  
  
  
|
  הזכות להגדרה עצמית אישית | |||||
| מיכאל שרון ז''ל (יום ראשון, 17/11/2002 שעה 8:39) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  למיכאל מ. שרון: בקשר ''ליהדות ואנטישמיות'' -- |
|||
|
|||
-- ההולכות יחדיו, וגם בהקשר לאמירתו הידועה של ז'.פ. סרטר בנושא: הרצון של ''היהודי החדש '' בארץ לנתק הקשר הגורדי הזה , בינו לבין היהודי הגלותי, ובכך לפתור בעיותיו הקיומיות, מופיע בפראפראזה בסירטו של אוטו פרמינגר ''אקסודוס'', במבוסס על ספרו של לאון יוריס: מיהו הגיבור? ''ארי בן כנען''. כשמו כך מראהו- ''ארי'' בדמות פול ניומן בבחרותו היפה, בלונדיני עם עיניים כחולות . סטאיוטיפ זה מככב בסתר גם היום בתקשורת המספרת על צברינו יפי התואר הבלורית והמבט. ממש מוכר משנות ה 30 העצובות בארץ ידועה... ישנה פראפראזה נוספת , נגדית של ה''יהודי החדש'' המנוגד לקרוביו הגלותיים, אך הפעם בכוון של ''המוז'יק הרוסי'' { מוז'יק -הוא החקלאי האריס באחוזות הרוסיות שלפני המהפכה}: צא וראה כדוגמא יוצאת מהכלל את השרים והשירים של להקת הגבעטרון עד היום: הם משדרים רוסיות של פעם , זו של החיילים הרוסים ממלחמת העולם השניה, מושאי ההערצה בארץ. לשים לב: הם רואים עצמם בביטוי העמוק כרוסים ולא כיהודים מוישל'ה ופנינל'ה. הרצון להיות ''יהודי חדש'' הדומה למוז'יק, בניגוד לארי בן כנען שלא תפס{...}, לצערי הרב מאד, דבק חזק בחלק מצברנו העליזים , והיה נפוץ מאד בשנות החמישים והשישים בשדות הקיבוצים והמושבים. אבל מה לעשות החיים אוהבים אוריגינאלים- כמו באמנות, והחיקויים לא מצליחים ולא יצליחו, אלא ישאירו שובל של הבל אירוני בהסטוריה. וכרגיל אמירה לסיום- כל הבורח מגורלו, הגורל דבק בו וחזק יותר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מיכאל ,לא הבנתי את הכותרת.מה אתה מנסה לומר? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ומה ''אומרת'' הזכות להגדרה עצמית של לאום? |
|||
|
|||
כינון ריבונות או אוטונומיה. זו מאפשרת שימוש במשאבים עצמיים העומדים ''לרשותך'' ולשרות החלטתך ללא עוררין, על מנת לממש מטרות לאומיות: הגנה, הגדלת מרחב התימרון הבינלאומי, שימוש או סחר במשאבים או בחלקם (יצוא נחושת או נפט, למשל) וכיוצא בזה. חשוב נא על כדורי ביליארד הנעים על לוח: יש כאלה היכולים לנוע ללא הפרעה, ולהמשיך בכוון התנועה תוך מיזעור הפרעה מצד כדורים אחרים. מיזעור הפרעה כזו הממזערת *הטייה* ממסלול נבחר, נקבע במקרה הכדורים על ידי גודל המסה בזיקה עם התאוצה והמהירויות, הקובעים את מידת עמידות resistance הגוף לשינוי כוון. אנלוגיה ל''מסה'' של מדינה, הקובעת דרגת חופש פעולתה, הינה גורמי העוצמה והמשאבים השונים העומדים לרשותה. בעוד גורמי המאמצים המושקעים במימוש מטרות הינם אנלוגיים לתאוצה והמהירות, ועומדים בין השאר ביחס ישר לבהירות (חוסר האמביוולנטיות או הבלבול) המערכת הערכית ומידת הנחישות והרצון לממש ערכים אלה. מאידך ברמת הפרט ולא המדינה, משקלו או המסה של האדם הינם מידת הכבוד לה הוא זוכה מאחרים, המשאבים העומדים לרשותו, ומיצבו החברתי. ככל שמצרפיותם גבוהה יותר, כך חופש פעולתו רב יותר, תוך יכולתו למזער הפרעות מצד אחרים המכוונות להטות אותו ממסלולי בחירתו. אם אתה קובע למשל שהפרט הינו תלוי בקולקטיב וכל אשר לו בא מהקולקטיב, הרי ככל שהפרט סוטה ממטרות הקולקטיב (הנקבעות על ידי הקבוצה השלטת החולשת-על ומתפעלת מקורות כוח, וכן מכתיבה ערכים), כך מומעט מ''כבודו'' ומיצבו, וקטנה יכולתו להמשיך בכוון בחירתו, אף אם הוא מפעיל מאמצים רבים הניזונים מצידם על ידי נחישות ערכית. מה היא מידת הזכאות של אומה להגדרה עצמית וריבונות? מה היא מידת הזכאות של הפרט להגדרה עצמית וריבונות? כך, מקטינים, רפי שכל ועובדים זרים נשללת כמעט לחלוטין זכות הריבונות והגדרה עצמית. האם כולנו מבחינת ''עובדים זרים'' או קטינים, באופן יחסי לזכות ההגדרה העצמית הבלתי מותנית של בעלי הכוח ומכתיבי הערכים בחברתנו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל - בעניין עיסקת בומביי |
|||
|
|||
בחירתי היא הקבצן, למשך 50 השנים הבאות, מהטעם הפשוט שכל עוד אתה חי, קיימת התקווה, וגם אם היא קלושה , היא עדיין קיימת, ויכולה להחזיק אותך חי עם משמעות . מעבר לכך, אל תהיה בטוח שחייו של קבצן בבומביי (לא שאני מכיר אותם) הם פחות מלאים מחייו של מיליונר בפלורידה,(גם אותם איני מכיר) זה תלוי יותר באדם ובאופיו מאשר מצבו החומרי. ערך החיים וקיומם הוא הגדול ביותר לדעתי, ולא לנו להעריך את תוכנם, בעיקר כאשר הם מרוחקים מאיתנו, ואל לנו להמעיט בערכם. מה שמביא אתי לדילמה עליה נהגנו לדסקס בתנועת הנוער, לפני ככה וככה שנים. והדילמה היא כזאת : נניח שמציעים לך שיפור משמעותי בחייך (לא משנה מה התחום- בחר לך תחום בו נחשק השיפור בחייך), כאשר המחיר של אותו שיפור (ואתה יודע שזה המחיר) הוא מותו של מנדרין זקן בסין. האם אתה בוחר לקבל את השיפור ? מה דעתך ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל- מספר הערות + הסבר פילוסופי על תורה מתמטית. |
|||
|
|||
1. ought from it = נגזרת, תולדה שלו. 2. אנטישמיות הינה נגזרת של מאבק על סטטוס, על הבכורה. הרי הצדקה של הנצרות להיותה היורשת של היהדותׁ(הברית החדשה) הינה, על פי גישתם, הסבל של היהודים אשר סרבו להכיר בישו כבנו של האלוהים.כל עוד היהודי סובל וארץישראל אינה מתקימת - לנצרות יש ''קייס'', טיעון חזק. האיסלאם - מתיחס אלינו בשנאה - מאותה סיבה, כי הרי מוחמד הינו הנביא האחרון לאחר נביאי ישראל וישו. פריחת העם היהודי שוללת את הצדקת האיסלאם . היות ונבואת נביאי ישראל אשר טענו לחורבן ולגאולה,נראת כיום כמתממשת, לחרדתם הרבה של שונאי ישראל, דבר זהשמגביר את השנאה והרצון לראות במפלתנו. 3. הניתוח שלך לגבי היותנו חיית להקה והזכרת רובינזון - מחטיאה את העיקר. אין כל צל של ספק שפרט זה או אחר יכול להתבודד, לחיות חיי נזירות. אבל - אנו מצליחים, רק הודות להיותנו חייה חברתית, חיית להקה הגענו להישגים הטכנולוגים שאליו הגענו. ראה דבר בסיסי שיש לכל אחד מאיתנו: חשמל בבית ומים בברזים (שלא לדבר על המחשב והאינטרנט), הרי ברור לכל שמאחורי כל זאת חייב לעמוד ארגון גדול, מורכב, טכנולוגיה רבת עוצמה, מהלכים כלכלים מורכבים וכל זאת רק היות ואנו פועלים כלהקה, כקבוצה השומרים על מידה רבה של הגינות, חוקים, אלטרואיזם קבוצתי ועוד. כך שהויכוח הוכרע מזמן, כן אנו פריטים בלהקה וגם אלה שלכאורה שומרים על דרגות חופש מסוימות, זה בשולים, כי גם זקוקים לרופא, למזון שקונים אותו במערכת ארגונית , לכלי תחבורה וכדומה. 4. בנוגע לחופש הפרט. יש פרק במתמטיקה שלא כל כך ידוע והוא נקרא fregmentation קיטוע . פרק זה דן בתופעות אקרעיות בטבע. מההיבט הפילוסופי נשאלה השאלה - האם ארוע חד פעמי או ארוע נדיר, מקרי כמו למשל נפילת מתאוריטים על כוכב, הירח למשל, או תנועת גלי הים, או פיתולי זרימת הנהרות (ידועה האימרה של פילוסופ יווני שאמר שלא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמים), החורים של גבינה שויצרית, מבנה פתיתי השלג, תנועת גרגריהחול / האבק הנעים במשב רוח וכדומה. האם ארועים אלה שונים זה מזה? האם ניתן או לא ניתן לחזות את מיקום נפילת המתאוריט הבא? האם מבנה פתית שלג האחד שונה ממשנהו? האם תנועת גרגרי החול הינה מקרית או ניתנת לחיזוי? (לשאלות אלה יש להן השלכה על המשפט היהודי הידוע ''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!'') ובכן לקצר את הדיון בנושא: כל המקרים והדוגמאות שציינתי - המקריות שלהן ניתנת לחיזוי וניתן לבנות נוסחה מתמטית אשר תתאר את הארוע או את מבנה פתית השלג או את אופן תנועת גרגרי החול, וכן ניתןלתת חיזוי מתמטי לתנועת הנהרות , גלי הים ונפילת המטאוריטים. זאת אומרת - אין מקריות במובן הפילוסופי. אלוהים כן משחק בקוביה אך ניתן לנבא את אופן נפילת הקוביה בהסתברות גבוהה. ולבטח תהיה נכונה על פי חוק המספרים הגדולים. לכן תשכח מחופש הבחירה במובן הפילוסופי- האנרכיסטי הטוטלי. ואני נוטה להאמין שהקמת מדינת ישראל והשיבה לציון אינה מקרית, אינה אנרכיסטית במובן של תוצר מקרי של כאוס. יש סדר והגיון בבלגן. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי