פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
''להיות שם'' - ''דה מרקר''
צבי גיל (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 15:00)


''להיות שם'' - ''דה מרקר'': האוורסט של ההון, הדחף להגיע לאלדוראדו של ימינו

צבי גיל



יז'י קושינסקי- Jerzy Kosinsky נולד כיוסף לווינקופף, אך אביו נתן לו את השם קושינסקי, כאשר הסתיר אותו בתקופת המלחמה במנזר קתולי. אחרי המלחמה הוא הגר לארה''ב והפך לסופר ידוע שיצירותיו זכו בפרסים רבים וספרו להיות שם, Being There, הפך ללהיט קולנועי. הוא התאבד בשנת 1991 בשל מחלה ואי יכולתו לכתוב. כאמור, קושינסקי היה יוצר פורה, וידע גם להתבונן עמוק בנפש שלנו. לעתים תוך ציניות והומור כפי שאלה באים לביטוי בספרו, ובסרט לאחר מכן, ''להיות שם''. זאת סטירה עוקצנית מאוד, על ארץ ''האפשרויות הבלתי מוגבלות''. השחקן המבריק ורב הפנים, שגילם את תפקיד הגנן בחוות הבעלים העשיר, היה פיטר סלרס, שאף היה מועמד לפרס אוסקר על משחקו. אותו גנן, בספרו ובסרטו של קושינסקי, מעולם לא יצא את תחום האחוזה שבה עבד, וגם הבנתו את העולם הייתה מוגבלת בהתאם, אך בנסיבות המתעתעות של החברה האמריקאנית, שבה הכול אפשרי, הוא הגיע בסוף לבית הלבן. אמריקה? לא רק. גם אצלנו קיימת סגידה להגיע לפסגות של העושר. אם אינך יכול, מטעם זה או אחר ''להיות שם'', לפחות תראה את ה''אוורסט'' הזה במגזין, והריר ייזל.

בעצם, כל משרתת, שקראה את המגזינים הצבעוניים, חלמה להיות ברג'יט בארדו בעידן הביקיני או טוויגי בעידן המיני. אם לא ''להיות שם'' למעשה, לפחות להיות שם בדמיון. לנו יש המגזין The Marker – ''דה מרקר'', הסמל החדש של הפלוטוקרטיה הישראלית אשר מגלה לנו נופים ופסגות כלכליות שאליהם הגיעו יזמים ישראליים, ביניהם חסרי כל, לבד מאינטליגנציה, וחוש מסחרי ושווקי, שעשו הון. קנאת העם- להיות שם.

עם הקוראים, וזאת עוד תופעה מעניינת, נמנות נשים רבות, ומה שנשים אלה רואות במגזין הזה לא ראתה שפחה על הים. עוד יבוא היום ותהיה לנו Lady The Marker. אילו אני צעיר יותר ומבין בכלכלה, מעבר למושג בגין קריאת ה''דה מרקר'', ופה ושם אי אלה מאמרים שנוגעים לכלכלה, הייתי כותב דוקטוראט על אותו פנומן בתקשורת ששמו ''דה מרקר''. הרבה פנים לסיפור ולמחקר כלכלי כמובן, אך גם חברתי, פוליטי, ערכי ועוד ,ועוד. ברשימה זאת אינני מתיימר כהוא זה להתמצא בנבכי הכלכלה, המשק וההון, ואינני מתכוון להביא נתונים כלשהם. כל כולו של המאמר הוא פרי רשמים, תחושות בטן - אם תרצו, אורות שמרצדים מול העין.

''דה מרקר'' התחיל כמוסף הכלכלי של עיתון ''הארץ'', בימים שבהם חנוך מרמרי, איש צעיר ונמרץ אשר צמח בבוסתן המקומונים של ''הארץ'', היה עורך העיתון. גרשום שוקן, אביו של המו''ל הנוכחי, עמוס שוקן, הפך את ''הארץ'' להוצאה מכובדת ליברלית ובעלת מוניטין בעולם. אבל חנוך מרמרי הפיח בו חיים חדשים, בתכנים ובצורה והעניק לו כרטיס חבר מן המניין במועדון המכובד של עיתוני היוקרה המשפיעים בעולם, כמו ה''ניו יורק טיימס'', ה''וושינגטון פוסט'' , ה''לה מונד'', ה''טיימס'', ה''פרנקפורטר אלגמיינה'' ואחרים. הוא שמר על פובליציסטים טובים מתקופת שוקן אך משך כישרונות צעירים בעיקר מן העתודה של המקומונים ואלה עשו את ''הארץ'' למה שהיה.

מרמרי פרש כאשר שוקן ביקש לתת אוטונומיה ל''דה מרקר'' יציר כפיו של עורך כלכלי צעיר, גיא רולניק, קרוב לוודאי אדם בעל שכל כלכלי חריף, שנון עט, אפשר אפילו יותר משמץ של גאון, אשר במרוצת הזמן הפך לסגן המו''ל של ''הארץ'' ולעורך הראשי של ''דה מרקר''. ב-‏1991 פרש מרמרי מעריכת העיתון מכיוון שהסתבר לו כי ''דה מרקר'' לא יהיה של ''הארץ'', אלא ''הארץ'' יהיה של ''דה מרקר''. בָשֵם זה לא קרה. בפועל זה קרה.


הקול הוא הקול של ''דה מרקר'' – The Master's voice

קולאז ראשון כאשר מדובר ב''תורת היחסיות'' הרגילה, ההשוואה לא נמדדת רק בכך שגורם שהיה בולט הצטמק, שהיה גדול והתגמד. רוצה לומר שעיתון ''הארץ'' בעריכתו של דייויד לנדאו, עיתונאי משכמו ומעלה, לא ירד בדרגה. אדרבא בתחומים שונים העורך הִצֲעיר את העיתון. קחו לדוגמה את המוסף ''גלריה'' שאלי מדבר מאוד סלקטיבית, אבל הוא פופולארי מאוד בקרב אנשים צעירים. או החלק הגראפי והקריקטוריסטים והמאיירים המשובחים של העיתון. יתרה מזאת. נושאים חברתיים מובהקים, כמו חינוך, בעיית העוני, הפלייה, בריאות וכיוצא באלה תחומים חיוניים חברתיים בחיים היומיומיים, מסוקרים בהרחבה, במיומנות- הן בדיווחים והן במאמרי רקע, וכותביהם זוכים בפרסם. אלה מסרים לא נטולי השפעה.

ובכל זאת. מה שקרה הוא שאותו דגיג דה מרקרון, גדל ללווייתן. הוא לא בלע את הארץ. לוויתן לא בולע לווייתן אחר. אבל הוא הנמיך את קומתו של ''הארץ''. ה''מזרקה'' שלו גבוהה יותר. הוא האפיל על ''הארץ'' בהשפעתו של העיתון כגורם חינוכי - חברתי. ואני לא מסתייג מן התפיסה שעיתון יכול להיות גורם מחנך מן הדרגה הראשונה, בחברה פתוחה, לטוב ולרע. ''הארץ'' שייך לסוג הראשון. אחרים שייכים לסוג השני. אך בתור שכזה השפעתו פחתה. יש זרקור גדול ממנו - ''דה מרקר''. זה מה שצפה חנוך מרמרי וזה מה שקרה. ''הארץ'', כאמור, ממלא משימה חשובה מעין כמותה בחשיפות שלו. אין כמעט פינה בחיינו שהוא לא מאיר אותה. אבל המודל הוא לא ''הארץ''. הדוגמה, השאיפה, הדחף הוא ''דה מרקר'', ואת מה שהוא מייצג, והוא מייצג, בעיקר, את ההון הגדול. את הפלוטוקרטיה הישראלית החדשה. דה מרקר הוא ''מונטה קרלו'' שלנו והמגדלור שלו מאותת לאוניות פאר.

וכמקובל בגוף אימפריאלי, יש לו ל''דה מרקר'' גם נציב עליון ב''הארץ'', נחמיה שטסלר, עורך בכיר לחברה ולכלכלה. בין המנטרות של שטסלר, פובליציסט נפלא, ישנם שניים שמקובלים עלי מאוד. מדינית פריחת המשק הישראלי ומיצוי מרב הפוטנציאל שלנו, ייתכנו רק בתנאי שלום. משקית צמצום האבטלה יבוא אך ורק על ידי הרחבת הענפים השונים אשר יקלטו את כוח העבודה. הצדק איתו, והמציאות מגבה אותו. אבל, והאָבָל הוא משמעותי מאוד. אי אפשר להיות טאצ'ריסט צָרוף במדינה ובחברה כמו שלנו. אגב ,התברר שגם לא באנגליה.

אנו מדינה קטנה, חסרת משאבים טבעיים, שקלטה בששה עשורים לקיומה הגירה אדירה, מכל ארצות תבל, בעיקר מקרב העניות והבלתי מפותחות שבהן. חלקם באו מענפים שאין להם ביקוש כאן, במקרה הטוב. חלקם הועברו למקומות מרוחקים והיו תלויים בחסדי המדינה לפרנסתם. חלקם הגיעו כמבוגרים, ואין דוגמה טובה מאשר אותם קשישים שניצלו מן השואה כשנמלטו לברה''מ לשעבר, והגיעו לכאן חסרי כל. מדינה שנמצאת כמעט במלחמה מתמדת, תקציב הביטחון הוא גדול וגם מספר הנכים שהמדינה צריכה לתמוך בהם כמו גם במשפחות השכולות. ארץ שכבישיה פרוצים, משאירה אחרי התאונות נפגעים, משאירה שאירים - כל זאת בסיכומו של דבר מהווה מעמסה על החברה. גם הסוגיה החרדית, שהיא בכי לדורות, אינה המצאה של אולמרט או שרון לפניו, אלא בעידן בן גוריון בעת קום המדינה. זאת, כידוע לכל בעיה קריטית, שכן מדובר במספרים שהולכים וגדלים. פה ושם נראים נבטים של שינוי אך הדרך ארוכה. גם צורת הקליטה, בשעתה, הייתה בבחינת קביים.

קולאז שני לא מציאות וורודה, אבל אסור להתעלם ממנה בינתיים. זה כאן ולא באמריקה. בשעתו הביא אלכס ליבק ב''הארץ'' סדרת תמונות על בעלי מלאכה חרדים בארה''ב. כאן זה טרם נצרב בתודעה של הרועים החרדיים. לכך יש להוסיף את האמירה מתוך מסכת אבות (פרק ד, א), איזה הוא עשיר--השמח בחלקו. פעם חשבתי כי ''החכם מכול אדם'' המציא סיסמה, אשר מניחה לעשירים להתעשר ולעניים לשמוח בחלקם. עד שגיליתי את האמירה המלאה שיש לה המשך חשוב: שנאמר, ''יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ'' (תהילים קכח, ב)... את החלק הזה לא אימצו החרדים ורבניהם. ולמרות הכל, אנחנו לא הסינים, לא חרוצים כמותם ולא טוטאליטריים כמותם שמסוגלים ''לחנך מחדש'' מיליונים ואף לטלטל אותם אלפי קילומטרים. אין לנו גם הקילומטראז'. ובינתיים הפערים לא זו בלבד שלא הצטמצמו אלא גדלו, והם חומר נפיץ מאוד.

על משקל אותה תפיסה שלנו, שאם יהיה טוב כלכלית לפלשתינאים, יהיה טוב למדינת לישראל, ניתן לומר שאם ירווח לשכבות גדולות בציבור, הם לא יחפשו שעירים לעזאזל אצל שכינינו. הדפוקים מוצאים, בדרך כלל, מפלט בלאומנות, ''אויב בשער'', שאשם בכל. אצלנו ובכל מקום. אבל הצרוף החברתי לאומני, בניגוד לצרוף של דת-ולאומנות, עוד ניתן לשינוי, אם יוכח שאכן השלום משרת את החברה, כתגבור למדיניות חברתית נכונה של השלטון - בטווח המיידי. אחת התהפוכות הרציניות בחברה הישראלית הייתה הפיכת החרדים, שהאנטי ציונות שלהם זיהתה אותם פעם כאוניברסאליסטים, לדתיים-לאומנים. כלומר הם לא נאמני ישראל, אלא ''נאמני ארץ ישראל'' ויש להם שותפים בין הדתיים הלא חרדיים. אלה היו פעם לאומיים וכיום הם לאומניים. וההבדל הוא גדול מאוד. לא רק כאן זה קרה. גם בחוץ לארץ רוב רובם של החרדים מוכנים שאנו כאן נחרף נפשנו למען ארץ ישראל השלמה. אולם בכל הנוגע ללאומנים הלא דתיים, בעיקר מקרב מסורתיים - אוזנם תהיה קשובה אם תהיה הוכחה. על תקוות בלבד אי אפשר להתפרנס. גם על היבט זה שטסלר צריך לתת את הדעת, כאשר הוא מניף את דגל השלום.


אפשר להפריט עסק, אך לא מדינה

במשטר כמו שלנו ובעולם המערבי בכלל, העשירים מקצים סכום מסוים מרווחיהם הגדולים לצרכי הקהילה. זה טוב, לפחות לעתיד הקרוב, לקהילה. וזה טוב לשמם של שועי הכלכלה. ''הארץ'' הוציא מוסף מיוחד בשם ''אחריות חברתית – עסקים למען הקהילה - עוזרים לאנשים לעזור לעצמם''. יפה. גמילות חסדים הייתה ערך גדול בקרב היהודים בכל הדורות. אבל חסָדים והתנדבות, בכל צורותיהם, הם ערכים חיוביים בתנאי שהם בחזקת רפואה משלימה. המדינה והחברה, בראש וראשונה, חייבות לדאוג לנזקקים, למקופחים, לחולים חסרי משאבים. המדינה היא שצריכה להוות משקל נגד דה-מרקריזם.

זה לא יקרה במבנה הפוליטי הקיים. שמאל וימין אצלנו הם מונחים בלקסיקון הפוליטי. בשום פנים ואופן לא במילון החברתי - כלכלי. אפילו הקיבוצים, סמל השוויון, משנים את עורם, טבעם והשקפתם הכלכלית. בקרב תומכי מר''ץ יש יותר בעלי נכסים מאשר בקרב תומכי ש''ס או הליכוד.

מכל המורשת של מפלגות סוציאליסטיות לסוגיהן, אין לנו מפלגה סוציאל-דמוקרטית אשר בצד הדגל המדיני-ביטחוני, שהוא עדיין חיוני, תרים בגאון את הדגל החברתי-כלכלי. החלוקה המפלגתית הקיימת היא אנכרוניסטית. היא חייבת להשתנות. יש חלקים ב''עבודה'' שיכולים בהחלט להתמזג עם מר''ץ וביחד להוות מפלגה סוציאל - דמוקראטית. יש חלקים ב''עבודה'' שיכולים להתמזג עם ''קדימה''. כבודדים הם כבר עשו זאת, ולהוות מפלגת מרכז. ויש חלקים ב''קדימה'' שאידיאולוגית שייכים לליכוד - מפלגה שמרנית לאומנית במהותה, כשם שיש אלמנטים בליכוד שיכולים להצטרף הן לקדימה והן למר''ץ. בציבור החילוני, בניגוד לציבור הדתי לא קיימת יותר הסטיגמה העדתית. רק ש''ס היא מפלגה דתית על טהרת ''עדות המזרח'', ואילו ''אגודת ישראל'' ו''דגל תורה'' הן בעיקר תנועות אשכנזיות. לציבור הלא דתי יש עגל זהב בדמות ''דה מרקר''.

עגל הזהב
הצעה ללוגו חדש ל''דה מרקר''
ההבדל בין ''דה מרקר'', לבין, לדוגמה, ה''וול סטריט ג'ונרנאל'', האורים ותומים של שוק ההון האמריקני, הוא בריחוק, distance. אמריקה היא ארץ גדולה בכל מובן שהוא, ובניו יורק נמצא ה- Stock Exchange. אצלנו, מכול המקומות, היא שוכן כבוד ברחוב שנושא את שמו של אביה הרוחני של הציונות - אחד העם. בדרך אל, או מ-שוק הכרמל. בכל מקרה, מבחינה זאת התופעה דומה למה שראיתי ביוהנסבורג בעת ביקורי בדרום אפריקה, בשלהי שנות השבעים. הסֶמֶל, המונומנטאלי החי והנושם להשפלה, לעוני ולגזענות באותה עת, הייתה Soweto. ולאחר שביקרתי ברובע הפחונים ליד נמל התעופה של יוהנסבורג, תהיתי מדוע רובע זה אשר החושות שלו, בתי הקרטונים והפח, עפו כאשר המריא מטוס, לא זכו לתואר המושפל הזה. התשובה היא כי שכונת הפחונים רחוקה מלב העיר. סווטו נושקת ליוהנסבורג הזוהרת, להיפודרום של מרוצי הסוסים, לצריחים של הבתים המפוארים. זה על יד זה, מתחככים, רואים, מריחים. גם הם רצו ''להיות שם'', במרחק פיסי קטן, אך אנושי - אדיר.

ככה ''דה מרקר'', הכול נוצץ, הכול זהב, אלדוראדו של ימינו. הא ראייה. בזכותו, ''הארץ'' הוא העיתון היחיד בישראל אשר צמח, בניגוד לעיתונים אחרים. כולם רוצים להיות שם. רוצים ולא יכולים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שלום אידיוטים
אריה עירן (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 17:42) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כששבתו המורים אמרתי בקולי החלש זה ''משרד האוצר מותק '' .
כעת הגיע זמן המרצים . מרצה הוציא מרצע מהשק .
זה משרד האוצר מותק . מדינת ישראל חולה . יש לה נפחת הנערים .
נערי האוצר מזיינים אתכם . אידיוטים שכמותכם .
שרשרת של זוללי הזולת התחנכה על בירכי מילטון פרידמן .
הם מנווטים את המשק הישראלי .
כן ידידי האידיוטים , אזרחי ישראל אתם הקורבן למולך .
כשהרס חיים רמון את הרפואה השיוויוינית שמחתם .
אידיוטים שכמותכם . כעת אתם משלמים .
כשהביא יצחק רבין את העובדים הזרים חגגתם .
אידיוטים שכמותכם . כעת אתם מובטלים .
כשנתניהו הקטין את שכר המינימום והקצבאות , זה לא נגע בכם .
אידיוטים שכמותכם . כעת שכרכם מינימום .
שמחתם להרס ההיסתדרות הישנה , המושחתת .
אידיוטים שכמותכם . כעת יש לכם היסתדרות חלשלושה .
כששרון ניפנף את ישראל מעזה חגגתם .
אידיוטים שכמותכם . כעת הטילים על שדרות .
אידיוטים שכמותכם . מחר על תלאביב .
אתם אדישים לאולמרט הנוכל והמושחת הדבק בכיסאו .
אידיוטים שכמותכם . הוא מוכר את המדינה .
כרגע רוני בר-און מוביל בגבהות לב את סגירת האקדמיה .
אידיוטים שכמותכם . מחר הוא יסגור אתכם .
שבו בבית אידיוטים . תנו לאחרים להאבק .
אל תבואו לחלוק בשלל , לכשיהיה .
שלום אידיוטים .

מוגש כשרות עבור המפלגה הוירטואלית שהוקמה ביום 15/12/07
המיפלגה הקטנה העניה החלשה וחסרת ההשפעה בישראל .

לראשי האוניברסיטאות אני אומר ''יש יציאה מהמשבר , הוא קל מאד'' .
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוטים
לוי (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 18:37)
בתשובה לאריה עירן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מכיר באופן בלתי תלוי מקרים בודדים של מתעשרים . לא מתוך הקריאה במרקר אלא מתוך ידיעה פרטנית של תהליך מתעשרים יחידים .
ובכן, הסיפור המסופר במרקר או באיזה עתון אחר מגלה טפח ומכסה טפחיים .
הטריקים הנבזיים , עבירת על החוק וניצול לקונות בחוקים ותקנות הם המניע המשמעותי להתעשרות . שלא לדבר על שוחד וגנבה .
לכן בכל פעם שאני קורא על הצלחה מסחררת של מי שהוא אני לא מתלהב כל כך ולא חולם חלומות בהקיץ .
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוטים
אריה עירן (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 18:48)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את כספנו הם גוזלים !
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוטים
צדק (יום חמישי, 17/01/2008 שעה 8:55)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בישראל יש עשירים מעטים מאד שעושרם בא מעשיה אמיתית,
כמו ורטהיימר, אוסם (פדרמן?), חברת טבע וכדומה.
רוב העשירים הגדולים המוכרים עושים את כספם מקומבינות, מעסקי אויר שתרומתם לכלכלה האמיתית היא אפסית.
לוקחים הלוואות ללא כל סיכון, קונים חברות/מניות או בונים מגדלים,
מנצלים את קשריהם/פרוטקציות/שימונים/שוחד על מנת להשיג אדמות מדינה במחיר אפסי.

לא שמעתי על עשיר גדול אחד שפיתח מפעלים יצרניים, שרווחיו באים מתעשיה אמיתית,
המעסיקה עובדים רבים, מייצרת מוצרים חדשים, מייצאת.
נראה כאילו מייצור, מעבודה לא ניתן להתעשר בארצינו.
העשירים הם רק הנוכלים, המקורבים, הקומבינטורים...ודומיהם.
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוטים
אלבז פרידמן (יום חמישי, 17/01/2008 שעה 21:50)
בתשובה לאריה עירן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בלי מורשת קרב מיותרת הייתי במערכת יחסים של כשנתיים עם מישהי שהייתה נורא נורא יפה.מה זה יפה? כזו שאף פעם לא נמאס להסתכל עליה גם אחרי שנתיים אתה לא מפסיק להתפעל מהיופי שלה :היא הייתה כל כך יפה אפילו בסיטואציות הכי לא מחמיאות כשהיא ישנה ,כשהיא קופאת מקור ואפילו בגונגלים של בוליביה אחרי שבוע בלי מקלחת
ובנוסף לכל היופי הזה הייתה לה אישיות תוססת וחופשית ו עם המראה הכובש שלה היא השיגה וכבשה כל מה שליבה חפץ
כל החברים שלי מהבית ומהצבא והמשפחה שלי היו מוקסמים מיופייה מה שעוד יותר סינוור אותי ואת מה שבאמת רציתי מבת זוג
והייתי משוכנע שאני אוהב אותה ושהיא הדבר האמיתי
מבלי להאריך באיזשהו שלב הבנתי שהיא לא בשבילי ולקחנו הפסקה שהפכה לפרידה (היא לא חיכתה הרבה ונענתה למחזר הבא) היום אני עם מישהי אחרת שקשה לי לרשום פחות יפה כי היא כל היופי בשבילי אבל במונחים חיצוניים פרופר היא ''פחות יפה'' מכרמל אבל המכלול השלם של היופי הפנימי והחיצוני טוב הלב שלה התמימות והשנינות הוא הכי הורס והכי אמיתי שפגשתי ואני חש בר מזל שלא נותרתי עם המדדים העקומים של מי שווה באמת. אז אולי הכותבת לא נראית כמו בר רפאלי בביקיני אבל גם את בר אני בטוח לכל אחד יתחשק לבעוט מהמיטה אחרי שגמר איתה אם היופי שלה היא הסיבה האמיתית להמצאותו איתה
ואם יש לכותבת בעיות עם גופה עליה לעשות משהו לגביהם כי זוהי נכות שמסרסת אישיות כובשת באמת.
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוטים
אריה עירן (יום שישי, 18/01/2008 שעה 5:05)
בתשובה לאלבז פרידמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זכותך לכתוב מה שרצונך .
רק שאני כמכותב לא הבנתי את הקשר לדברי .
אני מאחל לך רק טוב בזוגיות .
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוט
אבריימל'ה (שבת, 19/01/2008 שעה 11:25)
בתשובה לאלבז פרידמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנחנו עומדים לרשותך בעצות ובמעשים כדי לקדם את האינטרסים שלך במסגרת הזוגיות עם חברתך היפה פחות מחברתך לשעבר היפה יותר. עם ישראל עומד לו נפעם מניסיונך האישי העשיר והמהנה ומאחל לך המשך חיים מאושרים, שירים ועשירים ככל אשר בת זוגתך תספק לך. אני ממליץ לך שאם בעתיד יהיו לך בעיות של זוגיות אל תהסס לפנות לפורום כאן ולספר לנו על בעיותיך / הצלחותיך ולשמוע עיצות מאיתנו.

רק דבר אחד אנחנו מבקשים ממך, והוא שעל תיתן ל''המראה הכובש שלה'' להשיג את מטרותיו האסטרטגיות כי יש כאן אנשים נהדרים שאלרגיים לעניין הכיבוש וסולדים מכיבוש, גם אם אתה כובש אישה וגם אם מראיה כובש אותך.

אל תיתן לאימפריאליזם הציוני להפריע לזוגיותך!!!
_new_ הוספת תגובה



שלום אידיוט
אלבז פרידמן (שבת, 19/01/2008 שעה 19:56)
בתשובה לאבריימל'ה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היפה דה מרקר

הכובשת הארץ
_new_ הוספת תגובה



קושינסקי - פלגיאריסט
אריק פורסטר (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 19:11) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל מי שקרא את סיפרו של הסופר הפולני תדאוס דולגה-מוסטוביץ, ''הקריירה של ניקודמא דיזמי'' (תורגם לעברית בשנות ה-‏50') יודע שקושינסקי ''גנב'' את הספר, כמעט מילה במילה. ע''ע קושינסקי בוויקיפדיה.
_new_ הוספת תגובה



קושינסקי - פלגיאריסט
אריק פורסטר (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 19:13)
בתשובה לאריק פורסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השמטתי משפט בטעות: ספרו של קושינסקי. ''להיות שם'', מבוסס על ''הקריירה של ניקודמא דיזמי''.
_new_ הוספת תגובה



קושינסקי - פלגיאריסט
אריה עירן (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 20:31)
בתשובה לאריק פורסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא גם כתב תא טייס וציפור צבועה .
המשרת בלהיות שם היה גם רפה מח , אך לבוש בעושר שמרני .
בסרט סצינת הסיום היא הליכה על המים .
_new_ הוספת תגובה



קושינסקי גנב את הרעיון
עמיש (יום רביעי, 16/01/2008 שעה 21:10)
בתשובה לאריק פורסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל לא את הספר ולא מילה במילה.
כמו כן כדאי להזכיר כי הספר תורגם לעברית פעמיים, הראשונה בשנת 49 בהוצאת פלב והוא נקרא ''ניקודם דיזמה עולה בדרגה'' והשניה בשנות התשעים בספריה לעם של עם עובד בידי יורם ברונובסקי.
בכל מקרה, הספר הפולני עולה לאין שיעור על ספרו של קושינסקי
_new_ הוספת תגובה



קושינסקי גנב את הרעיון
סתם אחד (יום ראשון, 20/01/2008 שעה 9:55)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קראת את הספר הפולני?
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי