על לקחי השואה של האלוף יאיר גולן

בערב יום הזכרון לשואה ולגבורה השתתפתי כמו עשרות אלפי ישראלים במפעל ''זכרון בסלון''. ישבנו כמה עשרות בסלון בית והעלינו את זכרון השואה, והשנה זה היה סיפורה של משפחה שחבריה נרצחו בערבות טרנסניסטריה, על ידי אוקראינים בניהול הרומנים. אבל גם שוחחנו על לקחי השואה.

זה בעצם מה שעשה האלוף יאיר גולן, סגן הרמטכ''ל, בטקס יום הזכרון לשואה ולגבורה, ב''משואה'' המכון ללימודי השואה בתל יצחק:

ניצולים יקרים, שר החינוך מר נפתלי״ בנט, אלוף במיל׳ דורון אלמוג, יו״ר משואה פרופ׳ יצחק קשתי, מכובדיי כולכם.

באפריל 2015 ביקרתי את מפקדת צבא ארה״ב באירופה. בדרכי משדה התעופה של פרנקפורט, שם נחתי, לשטוטגרט - משכנה של המפדה, עברתי בכפר קטן ששמו גאו קניגס הופן, כפר בו נולדה סבתי, ובו אבי גדל בילדותו. זה כפר ייחודי, ובו מוזיאון לקהילה היהודית העתיקה של הכפר. נכנסתי לבית הכנסת של הכפר, כיום משכנו של המוזיאון, ומולי תמונה, ובתמונה בני משפחתי שנספו בשואה. התרגשתי מאוד, וסיירתי במוזיאון שעה ארוכה. ביציאה נתבקשתי לכתוב דבר מה בספר האורחים, וכך עשיתי פעמיים: בפעם הראשונה כתבתי בדף משלי, ובפעם השנייה הוספתי על דבריו של אבי, עליו השלום, שביקר במוזיאון זה בשנת 2001. ברצוני להקריא לכם את הדברים שכתבתי לאבי: ״אבי היקר! בחלוף 14 שנים נוספות באתי לכאן כסגן הרמטכ״ל של צה״ל לכבד את זכרך וזכר כל בני משפחתנו, שנרצחו באכזריות נוראה על ידי הנאצים ועוזריהם. אני יודע עד כמה עסקת כל חייך בבנייה וביצירה, ומעולם לא נתת לרגשי נקם לעורך. באהבה ובהערכה עצומה״. וחתמתי את שמי. ועם המסר זה, של בנייה ויצירה, באתי וכתבתי את הדברים הבאים.

השואה, בעיניי, חייבת להביא אותנו להרהורים עמוקים בדבר טיבו של האדם, גם כשאדם זה הוא אנו עצמנו; היא צריכה להביא אותנו להרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות, ובדבר איכותה של חברה, והיא חייבת להוביל אותנו לחשיבה יסודית, על איך אנו - כאן ועכשיו - נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה, ובאלו שדומים להם. השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול - ולא רק את מי שרוצה - לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותנו בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-‏90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב-‏2016.

הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר. אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים. אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות.
ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית. למעשה, יום השואה הוא הזדמנות לחשבון נפש. אם יום הכיפורים הוא יום חשבון הנפש הפרטי, אז ראוי ואף הכרחי, שיום השואה יהיה, גם, יום חשבון הנפש הלאומי, ובחשבון הנפש הלאומי אנו חייבים לכלול תופעות עוכרות שלווה. לפני מספר שבועות עלה לדיון הציבורי עניין טוהר הנשק, וברצוני לומר מספר מילים בסוגייה זו.

חריגות בשימוש בנשק, ופגיעה בטוהר הנשק, אירעו בתולדות צה״ל מאז היווסדו. גאוותו של צה״ל מאז ומעולם נסובה סביב יכולתנו לתחקר אירועים קשים, ללא משוא פנים, לתחקר התנהלות בעייתי באומץ, וליטול אחריות מלאה על הטוב, אך גם על הרע ועל הפסול. לא הצטדקנו. לא כיסינו. לא טייחנו, לא קרצנו עין. לא פלבלנו עיננו למרום ולא תירצנו. דרכנו הייתה ותהיה דרך האמת והנשיאה באחריות, גם אם האמת קשה והאחריות כבדה. אנו מאמינים מאוד בצדקת דרכנו - אך לא כל דבר שאנו עושים צודק. אנו בוטחים ברמתו המוסרית של צה״ל כארגון, אך איננו מתעלמים מחריגות של פרטים. אנו דורשים מחיילנו בדיוק את מה שאנו דורשים מעצמנו, ועומדים על כך, שדוגמה אישית תהיה טבע שני לכל מפקד.

ביום השואה, עת אנו מתייחדים וזוכרים את ששת המליונים מבני עמנו שנטבחו על אדמת אירופה, חובה עלינו לזכור את ששת המיליונים ועוד חצי מיליון, החיים כאן, ולשאול עצמנו מהי תכלית חזרתנו לארצנו, מה נכון לקדש ומה לא, מה נכון להעלות על נס ומה לא, ובעיקר - איך עלינו לממש יעודנו כאור לגויים וכחברת מופת. רק סוג כזה של זיכרון יש בכוחות להיות מצבה חיה ונושמת לבני עמנו, מצבה ראויה, מצבת אמת. אמר הנביא ישעיהו: ״חי, חי הוא יודך״ - נדע אנו לחיות חיים ראויים בשם זיכרון הקורבנות ולמען דורות שעוד יבואו. ונודה על הטוב בו זכינו, ונזכה לשומרו, ונלחם עד כלות, אם נדרש, כנגד כל צורר ואויב, ועל זכותנו לבנות, ועל חובתנו לדבוק בטוב.

הנאום המלא

הוא התחיל בסיפור הזכרון שלו, של משפחתו והמשיך בקטע על לקחי השואה שמאז ומעולם מלווים אותנו. על איך לשמור על צלם אנוש ועל הסימנים שעולים מחיי היום יום שמזכירים לו את הזמנים בהם התפתחו תהליכים שבסופו של דבר גרמו את השואה. על כך שהסימנים האלה צריכים להדאיג את כולנו ולא הפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו או מוסד ציבורי. למרות זאת התחוללה ומתחוללת סערה בציבור הישראלי כאילו הוא סימן מישהו או מוסד כלשהם והשווה אותם לנאצים.

למי שלא נזכר במעשים וארועים שיכולים היו להוות את הסימנים של האלוף אמנה רק כמה מהרשימה שקיימת אצלי:

• המלצה להרס מטעים ורכוש כטקטיקה
• שריפת משפחה בביתה בדומא
• קריאות ''מוות לערבים'' בארועים שונים
• כינוי נשיא המדינה בוגד
• אלימות נגד מפגינים שדעתם ''לא מקובלת''
• סרוב לשכב במיטה ליד ערביה בבית יולדות.

אין כמובן מועד לא מתאים לדבר על לקחי השואה, על אחת כמה וכמה כאשר זה נעשה ביום הזכרון לשואה ולגבורה.

---