משה פרלמשה פרל: אינתיפאדה כזאת עוד לא ראיתי. מגיעים אלינו אפילו ארגונים ירוקים שאומרים לנו שהבנקים אשמים בזיהום האוויר, כי הם נותנים אשראי לחברות שמזהמות את הסביבה,...
איתן רף: נטל הרגולציה הוא האחראי להעלאת העמלות,...
לפני כשלוש שנים כתב העיתונאי-כלכלן משה פרל ספר,
בעיניים פקוחות (כתר, 2003), באמצעותו הבהיר לנו את עמדתו על המשק הישראלי. בחלק ג' הוא מספר לנו על האסטרטגיה והטקטיקה של 'אצולת הממון' בקרבות לשמירה על האינטרסים שלה. כדוגמה עיקרית הוא הציג את מאבק 'אצולת הממון' נגד מס הבורסה (מאבק שבסופו של דבר נכשל משהו). בפרק חשוב נוסף, 'גן העדן של המונופולים', הוא מציג פגיעתם של המונופולים והריכוזיות במשק הישראלי.
כעורך הכלכלי של מעריב הוא המשיך להציג את הגישה שצריך לפתוח את המשק לתחרות ולפרק את הריכוזיות. כך זה נמשך גם כאשר החלו המאבקים בעד ונגד הרפורמה שהתגבשה בועדת בכר (
דו''ח הצוות הבין-משרדי לעניין רפורמה בשוק ההון). נכון שהגישה של פרל היתה יותר מתונה מזו של גיא רולניק ומירב ארלוזורוב (''הארץ'') שהציגו עמדה בלתי פשרנית ואפילו מיליטנטית כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. אבל ההבדל הזה לא צריך להטעות אותנו. תעיד על כך עמדתו של אחד הדירקטורים בבנק הפועלים באותם ימים שטען:
אוי לו ואבוי לו למי שמעז לחלוק על דעתה המגובשת של המנהיגות העיתונאית–כלכלית... גיא, מירב, גדעון, משה [פרל] וסטלה... מי שחושב שאולי יש מקום לשקול לא לפורר את הגושים הפיננסיים הגדולים והמגובשים - אין לו שום סיכוי להישמע,...
אלא שבאמצע השנה שעברה הוא מונה משה פרל להיות מנכ''ל איגוד הבנקים שתפקידו לייצג ולדאוג לאינטרסים של הבנקים. הבנקים הבינו איזה אוצר יכול להיות מי שכמוהו מבין וקורא את המציאות וגייסו אותו לכוח שלהם במאבק לשמירת 'כוחם הכלכלי' – שמירת הריכוזיות. הציטוט בראש המאמר הוא דוגמה חלקית אבל טובה איך עושים זאת.
העובדה החשובה שעלינו לזכור היטב היא שיישום ההמלצות של ועדת בכר מהווה שלב, תנאי הכרחי ולא מספיק לטיפול בבעיות הקיימות בשוק ההון. בין הבעיות האלו היא ישנן הריכוזיות הגבוהה ותחרות מאד מוגבלת במגזר פקדונות הציבור שסיפור העמלות הוא ביטוי ברור שלה: בנק אחד העלה את העמלות והשאר הצטרפו תוך ימים. התנהלות כזאת, קרטליסטית, גם אם חוקית היא אסמכתא די טבעית לצורך בהנהגת פיקוח. מכאן שחברי הכנסת נהגו בצורה אחראית כאשר העלו לדיון את הצורך בפיקוח בנושא העמלות.
הנה מה שאמר (''בישראל פיתחתי עור של פיל'', עסקים,
מעריב, 24.11.2006, עמ' 3) הנגיד, סטנלי פישר על הפרשה:
- צריך לחזק את התחרות בין הבנקים במגזר משקי הבית והעסקים הקטנים.
- ''מה שלא מוסיף לתחרות [גורע] היא רשימת העמלות הארוכה, המוגזמת ולעיתים מגוחכת...''.
- עיקר הפרנסה של הבנקים צריך להגיע מרווחי הריבית כפי שמקובל במדינות אחרות.
על הרקע הזה ברור שהאמירות של ראשי איגוד הבנקים הם חלק מן המאבק נגד חיזוק התחרות בין הבנקים. בימי המאבק הציבורי בעניין הרפורמה בשוק ההון (ועדת בכר) ניסו 'הבנקאים' להפחיד את הציבור כדי למנוע את יישומה של הרפורמה. היום, בעניין העמלות, הם יותר זהירים ומחפשים אשמים אבסטרקטיים: הרגולציה (איתן רף) ורק מתלוננים על המתקפה הציבורית 'הלא מוצדקת'. אני משער שעם התקדמות נסיונות החקיקה תגבר הפעילות של 'הבנקאים' נגד.
מנהלי ענף הבנקאות יודעים שפירוק המונופולים והריכוזיות תהליך שחזק את התחרות, גם במגזר שלהם, היא חיונית להתפתחות המשק. אבל כאשר פתיחת התחרות במגזר בו הם פועלים עולה על שולחן הדיונים הם ימצאו סיבות ותירוצים נגד. ''... מתברר שלכולם יש דת אחת - הם מאמינים בתחרות, מטיפים לתחרות וחושבים שאין מספיק תחרות. חוץ מבענף שלהם, כמובן. שם הכל בסדר'' (
כולנו באותו הראש).
משה פרל, מנכ''ל איגוד הבנקים, יודע גם הוא מהי טובת המשק כאשר מדובר בבעיית הריכוזיות במגזר פקדונות הציבור הרחב. יהיה מעניין לעקוב אחרי ההתפתחות בפעילות שלו במקביל להתנהלות חברי הכנסת בקשר לחקיקה בנושא העמלות ופירוק הריכוזיות בהקשר הזה ובכלל.
משה פרל ותחרות בשוק ההון
מנסיון אישי
