|
המורשת המכוערת של עדנה ארבל | |||||||
גיל רונן (יום ראשון, 03/10/2004 שעה 14:00) | |||||||
|
|||||||
הצגת המאמר בלבד |
מאמר מעניין. אתה כותב | |||
|
|||
''מה עשתה הפרקליטה בסעיפים האלה? לדעתי - ואינני משפטן - היא ביטלה למעשה לחלוטין את כל מה שנכתב בסעיפים הקודמים.'' למה כוונתך? כיצד פרקליטה יכולה לבטל סעיפי חוק? האם היא כנסת? גם בית משפט (חוץ מעליון שיש לו סמכויות לכריז על חוק כמנוגד לחוק יסוד) לא מבטל סעיפי חוק, אלא לכל היותר ממליץ לבטל או לתקן סעיפים בחוק. | |||
_new_ |
מאמר מעניין. אתה כותב | |||
|
|||
הפירוש של גי הוא הרבה יותר אידיאולוגי מזה של הפרקליטה (קראתי לא מעט מדבריו) ובאמת הפרקליטה לא ביטלה כלום - רק נתנה הנחיות התנהגות. כאשר יש איום מתמשך על הנפגע/עד יש סכנה יחזור בו מדבריו (ובאונס יש נשים רבות ולא פחות גברים ונערים שבכלל לא יסכימו להתלונן כדי ''לסהתיר את הבושה'' - שבעיני זו כמובן בושה לאנס או למכה ולא לנאנס/ת) ומה שהפרקליטה אמרה שמכיוון שמדובר שמישהו שכבר סבל מאד כדאי שלא להעניש אותו גם אם לא היה ממש בסדר - אבל בשום מקום לא כתוב שיש להימנע מהגשת אישום אם יש הוכחה לטפילת אשמת שוא. למיטב ידיעתי (אני לא עורך דין - אבל קצת מתעניין בנושא) מלבד במיקרי גירושין וכל מה שסביבם - מספר מיקרי האשמות השווא באלימות ובאונס שואף לאפס. גם התיאור של מר רונן לגבי ''...ואילו עבירות של אלימות יכולות להיות עבירות של נשים נגד ילדים, גברים נגד גברים, נשים נגד נשים, נשים נגד גברים וכל האפשרויות האחרות.'' מופרך ובקושי תיאורטי - אין פרופורציה בין אלימות נשים לאלימות גברים - שים לב איזו כותרת תופס כל מקרה של אלימות נשים או נערות דווקא בגלל המיעוט שלה. לעניות דעתי - מר רונן מסתכל על העולם בעדשה מעוותת, ולצערי יש לנו די צרות גם בלי לסלף עובדות פיני | |||
_new_ |
מאמר מעניין. אתה כותב | |||
|
|||
''מספר מיקרי האשמות השווא באלימות ובאונס שואף לאפס.'' אתה רציני, תגיד? בבית המשפט בחיפה, לפני שבועיים, היו ברצף של יומיים בלבד שלושה מקרים של זיכוי נאשמים באונס ועבירות מין, כולם אחרי תקופה ארוכה של עינוי דין ומאסרי כזב. ולמחרת היום היתה הגברת בת ה-45 שנכנסה ליער הכרמל ובדתה אונס. ובג''צ לפני יומיים דן בשתי עתירות של כאלה שהואשמו באונס ע''י קבוצות של נשים מרושעות. ואת דבריה של הסניגורית הציבורית קראת? נגיד שלי יש איזשהו אינטרס (איזה?) לסלף ולהגזים את חומרת המצב - איזה אינטרס יש לענבל רובינשטיין? | |||
_new_ |
גיל, המאמר נותן תחושה רעה | |||
|
|||
על פי מה שנכתב על דברי הפרקליטות והשופט צבן המערכת המשפטית מחפפת. קשה להשתחרר מההרגשה שזו אחת הסיבות שנשים שבאמת נפגעו לא מתלוננות. אני רוצה לקוות שמה שנכתב על דברי השופט לא ממש מייצג את דבריו באותו כנס אחרת אנחנו בצרות. אמירה אחת שלו (''אנחנו לא יודעים מה בחומר הראיות וסומכים על הסדרי הטיעון'') ממש מקוממת. איך שופט מעיז לאשר עיסקת טיעון בלי לדעת על מה היא מבוססת? התירוץ שעיסקת טיעון מונעת התארכות המשפט ועינויי דין הוא חלש במקרה הטוב. מה גם שיתכן מאד שבתהליך כזה נפגעים חפים מפשע. כמו שאמר הנגבי ( ''צריך לצמצם את עסקאות הטיעון ולמנוע את הפיכת בית המשפט למסחרה, שעלולה להביא להרשעת חפים מפשע''.). מצד שני המתלונן לא מקבל תשובה החלטית לתלונתו כי לבית המשפט אין זמן להתייחס ברצינות לעניין. תרבות של קיצורי דרך שמרחיקה את הצדק...... ? | |||
_new_ |
גיל, המאמר נותן תחושה רעה | |||
|
|||
דוד, המצב במערכת המשפט יותר גרוע ממה שאתה יודע, לדעתי - ולו רק בגלל שאינך איש מלחמות, מדנים ומחלוקת ואינך מזדמן לבתי משפט יותר מדי. בבתי המשפט בישראל יש אחוז הרשעות שנע בסביבות ה-95%, למיטב ידיעתי. הרעיון הוא שאם הגישו נגדך כתב אישום סימן שאתה אשם ורצוי שתודה באשמה, ואם אתה נחמד ייתנו לך עונש קל יחסית. ככה זה עובד ומשום מה כמעט כולם מקבלים את זה. אולי באמת 95% אשמים? | |||
_new_ |
אני קצת מכיר את המערכת בתור ''לקוח'' | |||
|
|||
אם תחפש אחרוה תראה שאני מכיר ''מבפנים'' גם את הנושא של נפגעות תקיפה שבאמת הותקפו על ידי הבעל. אני גם הפסדתי תלונה בטוחה, בתביעות קטנות, כי לא הצגתי בזמן את התמונות שצילם העד. התמונות שהעד צילם היו מראות לשופט שהוא משקר. אבל השופט לא רצה לשמוע אותי ואיים עלי כי הוא כבר התחיל בסיכומים..... אני מכיר גם מכיר שהמתוחכמים נוטים לזכות ביותר נצחונות. אבל אני לא מכיר את המציאות אותה תיאר השופט, צבן, בכתבה. מצד שני הייתי עד למקרה שהשופטת ניסתה בכל דרך אפשרית להגיע שהנאשם יבין אותה, עם המון סבלנות... | |||
_new_ |
אני קצת מכיר את המערכת בתור ''לקוח'' | |||
|
|||
אם כך, הרי פרשנות אלטרנטיבית לדברי השופט: השופטים פוחדים ליפול לפה של שלי יחימוביץ', אסתר הרצוג וחברותיהן, ולכן מעדיפים להרשיע. כמובן שהוא לא יכול לומר זאת אז הוא משחק אותה ראש קטן. | |||
_new_ |
מאמר מעניין. אתה כותב | |||
|
|||
די מנשה בחייך. פרקליטת המדינה איננה יכולה ''לבטל סעיפי חוק'', והיא באמת ''איננה כנסת''. אך היא כן יכולה לעקר את החוק מתוכנו ולהפוך אותו ל''אות מתה'' - כפי שהגדיר זאת היטב גיל רונן: ''ביטלה למעשה''. להלכה - החוק תקף. למעשה, והדגש הוא על ''למעשה'' - החוק הוא פוחלץ. | |||
_new_ |
זוהי המהות של ''שלטון החוק'' | |||
|
|||
מאז ומתמיד התנגדתי למושג הנקרא ''שלטון החוק'', כי מפי הפרופ' בנימין אקצין (דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, לפני ארבעים שנה) שמעתי: כל שלטון ממושך, סופו להסתאב. לכן חיוני להחליף שלטון אחת לכמה שנים. אז כאשר מדובר בפוליטיקה, זה דבר מובן. אבל את החוק אי אפשר להחליף. לכן תמיד העדפתי את המונח ''החוק כערך עליון'', כי ערכים עם שומר לעצמו. פעם, כאשר המדינאים שלנו היו אנשי מוסר, המשפטנים לא העזו לצאת חוצץ נגדם. היום המשפטנים הם הם אנשי השלטון. | |||
_new_ |
זוהי המהות של ''שלטון החוק'' | |||
|
|||
מי שמצליח ''להשתחל'' לשיירת השפיטה, בדרך זו או אחרת, (קרי: להתמנות לשופט) זוכה במינוי בלתי הפיך עד גיל היציאה לגימלאות (אצל שופטים, היציאה היא, בדרך כלל, לא לפני מלאת להם 70 שנה, וקרוב לוודאי שלא ירחק היום וההִתקעות הסדירה בתפקיד תהיה עד גיל 75). זו הסיבה שהכלבים יכולים לנבוח עד צאת נשמתם, והשיירה האינסופית - לעבור ולעבור,להתמנות ולהתמנות ואי-שם קרוב לסוף הדרך לצאת בנחת לגימלאות. אכן, במקרים רבים התארכה תוחלת החיים ואיתה התארכה לא פעם גם צלילות הדעת וחיוניות המחשבה, ולאורך הדרך היו גם כמה שופטים שטוב ויפה היה אילו התארכה כהונתם אפילו עד הגיעם לגבורות, אך, לצערנו, אלה הם מקרים נדירים שאפשר למנותם על אצבעות יד אחת, בעוד היד השנייה מגרדת את הפדחת בתימהון לנוכח אחרים: ברוב המקרים, למען בריאותה של מערכת השפיטה, טוב היה אם המינוי היה מוגבל באורכו לתקופת כהונתו המירבית של נשיא המדינה, הנחשב לאזרח מִספר אחד; במקרים לא מעטים - קל לראות שהיה נוסף כבוד משמעותי לאותה מערכת נכבדה אילו שופטים אחדים לא היו מתמנים כלל לתפקידיהם מלכתחילה: שופטים, עורכי-דין ומשפטנים רבים יודעים במי מדובר, אך, מסיבות השמורות בדרך כלל עִמם, אינם עושים דבר לשינוי המצב המביש והמחליא; אילו נחה עלינו רוחו של האלוף בני פלד ז''ל, היינו אומרים כי אפילו משוב השופטים שעורכת מידי פעם לשכת עורכי הדין אינו אלא כיסוי תחת המגלה טפח ומכסה טפחיים - ואת הסיבות לכך יכול לקום ולראות כל בר-דעת אפילו בעין בלתי-מזויינת, אם יטרח להציץ ברשימה הלא ארוכה במיוחד של נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים, בעיקר בעשרים וחמש השנים האחרונות; לא הביישן למד ולא העצל מלמד. | |||
_new_ |
מאמר מצויין! | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |