  
  
  
|
  שנתיים לפיגוע במגדלי התאומים | |||||
| רוני קליין (יום חמישי, 11/09/2003 שעה 22:09) | |||||
|
|||||
מאז ה-11 בספטמבר איבד הויכוח מהו פעולת טרור את ה''קסם'' שלו כנושא פופולרי להתפלספות אינטלקטואלית. עד אז רבים במערב ראו בתנועות לשחרור לאומי הרוצחות אזרחים כ…תנועות לשחרור לאומי. נכון שהם משתמשים באמצעים קיצוניים - החל מהנחת מטעני חבלה בשווקים אזרחיים וכלה בחטיפת מטוסי נוסעים - אבל לפחות הם עושים זאת למען מטרה צודקת. ואם המטרה צודקת אז אפשר רק להצטער שהם נאלצים, עקב חולשתם הצבאית, לפגוע באזרחים. הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  להיכן נעלם נשק האב''כ העיראקי? |
|||
|
|||
מקובל עלינו (על בעלי עניין במערב) לחשוב שעיראק עסקה ברכישת חומרי יסוד לייצור נשק בלתי קונבנציונלי וברכש נשק מן המוכן.לאורך 25 השנים האחרונות היו עדויות קבילות וחזקות לכך שהיו ברשות עיראק נשק כימי, שגם הופעל מספר פעמים במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), בעיקר נגד כורדים בחלבג'ה וסביבותיה, בעירק ב-1986 ושוב ב-1988 (מרכז-צפון עיראק, סמוך לגבול האיראני). ידוע גם על אלפי כורדים שמתו ושנפגעו. כוחות הצלה מערביים הגיעו, אומנם באיחור, דרך גבול איראן ונסו לטפל בחלק מהנפגעים. כוחות אלה הביאו ממצאים שהראו על הפעלת נשק הסארין וה-VX, חומרים כימיים אלימים התוקפים את הגוף דרך העור ודרך מערת הנשימה. מעבר לכך, במהלך שלוש עשרה השנים האחרונות עסקה עיראק ברכש ציוד, מכונות ומכשירים אשר יכולים להוות אמצעים המשמשים לייצור נשק כימי וביולוגי. הם עמדו בקשרים עם מהנדסים ואנשי עסקים מהמדינות הקורסות של מזרח אירופה, ואלה הגיעו לעיראק מחפשים פרנסה ומסייעים לה לקדם את תוכניות ההצטיידות בחומרים ביולוגיים וכימיים ופיתוח אמצעי הנשק. גם נושא הגרעין לא נזנח. היו עדויות שעיראק מנסה לרכוש אורניום מועשר דרך אותם אנשי עסקים ממזרח אירופה. קרוב לודאי שהם אכן הצליחו להשיג חלק מהחומרים. אז איך קרה שכוחות הברית לא מצאו שרידים לחומרים אלה בעיראק? -------------------------- מן הידועים ביותר הוא שחומרי בסיס לנשק בלתי קונבנציונלי הם ניידים וקומפקטיים. חומרים ביולוגיים וכימיים ניתנים לאריזה במכולות אטומות ולהסתרה בקרקע או להובלה על משאיות לארצות שכנות. עצם העובדה שלא נמצאו כלל שרידי חומרים אלא בעיראק, לאור המידע הראשוני והאמין שהם רכשו אותו, מצביע על כך שעיראק היתה ערוכה מלכתחילה בהסתרת החומרים האלה. דוגמה קודמת ומדהימה על דרכה של עיראק להגן ולהסתיר את אמצעי הנשק שברשותה ראינו לפני מלחמת כווית ב-1991. מספר ימים לפני תחילת התקפת האמריקאים פרחו להם עשרות מטוסי איכות עיראקיים מדגמים מיג 29, מיראז' 1-F, מיג 25 וסוחוי 27 וטסו לאיראן, אוייבתה המושבעת של עיראק. כלומר, העיראקים בחרו להעביר את מטוסי האיכות שלהם ליריבתם איראן המוסלמית, אבל לא לסכן אותם מול תקיפה אמריקאית. לא צריך להזכיר לכם שמטוסים אלה מעולם לא חזרו לעיראק. כלומר, אמצעי נשק הוסתרו מסיבה שהעיראקים חשבוה לנכונה ולא באו לידי ביטוי בזמן המלחמה. על פי הממצאים ממלחמת עיראק הנוכחית, עולה כי עיראק בחרה לנהוג שוב בדרך בה נקטה ב-1991. מאחר שהמלחמה לא פרצה בהפתעה, וצדאם הבין שאיננו יכול להשתמש בנשק לא קונבנציונלי (כימי - בסטטוס מבצעי, ביולוגי - סטטוס לא ברור, אבל איום קיים על כל האוכלוסיה העיראקית, גרעין - הפרוייקט טרם הבשיל). מכאן הוא החליט להעלימו, ובכך גם להעלים ראיות. היכן יכולים להיות אמצעי שנשק הבלתי קונבנציונלי? -------------------------------------------------- כדרך שנהג כבר בעבר, וכדרך שאותרו למשל טנקים במלחמה הנוכחית, ישנן מספר אופציות לדרכם של החומרים המסוכנים. כל אפשרות קיימת בפני עצמה ובשילוב עם האחרות. א. אפשר שעיראק טמנה חלק מהציוד, החומרים והנשק שלה בקרקע מדבריותיה. ידוע למשל על טנקים שהוסתרו ע''י עירומי חול שנחשפו בשבועות הראשונים לאחר השתלטת ארה''ב על עיראק. ב. העברת נשק וציוד למדינות ערביות ידידותיות, בדרך המדבר, כמו סוריה ולבנון, למשמורת. במקרה כזה, נפילתה של עיראק מסייעת לסורים ומחזקת את יכולתם להאיץ את תוכניות ההצטיידות הבלתי קונבנציונלית שלה. ג. אפשר גם שחלק מהנשק והציוד הועברו לאיראן כדרל שהמטוסים הועברו 12 שנים לפני כן, למרות מורכבות היחסים עיראק-איראן. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האם לא הגיע הזמן לאלץ שליטים איסלמיים |
|||
|
|||
לצאת בהכרזות פומביות נגד מטיפים לשיהאד ? האם לא הגיע הזמן לפקח ולהגביל את המטיפים במסגדים ברחבי העולם המוסלמי ? עד מתי ימשיכו מדינות נאורות להיות ''יפה נפש'' כלפי האיסלם, כפי שעדיין קיימים אצלינו קומץ ''יפה נפש'' מהשמאל ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם לא הגיע הזמן לאלץ שליטים איסלמיים |
|||
|
|||
המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת ב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרות שיש מיספר טעויות בסיסיות |
|||
|
|||
המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרות שיש מיספר טעויות בסיסיות |
|||
|
|||
המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי