  
  
  
|
  פטריוטיות בימי חולירע | |||||
| יוסי גורביץ (יום רביעי, 01/05/2002 שעה 1:52) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אמונתו של הרץ למרחקים ארוכים |
|||
|
|||
מר גורביץ הנכבד, נהינתי בהחלט לקרוא מאמרך זה, אך בנקודה אחת הוא לוקה בחסר, ואף סותר עצמו. הכוונה לסעיף הגורס כי ''אני מאמין בקיים: לא אדחה את העולם הקיים לטובת עולמות מדומיינים, ולו יהיו טובים יותר''. דחייתך את הקיום וההווייה הישראלית-יהודית הנוכחית לגווניה השונים מהווה בפירוש דחיית הקיים בקונטקסט ישראלי מצוי, ומבחינה זו אף מאמרך זה לכשעצמו 'שואף אל המדומיין והטוב יותר'. מאוד לא פשוט, אך זהו אולי תמצית הקיום האנושי בכללותו האפשרית: האדם אינו מושלם, קל וחומר האדם החילוני המפתח אידיאות אמונה הומניסטיות כתחליף תואם דת, והנוטה לערבב שלא לצורך בין מושג ההומניזם האידיאלי לבין מושג ההומניטריות האפשרית בשטח. ישראל אינה מדינה מושלמת, וקרוב לוודאי שחטאיה גדולים ומעשיה לעיתים מנוולים. אין לי כל ספק בכך. מבחינה זו מצוייה ישראל במועדון האנושי בכדור הארץ: אינני מכיר מדינה ללא עבר פלילי וללא כתמים רציניים בעברה הרחוק והקרוב כאחד. אינני חושב שמרביתם המכריע של אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מנסים להתנגד בכוח, ברשעות ובעוורון לצו שר ההיסטוריה, אשר זה מכבר הכריז על הקמתה העתידית של מדינת הפלסטינאים; עד כדי כך אין הישראלים טיפשים, ממש כפי שאינם טיפשים שלא לראות כי גם יריביהם הפלסטינאים לא נוצקו ונוצרו משלג צח, ודי לחכימא ברמיזה. בברכה א. מאן | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הדים מאמריקה |
|||
|
|||
גם אני פטריוטית, בדרכי. עוד בילדותי הועברתי ממקום הולדתי, על גדת המיסיסיפי, ומצאתי את עצמי גולה מארצי, רחוקה מבני עמי. היה עלי לעבוד שנים כדי להגיע בחזרה הביתה. התנ''ך מספר על יעקב, שעבד שבע שנים למען רחל וקיבל את לאה... ...כמה דומה הדבר לסיפור חיי. וכשחזרתי, רצוני לחזור המאיס אותי על רוב חברי ועל רבים מבני משפחתי. הגעתי הביתה בחוסר כל. אני משקמת את חיי לאט-לאט ומוטבעים על נשמתי צלקות של שלושים שנות גלות. איני יכולה להותיר מאחור אפילו את שפת הגלות, משום שפרנסתי היא תרגום לעברית וממנה. אירוני, לא? חצי שנה אחרי שהגעתי הביתה, תקפו בני עוולה את מדינתי, והרגו במכה אחת 3000 אנשים וארצי, מקום שרציתי תמיד לראות בו מקלט של אוהבי שלום ורודפי שלום, פרצה במלחמת העולם השלישית. אנו עדיין בעיצומה -- וההיסטוריה של פעולות המדינה נחשפה בפני במלוא ערוותה שותתת הדם. בקהילה שבה אני חברה יש אנשים ששונאים את דגל ארצם. אני עונדת אותו כתכשיט, עדיין. הדגל הוא לא סמל של מה שהמדינה עושה כיום אלא סמל של האידיאה, הדבר הטוב ביותר שהמדינה יכולה להגיע אליו. אני מאמינה שארה''ב, אהובתי, מושתתת על עקרונות מוצקים ושנים רבות של משא ומתן לגבי אופן מימושם. שבועת האמונים לדגל אינה נוסחה נבובה אלא שירה: שבועת אמונים לדגל ולרפובליקה שהוא מייצג, אומה אחת, בלתי-ניתנת לחלוקה, אומת חירות וצדק לכל. לפחות בפוטנציה. אבל עקרון יסוד, כאן, הוא הדיון. מדינה שנבנתה מאיחוי חלקים שונים כל כך מחויבת בדיונים כאלה והשתקת קול יחיד, אפילו, גוזל ממנה סיכוי להצלחה. גם אני פטריוטית, בדרכי. אני עומדת מדי שבוע בהפגנה שקטה, עם מספר נשים ששערן שיבה, נושאת שלט שמצהיר כי איסלאם אינו האויב וכי מלחמה אינה הפיתרון. אנשים שרואים את עצמם פטריוטים יותר צועקים מבעד לחלונות מכוניותיהם. אנשים אחרים מנופפים לי לשלום ולפעמים גם לאות הסכמה. אהבה אמיתית לאדם או לארץ מחייבת הכרה במוגבלויותיו ובחלקים ממנו שאינם מושלמים. אפשר לאהוב באמת ובתמים אדם פגום ושבור וגם ארץ הרוסה ושסועת מלחמה. אני תוהה אם יש תקנה לישראל במסגרת אהבת האדם, יוסי. אם יש, תקנה כזו תבוא מתוך אנשים שאוהבים גם את ישראל וגם את האדם. וכמה כאלה כבר יש? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדיוק כך גם אני מרגיש... |
|||
|
|||
יוסי - בטאת *בול* את מה שגם אני מרגיש, גם אני חש, בכל לבי ומאדי מזה שנים. בדיוק כך. אבל הצרה היא, שהעם הזה - על כל מעריצי אריק-אריק שבו, כל הכהניסטים וכל ה''שמאלנים המבולבלים'' (אנשי ה''נתנו להם כבר הכל!'') - מסוגל רק לשנאה... ובוודאי גם בך מטיחים כל העת את רפש ''הצעות הטרנספר הידידותיות'', בנוסח ה''לכו לפלשתינה'' של גרמניה בשנות ה-30'. אבל, כמובן - ''אסור להשוות!!!!!!!!!!!!!!!!!'' מזדעקים הם, כתרנגולת היסטרית וחסרת-דעת, מייד לאחר, שחזרו - מלה במלה לעתים - על דברי הנאצים נגד היהודים, אפילו מבלי-דעת זאת... ורק את כינויי-הלאום מחליפים הם. ועל-כל-פנים, דע-נא: אני איתך. ותודה!! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''יפות הנפש'' לא עושה לי את זה. |
|||
|
|||
''אני מאמין'' ברוח האדם, כמה יפה, ומה על עלילת שקר ושנאה? שנאה ליהדות, שנאה לישראלים, בעיקר לחיילי צה''ל, למתנחלים? אני קורא את מנפיסט השנאה ליהדות, המכונה בפיך ''המניפסט הפוסט ציוני'' ולא יודע את נפשי מצער. ''במקום שאין בו בני אדם היה אתה איש''. שנאה לבני עמך בעיקר לחצי העם (במקרה זה האמוני והציוני, הפטריוטי) אינו נראה בעיני כמניפסט של הומניסט אמיתי. בעיני פסאודו הומניסט. נער הייתי וגם זקנתי ולמדתי לא לבטוח בממי שרואה עצמו צדיק מהאפיפיור. אדם יכול להיות אדם, גם אם הוא טוב וישר והגון, לא מעבר לכך. ''יפות הנפש'' הצדקנית לא עושה לי את זה. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי