמן שאין להם אלטרנטיבה טובה יותר. לכל מקרה יצא לי לשוחח אם אדם אחר שאני לא זוכר בדיוק מה עיסוקו, כלכלן או משהו דומה. טענתו היתה כי במידה שאכן יעלו את שכר המינימום לסכום הזה מספר המפעלים בארץ שיסגרו בשל כך יהיה באלפים ולא בודדים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העלאה ריאלית במשכורות העשירונים הנמוכים |
|||
|
|||
יכולה להתבצע ע''י פטור ממס על הכנסה עד תקרה הגבוהה מהנהוגה היום - נניח פטור עד ל- 6000 ש''ח. ומידרוג המס הלאה במינון נמוך, כאשר אחוזי המס הגבוהים יותר יחלו לצמוח מגובה של 20,000 ומעלה. לא התכוונתי שזה יושת על המעסיקים. גם הם צריכים שהעסק שלהם ירוויח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכים אבל |
|||
|
|||
אכן רעיון מעולה אבל היות וכמות גדולה האנשים בארץ עובדים בשכר הזה הרי שההפסד למדינה יהיה ממש לא קטן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תוספת גרפית |
|||
|
|||
מצורף קובץ/גרף שמתאר את הקשר בין אוכלוסיות שונות והכנסה לנפש. הנתונים הם לשנת 1993 אבל אני משער שחלקם של העניים לא השתפר מאז. קישורים: קישור לגרף: http://www.globalpolicy.org/socecon/inequal/2001/042... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבעיה עם שכר המינימום, היא אכיפתו |
|||
|
|||
המצב כיום הוא שחוק שכר המינימום לא נאכף, והרבה מעבידים משלמים פחות ממנו בצורות שונות ומשונות. ואם תוסיף את הפועלים הזרים, המשתכרים גם הם פחות ממנו, נוצרת תחרות לא הוגנת, בה גובר כוחם של העבריינים מבין המעסיקים בתחרות עם המעסיקים שמקפידים לשלם שכר מינימום. העלאת שכר המינימום תקשה יותר על אלה המשלמים אותו כאשר הם מתחרים עם אלה שלא משלמים אותו, וסופם שהם יקרסו. לו הייתה אכיפה מלאה של החוק, ניתן היה לבחון את גוובה השכר הזה לפי הפרמטרים להם הוא נועד, דהיינו שכר שיאפשר קיום מינמלי לעובד. כיום, אם יועלה שכר המינימום, נזקו יהיה רב מתועלתו שכן שכר השוק לעבודות פשוטות נמוך משכר המינימום. והחוק פשוט לא יכובד. הפתרון הוא בהגדלת העוגה, וזאת ניתן לעשות רק על ידי הפניית משאבים לתשתיות ולצמיחה על חשבון סעיפי תקציב שאינם תורמים לצמיחה כמו תמיכה בהתנחלויות, תמיכה בחרדים לא עובדים ותקציב הבטחון. כמו כן יש ליצור אוירה בה יהיה נוח ורצוי לעשות עסקים בישראל, וזה יתאפשר רק אם יסתיים הכיבוש, ויהיה הסדר. במצב הקיים, ללא אופק מדיני, וללא סדר עדיפויות ראוי, המשק הישראלי נדון לצניחה עד כדי ריסוק, תוך הגדלת הפערים , שתביא בסופו של דבר גם לקריסה חברתית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי מה שאתה אומר בעצם |
|||
|
|||
מתעלם מן הטענה שאחת הבעיות הקריטיות שמעכבות צמיחה היא בעית כשר הקניה של אוכלוסיות רחבות במדינה (בעולם). אלו הקונים שצריכים לקנות את תוצאות הצמיחה שנובעת מהשקעות ועוד. בשביל שמשק באמת יצמח, צמיחה מתמשכת, צריך שיזמים ויצרנים יאמינו שהם לא ייצרו למלאי. אני באמת חושב שאחת הסיבות שהורדות ריבית משמעותיות מאד, של הבנק המרכזי האמריקאי, מתקשה להשפיע בכיוון צמיחה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד , הפתרון במשק- שיש לו בסיס לצמיחה -הוא |
|||
|
|||
