על היציאה לגלות

''אני קורא למעמד של כניעה במוצאי צום תשעה באב: לקיים בגוש קטיף טקס קורע לב של ''קריעה'' המונית, לצעוד עקב בצד אגודל לגלות ולהשאיר מאחור אדמה חרוכה ''

כך כותב לנו, בין היתר הרב ישראל רוזן, הרב ישראל רוזן, מרבני יש''ע, ראש מכון ''צומת'' באלון שבות ומחשובי הציונות הדתית במאמר שהתפרסם בעלון בתי-הכנסת ''שבת בשבתו'' וגם ב YNET. ועוד מוסיף לנו ''כבוד הרב'': ''אני קורא לכל מי שבידו לעכב את הפינוי - לעשות זאת. להגיע ליישובי חבל עזה בהמון עם, להתחבר עם אחינו המיועדים לעקירה ולגלות ולנסות למנוע את החרפה. יחד עם זאת, אני קורא לחשוב גם על מעמד של כניעה. קיפול הדגל הכתום, העלאת דגל שחור לחצי התורן, הנפת דגלים לבנים (לא תכול לבן) והליכה לגלות כמו שהולכים לגלות''.

''אני לא יודע איך הולכים לגלות. בבית המדרש הארץ-ישראלי לא למדנו תורה זו. בארון הספרים היהודי שלנו לא מצאנו ''הלכות גלות'' ''.

קריאה זו זכתה להד נרחב דווקא בקרב ה''מתונים'' שבמחנה מקעקעי הדמוקרטיה.

ואני שואל את עצמי – כלום נטרפה עליכם דעתכם?

האם מעבר מכפר דרום לאשקלון נקרא ''יציאה לגלות''?
האם יציאה מנצרים לירושלים שקולה כנגד גלותו של טיטוס?

האם איבדתם כל פרופורציה וקנה מידה? עם ישראל גולה מארצו? האומנם?

מוסיף ואומר הכותב הקנאי :

''אני קורא למנהיגי המתיישבים בחבל עזה לקרוא להמוני בית ישראל להתכנס לגוש קטיף ולצפון הרצועה בלילה קודר, לכסות את נצנוצי הכוכבים בשחור, לקיים מעמד קורע לב של ''קריעה'' המונית, לכנוס מאה ספרי תורה מרחבי חבל עזה, לרתום את הסוסים לעגלות המשא ולצעוד לגלות עקב בצד אגודל''

מה גורם לכל כך הרבה אנשים להתנהג בצורה לא שפויה כל כך? איזה סוסים? מאיפה ימצאו עגלות משא?

האם הטירוף ההמוני הזה נובע כולו רק מהעובדה שבפעם הראשונה בקרוב ל-‏40 שנה הם לא מצליחים להשליט את רצונם האלים על הציבור השותק? כלום באמת ניתן לחשוב ולהאמין כי רצונם, והיה לוהט כפי שיהיה, הוא באמת רצון האל?

דם אדום ניתז ועשן שחור כבד עולה מן הדברים הללו, עשן גופותיהם של הטבוחים והמעונים שהאמינו לשווא בישועת האל כהרף אין (לא זו לא טעות כתיב) והלכו אחרי משיחי שקר, מהמורדים בבבל דרך בריוני ירושלים, ישוע מנצרת, בר כוכבא ושבתאי צבי, אל גלות או מוות.

ועודי עומד לסיים את כתיבת הפסקה העצובה הזו מבשר לי ערוץ 7 כי רבני הסנהדרין – הסנהדרין בלי מרכאות רבותי!! – פסקו כי חלה מצוות מסירת הנפש על ההתנגדות ל''גירוש''.

רציתי לסיים את מאמרי הקצר במילים ''השם ישמרנו'' וראיתי לפתע את האירוניה שבדברים.

השם יתברך לא יושיע אתכם מאיוולתכם, כפי שלא הושיע את טבוחי אושוויץ וקרבנות הנאצים יימח שמם.

הוציאו את הדיבוק מקרבכם והתפכחו!!

---