כל שקל שהולך להוצאות ביטחון נגרע מהוצאות על שירותים אחרים שהממשלה אמורה לספק לאזרחיה; כל שקל שהולך לביטחון מאיים על הרפורמה הכלכלית החשובה מכולן - פינוי מקורות לסקטור הפרטי. .... המלחמה הזאת אינה מוכיחה שמערכת הביטחון יעילה, שתנאי הפנסיה של הרוב המכריע של הקצינים, הנגדים ואנשי הצבא בעלי המקצועות האזרחיים המשרתים בעורף מתאימים למציאות הכלכלית הישראלית ושרכש הנשק ומימון הפרויקטים בצה''ל נעשים תוך בחינה כלכלית מקצועית.
מידי שנה בקיץ מתנהל הדיון על התקציב בממשלה וכבר מספר שנים שהקיצוץ בתקציב הביטחון הוא נושא מרכזי בדיונים. עם השנים התרבו התומכים בצורך לקצץ בתקציב הביטחון בשעה שמקצצים בסעיפי תקציב אחרים. בשנת 2004 הצטרף שר האוצר, בנימין נתניהו, לתומכים בצורך לקצץ בתקציב הביטחון. אבל ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון שאול מופז הצליחו באופן מעשי לסכל את הקיצוץ (
אור וצל בשולי החדשות, 7.12.2004).
למרות הביקורת על התנהלות התהליך לקביעת תקציב הביטחון, על יעילותו ועל הרכבו לא ממש השתנה התהליך. השנה בעקבות המלחמה, בשתי החזיתות, מסתמנת מגמה דווקא להגדיל או להימנע מדיון רציני בתקציב הביטחון (דן מרגלית, ''סוף לקיצוצים'', מוסף שבת,
מעריב, 21.7.2006, עמ' 3). דן מרגלית אפילו מזכיר את של האלוף (מיל.), פרופסור יצחק בן ישראל, שהיה ראש המינהלת למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתיות (מפא''ת), דווקא להגדיל את תקציב הביטחון.
בנתיים החליטה הממשלה לדחות את הדיון התקציבי בגלל המלחמה. יחד עם זאת החשש שתקציב הביטחון יוגדל מבלי לערוך דיון על סדרי העדיפויות, שהוא כלכלי באופיו, גובר. אם זה יקרה אנחנו עשויים להחטיא את כוונתו של הפרופסור בן ישראל.
ביום שישי, 14.7.2006, במסגרת יומן של הערוץ הראשון שודר קטע שעסק בנושאי ביטחון בוערים: חשיפת מנהרות והשמדת טילים. הד''ר עודד עמיחי הציג מידע על תוכנית נאוטילוס לפיתוח מערכת לייזר להשמדת טילים, תוכנית מחקר משותפת לארה''ב וישראל שהחלה בשנת 1996. הוא הציג הסבר על פעולת המערכת וסיפר על הצלחותיה. גם פרופסור בן ישראל סיפר על המערכת ועל יכולותיה והפוטנציאל שלה. בן ישראל גם סיפר על התוכנית לפיתוח טכנולוגיה לגילוי מנהרות שמתאימה לאיתור מנהרות באזור הרצועה, שגם היא הופסקה. בשני המקרים התוכניות הופסקה כאשר עבדו על השלב היישומי.
פרופסור בן ישראל שאז עוד עמד בראש מפא''ת חשב שצריך להמשיך בפיתוח היכולות בתחום הלייזר והציע כיוונים חדשים (
נפילת הנאוטילוס, 19.7.2006). אבל מערכת הביטחון החליטה לוותר. על פי חה''כ יובל שטייניץ שניסה למנוע את הפסקת התוכנית אמר:
אני יודע שהמערכת מגושמת מדי. הבעיה העיקרית שלה שהיא מסוגלת לתת הגנה לאזור מוגבל לשטח מצומצם, וכדי לספק הגנה היינו צריכים הרבה מאות מערכות... מדובר רק בפתרון חלקי,...נפילת הנאוטילוס
למרות כוונתו של שר הביטחון החדש, עמיר פרץ, לבחון את המערכת ברמתה היום ספק אם היא ישימה באופן רחב. על פי המדווח ב
נפילת הנאוטילוס, נראה שהופעל שיקול דעת לפני שהתוכנית הופסקה לאחר קרוב ל-10 שנים. מצד שני כאשר שומעים את פרופסור יצחק בן ישראל מתקבלת תחושה שמשהו לא היה תקין במערכת קבלת ההחלטות. לא ברור בדיוק לאן הופנו המקורות הכספיים שלא שימשו להמשך התוכנית.
בעצם הפתרון של הדילמות שלנו קשור במהותו של ''החוסן הלאומי''. זהו מושג אסטרטגי הנשען על שלושה גורמים עיקריים. הראשון הוא חוסן ביטחוני שמחייב התייחסות והיערכות ברמה האסטרטגית. השני, החוסן הכלכלי מחייב היערכות אסטרטגית להמשך הרפורמות וההשקעות במשק כדי להבטיח צמיחה בת-קיימא. הגורם השלישי הוא החוסן החברתי (
תקציר מנהלים ''כנס הרצליה'' השישי).
מקור: מצגת תקציב 2006, עמ' 9, 31.10.2005במגבלת התקציב הממשלתי כל שקל שמיועד לתקציב הביטחון נגרע משימושים אחרים ועשוי לפגוע בחוסן הלאומי. לדוגמה נזכיר שהרפורמה הכלכלית החשובה ביותר היא 'פינוי מקורות למגזר הפרטי', מהלכים אותם הדגיש שר האוצר בנימין נתניהו. במקרה הזה כל שקל נוסף למערכת הביטחון עשוי להרחיב אותה על חשבון המגזר הפרטי וכך לפגוע בחוסן הכלכלי. הפתרון האופטימלי יהיה זה אשר ישאיר את רמת החוסן הלאומי ללא שינוי או יותר גבוהה. המשמעות היא שסך כל שלושת מרכיבי משוואת החוסן הלאומי לא ישתנה או יגדל.
דיון כלכלי נכון בתקציב הביטחון יתחיל בקביעת סדרי עדיפויות של מערכת הביטחון, הערכות מלומדות של המקורות הנדרשים על פי הסדר הזה ביחד עם יעדי היעילות. בשלב הבא יש לשקול מה כל שינוי כזה עושה לשלושת המשתנים במשוואה המסבירים את החוסן הלאומי. בשלב הבא בוחנים מה יקרה למשוואת החוסן הלאומי בעקבות הגדלת תקציב הביטחון. רק אם הגדלת תקציב הביטחון על חשבון יעדים אחרים משפרת את החוסן הלאומי היא ראויה. כך נכון לשקול את כל היעדים הלאומיים האחרים (חוסן כלכלי, חוסן חברתי וכו').
בצורה קצת יותר טכנית נסביר שמדובר בתהליך דיונים שהוא בעצם מֵרוּב (מקסימיזציה) של פונקציית מטרה כאשר נתון שהתקציב הוא ללא שינוי (או לאחר שינוי). במקרה הפשוט שלנו x הוא חוסן בטחוני, y הוא חוסן כלכלי ו-z הוא חוסן חברתי. פונקציית המטרה היא:
f(x,y,z) = חוסן לאומי
הערכים של x ,y, ו-z גם הם נקבעים על ידי פונקציות שעברו תהליך של מֵרוּב (מקסימיזציה).
כלל היעילות אומר שכל עוד אפשר לשפר את החוסן הלאומי ללא הרחבת התקציב זו הגישה אופטימלית ולכן העדיפה. לכן בשלב הראשון המֵרוּב (המקסימיזציה) מניח תקציב נתון. אם קיימת אפשרות להרחיב את התקציב הרי צריך לקבוע באיזה מן המשתנים מטפלים. עושים זאת על ידי מֵרוּב של הפונקציה במגבלה של התקציב לאחר השינוי. הפתרונות בכל שלב כזה הם האופטימליים-העדיפים.
ההערכה שלי על סמך המידע שבידי היא שיש עדין לא מעט מקורות חבויים בתוך תקציב הביטחון. לכן שינוי בסדרי העדיפויות בתוך תקציב הביטחון עשוי לשפר את החוסן הלאומי. השינוי הזה צריך להפנות יותר מקורות ליעדי פיתוח אמצעי לחימה ושיטות, ופחות להוצאה על כוח אדם (
דין וחשבון על הוצאות השכר בשירות המדינה לשנת 2004,
הבועה של מופז).
התקציב והביטחון
ניגודים