העתקת מודל ההייטק לחלוקה שונה ולגישה אחרת של תשואה להון ותשואה לעבודה, לכלכלה הישנה. רק שאליה וקוץ בה. כאשר הייתה גאות בשוק ההיטק, והיה מחסור בעובדים, מעבר למשכורות הגבוהות של אנשי ההייטק, ניתנו להם אופציות, כך שאם החברה הרוויחה, הם היו שותפים לרווחים. מודל זה חילק את התשואה להון והתשואה לעבודה בצורה יותר מאוזנת, ובהכרח הקטין את חוסר השוויון בין בעלי ההון לעובדים. בכלכלה הישנה, כשיש היצע גדול של עובדים, אין תמריץ לבעלי ההון לתגמל אותם מעבר לשכרם (שיהיה מבחינת המעסיק נמוך ככל שניתן) ואם החברה מרוויחה, כל הרווח הולך למעסיק - בעל ההון, בקיצור, גן עדן למעסיקים. לכן אין לצפות שחוקי השוק החופשי ייצרו מודל של חלוקה נכונה יותר, שתגדיל את הצריכה, שתיטיב בסופו של דבר את מצב המשק כולו. אם קיימת ברמת המדינה, מחשבה כי זו הדרך לצמיחה, המדינה צריכה להתערב במנגנון חלוקת הרווחים, וזה כמובן דבר בלתי אפשרי במשק חופשי. מה שהמדינה כן יכולה לעשות זה ליצור מקומות עבודה רבים ככל האפשר, על מנת שיווצר מחסור במשאב זה, וכאשר המעסיקים יצטרכו להילחם על כל עובד , הם גם יהיו נכונים לוותר על חלק מרווחיהם על מנת לזכות בעובדים, ואז הם גם יגיעו למודל המחלק חלק מהרווחים לעובדים, דבר שיצמצם את אי השוויויניות החלוקת ההכנסות במשק, ויגביר את הצמיחה. הדרך ליצור מחסור בעובדים, היא בהגדלת היצע מקומות העבודה, ואת זה ניתן לעשות לא על ידי גידול המנגנון הממשלתי (שתרומתו 0 ) אלא על ידי פרוייקטים לאומיים ארוכי טווח, שתשואתם מובטחת, (תשתיות, חינוך) והפניית משאבים לאומיים לצורך העניין. המהלך צריך להיות חד, מהיר ובתקופה קצרה. ''שאיבת'' כח העבודה לפרוייקטים אלה תיצור מחסור במשאבי כח האדם, ויעלו את ערכו של משאב זה. כל זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה בהודעתי הקודמת. מהלך כזה דורש תקציבי ענק, וזה עניין של סדר עדיפויות עליו צריכה להחליט הממשלה. היא צריכה להתחיל מהלך של השקעות מסיביות בפרוייקטים שלא שריה יגזרו את הסרטים שלהם, והשפעתו על שוק העבודה יתכן ותחול רק לאחר סיום הקדנציה. החלטות מסוג זה ממשלות לא אוהבות לקחת. הרבה יותר נוח להן להגיש תקציבים המבוססים על תקציב השנה הקודמת עם שינויים כאלה ואחרים, ולהמשיך להתבוסס בביצה הקיימת, מבלי לנסות לצאת ממנה. מה שדרש זו מנהיגות כלכלית אמיתית, והמשאב הזה לא נמצא במחוזותינו. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: הפתרון שהצעת מתאים אבל תלוי במערכת הפוליטית |
|||
|
|||
שנמצאת במצב לא טוב בכדי להנהיג שינוי כזה (וזה לא בגלל המצב הביטחוני). גידול משמעותי בתקציבי החינוך הוא יעד מבורך מאד משום שיש לו השפעה חיובית בשתי דרכים לפחות: 1. גידול במספר העוסקים בחינוך יגדיל את חלקם של העובדים בעוגת ההכנסות. 2. בטווח ארוך יגדל כושר ההשתכרות של כל בוגרי מערכת החינוך (במיוחד אלו שירכשו חינוך גבוה). זאת משום שתגבר היכולת שלהם ליזום פעילויות עסקיות-כלכליות וגם היכולת שלהם לתרום לגידול בתוצר בכל דרך אחרת. 3. בעצם שיפור תרומת מערכת החינוך היא ארוכת טווח (לכל חיי בוגר המערכת) הדיון נפתח בכך שאי השוויון בהכנסות מונע צמיחה והשקעה בתשתיות אחרות לא בהכרח ישנה מצב זה. לכן נראה לי שבמקרים שאי שוויון הוא הגורם לחוסר צמיחה הפתרון הזה לא יצלח. מה שיותר חשוב כאשר אנחנו מדברים על המשק המקומי, מדינת ישראל, נדמה לי שאי השוויון (אין לי נתונים מספריים על המצב) לא מהווה עדין מחסום למדיניות צמיחה מסורתית כמו השקעה בתשתיות פיזיות. למרות הנאמר אני הייתי מעדיף שחלק ניכר יגיע לתשתיות תומכות חינוך. דבר אחרון, סיוע בהשקעות של יזמים קטנים, בחקלאות ובענפים אחרים לאורך זמן גם כן משפיע לטובה. מניסיוני אני יודע מה עשתה המדיניות המבוססת על החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות בעשורים האחרונים. היא גם עזרה באופן ישיר לגידול בתוצר וגם העלתה את כושר ההשתכרות של החקלאים. מעבר לפתרון האסטרטגי שהצעת, מזלה של ממשלת ישראל (כולל הממשלה הבאה בתור) שהיא עדיין יכולה לתרום ולעודד צמיחה גם בצעדים קטנים (החוק לעידוד השקעות הון). הסיבה העיקרית היא תשתית המדיניות הסוציאלית שנטועה חזק בספרי החוקים ובנוהלי הממסד למרות הניסיונות לפגיעה בה בעשורים האחרונים. בברכה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הגדלת העוגה תגדיל את הפרוסות של העשירונים |
|||
|
|||
העליונים. המצב הביטחוני הוא כבשת הרש של השמאל לתרץ אי הצלחות כלכליות. עד כה לא היה יום אחד בישראל שלא הושקעו כספים רבים בביטחון, והמשק התחזק או נחלש, ע''פ מכלול פרמטרים המשפיעים עליו. זה נכון שהוצאות גדולות יותר לביטחון (היום כ- 300,000 שקל יותר ליום איתיפאדה) פוגעות בהשקעת הכסף במקום אחר ופוגעות בקשרים כלכליים עם החוץ (עיקר הפגיעה הוא בשל המשבר הכלכלי הבינ''ל, ולא בשל האינתיפאדה). הכסף הזה יכול בקלות להיחסך מקיצוצים בביזבוזים של דמי העברה פוליטיים כאלה ואחרים, ועוד יישאר עודף לאחר הקיזוז. מדיניות של פרוייקטים לאומיים (כבישים, מסילות ברזל, מפעלי טיהור מים) מכספים חיצוניים גם הם יכולים לעורר את המשק. אסור שהכסף ישפיע על המדיניות הלאומית ביטחונית, מה גם שזה גם עלה תאנה זול של השמאל כדי לקדם את מטרותיו הפוליטיות בדרך עוקפת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גטניו צודק במאת האחוזים. כפיה / השלטת חוק משמעותה |
|||
|
|||
תוספת ביוקרטית המובילה לתוספת כ''א לא יצרני, המובילה לתוספת מיסים המובילה להגדלת העוני. רק הגדלת העוגה, הגברת הצמיחה תאפשר בחירה גדולה יותר של מקומות עבודה, אשר תאפשר לעובדים לבחור / להחליף מעסיקים ולדרוש שיפור תנאים. היום אומרים תודה על כל עבודה והמעסיקים (שגם להם מאד קשה עקב המיסוי הכבד, התחרות עם שווקי חו''ל הזולים יותר) שוחקים את השכר או מוסיפים שעות עבודה ללא תמורה או שוחקים בתנאים. תמורה מהותית במצב המשק (הסיוע של 10 מליארד דולר שהממשלה מבקשת - יועבר ברובו הגדול לצבא ולסקטורים פוליטיים) לא יביאו את הצמיחה. השלום הינו תנאי הכרחי ולהשגתו יש לשלם את המחיר הטריטוריאלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד סיון - בניתוח מעמיק באירופה ובארה''ב |
|||
|
|||
אי השויון ההולך וגדל הינו פונקציה ישירה, תולדה של העלאת המיסים. העלאת המיסים נובעת בין היתר מהדרישה להעלאת רמת השירותים כגון שירותי רפואה, פנסיה, כבאות אש, חינוך, ביטחון ועוד. נמחיש זאת באופן פשטני אך שיהיה נהיר לכל: מחלת האיידס. במקור - התייחסו למחלה כעונש משמים להומוסקסואלים. עם הזמן הרפואה המערבית הכירה במחלה החשוכה ולאחר לחץ ציבורי כבד, החלו להקדיש לנושא תקציבים הולכים וגדלים. תהליך דומה קורה עם טיפולי פוריות ומחלות זיקנה וסיעוד. דוגמה אחרת הינה המעורבות הביורוקרטית הנדרשת על ידי הציבור בנושא אישורי בניה ותקינה בכלל. משמעות שירותים אלה הינה שמחד - רמת החיים עולה, רמת השירותים הציבוריים עולה, תוחלת החיים עולה, כוח העבודה הלא יצרני עולה בהתאם והפער בין המערב למזרח גדל. יחד עם זאת וכפעולה נגדית (מטען שלילי הדוחה) כושר התחרות של המערב הולך ופוחת והוא יכבש, כלכלית, על ידי המדינות העניות אשר מקדישות להעלאת רמת ההשכלה הטכנולוגית והקמת תיעוש מתקדם אך במקביל אינן מעניקות את רמת השירותים המערבית לאזרחיהן. דוגמאות: סין, הודו, קוריאה ועוד. גורם אחר הינו - הקביעות והתנאים הסוציאלים שיש לעובדי השירותים הציבוריים המונע התיעלות שירותים אלה ומחייב גידול מתמיד במספר העובדים. השכר זוחל למעלה ללא קשר לתפוקה. דוגמה מצויינת הינו בנק ישראל שגם אם יפטרו 50% מעובדי הבנק - עם ישראל לא יהיה ניזוק אלא להפך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד סיוון: נתוח נכון. דברים ברוח זאת כתבתי לפני- - |
|||
|
|||
--כחודשיים כאן בפתיל מיוחד על ''נפלאות העוני והכלכלה הישראלית''. גם שם טענתי, באותה רוח כמאמרך המחכים, כי המפתח ליציאה מהמיתון טמון בעידוד הצריכה של השכבות הנמוכות, ע''י העלאת שכרם הנמוך מחד, הורדת המחירים שלממשלה שליטה עליהם והורדת מיסים לשכבות הביניים מאידך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי - אתה צודק אבל התוצאה הינה ביטול / צמצום |
|||
|
|||
שירותים כמו למשל סבסוד שירותי הדת (ישיבות, רבנים, מיקואות ועוד) וכן גם יעול שירותי הביטחון, צמצום מספר הפקידים בעיריות (אך אז הם מיד מאימים בסנקציות כמו הפסקת שירותי איסוף הזבל). בנושא זה הרחבתי בעבר מספר פעמים. ראה למשל גדר ההפרדה - טוענים שאיו כסף, אבל יש כסף לשלם דמי אבטלה. יש כסף לשלם לנפגעים. יש כסף לפצות את הפלשתינאים וכודמה. הכל שאלה של קביעת מטרות והפניית משאבים חכמה. השיטה הנוכחית = הורדת ידים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראובן: תודה על התשובה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הממשלה חייבת לצמצם את הוצאותיה (תקציבה) |
|||
|
|||
באופן דרסטי וזה כולל צימצום וייעול כל המערכות שבאחריותה, כולל הביטחון. ויש ממה להוריד. אבל סעיפי הביטול הראשוניים חייבים להיות תשלומי ההעברה, שהידועים שבהם הם דמי ישיבות, בתי כנסת ושאר טפילות חברתית. קיצוצים אלה יוכלו להותיר כסף נטו גדול יותר להבטחת התמיכה בקשישים, נכים, נזקקים, שימצאו ראויים לסיוע. כך יתפנו כספים להגדלת התמיכה בשני נושאים מרכזיים שבאחריות המדינה: חינוך ובריאות. נושא החינוך חייב לקבל שידרוג מיקצועי והוא חייב להיות חינם, כולל באוניברסיטאות. ואילו הבריאות (מניעה , טיפול, ואישפוז) חייבת להיות בהישג יד של כל נזקק, דרך ביטוח הבריאות הסטנדרטי. המחקר הרפואי צריך להתחלק בין חברות המחקר והיצור ובין הממשלה, תוך תיאום מירבי בינהן של חלוקת נושאי המחקר והפיתוח, כדי שלא תיווצר השחתת כסף במחקר זהה לשניים או יותר גופים. גם כאן ההשקעה הציבורית יכולה להיות נמוכה יחסית, ולהתבסס יותר על השקעות החברות הפרטיות/ציבוריות והתקבולים של פירות המחקר והייצור שלהן. נושאים אחרים הם פיתוחי תשתיות לאומיות (כביש חוצה ישראל, רכבת חוצה ישראל, התפלת מים, מתקני חשמל מקולטנים סלולאריים, ייעור וכו') שיכולים בחלקם הגדול להתבצע בתקציב חיצוני שאינו מושת על משלמי המיסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדוייק |
|||
|
|||
יש עוד כמה דברים שניתן שהמדינה לא תממן. היא לא צריכה לממן ספורט היא לא צריכה לממן אומנות היא לא צריכה לממן טלוויזיה ועוד.. אם הקהל מעוניין באילו שיממן אותם, לדתי חשוב יותר הישיבה לך חשוב יותר אולי הכדורגל , שניהם צריכים להיות ממומנים על ידי מי שמעוניין בהם. המדינה צריכה להשקיע רק במה שהיא חייבת. ביטחון פנימי וחיצוני . חינוך רצוי בחינם אמיתי לכל גיל בריאות עד כמה שהיא יכולה. רווחה, בתנאי שהאדם לא מסוגל לדאוג לעצמו לבד. כל שאר ההוצאות צריכות להיות ממומנות על ידי מי שמעוניין בהם, לא יהיו מעונינים אין להם כיום סיבת קיום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לבטל את שכר המינימום |
|||
|
|||
לפי המצב כיום, ישנם לא מעט יזמים ובעלי מפעלים, שעקב המגבלה החוקית של שכר המינימום, עוקפים את הסוגיה, או באמצעות העסקת עובדים זרים חוקיים/בלתי-חוקיים, שאינם נהנים מהגנת שכר המינימום, או שמעבירים מפעלים לירדן למקומות אחרים, שבהם ניתן לשלם לעובדים פחות. כך קורה שמתפרות ושאר מפעלים נסגרים בגליל ועוברים לאירביד, והאבטלה גוברת. בנוסף, ישנם מקרים שבהם המעסיק מעדיף לא לשכור עובד כלל וכלל, מאשר להסתכן בתשלום שכר נמוך מהחוק - ובכך להסתכן בעבריינות. שוב - העובד הפוטנציאלי נשאר מובטל בבית. לכל מטבע יש שני צדדים, ואין מדובר אך ורק במעסיק 'מרושע', המעוניין 'לעשוק' את העניים, אלא גם במקרים שבהם עובדים מוכנים לעבוד, ומוכנים לקבל שכר נמוך יותר, אך הדבר נמנע מהם על-פי חוק. נכון אמנם, שבעקבות ביטול שכר המינימום יירד השכר בהתחלה, אך לאחר תהליך התאמה טבעי של מקח וממכר, תתייצבנה רמות השכר על-פי המגמות האמיתיות בשטח, ולא על-פי הקביעות השרירותיות של הממשלה. כזכור, אנחנו, וגם העניים שבינינו - משלמים על כל דבר, כולל על שמירה מלאכותית של רמת שכר גבוהה. אין ארוחות חינם. ואם ניגע בצד השני של המטבע, ניווכח שמכיוון שלפחות חלק, אם לא רוב הכסף שיתפנה משמירה על רמת שכר מלאכותית - יתורגם לירידה מקבילה במחירי המוצרים, שמיוצרים על-ידי עובדים ששכרם הונמך, וכך לא ייפגע כוח הקניה, ובטווח הארוך אף יגדל. כמו כן, הדבר יועיל לטווח הארוך, כיוון שהגברת הפעילות הכלכלית במשק (ולא במשק הירדני והסיני), תגדיל את היקף ה'עוגה', שכיום היא הולכת וקטנה, בד בבד עם החרפת המאבקים על 'חלוקתה הצודקת'. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנקדוטה |
|||
|
|||
בשנות ה- 60 סיירו ביחד הנרי פורד ה- 2, היורש והבעלים של Ford Motor Company, ו-וולטר רות'ר (Walter Reuther), מנהיג האיגוד המקצועי של פועלי תעשיית הרכב United Auto Workers, באחד מבתי החרושת הנסיוניים הראשונים שנבנו על טהרת האוטומציה: כל פעולות ההרכבה בוצעו בו על ידי רובוטים. סנט פורד ברות'ר: ''איך תארגן את העובדים במפעל הזה?'' ענה לו רות'ר: ''ומי מן העובדים הללו יקנה את מכוניותיך?'' | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי