פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בשלח סז) היש גבול לָאִוֶּלֶת?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 02/02/2007 שעה 16:20)


(בשלח סז) היש גבול לָאִוֶּלֶת?

נסים ישעיהו

-


חשבתי על איזה רעיון, להתבונן בו ברשימה השבועית, והתברר שכבר כתבתי עליו בעבר. לא נורא, נעמיק יותר באותו רעיון. בלאו הכי מדי שנה באותו שבוע, האקטואליה חוזרת על עצמה גם אם בפנים אחרות, ואף הפוכות לאלו של אשתקד.

ברשימות מהשנים האחרונות, נקודת הרעיון היתה השוואה בין המערכת השלטונית שלנו לבין המערכת המצרית דאז, המכונה בתורה 'פרעה'. כמו פרעה בזמנו, כך אנחנו היום דבקים בקבעונות החשיבתיים, קונספצי'ה בלע''ז, ושום מכשול אינו עשוי להניע אותנו למחשבה שניה.

המכשולים הם מה שהגדרנו 'מכות חינוכיות'. אנחנו חוטפים כאלה בלי סוף ומתעקשים לא ללמוד דבר. לאחרונה אנחנו ''זוכים'' לכך שבשכבת המנהיגות, המורמים מעם קורסים בזה אחר זה וממשיכים להתייחס לכל מקרה כאל מקרה פרטי.

אצל פרעה זה נגמר בכך שכל חילו טבע בים סוף. ואיך זה ייגמר אצלנו? על פי טבע, כמו אצל פרעה. אולי בים התיכון ולא בים סוף, אבל לא נראה לי שמישהו מוכן להתנחם בכך. אלא שאנחנו עם שאינו נשלט ע''י הטבע, ולכן אין ספק שאצלנו זה ייגמר בגאולה האמיתית והשלמה, בהתגלות משיח צדקנו. השאלה היא כמה עוד נסבול עד אז, ולמה לחכות למחר כשאפשר היום לגמור הכל?

היום, לגמור הכל? אתה לגמרי מנותק מהמציאות, מתריס כלפי פרקליט האיפכא מסתברא. ובכן, לא טענתי שזה פשוט, אבל בהחלט אפשרי. הנה זה בפרשת השבוע:

אבל לפני כן עוד הקדמה מיותרת, קצרה הפעם: איני מדבר אל שכבת המנהיגות. כל עוד הם משתייכים לשכבה זו, אין סיכוי שיקשיבו לדברים נכוחים. אני מדבר לאנשים פשוטים, כמוני, שרק אצלם יש סיכוי למצוא הקשבה. וההקדמה מיותרת כי כבר אמרתי זאת בעבר לא אחת.

בני ישראל מגורשים ממצרים לאחר מכת בכורות ושלושה ימים אח''כ, פרעה מתחרט ופותח במרדף להשיבם לעבדות.
(שמות י''ד) י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'. יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.
(ילקוט שמעוני) ארבע כתות נעשו ישראל על הים אחת אומרת נפול לים. ואחת אומרת נחזור למצרים. ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן. ואחת אומרת נצווח כנגדן.
מהיכן ידע המדרש כי ארבע כתות נעשו ישראל על הים ומה היו הצעותיה של כל אחת מן הכתות? מכאן:
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. יד ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.
זו שאומרת נפול לים, נאמר להם הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ. זו שאומרת נחזור למצרים, נאמר להם כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם. זו שאומרת נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם ה', יִלָּחֵם לָכֶם. וזו שאמרת נצווח כנגדן, נאמר להם וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן:

ואיך האירוע ההיסטורי הזה מתקשר לימינו אלה? ובכן אם נתרגם זאת לעברית מדוברת, גם אצלנו ניתן לזהות בעם ארבע אסכולות על פי יחסן לממסד.

האסכולה האחת נוקטת בדרך של נִפּוֹל לים. לא מסוגלים להתמודד עם שיעבוד מצרים של העולם הזה, אז נסתגר לנו בכולל או בישיבה ונציל את נפשנו. את העולם הרי לא נוכל להציל, אז לפחות את עצמנו.

השניה טוענת שאין ברירה וצריכים להשתעבד למערכת. נכון שבתורה כתוב אחרת, אבל כרגע זה המצב.

השלישית נוקטת בדרך המלחמה; היא תילחם עד אשר תשנה את הממסד מבפנים.

והאסכולה הרביעית, זו גורסת שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אנחנו נתפלל וה' יעשה את העבודה עבורנו.

ואיזו היא הדרך הנכונה מבין הארבע? מסתבר שיש דרך חמישית, שעליה איש לא חשב.

מיהו בן חורין?

כידוע, שם ה' הוא בן ארבע אותיות וכל הנבראים נחלקים לארבעה יסודות, אש רוח מים עפר; כל יסוד כנגד אות אחת משם ה'. לפיכך, מתבקש לערוך הקבלה בין ארבע האסכולות השונות לבין ארבעת היסודות, אשר בפנימיות משקפים נטיות אופי שונות.

ארבע האסכולות מוצגות במדרש מן הנמוך אל הגבוה, מלמטה למעלה.

האסכולה הראשונה מקבילה לעפר ולאות ה' האחרונה בשם ה', ונטייתה היא להשלים עם המציאות מתוך קבלת עול. בלי חיות ואף תוך נטיה לעצבות ולדכאון. נִפּוֹל לים של לימוד התורה תוך פרישה מן העולם הזה, ומה שיהיה יהיה. אופייני למיואשים שיסוד העפר חזק בנפשם.

הקבוצה השניה גורסת שמוטב להציל את מה שניתן, נחזור למצרים. זו גישה המקבילה למים שטבעם לזרום בהתאם לאפשרויות הנקרות בדרכם, ותמיד ממקום גבוה למקום נמוך.

השלישית המקבילה ליסוד הרוח, ששה לקרב ולכאורה זו גישה יותר חיובית, אבל היא מונעת ע''י הנטיה לעשות רוח, ולא בהכרח מלחמות ה' הן העומדות בראש מעייניה. יוצאים להלחם כי אוהבים פעילות...

והכת הרביעית כנגד האש, מציעה לכולם: נצווח כנגדן. אין לנו כח להלחם בעוולות העולם הזה; כל שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל, וה' יעזור. לכאורה, זו המדרגה הגבוהה ביותר, אש הדבקות בה'. אבל גם קבוצה זו נוטה לכך מצד טבעה ולא מתוך בירור מהו רצונו האמתי של ה'.

ארבע כתות וכל אחת מציעה את דרכה למשה. משה דוחה את כולן כפי שראינו במדרש. ברור לו מה אין לעשות, אין להיסחף לפעולה בעקבות נטיות הלב, אבל עדיין לא ברור לו מה כן צריכים לעשות. הוא מבקש הוראות מלמעלה, ומקבל:
טו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.
יצאתם ממצרים למטרה מוגדרת (שמות ג' י''ב): בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹקִים, עַל הָהָר הַזֶּה.

אסור להתעכב בדרך, צריכים למהר להר סיני.

הקושי ליישב בין דרישות התורה לבין מציאות העולם, מניב רעיונות שונים הבאים לידי ביטוי בדבריהם של נציגי ארבע הכתות שמביא המדרש. אין ספק כי כל ארבע הכתות מתכוונות לטוב. כולם רוצים לעבוד את ה' ורק מתלבטים בשאלה מהו המעשה הנכון לעשותו במצב הקשה שאליו נקלעו. לשאלה זו כל אחד משיב בהתאם לנטיות לבו.

אלא שנטיות הלב, גם אם מתכוונים לשם שמים, לא בהכרח יובילו לדרך הנכונה, כי לעולם אין לדעת אם הפתרון שנראה נכון, מקורו בנפש האלוקית או שמא בנפש הבהמית.

כדי להיות בטוחים, יש לשמוע את ההוראות ממשה שמביא את דבר ה', והוא מביא פתרון שלא עלה בדעתו של איש: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעו. אל תוך הים. ללמדנו כי לעולם הפתרון שנראה קל ופשוט – אינו כזה באמת; אינו פתרון כלל. והפתרון האמתי קשה מאד לעיכול.

הדברים אמורים לכל אחד ואחת מאתנו, שיכולים לטעון כי אינם יודעים היכן נמצא משה שממנו יוכלו לשמוע את דבר ה', ועל כן אין להם אלא לסמוך על מה שלבם אומר להם.

מן המדרש שציטטנו אנחנו אמורים ללמוד כי כדי לעבוד את ה' באמת, עלינו לבחור דוקא בדרך שהיא קשה לנו. קשה כקריעת ים סוף.

כאמור זהו מהלך קשה ביותר; הוא מנוגד לגמרי לטבע האנושי, ובכל זאת הוא דרוש, כי זו הדרך היחידה להשלים את המהלך של יציאת מצרים. ומי שמצליח לפעול בנפשו את קריעת ים סוף, זוכה גם להמשך (פרק ט''ו): א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

נראה שהגענו כבר לשלב בו המיאוס מן הממסד גבר כל כך, שכבר לא ממש קשה לקיים את ציווי ה' למשה: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעו. אל הגאולה האמתית והשלמה.

הממסד הזה, שנדבכיו קורסים בקצב מתגבר והולך, כבר נמאס על רוב ככל העם, ודומה כי אין עוד איש התולה בו תקווה לשיפור כלשהו. יותר ויותר שומעים אנשים הכמהים למנהיג אמתי שיעשה סדר. לא כולם יודעים לזהות שמדובר במשיח בן דוד, אבל גם הזיהוי יגיע בלי ספק.

ואז, בלי ספק, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


יהיו הדברים אשר יהיו
עמיש (שבת, 03/02/2007 שעה 14:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל לי כלל וכלל לא ידוע כי: ''כל הנבראים נחלקים לארבעה יסודות, אש רוח מים עפר''
_new_ הוספת תגובה



יהיו הדברים אשר יהיו
יובב (שבת, 03/02/2007 שעה 17:08)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלכימיה יוונית של המאה ה-‏5 לפנה''ס.

לא שיחסרו אלו שיטענו שה'ידע' הזה 'הומצא' בתלמוד הבבלי 700 שנה מאוחר יותר...
_new_ הוספת תגובה



יהיו הדברים אשר יהיו
מהנדס אזרחי (יום שני, 05/02/2007 שעה 7:15)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ארבעת האלמנטים מדברים על עינינים רוחניים בלבד מהכתוב בתורה הקדושה אליה אתה בז.

אבל מה, אתה מפרש את הכתוב בתורה כתאור של עניין גשמי. זוהי בדיוק מה שהנוצרים עושים.

אין זו דרך התורה לא ענינים גשמיים ח''ו אלא תורת הנפש המה צא ולמד בור ועם הארץ
_new_ הוספת תגובה



יהיו הדברים אשר יהיו
יובב (יום שני, 05/02/2007 שעה 9:06)
בתשובה למהנדס אזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''כל הנבראים נחלקים לארבעה יסודות, אש רוח מים עפר'' זה תורת הנפש? וראה גם ההסבר ה''מדעי'' בהמשך והקבלתו לכימיה.
מרתק...
זה מה ש''יפה'' ביהדות. כל אחד בונה תאוריה ''מעמיקה'' על סמך מיסתיקה קדומה סתומה, התאוריות סותרות זו את זו, אבל הכל בכל מכל כל ''מחשבת ישראל'' ''קדושה וטהורה''
_new_ הוספת תגובה



ארבעת היסודות
נסים ישעיהו (יום ראשון, 04/02/2007 שעה 14:46)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

כל היסודות הידועים בכימיה נכללים בארבעת אלה:
כל המוצקים כלולים בעפר.
כל הנוזלים כלולים במים.
כל הגזים כלולים ברוח.
אש לכאורה יש רק אחת, אבל היא מצויה בכל גוף שקיומו מותנה בחום כלשהו.

לדוגמא: האדם נוצר מן העפר ושב אל העפר.
בעודו חי, רוב מסת גופו מורכבת ממים, כלומר נוזלים.
הוא נושם אויר, כלומר רוח.
תנאי הכרחי לחיים, חום גוף בטווח מוגבל וזהו הקשר לאש.
_new_ הוספת תגובה



ארבעת היסודות
יובב (יום ראשון, 04/02/2007 שעה 20:04)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מוצק, נוזל וגז הם חלק ממצבי הצבירה (בנוסף לפלזמה) ואינם קשורים ליסודות.

אינני כימאי אבל אני מניח שיש יותר מסוג אחד של 'אש', ואני די בטוח שאין אש בגוף (אחרת היינו נכווים).

אני מניח שרוב מסת התאים שיוצרים את האדם היא נוזל, לכן יותר מדיוק יהיה להגיד שהאדם נוצר מן המים.

ההאחזות להצדיק את אמיתותן של ציטטות אלגוריות-מסטיות ע''י נסיון נואש לכפות אלכימיה עתיקה על המדע המודרני היא מעציבה.
למה לא להתייחס אליהן כמו שהן - חלק מפיקציה הסטורית, כמו האיליאדה ועלילות גלגמש.
_new_ הוספת תגובה



ארבעת היסודות
מהנדס אזרחי (יום שני, 05/02/2007 שעה 7:05)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד

כל היסודות הידועים בכימיה נכללים בארבעת אלה:

בטבלת האלמנטים יש הרבה אלמנטים אבל בכולם יש ארבעה יסודות: והם פרוטון, נטרון, אלקטרון, ואותו ''החלל'' הריק ש''מחזיק'' את האלקטרון בסיבובו.
1) פרוטון: כנגד ''עפר'' כאמור העפר הוא בעל המסה הגדולה יותר
2) ניטרון: כנגד מים (שגם זה הניטרון וגם זה המים ''חומרים'' ניטרליים לא בסיס או חומצה.
3) אלקטרון: כנגד ''אש'' כלנו ראינו מזה מכת ''חשמל'' כאשר יש ברקים בשמיים.
4) ''חלל ריקני'': כנגד רוח. והוא הרוח כמו שלא רואים אותו אפשר להרגיש אותו...וכן כמו שכתוב''...ויבדל אלוקים בין האור (האלקטרון) ובין החושך (הגרעין המורכב מעפר ומיים) והרי מצאת שברצונו ''מחזיק'' את האלקטרון, שנע במהירות האור, סביב הגרעין ומאפשר לנו ''מציאות'' אחרת הכל יעלם כלא היה...

הערה: ארבעת האלמנטים שעליהם אנו מדברים מושגים רוחניים המה ולא גשמיים חס וחלילה וכל שכתבתי הוא למען תמצאו קצת טעם ב''חוכמה'' זו.
_new_ הוספת תגובה



ארבעת היסודות
יובב (יום שני, 05/02/2007 שעה 9:09)
בתשובה למהנדס אזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם הם מושגים רוחניים, למה תולים תילי קשקושים פסדאודו מדעיים סביבם?
_new_ הוספת תגובה



ארבעת השלבים של גשמיות המשמעות
רון בן-יעקב (יום שני, 05/02/2007 שעה 10:07)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשהאדם נתקל בתופעות שונות בחייו הוא מעכל אותן בתור מידע. למידע הגולמי האדם נותן משמעות וכך מוסיף אותו למכלול הידע שלו, ושל הסובבים אותו. אותה משמעות, שהאדם נותן לתופעות ולנתונים השונים, עוברת תהליך של עיבוי על ידי קישור למשמעויות אחרות, חיבור להיסטוריה של תהליכי ייצור הידע ונתינת המשמעות. עם הזמן המשמעות, שהיתה חלק מהאינטראקציה בין האדם לבין התופעות בחייו, מקבלת חיים משל עצמה ונהפת למציאות אובייקטיבית ''גשמית'' והקשר בינה לבין האדם-נותן-המשמעות נעלם או מובלע.

כך שיש לנו הסברים והצדקות ל''משמעויות'' השונות שמרכיבות את חיי האדם והחברה. הסברים נבנים בארבע ''שכבות,'' החל מההסבר הבסיסי נטול המורכבות והעידון, ''ככה זה, כך עושים וכך נוהגים.'' ההסברים עוברים שיכלול ומתווספים להם תאוריות ופרשנויות שונות שמצד אחד מחזקים את הקיום האובייקטיבי של המשמעות (קרי, חפץ גשמי שלא תלוי לכאורה בפעילות המפרשנת של האדם), ומצד שני משתלטים על דרך החשיבה שעכשיו פועלת בתוך המרחב שבנו ההסברים והצידוקים שניתנו עם הזמן ל''משמעויות'' (שאיבדו, כזכור, קשר לבסיס הראשוני שהיה כשהאדם בנה משמעות מיידית לתופעות בהן הוא נתקל).

השלב הרביעי הוא בניה של ''קוסמוס סימבולי'' של הסברים, שמהווה למעשה ''תאוריה טהורה'' שלא ניזקקת לממצאים אמפיריים, או לקשר ההיסטורי לדרך בה היא התהוותה.

כמו ש CSNY שרו בסוויטה לג'ודי עם העיניים הכחולות:
אל תניחי לעבר להזכיר לנו מה שאנחנו עכשיו
אני לא חולם
_new_ הוספת תגובה



יובב (שבת, 03/02/2007 שעה 17:31) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא ברורה לי האבחנה בין האסכולה הראשונה לרביעית.
מה ההבדל בין ''נסתגר לנו בכולל או בישיבה ונציל את נפשנו'' לבין ''אנחנו נתפלל וה' יעשה את העבודה עבורנו''?

לא ברור גם איפה המסקנה ''מן המדרש שציטטנו אנחנו אמורים ללמוד כי כדי לעבוד את ה' באמת, עלינו לבחור דוקא בדרך שהיא קשה לנו. קשה כקריעת ים סוף.''.
הרי אלה שמציעים 'ניפול למים' אומרים זאת עוד לפני שמתחוורת תכנית קריעת הים.
הרעיון שלהם הוא להתאבד לפי שהמצרים יגמרו עליהם, ולא מתוך רצון לעבוד את ה'.

מה שכן, יש עניין בטענה בקווי דמיון שיש בינה לבין חלק מתורתו של קאנט.
קאנט טוען בין השאר שמי שמפיק הנאה מלעזור לאנשים - עזרתו אינה מעשה מוסרי כיוון שהיא באה מתוך נטיותיו.
דוקא אדם שהדבר מעיק עליו, והוא מתגבר על המועקה ותורם בגלל תחושת החובה ולמרות נטיותיו הטבעיות, הוא המוסרי.

מטענה זו, ככל שהמעשה קשה יותר הוא מוסרי יותר. או, אם נרצה להקביל אותה לדת, ככל שיהודי 'סופג' יותר אי-נוחות או מקריב יותר, כך הוא יחשב אדוק יותר.
מסיבה זו אני מתפלא על טענות אנשים דתיים במספר תחומים.
הזזת שעון הקיץ ביום כיפור למשל - הרי מטרת יום הכיפורים היא 'ועיניתם'. אם 'מוסיפים' עוד שעת צום - כגודל העינוי כך גודל המחילה, לא?
(ה'מוסיפים' במרכאות כיוון שבסה''כ יש 24 שעות צום גם בשעון קיץ וגם בשעון חורף, אם כי ברור שהרעב הבעייתי הוא ביום כיפור עצמו ככל שהשעה מתאחרת והשמש לא באה).
_new_ הוספת תגובה



אגואיזם, עד היכן
רון בן-יעקב (שבת, 03/02/2007 שעה 19:18)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובכן, אתה טוען בשעם קאנט שעזרה ''מתוך תחושת חובה'' עדיפה על עזרה בגלל ''הפקת הנאה מעזרה,'' קרי אגואיזם צרוף. הבעיה העקרונית עם הטענה הזו היא שבסוף כל ''תחושת חובה'' יושב לו ''ערבי פרוברביאלי'' אגואיסטי. היינו. גם סיפוקה של תחושת החובה מהווה מוטיבציה אגואיסטית, ואז אנא אנו באים.

הבעיה עם הטענות מהנימוק הדתי היא שבד''כ הן נגועות ב''עצלנות'' אינטלקטואלית מרצון, או השאיפה למצוא את הפיתרון הקל, תוך כדי הצגתו כפתרון שהושג בדי עמל.
_new_ הוספת תגובה



אגואיזם, עד היכן
יובב (שבת, 03/02/2007 שעה 19:38)
בתשובה לרון בן-יעקב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מודע לחסרונות של תורת קאנט... גם לגבי עקרון ''ומה אם כולם היו עושים כך'' שיכול להביא לאבסורד.
הזכרתי אותה כאן כי משהו במאמר הזכיר לי אותה.

לא הבנתי מה אתה מנסה לומר לגבי הדת.
_new_ הוספת תגובה



פרפטאום א-מובילה
רון בן-יעקב (יום ראשון, 04/02/2007 שעה 8:33)
בתשובה ליובב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לשאלך, הנה כמה ציטטות מדגימות:

''עלינו לבחור דוקא בדרך שהיא קשה לנו. קשה כקריעת ים סוף.''
''זהו מהלך קשה ביותר; הוא מנוגד לגמרי לטבע האנושי,''
''זו הדרך היחידה להשלים את המהלך של יציאת מצרים...אל הגאולה האמתית והשלמה.''

איך בוחרים, מי בוחר, מהו הטבע האנושי, מה פרוש גאולה, מה זה שלם ואמיתי, ועוד כהנה וכהנה שאלות שהכותב מניח שהן ברורות מאליהן Self Evident אבל מתנגד לתחומי המחקר ה''סקולריסטי'' השונים שכן מנסים לעמוד על שרשיהן, משום שמחקר כזה יערער ח''ו את בסיס האמונה שלו.
_new_ הוספת תגובה



מייחסים לאיינשטיין את האימרה
ישראל בר-ניר (יום שני, 05/02/2007 שעה 17:05) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''יש שני דברים אינסופיים (שאין להם גבול) - גודלו של היקום והאיוולת האנושית, ואינני בטוח לגבי הראשון''.
_new_ הוספת תגובה



מייחסים לאיינשטיין את האימרה
נסים ישעיהו (יום שני, 05/02/2007 שעה 21:42)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

אכן היה יהודי חכם. אולי אפילו ידע ולקח בחשבון ש'אויל' זה צירוף אותיות 'אולי'.

האמת, כבר ריכזתי חומר לכתוב יותר בפירוט על האוילות, ואם יהיה לי זמן ועניין, אעשה זאת מתישהו בע''ה.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי