הפעם נעסוק בבחינת מספר נושאים שהועמדו במרכז המדיניות כלכלית של שר האוצר, בנימין נתניהו. המטרה להעמיד את המטרות או יעדים מול התוצאות, לאחר קצת יותר משנה.
לפני מספר חודשים כתבתי כאן על הרפורמות בנושא הפנסיה שהחלו בשנת 1995. הזכרנו שאחת המטרות של הרפורמות בנושא, כולל החקיקה בקשר לקרנות ההסתדרותיות, היתה להקטין את המחויבות האקטוארית של הממשלה. ציינו שהפעם, בניגוד לממשלות קודמות, הפתיעה הממשלה בכך שהלכה עם עמדתה עד הסוף. מצד שני, ציינו כי לא הושלמה העברת עובדי המנגנון הציבורי (החדשים) לפנסיה צוברת (
הרפורמה בקרנות הפנסיה).
למרות המהלכים של השנה שעברה הגירעון האקטוארי של הממשלה צמח מכ- 237 מיליארד לכ-248.5. אפשר, גם, להגיד שלא רק שהתהליך להעברת עובדי הציבור לפנסיה צוברת נעצר אלא שנשמעים רמזים על כך שאנחנו צפויים לנסיגה בתהליך (גיא רולניק,
בועה שיפוטית). אם כך יקרה זה ילווה בעליה במחויבות האקטוארית (ההתחייבויות, המהוונות, לשלם קיצבת פנסיה שנרשמו עד מועד החישוב) של הממשלה. מדובר בנטל לא קטן שאנו מטילים על הדורות הבאים של משלמי המסים. המשמעות היא פגיעה במטרה חשובה של המדיניות הכלכלית.
נתחיל מכך שהתהליך של העברת עובדי מערכת הביטחון לפנסיה צוברת לא החל. למרות מחסור בנתונים זמינים בנושא ברור שביחד עם עלות השכר במערכת הזו, המשמעות היא שיעבוד של חלק ניכר מתקציב הביטחון. העובדים שעברו לפנסיה צוברת תלויים יותר במצב הכלכלי ובתשואות של הקרנות ובניהולן, אבל עובדי מערכת הביטחון לא – היקף הפנסיה של עובדי מערכת הביטחון מובטח. ברור מכך שיש כאן חוסר שוויון, במימון הציבור, שזועק לשמיים. גם הגמישות של המדיניות הכלכלית נפגעת כי זה מגביל את האפשרות להסיט תקציבים ליעדים אחרים. אשר על כן לאוצר אסור לנוח על זרי ההצלחות אלא לשנס מותניים ולהשלים את המלאכה.
עכשיו לנושא הרמזים על הנסיגה בתהליך. מסתבר שהשופטים שלנו, גם הם לא מוכנים להיות חלק ממשתתפי הפנסיה הצוברת.הם מנסים, באמצעות עו''ד רם כספי, להפוך את ''הגזירה'' שקבעה שכל מי שהתקבל למשרת שופט החל ממאי 1999 לא יוכל להנות מפנסיה תקציבית בהתאם לכללי הרפורמה. צחוק הגורל שהם אינם חושבים שיש צורך לכבד את העיקרון של תנאי בסיס שווים (כמו שוויון בפני החוק) כאשר מדובר בהם. הם טוענים שפנסיה צוברת פוגעת בעיקרון אי-התלות של השופטים (גיא רולניק,
בועה שיפוטית) הם לא מוכנים לתרום לצבירת הפנסיה שלהם כמו מרבית עם ישראל. כמה עצוב.
לאחר ששמענו על פרקליטת המדינה שסידרה לעצמה פיצויים על כך שעברה ממעמד של שופטת למעמד של פרקליטת המדינה. אנחנו שומעים על עוד ''בכירים'' עם כוונות והצלחות דומות. לא מזמן שמענו על הסידור של נגיד בנק ישראל: פנסיה ממקום עבודה קודם, פנסיה + שכר על חשבון עבודתו בבנק ישראל. אנחנו גם שומעים על בקשתו המיוחד של נשיא לשעבר יצחק נבון שמשמעותה להגדיל את קיצבת הפנסיה שלו. ''ועדת הכספים החליטה עוד ב-1988 להעלות את שכר הנשיא בשיעור ניכר, כדי לא לפגוע בהכנסות הנשיאים עם קיצוץ הגימלה. נבון מבקש, אם כך, ליהנות הן מהשכר הגבוה יותר והן משיעורי הגימלה הישנים'' (מירב כהן,
הנשיא לשעבר נבון מבקש תוספת לפנסיה שלו). שיהיה לנו ברור ידוע על 102 ''בכירים'' כאלה, לפחות, במגזר הציבורי. אני מתנצל מראש על כי לא מצאתי לנחוץ לציין שמות של ''בכירים'' אחרים שאפשר לכלול ברשימה. לטעמי כמה דוגמאות מייצגות את השיטה. מעבר לכך שהמקרים המתרבים הללו מעמיסים על אוצר המדינה מגבלות נוספות אומרים עליהם גם ''כשר אבל מסריח.''
האם אני, או אנחנו – העם, בכלל יכולים לבקש או לקבל הטבות מהסוג הזה?
מדוע שתשלומי הפנסיה של הבכירים יהיו מושפעים מהמציאות הכלכלית?
מערכת הביטחון מצאה שיטה לעקוף את הקיצוצים בתקציבה כך שתקציבה יהיה גדול ב-2 מיליארד שקלים מהמתוכנן (צבי זרחיה,
מערכת הביטחון לכנסת: אנו פועלים על בסיס תקציב שחלקו עוד לא אושר). מה שמפליא בהקשר הזה שאין אנו שומעים על מהלכים של האוצר למנוע התנהלות שערורייתית של מערכת הביטחון. מצד שני מצא שר האוצר השני, מאיר שיטרית, זמן לתקוף את זכאי קצבאות הביטוח הלאומי (קשישים ונכים) ודרש שיעמדו לפיקוח מעבר למעקב והבקרה הקיימים היום. הוא מצא לנכון לטעון טענות לא מבוססות על התנהלות הביטוח הלאומי (רותי סיני,
שטרית: לחייב כל קשיש להוכיח שהוא חי וזכאי לקצבה). הוא גם תקף בצורה בוטה את הפקידים הבכירים של הביטוח הלאומי. איזה עולם מופלא, זה עוקף את מדיניות האוצר אבל ההתקפות מכוונות דוקא נגד קשישים ונכים.
בשבוע שעבר שמענו גם על נסיגות נוספות מיעדים של מדיניות האוצר. חלק נובע ''מסרבנות'' של הגופים הפוליטיים הרלוונטיים לבצע את חלקם וחלק, כנראה, נובע משיקולים פוליטיים של שר האוצר. הנה רשימה קצרה של כמה מן הנסיגות:
- לאחר שנים של דיונים וועדות, כנראה שהתכנית לפיצול ולהפרטה של בתי הזיקוק תבוטל. לכל היותר חלקה של הממשלה ימכר לשותף העסקי של הממשלה – יופרט מונופול. ''אפשר לחשוד, כמקובל במקומותינו, כי היתה זו שוב ידם הארוכה של אילי ההון שהביאה לשינוי עמדתם של הפוליטיקאים. הקשר בין הון לשלטון, כפי שזועקות הכותרות תדיר, פעל גם בהקשר של מעמד בתי הזיקוק'' (מירב ארלוזורוב, החלטה, אחרי 14 שנים).
- למרות הכוונות המוצהרות של האוצר, ועדת הכספים לא תאשר את המיסוי על העובדים הזרים שאותה ועדה אישרה בדיון בהצעת חוק ההסדרים. חברי הועדה נבהלו מהלובי של החקלאים והקבלנים (צבי זרחיה, הקבלנים והחקלאים בונים על חברי הכנסת).
- גם המשא ומתן על פיצול והפרטת רשות הנמלים נקלע למבוי סתום. שוב ריח השביתה באוויר ונדמה כאילו האוצר שוב משנה את דרך התנהלותו (חיים ביאור, ההסתדרות הודיעה לחברות הספנות להיערך לשביתה בנמלים). כעת שוב שוקלים באוצר מהלכי חקיקה בגלל ''עקשנות'' עובדי הנמלים.
- ''הממשלה והקואליציה תקעו שלשום את המסמר האחרון בתוכנית המהפכנית לאיחוד הרשויות המקומיות '' (צבי זרחיה, הקבלנים והחקלאים בונים על חברי הכנסת).
שר האוצר אמר כבר לא פעם כי תהליכי פירוק המונופולים וההפרטה הם מאד חיוניים לחידוש תהליך צמיחה בת קיימא. כפי שראינו כאן התהליכים הללו כמעט נעצרו. גם צימצום המגזר הציבורי ספג מכה. שני אלו היו יעדים מאד מרכזיים במדיניות של שר האוצר בתחילת הדרך לפני קצת יותר משנה.
נדמה שכאילו מישהו תקע מקלות בגלגלי רפורמות חשובות בשלושה תחומים חיוניים: פנסיה צוברת, פירוק מונופולים והפרטה וצמצום המגזר הציבורי. גם התפשטות זכויות היתר ל''בכירים'' לא נעצרת. כל התחומים הללו הם באחריות משרד האוצר.
נראה שלשר האוצר יצאה הרוח מן המפרשים. נדמה כאילו הוא מוותר גם בנושאים אלו. רוחות רעות מספרות ששר האוצר מערב סובל מניגוד עניינים. שיקולים בקשר לשאיפתו לשוב לכס ראש הממשלה פוגעים במוטיבציה לקדם את יעדי המדיניות הכלכלית שיזם פירסם בתחילת הדרך. אני מאד מקווה שאלו הן שמועות בלבד והוא יחזיר עטרה ליושנה - ימשיך לדחוף ולקדם את המשק לצמיחה בת קיימא.
מה היה לנו ומה יש?
שר האוצר חושב על דברים הרבה יותר חשובים בעולמנו
