  
  
  
|
  יהיה זכרו ברוך | |||||
| נמרוד ברנע (יום ראשון, 17/11/2002 שעה 23:38) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  געגועי לאבא אבן |
|||
|
|||
אחד מגדולי המקדמים בעולם של מדיניות חוץ מבריקה במצב בלתי אפשרי. תקופות כהונתו כשגריר באו''מ ובארה''ב וכשר החוץ, מזכירים ימים אחרים, בהם ישראל היתה נערצת באירופה, וישראלי המטייל בעולם זכה להערכה והערצה כבן לאומה צודקת והרואית. לא תמיד היה שלם אמנם עם מדיניות ישראל, תכופות ביקר אותה בחדות ובשכנוע רב, אך הגנתו עליה כלפי העולם היתה כל כך ללא דופי עד שפוליטיקאים ישראלים שהגיבו קודם בציניות כלפי מהלך שנראה מקיאווליסטי במדת מה, העירו בחיוך שהשתכנעו בצידקתו המוחלטת של המהלך. הדבר עומד בניגוד כה כואב לפוליטיקאים ישראלים בהווה שביקורתם על מדיניות ישראל מתבטאת בהכפשתה הנוראה בעולם תחת כל עץ רענן. בתקופת כהונתו כשר חינוך בשנים 60-63 הישגי תלמידי ישראל במתימטיקה ומדעים היו באחד המקומות הראשונים בעולם. זאת בעוד שרי החינוך בשנות ה- 70, ובעיקר יגאל אלון - איש מצויין בדרכו, אך ששגה כמדומה קריטית בתחום החינוך - דרדרו את ישראל למקומות ה- 33 וה-36 במתימטיקה ומדעים, והורידו את הרמה הכללית של האוכלוסיה למה שאנו רואים כיום ומשלמים את המחיר הקשה בתחומי המשק, הכלכלה והחברה. איפוא אנו פוגשים בפוליטיקה הישראלית חוש הומור כיום? רוב הפוליטיקאים כיום רציניים וחגיגיים כצנון, תוך שקידה אמביציוזית, מיוזעת וכבדה על כסאותיהם. אבא אבן אכן אמר בתקופה האחרונה כי כשחברי כנסת נפגשים כיום במזנון הכנסת, אין הם שואלים ''מה נאכל היום'' אלא ''את מי נאכל היום''. אבוי, איפוא נוכל לפגוש כיום לא פוליטיקאים ישראלים אלא מדינאים ישראלים? כאלה שהשכלתם העצומה לא מקפדת את כשרונם המבריק, אלא משבחת אותו לנסיקה לגבהים; כאלה שחוש ההומור הנאור החכם והשנון מאד שלהם אינו פוגע אלא מוסיף יתר עוצמה ושכנוע לרצינותם ונאמנותם לישראל, ולמאמציהם הכבירים למען שלומה ושגשוגה וקידום מעמדה. בימיו ותודות לשרותו הנהדר, להיות ישראלי בארצות ניכר היה קודם כל גאווה אמיתית וראש מורם, ובדין. קישורים: סקירה מצויינת על חייו ופועלו של אבא אבן ב''מעריב'': http://images.maariv.co.il/cache/ART381531.html מאמרי על מדיניות חוץ מבריקה ועטירת יצירתיות מושכלת: דיון 547 | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| וכפיות הטובה |
|||
|
|||
חרף פועלו חסר התקדים והבלתי אפשרי כמעט בתקופות הקריטיות ביותר של קיום המדינה, היתה מעין שחצנות מבטלת כלפיו, בנימה ''יעני צברית'' מצד אנשים שלא הגיעו לכפות רגליו. בנוסף, רבין ב- 92 לא נתן לו כל מינוי בממשלתו, אף ששירותיו נדרשו יותר מאי פעם. זאת על מנת לא לשלם מחיר בלתי קביל בנסיבות ה''יוזמה'' המדינית בה פתחו גמדי אוסלו, אותה חוסר קבילות שבעטייה הניחו הערבים שאין כל בעיה לסחוט את ישראל עד הלשד ולהורידה עד לברכיה, תוך פגיעות קשות בכלכלתה וחברתה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רבין ז''ל לא אהב יורדים ומתנשאים |
|||
|
|||
כמו אבא אבן ז''ל שבחר לבלות זמנו לאו דווקא בארצו האהובה (שככל הנראה היתה קטנה עליו) בדומה לפרס יל''א. אני אישית אזכור את אבן בזכות המשפט ''לא ניסוג חזרה לקווי אושוויץ'', חבל שהוא הזדרז להדחיק את הנסיבות שגרמו לו לאמר משפט זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בגלל אבן לא נאכפה עלינו נסיגה מיידית לקווי 67 כמו |
|||
|
|||
במלחמת סיני, דבר שנחשב לבלתי אפשרי עד מאבקו -שעוד ילמד רבות בתולדות מדיניות החוץ - בחודש ההמתנה ובזמן שלאחר מכן. לדעתי, יחד עם הבלגי פול ספאאק שהניח היסוד לנאט''ו ולקהילייה האירופית, ועם הנרי קיסינג'ר, אבא אבן הוא אחד משלושת שרי החוץ פורצי הדרך הגדולים ביותר במאה ה- 20. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי רבין המנוח עשה חסד עם אבא אבן ז''ל, |
|||
|
|||
בכך שלא נתן לו כל תפקיד בממשלת 1992. מי יודע? אולי אז היה נאלץ אבא אבן ''להסביר'' את המדיניות המחרידה של הסכמי ספטמבר השחור, או לחילופין, היה מבזה את עצמו ומבייש את בחרותו ב''תמיכה נלהבת בשלום'', כפי שקרה לפרס. אמנם, אבן ז''ל תמך בהסכמי אוסלו, באופן ברור ומובהק. אף אחד לא מושלם... ולמרות זאת, הוא ייזכר בעיניי כאחד האישים הדגולים בתולדות היישוב העברי ומדינת היהודים המחודשת, וזאת מכיוון שבניגוד לפרס, לא גרם לשום נזקים שהאפילו על תרומתו למדינה בעבר. יהי זכרו ברוך ומבורך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפרלמן: אבא אבן היה מחוץ למעגל יוזמי אוסלו, שדומה |
|||
|
|||
שמעט חששו משכלו החריף והביקורתי/מפוקח ועיניו החדות אם יובא בסוד התהליך ובמהלכיו. הרי רבים וטובים הוטעו על ידי נופת צופים ופריסת פרספקטיבות אוטופיות וורודות. כאדם שהיה ''מחוץ לענינים'' לא ניתן היה לצפות שכיונה פוליטית יתכחש לתהליך היוני היחיד בשכונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תוכנית אלון או הסכם לונדון: איני חושב שאבא אבן |
|||
|
|||
חזר בו אי פעם, חרף הרושם שיוצר מר ספירו בהודעתו, מעמידתו על כך שגבולות 67 או ההצטמצמות סביבן הן בבחינת ''אושוויץ'' (עמדה עליה לחם ממש בחרוף נפש ובחריקת שיניים, עד כמה שתאור כזה אינו הולם את אופיו - אבל הולם את מהות העניין). אבא אבן היה מדינאי עקבי, ולא פוליטיקאי הנע עם הרוח או פודל מקושקש זנב. דומה שצידד באיזו נסיגה חלקית למטרת ''חותמת'' כלשהי של הסדר מדיני, שיחזק מאד מעמדנו בקהילייה הבין לאומית וייצב את המצב במדה שלא נצטרך להחשף לגבולות המזמינים אושוויץ. משהוא מעין הסכם לונדון או תוכנית אלון המצומצמת במימדי הנסיגה. אבא אבן היה בראש וראשונה אדם בעל חשיבה מדעית מפוקחת מאד, כפי שהיספידו הנרי קיסינג'ר שלשום (קיסינג'ר שכתב ב- 2001 בספרו על מדיניות החוץ האמריקנית כי מטרת הערבים היתה תמיד לחסל הנוכחות הישראלית באיזור, ואף ביקר את הצורה בה בתקופת נתניהו נידחקה ישראל לנסיגה ללא כל תמורה), אדם הרחוק מאשליות וורודות כרחוק מזרח ומערב. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי