פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
פורים כחג חתרני
מיכאל שרון ז''ל (יום רביעי, 15/03/2006 שעה 19:54)


פורים הוא למעשה חג חתרני במהות

מיכאל שרון



פורים הוא למעשה חג חתרני במהות, חתרני כנגד הדיכוי שבאופקו תמיד ההשמדה – אם לא הפיזית, אז השמדת רוח האדם החופשית. והרי התנ''ך בכללותו הוא יצירה כבירה ומהפכנית בהתפתחות הציויליזציה. אלה שעיצבו את מהותו, הינם אנשים שנילחמו בכל כוחם בסאוב, בעריצות השילטונית, בשרירות-הלב, ברשעות הפתלתלה.
תוצג כאן גישה מנוגדת למקובל.

כך, יהודים רבים מפרשים את ''המסר'' שבחג הפורים כחג הישועה בפני הצורר, משל לנס הישועה המתרחש עלינו ''בכל דור ודור''.

אנטישמים מושבעים, מהקצה השני של ''המתרס'', נהגו מצידם לאמר כי ''פורים הוא חג הדמים בו היהודים פורעים באויביהם''. כך למשל, יוליוס שטרייכר, עורך ה''דר שטירמר'' הנאצי רב-האנטישמיות השמדנית, הפטיר כשהחבל נכרך על צוורו בבית הדין הבינלאומי בנירנברג: ''חג פורים 1946''.

ברם, שימו לב לעובדה המענינת כי בחג הפורים עצמו, חרף הסיפור, אין כל הוויית שמחה וצחוק אכזרי לאיד, או תחושה הרת-גורל וחגיגית של ישועה מצוררינו.

ומדוע?

כי אין אולי לדבר על ''חג'' אלא על הוויית-חג.

הוויית חג הפורים היא אווירת קרניבל ועליצות של מעין בריחה מאחריות-גלובלית הרת כובד-ראש והשקעת משאבים. אין לכן לדבר על ''המסר'' שבחג הזה, אלא על תחושת ההווייה השונה מהיום-יום (או שונה אף מאווירת הקודש נוסח השבת) שהוא משרה.

מהי הווייה זו? הקרניבל והעליצות קלת-הראש, הטעונה אף מוטיבים מקבריים קלים, טמונים בכך שהחג מייצג את בריחת האדם העממי והפשוט העליזה והרת התחבולות ה''ממזריות'' מגורלו.
שבגורל עסקינן, נרמז אגב כבר בתחילת מגילת אסתר: ''הפור, הוא הגורל''. חד וחלק.
בטרגדיות הקלסיות וברוח הטרגדיה, פוקד הגורל גיבורים נישאים מעם, אנשי-מעלה עטורי כובד-ראש ומשא אחריות כבדה, אך שאין הם משכילים לחמוק מגורלם. אם הם אינם יכולים, כיצד נוכל אנו, הקטנים?
פשוט, נזרוק לזבל את כובד הראש. הגורל מעניש רק את יוהרת אנשי המעלה, אך לא את הקטנים הפועלים בתחבולות קלילות וממזריות כיד המלך.

זוהי משמעותו של קרניבל: כובד הראש לפח, עליצות, אפילו מעט גסויות לא נוראיות.

לא בכחנליית פריצות אורגיאסטית – זה לא. אלא, מצב מתון של האיש הקטן המפלס דרכו בסבך המהמורות והגלים של טירופים למיניהם של אנשי השררה, וזאת בכוח הטריק והשטיק המזדמנים.

אווירת הסיפור הפתלתל במגילת אסתר הזוייה מעט, שכן יש כאן גלגול של אוספי תחבולות מול כובד הראש המנופח של איש השררה תאב הכבוד המן. באווירה הזויה זאת אין טעם לשאול למשל שאלות עובדתיות כגון ''האם הרגו את ושתי''. היא פשוט נעלמת, תפקידה הקצר ונוכחותה בעלילה הפתלתלה הסתיימו. הגורל כאן אינו אלוהי. כובד הגורל בבחינת ''אין מנוס'' כביכול הינו כובדה של מלכות. כובד השררה וגאוותה. המלך – טיפש ומנופח.

המן, תאב שררה וכבוד ורצחני בגחמות רדיפת הכוח האבסולוטי. שכן, יש לשים לב שהמן אינו מתואר כאנטישמי מושבע בהכרתו מאז ומתמיד, אלא שתקרית זעם כבוד השררה המקופד (''ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה'') היא שהביאתהו לשטוח טעונים אנטישמיים קלאסיים מוכווני ג`נוסייד בפני אחשוורוש השוטה.

מול המטורפים ומטופשי חגיגיות השררה והממלכתיות הקטלנית האלה עומדים מרדכי ואסתר ממש כיוסריאן בספר ''מילכוד 22'' – יוסריאן העליז, הציני, המפוכח ורב התחבולות להפליא, מול מטורפי הכוח הנוקשים.

אין מרדכי ואסתר מזדהים כלל עם חגיגיות וטרוף המלכות ועלילותיה, כגון המזימה להרעיל את המלך וכיוצא בזה עלילות תאוות כוח של רודפי השררה למיניהם. אלא הם מנצלים את אלה כמנוף הן להחלץ מטרוף השררה והן להפיק ממנה המיטב, תוך תימרונים במיטב החוכמה העממית של האדם הפשוט.

כמובן, על כל הסיפור הזה מולבשת גם מסגרת חיצונית מוכרת של שנאת יהודים והחלצותם.

ברם, אין הדבר שונה בעיקרון מהחלצות וישועה מעול טירופי שררה אחרים ומתגרת ידם של העבדים למולך השררה – על השנאה, רדיפת הכבוד חסרת המיצרין, השמדנות ותשוקת הקטל וכיוצא בזה קוקטייל ההוויות השייכות להאללת השררה והמלכות ורדיפת הכוח המטורפת וחסרת הגבולות – זו היוצרת גם איוולות ואבסורדים קטלניים חסרי פשר.



אכן, פורים הוא למעשה חג חתרני במהות, חתרני כנגד הדיכוי שבאופקו תמיד ההשמדה – אם לא הפיזית, אז השמדת רוח האדם החופשית.
עלינו להבין – התנ''ך הוא יצירה כבירה ומהפכנית בהתפתחות הציויליזציה. אלה שעיצבו את מהותו, הינם אנשים שנילחמו בכל כוחם בסאוב, בעריצות השילטונית, בשרירות-הלב, ברשעות הפתלתלה, בתפיסה האלילית שבניגוד קוטבי למונותאיזם – דוחה את הראיה המאחדת והרב צדדית, תוך פיזור ההכרה לקטעי קטעים תלושים. היו אלה אנשים שנילחמו בקירבון (ראה עניין הקירבון המערכתי בארצנו – וועדות אור למיניהם). היו אלה אנשים שנילחמו בשררה השרירותית והכוחנית והיציגוה כפי שהיא – עקרה, חסרת יצירתיות, רצחנית תכופות ומסאבת (ראה משל יותם). היו אלה אנשים שהתייצבו כנגד מלכות פורעת ומקרבנת המדברת גבוהה גבוהה מפי האינטלקטואלים המקורנפים המשרתים אותה – ראה אליהו בפרשת כרם נבות, נתן הנביא בפני דוד, ירמיהו הנביא ורבים אחרים.

רוח התנ''ך ראתה עין בעין את הסאוב, הנוכלות והכוחניות השרירותית, העקמומיות הרשעה, והאנשים הנושאים רוח טוהר זאת מתריעים כנגד התפוררות חברתית, קריסת יסודות העוצמה שבחברה, וחורבן המדינה בנקל מידי כוחות זרים. התנ''ך מציע את דרך היושרה (''כי צור תמים פועלו'') , העוצמה האישית מול הקולקטיב המטומטם והאטום, רוח הביקורת והאוטונומיה האישית. זאת בתקופה שהעריצות וכפיפות הרוח האנושית בפני כל גורם כוח שלטה.
היו אלה אנשים חיים ואמיתיים כפי שהאדם נועד להיות, הנילחמים בכוחות החנק ודחפי המוות, הכיליון והאנטרופיה.

להלן עוד דוגמא של הפשטות השפוייה המתנגדת בדרכה הנבונה אך החתרנית – חתרנית באופן מינורי אמנם – לטרופה המסוכן של השררה.

היה זה כאשר אחאב מלך ישראל חומד את נפשו לבצע מלחמת כיבושים רבת תהילה בעבר הירדן, בברית עם מלך יהודה. אך לפני כן עליו לקבל, למטרת לגיטימציה עממית, את אישור הסמכויות הרוחניות דאז, הנביאים, שכמעט כולם הינם קרנפים בשרות השררה (ניתן לכנות טיפוס זה של איש רוח ''שפן סופר השררה'').

ניתן את רשות הדיבור לתנ''ך. הטקסט המקראי כפשוטו מדבר ממרחק אלפי שנים בלשון צלולה ובהירה, חדה וחכמה בהרבה מפרשנויות מתפלפלות ומלומדות:
י וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל-כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים, בְּגֹרֶן, פֶּתַח, שַׁעַר שֹׁמְרוֹן; וְכָל-הַנְּבִיאִים–מִתְנַבְּאִים, לִפְנֵיהֶם. (400 הנביאים ''התנבאו'' לשאלת המלך ''הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל'' בזו הלשון: ''עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ.'')
יג וְהַמַּלְאָךְ (השליח) אֲשֶׁר-הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ (בן-ימלה), דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר, הִנֵּה-נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה-אֶחָד טוֹב, אֶל-הַמֶּלֶךְ; יְהִי-נָא דבריך (דְבָרְךָ), כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם–וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.
טו וַיָּבוֹא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-נֶחְדָּל; וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, עַד-כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ: אֲשֶׁר לֹא-תְדַבֵּר אֵלַי, רַק-אֱמֶת–בְּשֵׁם ה'.
יז וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל-הֶהָרִים, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה;...

כד וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן-כְּנַעֲנָה (הנביא-השרלטן ה''מרדן'' המשחק את הנון-קונפורמיסט בפני ה''מערכת'', והנהנה לכן ממעמד מיוחד. מ.ש.), וַיַּכֶּה אֶת-מִיכָיְהוּ עַל-הַלֶּחִי; וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה עָבַר רוּחַ-יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ (האיש כמובן, איך לא, מנכס מייד לעצמו את ''דבר האמת'', תוך היפוך-תפקידים. ''הרי אני הוא השולל את המערכת בשם ''האמת הפנימית'' שבי, ומי אתה בכלל''? איך בכלל עברה רוח-ה' מאיתי אליך? זועק שרלטן-הזעם של המערכת, תוך הפלקת סטירה ל''מתחזה''. מ.ש.).
כה וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר, לְהֵחָבֵה.
כו וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, קַח אֶת-מִיכָיְהוּ, וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל-אָמֹן שַׂר-הָעִיר; וְאֶל-יוֹאָשׁ, בֶּן-הַמֶּלֶךְ. כז וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת-זֶה, בֵּית הַכֶּלֶא; וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, וּמַיִם לַחַץ, עַד, בֹּאִי בְשָׁלוֹם.
כח וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ–אִם-שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא-דִבֶּר יְהוָה בִּי; וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם.

(המלך מנסה ''לאלץ'' את התרחשות הדברים באמצעות הפעלת לחץ פיזי סביר על מיכיהו. מיכיהו אינו משחק את הגיבור ''הסובל סבל רב מידי המערכת בשם חשיפת האמת בלא כחל וסרק'', אך פשוט גם לא חוזר בו. הוא אומר למלך שידע מראש כי הדבר יתקיים בכל מקרה, דהיינו אין טעם להפעלת לחץ עליו, בבחינת ''חסר טעם'' שדבר זה יקבע את גורלי האישי. מ.ש.).
מלכים א' כב'


בפורים השתא, אנו עומדים בסימן פרעות ביהודים – החורבן בגוש קטיף ופרעות עמונה. ומי יודע, אולי אפילו עלה בדעתו של איזה ביצועיסט, מישהו שם במרומי השילטון, לגייס את חברי התזמורת הפילהרמונית בישראל בצו 8 כדי שינגנו מוזיקה עליזה למפונים הנוספים הצפויים עלינו לרעה, כה-לא-יהי-רצון, בהגררם על-ידי השוטרים, פרשי-האפוקליפסה וכוחות הביטחון מבתיהם וישוביהם הפורחים. כמו אז, כאשר התזמורת ניגנה שם...

נו, וגם קרקעות הקרן הקיימת כרגע כבר מוצעות לכל דיכפין מקרב בני ישמעאל. שהרי אמרו שאנו גזענים, וצריך לנהוג בערבים כמנהג דמוקרטיה. אבל היו אלה דומני גויים כמו הלורד בלפור, שהכריזו בזמנו על בית לאומי ללאום היהודי בארץ ישראל. רוצים דמוקרטיה חסרת התייחסות ללאום היהודי? אז לא חסרות מדינות כמו אוסטרליה, ניו-זילנד, ארה''ב, קנדה, בהם יהודים יכולים לחיות בדמוקרטיה שוויונית מלאה. וגם לא לסבול משרירות, מיסי עתק, ביורוקרטיה כבדה, וכל זה. והרי מה הרבותא ב''דמוקרטיה מלאה'', ומדינת כל אזרחיה דווקא כאן, כאשר אלה שאיתם אנו חולקים את החיים הדמוקרטיים השיויוניים הללו הם דווקא אויבינו הנחרצים? אם כבר, לא עדיף לשבת בקרב אנגלים, סקוטים, איטלקים ואירים וכיוצא באלה בקנדה?



אלא שגם בפורים, החג הנחמד מכל החגים, ובפרט בפורים השנה, בכל זאת ניתן לשים לב שאוזן המן זה לא תמיד משהו, עדיפה סופגניה לטעמם של רבים. או מרק עם קניידאלאך בראש השנה.

האם לא הגיעה העת להמציא אוזן המן טעימה-במובהק, שגם תהיה דומה יותר לאוזן וגם נימוחה בפה?

כן, על הרשויות להכריז על תחרות המצאת אוזן ההמן האולטימטיבית. ויפה שעה אחת קודם.

אולי בשטרודל יש פוטנציאל מהפכני להשתלבות בתוך אוזן המן. מי אמר שהמעטה צריך להיות קשיח? מה, יהודים צריכים תמיד קמצוץ סבל, לקבל איזו תזכורת קטנטונת של משהו לא-נעים?

בפסח יש מרור. וגם חרוסת.

בראש השנה השילוב המשונה-משהו של תפוח בדבש.

ביום כיפור ותשעה באב – נו טוב...

בחנוכה מכניסים לעיתים מרוב התרגשות על נס-חנוכה יותר מדי שמן בלביבה. אז אחרי זה צריך למצוץ לימון להקל על תחושת הכובד.

בטו' בשבט מוצאים לפעמים, נו, תולעת בתאנה הבשלה-מדי.

ומה אוכלים בל''ג בעומר? רק שורפים וכאלה. סליחה, אוכלים קרטושקאס. בכל זאת לא רע.

אז נשאר בעיקר פורים.

לכן השבחת אוזן ההמן צריך אולי להיות פרוייקט לאומי שאין להיות ערל-לב לחשיבותו.

ובקרוב? לפי הנצרות, ''יום שישי הטוב'' Good Friday – היום בו צלבו את ישו ו''הגאולה ירדה על האנושות''. אלה אפילו מצליבה מצליחים לראות שם משהוא טוב.

ובכל זאת, למרות הכל –

פורים שמח.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מצוה מהתנ''ך ''בנפול אויבכך לא תשמח''
חזי (יום חמישי, 16/03/2006 שעה 1:12) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתבתה:
''ברם, שימו לב לעובדה המענינת כי בחג הפורים עצמו, חרף הסיפור, אין כל הוויית שמחה וצחוק אכזרי לאיד,''

מסתבר כי היהדות לקחה בכל הרצינות את המצווה מהתנ''ך ''בנפול אויבכך לא תשמח''.

אגב,
מעניין להזכיר כי ליהדות אין אף חג אשר מקורו שמחה על נצחון בקרב.
אפילו נצחון המכבים (החנוכה) הוא חגיגה על נס פח השמן למנורה,
ולא בגלל הנצחון של המכבים...
_new_ הוספת תגובה



פורים הוא חג ולא אווירת חג
פרקש (יום שישי, 17/03/2006 שעה 14:44) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואפילו חג מן התנ''ך.

לפורים יש פרשנויות שונות, כולל כמה מוטיבים מפרשנותך. לדעתי הפרשנות הקלאסית והמצומצמת היא הפרשנות הנורמטיבית שמשקפת את מהות החג כפי שהיהודים חוגגים.

בשל אופיו המיוחד של החג הוא הוכנס כמרכיב בתיאוריות אנטישמיות (רצון היהודים לשלוט בעולם), כמו גם חגים אחרים, כמו הפסח או כמו מנהגים דתיים יהודיים (שמירת שבת, איסור אכילת חזיר, גידול פיאות, כיסוי ראש, אכילת מצות, רחיצת ידיים וכו' שימשו ללעג מצד אחד וכחומר למוטיבים האנטישמיים בתורת הגזע).

צריך לשים לב לעוד עניין. הנצרות והאסלאם שאבו את תורותיהם ומועדיהם מהיהדות (שאותה, לדעתם, הם החליפו ירשו), כך ירשו הנוצרים את הפורים שבא לידי ביטוי בקרניבלים השונים הנערכים באירופה ובברזיל פחות או יותר באותו מועד. המוסלמים לא ירשו מפורים את הרהבתנות וההתחפשות הזאת בשם חומרת האיסור: ולא תעשה לך פסל.
_new_ הוספת תגובה



''רצון היהודים לשלוט בעולם''
חזי (יום שישי, 17/03/2006 שעה 15:26)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתבתה:
''הוא הוכנס כמרכיב בתיאוריות אנטישמיות (רצון היהודים לשלוט בעולם)''.

ראשית,
אני צופה כי היהודים באמת ישלטו בעולם בתוך 200 שנה.

שנית,
השאיפה של כל אדם לשלוט, וביחוד של עם, הינה תכונה אינושית מוטבעת.

אני מקבל בגאוה את הטענות הללו של ה ''אנטישמיים''.

אם מישהו חושב כי עם כל כך קטן כמו היהודים מסוגל לזה, מה לנו כי נתלונן ?
_new_ הוספת תגובה



''רצון היהודים לשלוט בעולם''
חזי (שבת, 18/03/2006 שעה 10:08)
בתשובה לחזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה מזכיר לי,
כי השחקן פאול ניומן התלונן כי היהודים שולטים בהוליבוד.

הבדיחה מספרת כי היהודים שלחו לו מייד מברק מחאה בלשון זו:

''אם לא תחזור בכה מדברים אילו ולא תתנצל,
לא יתנו לכה לשחק באף סרט נוסף''...
_new_ הוספת תגובה



''רצון היהודים לשלוט בעולם''
אריק פורסטר (יום ראשון, 24/04/2011 שעה 21:04)
בתשובה לחזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עד כמה שזכור לי, פול ניומן היה יהודי.
_new_ הוספת תגובה



''רצון היהודים לשלוט בעולם''
אריק פורסטר (יום חמישי, 29/11/2012 שעה 19:01)
בתשובה לחזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרבה התלוננו על ''שליטת'' היהודים בהוליווד. פאול ניומן לא נמנה בהם היות והיה יהודי בעצמו.
_new_ הוספת תגובה



פורים הוא חג ולא אווירת חג
יובל רבינוביץ (יום שישי, 17/03/2006 שעה 20:00)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סביר יותר שהיהודים והנוצרים ירשו את הקרנבלים השונים מחגים פגאניים. מותו של החורף ובוא האביב נראה כסיבה לחגיגה.

סמוך לחגיגות אלה התחילה השנה. רוב העמים חגגו את תחילת השנה ביום השיוויון (כיום 21 במרץ). היהודים חגגו ב-א' בניסן, שהוא תאריך קרוב מאד. השנה יחול א' ניסן ב-‏30 במרץ.
_new_ הוספת תגובה



פורים הוא חג המסכות
מהנדס אזרחי (שבת, 18/03/2006 שעה 1:50)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ליהודים אין קר נבל ים אלא ספר תורה
_new_ הוספת תגובה



פורים הוא חג המסכות
יובל רבינוביץ (שבת, 18/03/2006 שעה 3:35)
בתשובה למהנדס אזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כן, בטח...
ורק במקרה חג המסכות יצא בזמן שבו חוגגים קרנבלים בכל העולם.
_new_ הוספת תגובה



חג המסכות
מהנדס אזרחי (יום שני, 20/03/2006 שעה 22:24)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

(:
_new_ הוספת תגובה



מעניין לציין שהאיזכור הראשון של עלילת הדם
ישראל בר-ניר (שבת, 18/03/2006 שעה 0:09)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מעשיה מפוקפקת מהמאה הרביעית לספירה המספרת רצח של ילד נוצרי ע''י יהודים למטרות פולחן, מתארת ארוע שנשמע יותר דומה לפורים מאשר לפסח. יכול להיות שגם השימוש במונח ''אוזני המן'' תרם את שלו, אם כי אינני יודע מתי זה התחיל.

הווריאציות המאוחרות יותר של עלילת הדם (מהמאה ה 13 ואילך) העבירו את סיפור לחג הפסח.
_new_ הוספת תגובה



המושג
ישראל בר-ניר (שבת, 18/03/2006 שעה 0:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''יום שישי הטוב'' Good Friday

הוא ייחודי לשפה האנגלית. בגרמנית, למשל, אומרים K Freitag שאינני יודע מה משמעותו. גם בשפות אחרות יש ביטויים שונים. למה יום הצליבה של ישו (אם אכן זה באמת התרחש בפועל ביום הזה) הוא ''יום טוב'', לאלוהים פיתרונים.
_new_ הוספת תגובה



מאמר חמוד ושנון להפליא
עמיש (שבת, 18/03/2006 שעה 18:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואני מזדהה בכל מאודי עם הקריאה להחליף את אזני ההמן המחורצצות הללו במשהו אכיל.
_new_ הוספת תגובה



תודה להערות המעניינות של המגיבים
מיכאל שרון (יום ראשון, 19/03/2006 שעה 4:42) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בינתיים כבר ממתינים לסלסלה עם החרוסת, החסה היבשה, חתיכת המצה שלא אוכלים והביצה משום מקום. כנראה איזו תזכורת סמויה ל''מעשי ידי אובדים בים, ואתם אומרים שירה''. והחד גדיא שבסוף, שהמקבריות שלו ניבלעת על ידי הבטן התפוחה ממצות וקנידאלאך מקמח מצות במרק, ועודף הגלוקוזה של חצי הליטר של ''יין'' הענבים הטעים. רק שבפסח השנה כבר לא יהיה עוף, לאחר שענף העוף הוותיק במדינתנו נימחה בין-ליל. עוד נקודה ל''מה נישתנה הלילה הזה מכל לילות פסח הקודמים''. וגם עורגי רוח אוסלו צריכים לעכל את הרעיון שנפל דבר בפלסתין, ואין פרטנר באופן מוחלט בינתיים. אבל אולי יתחילו כולם לדאוג יותר לענייני פנים, כך שתבואנה חרויות חדשות לנידכאים ולשפופים, מי יודע? ונראה שתהיה לנו, לראשונה בתולדות ישראל, שרת חוץ חתיכה וחכמה שתכניס לקונדוליסה קצת אלוהים בלב (אבא אבן אמנם היה חכם, אבל גם שמן).
_new_ הוספת תגובה



ולמה אוכלים בפסח ביצים קשות במי מלח?
עמיש (יום ראשון, 19/03/2006 שעה 18:38)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ולמה אוכלים בפסח ביצים קשות במי מלח?
מיכאל שרון (יום שני, 20/03/2006 שעה 17:39)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שאלת המאה. ממחשבה ראשונה, מי מלח, אולי ים-סוף וכל זה, אבל דומני שהמים שם די ''מתוקים''. ולמה ביצים? אתמהה. אבל ביצים זה דבר טעים של חלבון מרוכז, מזין, טוב בארוחת ערב (כמו סדר פסח), ובנוסף, פעם לא לכולם היו אמצעים לקנות בשר, אז שלפחות תהיינה ביצים כמאכל בעל שיניים, הנותן תחושה של סעודה ממשית. ודווקא מי המלח מוסיף משהוא לביצה, אז שיהו מי מלח לזכר האיזכור הרב של המלה ''ים'' שם. סוס ורוכבו טבע בים, שירת הים, וכל זה.

אולי בעצם, הביצים, משום שמשה היה גבר עם ביצים, וגם בני ישראל שהעזו לצאת ממצרים החזקה, היו עם ביצים, אפילו נשותיהם :)
_new_ הוספת תגובה



גם לה' היו ביצים, זה לא סתם -
מיכאל שרון (יום שני, 20/03/2006 שעה 17:49)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שנאמר, ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוייה. זרוע נטוייה זה הביצים וגומר...
_new_ הוספת תגובה



''אל תישא את שם אלוהיך לשווא''
יהודי אמיתי (יום שני, 20/03/2006 שעה 23:03)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



''אל תישא את שם אלוהיך לשווא''
מיכאל שרון (יום שלישי, 21/03/2006 שעה 5:55)
בתשובה ליהודי אמיתי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמובן שלא. לא נשאתי שמו של השם יתברך לשווא, אלא רק ציטטתי פסוק, תוך פרשנות.
_new_ הוספת תגובה



ולמה אוכלים בפסח ביצים קשות במי מלח?
מהנדס אזרחי (יום שני, 20/03/2006 שעה 22:30)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאוד פשוט

כאשר העם ניכנס לים סוף, ים סוף לא נפתח עד שהגיעו המים לביצים שלהם.

ועוד ולמה קשות?

והרי לך ביצים קשות כנגד עם קשה עורף הוא
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי