על ראש הגנב בוער הכובע

''בשנה החולפת כל המשק עבר התייעלות אדירה בכל התחומים ובשלטון המקומי זה לא קרה. לדבריו, ברשויות רבות מחלקים ''ג'ובים לחבר'ה'', חלקם טובים מאוד, ומי שמחזיק בהם מקבל שכר גבוה יותר מראש הממשלה...'' (נתניהו: ההפקרות בעיריות לא יכולה להימשך).

---

בנימין נתניהו, שבא לאוצר לאחר קדנציה לא ממוקדת של סילבן שלום, מציג שיפור מאד מהותי – יש לו חזון ויש לו דרך. בנושא של הרשויות המקומית הוא מתלונן, כמו פוליטיקאים אחרים, על נזקי תעשיית המינויים הפוליטיים (חריגות שכר במגזר הציבורי?), אבל בעצם רק מדבר. בנימין נתניהו טוב מאד בזיהוי ובהצגת הבעיות המהותיות שלנו בתחום הכלכלי-פוליטי. כמו במקרה של המונופולים הציבוריים הוא רק מתריע אבל בעצם דוחה את פירוק המוקש, פתרון הבעיה שהציג, לזמנים אחרים. כנראה שגם הוא, כמו פוליטיקאים שהיו שרי אוצר לפניו, לא ממש מוכן לסכן את מעמדו הפוליטי על ידי מעשה ממשי לפירוק המוקש.

ביטוי נוסף לגישה ''הפוליטית'' של נתניהו היא הבחירה שלו בהורדה של המיסים העקיפים דווקא. הוא טען שהורדת המסים העקיפים נעשתה בכוונה לעזור לשכבות החלשות שכבר ''נעקצו'' בקיצוצים הקודמים. הטענה שלו היתה שההטבות בהקטנת שיעורי המס שהונהגו בשנה האחרונה פסחו על השכבות החלשות, כי הן לא משלמות מס הכנסה. אבל אנו יודעים כי כדי שאדם יוכל ליהנות (להרוויח) מהורדת מסים עקיפים, הוא צריך להיות בעל יכולת לקנות את המוצר המדובר. אז ההורדה של המיסוי העקיף על מוצרי מאכל כנראה פוגעת במטרה, אבל רק אם המוצרים הם חלק מהתפריט של השכבות החלשות, השאר לא.

חבל, משום שפעולה להגדלת הנטו של אותן שכבות היתה משיגה את המטרה בהצלחה הרבה יותר גדולה. הכלי הטוב לעשות זאת הוא מס הכנסה שלילי. בעבר הסברנו את היתרונות של מס הכנסה שלילי (על האשליה שבמדיניות הרווחה). בתמצית פירושו הוא תשלום תוספת לנטו של מי שהכנסתו נמוכה מסף מסויים. בדרך הזו הזכאי לתשלום חופשי לחלוטין להחליט איך לנצל את תוספת ההכנסה הנקיה – בהתאם לסדרי העדיפויות שלו. כך עולה הסיכוי שהחלטות הצריכה של הזכאים יהיו יעילות יותר. מה שמעניין היא השמועה שהתקיים דיון, עם כוונות רציניות, במטרה להנהיג מס הכנסה שלילי, שלא הגיע לשלבים מעשיים בגלל הבחירה בהורדת המיסים העקיפים. כמה חבל שהרעיון נגנז.

---

השבוע גם שמענו על הקצאת 15 מיליון שקלים לתחנת טלוויזיה פרטית של הכנסת. כמו הרבה סעיפים קטנים בתקציב זוהי, אכן, טיפה בים התקציב הגדול. אבל זה צורם כאשר אנו יודעים שמתקצבים כאן מכשיר נוסף לשרות הפוליטיקאים. אבל זה עוד לא הכל: גם תקציב הכנסת קיבל תוספת של 77 מיליון שקלים. אלו, ביחד עם הגדלת המימון למפלגות, יוצרים סעיף משמעותי בתקציב – עלות הפוליטיקאים (אמיר טייג, נתניהו יגיש לאישור הממשלה ביום ראשון תוכנית התאמה תקציבית על סך 4.85 מיליארד שקל). כל זה כאשר הכל יודעים שמקצצים בכל סעיף תקציבי אפשרי. איזו מין התאמה תקציבית היא זו?

---

מסתבר ששר אוצר נחוש, שדרכו ברורה הוא תנאי מאד חשוב לקידום מדיניות כלכלית של האוצר. אבל במצב שנוצר, גם הוא לא ממש חופשי לקדם את מה שלדעתו נחוץ (יוסי ורטר, מתברר שגם נתניהו מוכן לסגת - נותר רק להסכים על המחיר).

מצד אחד, הוא צריך לגייס את תמיכת השרים (וחברי הכנסת) כדי לנטרל התנגדויות לשינויי מדיניות. המחיר של תמיכה כזו הוא הסכמה לפשרות, עם דעות שונות לחלוטין, ולמגבלות הנובעות מהסכמים קואליציוניים. כדי להגיע לפשרה מכובדת, הוא זקוק לתמיכתו הבלתי מסוייגת של ראש הממשלה. מצד שני, בגלל מטרתו של נתניהו לחזור לעמדת ראש הממשלה, עליו להראות התקדמות משמעותית לפני תום הקדנציה שלו במשרד האוצר. ראש הממשלה יתמוך בצורה בלתי מסוייגת במהלכי נתניהו רק אם נתניהו יתמוך במהלכיו. לכן בדרך ליעדיו משלם נתניהו מחיר גבוה מבחינת אידיאולוגית וגם מבחינת הסיכוי להגיע ליעדי המדיניות הכלכלית שקבע לפני כשנה.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, אמר המשורר. מידת שילוב ''הכוונות הטובות'' במדיניות הכלכלית של האוצר תלויה מאד במעמדו הפוליטי של שר האוצר ובשאיפותיו. העובדה שנתניהו שואף לחזור בהקדם למשרד ראש הממשלה היא גורם המעכב את יישום מדיניותו הכלכלית של נתניהו. לכן, כמו שקרה לשרי אוצר קודמים למרות החזון והנחישות, יעדי המדיניות שהותוו לפני כשנה עדין רחוקים מאד מהגשמה.

---