|
(בשלח סז) היש גבול לָאִוֶּלֶת? | |||||
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 02/02/2007 שעה 16:20) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
יהיו הדברים אשר יהיו | |||
|
|||
אבל לי כלל וכלל לא ידוע כי: ''כל הנבראים נחלקים לארבעה יסודות, אש רוח מים עפר'' | |||
_new_ |
יהיו הדברים אשר יהיו | |||
|
|||
אלכימיה יוונית של המאה ה-5 לפנה''ס. לא שיחסרו אלו שיטענו שה'ידע' הזה 'הומצא' בתלמוד הבבלי 700 שנה מאוחר יותר... | |||
_new_ |
יהיו הדברים אשר יהיו | |||
|
|||
ארבעת האלמנטים מדברים על עינינים רוחניים בלבד מהכתוב בתורה הקדושה אליה אתה בז. אבל מה, אתה מפרש את הכתוב בתורה כתאור של עניין גשמי. זוהי בדיוק מה שהנוצרים עושים. אין זו דרך התורה לא ענינים גשמיים ח''ו אלא תורת הנפש המה צא ולמד בור ועם הארץ | |||
_new_ |
יהיו הדברים אשר יהיו | |||
|
|||
''כל הנבראים נחלקים לארבעה יסודות, אש רוח מים עפר'' זה תורת הנפש? וראה גם ההסבר ה''מדעי'' בהמשך והקבלתו לכימיה. מרתק... זה מה ש''יפה'' ביהדות. כל אחד בונה תאוריה ''מעמיקה'' על סמך מיסתיקה קדומה סתומה, התאוריות סותרות זו את זו, אבל הכל בכל מכל כל ''מחשבת ישראל'' ''קדושה וטהורה'' | |||
_new_ |
ארבעת היסודות | |||
|
|||
בס''ד. כל היסודות הידועים בכימיה נכללים בארבעת אלה: כל המוצקים כלולים בעפר. כל הנוזלים כלולים במים. כל הגזים כלולים ברוח. אש לכאורה יש רק אחת, אבל היא מצויה בכל גוף שקיומו מותנה בחום כלשהו. לדוגמא: האדם נוצר מן העפר ושב אל העפר. בעודו חי, רוב מסת גופו מורכבת ממים, כלומר נוזלים. הוא נושם אויר, כלומר רוח. תנאי הכרחי לחיים, חום גוף בטווח מוגבל וזהו הקשר לאש. | |||
_new_ |
ארבעת היסודות | |||
|
|||
מוצק, נוזל וגז הם חלק ממצבי הצבירה (בנוסף לפלזמה) ואינם קשורים ליסודות. אינני כימאי אבל אני מניח שיש יותר מסוג אחד של 'אש', ואני די בטוח שאין אש בגוף (אחרת היינו נכווים). אני מניח שרוב מסת התאים שיוצרים את האדם היא נוזל, לכן יותר מדיוק יהיה להגיד שהאדם נוצר מן המים. ההאחזות להצדיק את אמיתותן של ציטטות אלגוריות-מסטיות ע''י נסיון נואש לכפות אלכימיה עתיקה על המדע המודרני היא מעציבה. למה לא להתייחס אליהן כמו שהן - חלק מפיקציה הסטורית, כמו האיליאדה ועלילות גלגמש. | |||
_new_ |
ארבעת היסודות | |||
|
|||
בס''ד כל היסודות הידועים בכימיה נכללים בארבעת אלה: בטבלת האלמנטים יש הרבה אלמנטים אבל בכולם יש ארבעה יסודות: והם פרוטון, נטרון, אלקטרון, ואותו ''החלל'' הריק ש''מחזיק'' את האלקטרון בסיבובו. 1) פרוטון: כנגד ''עפר'' כאמור העפר הוא בעל המסה הגדולה יותר 2) ניטרון: כנגד מים (שגם זה הניטרון וגם זה המים ''חומרים'' ניטרליים לא בסיס או חומצה. 3) אלקטרון: כנגד ''אש'' כלנו ראינו מזה מכת ''חשמל'' כאשר יש ברקים בשמיים. 4) ''חלל ריקני'': כנגד רוח. והוא הרוח כמו שלא רואים אותו אפשר להרגיש אותו...וכן כמו שכתוב''...ויבדל אלוקים בין האור (האלקטרון) ובין החושך (הגרעין המורכב מעפר ומיים) והרי מצאת שברצונו ''מחזיק'' את האלקטרון, שנע במהירות האור, סביב הגרעין ומאפשר לנו ''מציאות'' אחרת הכל יעלם כלא היה... הערה: ארבעת האלמנטים שעליהם אנו מדברים מושגים רוחניים המה ולא גשמיים חס וחלילה וכל שכתבתי הוא למען תמצאו קצת טעם ב''חוכמה'' זו. | |||
_new_ |
ארבעת היסודות | |||
|
|||
אם הם מושגים רוחניים, למה תולים תילי קשקושים פסדאודו מדעיים סביבם? | |||
_new_ |
ארבעת השלבים של גשמיות המשמעות | |||
|
|||
כשהאדם נתקל בתופעות שונות בחייו הוא מעכל אותן בתור מידע. למידע הגולמי האדם נותן משמעות וכך מוסיף אותו למכלול הידע שלו, ושל הסובבים אותו. אותה משמעות, שהאדם נותן לתופעות ולנתונים השונים, עוברת תהליך של עיבוי על ידי קישור למשמעויות אחרות, חיבור להיסטוריה של תהליכי ייצור הידע ונתינת המשמעות. עם הזמן המשמעות, שהיתה חלק מהאינטראקציה בין האדם לבין התופעות בחייו, מקבלת חיים משל עצמה ונהפת למציאות אובייקטיבית ''גשמית'' והקשר בינה לבין האדם-נותן-המשמעות נעלם או מובלע. כך שיש לנו הסברים והצדקות ל''משמעויות'' השונות שמרכיבות את חיי האדם והחברה. הסברים נבנים בארבע ''שכבות,'' החל מההסבר הבסיסי נטול המורכבות והעידון, ''ככה זה, כך עושים וכך נוהגים.'' ההסברים עוברים שיכלול ומתווספים להם תאוריות ופרשנויות שונות שמצד אחד מחזקים את הקיום האובייקטיבי של המשמעות (קרי, חפץ גשמי שלא תלוי לכאורה בפעילות המפרשנת של האדם), ומצד שני משתלטים על דרך החשיבה שעכשיו פועלת בתוך המרחב שבנו ההסברים והצידוקים שניתנו עם הזמן ל''משמעויות'' (שאיבדו, כזכור, קשר לבסיס הראשוני שהיה כשהאדם בנה משמעות מיידית לתופעות בהן הוא נתקל). השלב הרביעי הוא בניה של ''קוסמוס סימבולי'' של הסברים, שמהווה למעשה ''תאוריה טהורה'' שלא ניזקקת לממצאים אמפיריים, או לקשר ההיסטורי לדרך בה היא התהוותה. כמו ש CSNY שרו בסוויטה לג'ודי עם העיניים הכחולות: אל תניחי לעבר להזכיר לנו מה שאנחנו עכשיו אני לא חולם | |||
_new_ |
|
|||
לא ברורה לי האבחנה בין האסכולה הראשונה לרביעית. מה ההבדל בין ''נסתגר לנו בכולל או בישיבה ונציל את נפשנו'' לבין ''אנחנו נתפלל וה' יעשה את העבודה עבורנו''? לא ברור גם איפה המסקנה ''מן המדרש שציטטנו אנחנו אמורים ללמוד כי כדי לעבוד את ה' באמת, עלינו לבחור דוקא בדרך שהיא קשה לנו. קשה כקריעת ים סוף.''. הרי אלה שמציעים 'ניפול למים' אומרים זאת עוד לפני שמתחוורת תכנית קריעת הים. הרעיון שלהם הוא להתאבד לפי שהמצרים יגמרו עליהם, ולא מתוך רצון לעבוד את ה'. מה שכן, יש עניין בטענה בקווי דמיון שיש בינה לבין חלק מתורתו של קאנט. קאנט טוען בין השאר שמי שמפיק הנאה מלעזור לאנשים - עזרתו אינה מעשה מוסרי כיוון שהיא באה מתוך נטיותיו. דוקא אדם שהדבר מעיק עליו, והוא מתגבר על המועקה ותורם בגלל תחושת החובה ולמרות נטיותיו הטבעיות, הוא המוסרי. מטענה זו, ככל שהמעשה קשה יותר הוא מוסרי יותר. או, אם נרצה להקביל אותה לדת, ככל שיהודי 'סופג' יותר אי-נוחות או מקריב יותר, כך הוא יחשב אדוק יותר. מסיבה זו אני מתפלא על טענות אנשים דתיים במספר תחומים. הזזת שעון הקיץ ביום כיפור למשל - הרי מטרת יום הכיפורים היא 'ועיניתם'. אם 'מוסיפים' עוד שעת צום - כגודל העינוי כך גודל המחילה, לא? (ה'מוסיפים' במרכאות כיוון שבסה''כ יש 24 שעות צום גם בשעון קיץ וגם בשעון חורף, אם כי ברור שהרעב הבעייתי הוא ביום כיפור עצמו ככל שהשעה מתאחרת והשמש לא באה). | |||
_new_ |
אגואיזם, עד היכן | |||
|
|||
ובכן, אתה טוען בשעם קאנט שעזרה ''מתוך תחושת חובה'' עדיפה על עזרה בגלל ''הפקת הנאה מעזרה,'' קרי אגואיזם צרוף. הבעיה העקרונית עם הטענה הזו היא שבסוף כל ''תחושת חובה'' יושב לו ''ערבי פרוברביאלי'' אגואיסטי. היינו. גם סיפוקה של תחושת החובה מהווה מוטיבציה אגואיסטית, ואז אנא אנו באים. הבעיה עם הטענות מהנימוק הדתי היא שבד''כ הן נגועות ב''עצלנות'' אינטלקטואלית מרצון, או השאיפה למצוא את הפיתרון הקל, תוך כדי הצגתו כפתרון שהושג בדי עמל. | |||
_new_ |
אגואיזם, עד היכן | |||
|
|||
אני מודע לחסרונות של תורת קאנט... גם לגבי עקרון ''ומה אם כולם היו עושים כך'' שיכול להביא לאבסורד. הזכרתי אותה כאן כי משהו במאמר הזכיר לי אותה. לא הבנתי מה אתה מנסה לומר לגבי הדת. | |||
_new_ |
פרפטאום א-מובילה | |||
|
|||
לשאלך, הנה כמה ציטטות מדגימות: ''עלינו לבחור דוקא בדרך שהיא קשה לנו. קשה כקריעת ים סוף.'' ''זהו מהלך קשה ביותר; הוא מנוגד לגמרי לטבע האנושי,'' ''זו הדרך היחידה להשלים את המהלך של יציאת מצרים...אל הגאולה האמתית והשלמה.'' איך בוחרים, מי בוחר, מהו הטבע האנושי, מה פרוש גאולה, מה זה שלם ואמיתי, ועוד כהנה וכהנה שאלות שהכותב מניח שהן ברורות מאליהן Self Evident אבל מתנגד לתחומי המחקר ה''סקולריסטי'' השונים שכן מנסים לעמוד על שרשיהן, משום שמחקר כזה יערער ח''ו את בסיס האמונה שלו. | |||
_new_ |
מייחסים לאיינשטיין את האימרה | |||
|
|||
''יש שני דברים אינסופיים (שאין להם גבול) - גודלו של היקום והאיוולת האנושית, ואינני בטוח לגבי הראשון''. | |||
_new_ |
מייחסים לאיינשטיין את האימרה | |||
|
|||
בס''ד. אכן היה יהודי חכם. אולי אפילו ידע ולקח בחשבון ש'אויל' זה צירוף אותיות 'אולי'. האמת, כבר ריכזתי חומר לכתוב יותר בפירוט על האוילות, ואם יהיה לי זמן ועניין, אעשה זאת מתישהו בע''ה. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |