על ספרם של צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני, ''המיעוט הנבחר: כיצד עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים'', הוצאת הספרים ע''ש חיים רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2013.
בן עטר, סוחר יהודי מצליח מטאנג'יר, נוטל עמו את שתי נשותיו, יחד עם שותפו המוסלמי, בתוספת רב יהודי ששכר באנדלוסיה, במסע נועז ומיוחד, שתחילתו בספינה, דרך האוקיינוס והסינה, עד לתוך העיירה הקטנה פאריס, והמשכו ב''תוספת יבשתית'', עד לריינוס ולורמייזא. כל זה בנסיון לשכנע את אחיינו לאחות ב''דין תורה'' את הקרע ביניהם, ואת שותפותם המסחרית הפורחת, שנותקה לפי תביעת האשה החדשה של האחיין, אלמנה אשכנזיה מוורמייזא, שכפל הנשים של הקרוב הצפון אפריקאי מעורר בה רתיעה ואימה.
הציטוט הוא תמציתו של הספר שכתב א. ב. יהושע. כאשר קראתי את הספר התרשמתי שהוא בעיקר פרי דמיונו היצירתי של הסופר. בדיעבד התברר לי שא. ב. יהושע ששורשיו המשפחתיים נטועים באזור המוצא של עלילת הרומן ושהוא ערך תחקיר בקרב היסטוריונים לצורך כתיבת הרומן (
מרומן לאופרה...).
הרומן של א. ב. יהושע, סיפורו של ''הסוחר היהודי המצליח'' הוא גם מעין הקדמה-דוגמה עשירה לעדויות ולממצאים הרבים עליהם נסמכות מסקנותיו של ה-
המיעוט הנבחר: התפתחות ההיסטוריה היהודית הדמוגרפית-כלכלית, בין חורבן הבית השני לבין סוף המאה ה-15, נבעה במידה רבה מתהליכי בחירה רציונלית של בני העם היהודי. המניע הוא שינוי בפרקטיקה הדתית שהונהגה בסמוך לאחר חורבן הבית השני. זו אותה הפרקטיקה שהפכה אותנו ל-''עם הספר''.
בתחילת הדרך הספר מתמקד בסקירה של הדמוגרפיה היהודית לאורך השנים לאחר חורבן הבית השני, עת רוב היהודים היו חקלאים אנאלפביתים שהתגוררו בארץ ישראל, במסופוטמיה ובצפון אפריקה (בעיקר במצרים). בעת ההיא הם מנו כ-5.5 מיליון נפש, מרביתם, כ-2.5 מיליון התגוררו בארץ. עד צמיחתה של האימפריה המוסלמית, האמצע המאה ה-7, עבר מרכז הכובד למסופוטמיה ופרס שם התגוררו כ-75% מיהודי העולם כאשר רובם זנחו את החקלאות לטובת עיסוקים אחרים. במהלך 600 השנים האלה התמעט מספר היהודים בכ-80% ועמד אז על כ-1.2 מיליון נפש.
במהלך השנים הבאות, עד סוף המאה ה-12, נמשך התהליך של פיזור האוכלוסיה היהודית בעולם הידוע. במקביל צמח מספר היהודים לכדי 1.5 מיליון נפש, ולמעשה הושלם המעבר מן העיסוק בחקלאות למקצועות עירוניים. הפלישה המונגולית, 1219, גרמה להרס וחורבן, מרכזי מסחר עירוניים קרסו ואוכלוסייתם נפגעה מאד. כתוצאה גודלה של האוכלוסיה היהודית ירד לרמתו הנמוכה מאז חורבן הבית השני.
בסוף המסע, בסוף המאה ה-15, רוב היהודים, סה''כ כ-1 מיליון נפש, היו משכילים שהתמחו במקצועות כמו מלאכת יד, בחנוונות, במסחר בינלאומי, ברפואה, בחלפנות כספים בהלוואה בריבית, היו בנקאי חצר ועוד. הם היו מפוזרים בערים ברחבי העולם הידוע, מספרד במערב עד להודו במזרח. מרביתם, כחצי מיליון התגוררו ברחבי אירופה הנוצרית.
את ההסברים המקובלים, אלה שרובנו מכירים, להתפתחויות הדמוגרפיות-כלכליות שתוארו הספר מחלק לשתי קבוצות:
- הסברים שמתמקדים בגורמים חיצוניים כמו אפליה, גזירות, רדיפות, פרעות וכו',
- הסברים שמתמקדים בגורמים פנימיים – בבחירה בהתבדלות מרצון למען שימור הדת, במעבר לערים כדי לשמר זהות קהילתית, דתית וכו'.
הספר בוחן את ההסברים האלה לאור העובדות ההיסטוריות ומגיע למסקנה שאותם הסברים אינם מספיק טובים או לא נכונים, בין השאר כי הם אינם מספקים תשובות לשאלות הבאות:
- האם די באפליה כדי להסביר את המעבר מחקלאות למגוון המקצועות שאפיינו את העם היהודי לקראת סוף התקופה?
- האם הוראה דתית הובילה אותם להתמחות במקצועות כמו מסחר, רפואה והלוואה בריבית?
- האם היהודים בחרו להשקיע בהון אנושי ולא בהון פיזי כדי להיות קלי תנועה בגלל רדיפות?
בעקבות חורבן הבית השני התחולל שינוי בפרקטיקה הדתית: היהדות הפכה מדת המבוססת על פולחן והעלאת קורבנות בבית המקדש לדת שמחייבת את הגבר לקרוא בתורה וללמוד אותה וכמובן לשלוח את בניו מגיל צעיר לבית הכנסת או בית ספר כדי שילמדו גם הם. הנורמה הזאת יצרה מספר תהליכים יחודיים ליהודים:
- התפשטות האוריינות בחברה היהודית הכפרית, כאשר מרבית הסובבים נשארו אנאלפביתים, גרמה לנטישה משמעותית של היהדות (בעיקר ב-500 השנים הראשונות).
- ליהודים נוצר יתרון יחסי בכל מה שקשור בידיעת קרוא וכתוב במקצועות עירוניים; נוצרה הזדמנות לקצור את פירות השינוי עם התפתחות הכלכלה ותהליכי העיור.
- פזורם מרצון של יהודים רבים ... לחפש ברחבי העולם הזדמנויות לעסוק במלאכת יד, במסחר, בהלוואה בריבית, בבנקאות, בפיננסים וברפואה (עמ' 21).
תמצית הטענה (התיזה) העיקרית של הספר היא: התפתחות האוריינות וההשכלה בגלל ההוראה הדתית, הפכה את העם היהודי ל-''עם הספר'', ויצרו עבור היהודים תהליך מואץ של פיתוח ההון האנושי שנתן בידם יתרון יחסי בכלכלת העולם שהיה ברובו מאוכלס באנאלפביתים. את היתרון היחסי הזה שירתו גם קובץ החוקים האחיד (התלמוד) ורשת גלובלית של מוסדות (בתי משפט רבניים, מפעל השו''ת) שעליהם הסתמכו (ונעזרו בהם) הקשרים העסקיים בין היהודים (רישות, גישור, אכיפת חוזים).
ליצירת היתרון היחסי הזה היתה עלות גבוהה שמימנה שכר מורים ללימוד קריאה והקמת בתי כנסת, וכללה את אובדן עבודת הבנים בשדה. מצד שני לא היה בתהליך כל תמורה לחקלאים היהודיים שחיו בארץ, או במסופוטמיה או במצרים. עבורם העלות היתה גבוהה מהתועלת או מהרווח. מצד שני, הנורמה ''החדשה'' הטילה סנקציות חברתיות על מי שלא למד ולא דאג ללימודי ילדיו. לכן העדיפו יהודים רבים להמיר את דתם ומשום כך הצטמצמה האוכלוסיה היהודית באופן דרמטי עד הקמת האימפריה המוסלמית במזה''ת, באמצע המאה ה-7. אין בספר נסיון לטעון שלא היו מגיפות ומעשי טבח, אבל אין בארועים האלה הסבר להצטמצמות הדרמטית באוכלוסיה היהודית מ-5.5 מיליון לכדי 1.2.
אלה שבחרו להישאר יהודים עבדו קשה, בחקלאות, עד שנוצרו ההזדמנויות עם התפתחות תהליכי העיור במקומות אחרים. התפתחות התהליכים האלה גרמה ליהודים האורייניים שוב להגר למרכזי הכלכלה העירונית כי שם יכלו לנצל טוב יותר את יתרונם היחסי בעולם העסקי (מספרד עד הודו). יהדות העולם המוכר החלה לפרוח (כלכלית). לאחר הכיבוש המונגולי מרבית היהודים הגיעו לאירופה כי שם מצאו אפשרות לנצל את יתרונם היחסי. המודל הכלכלי שהוצג בספר מבהיר מדוע זה קרה.
אותו התהליך שמסביר את פריחת היהדות עד הפלישה המונגולית, מסביר גם את השקיעה של מרכזי היהדות במזה''ת. הרס המרכזים העירוניים הותיר כלכלות חקלאיות בהן לא היה ליהודים יתרון יחסי והמציאות הזאת הניעה שוב תהליכים רציונליים של המרת דת (התאסלמות) והגירה לאירופה וארצות אחרות.
באירופה המשיכו היהודים לעסוק במקצועות העירוניים שהבטיחו את יתרונם היחסי בעולם העסקי. אבל מאמצע המאה ה-13, בניגוד לתקופות קודמות, ההיסטוריה התאפיינה גם בתקופות של הגבלות, רדיפות, גירוש והתנצרות מאונס. יחד עם זאת לעיתים הטלת מגבלות על עיסוקם, למשל באנגליה לקראת סוף המאה ה-13, הניעה יהודים להגר לארצות השפלה. כך יצא שרבים מיהודי אנגליה כבר היגרו לארצות אחרות, כאשר יצא צו הגירוש כמה שנים מאוחר יותר. היבשת המשיכה להיות ליהודים בית למרות הצרות, הצווים והגירושים. היו גם מקרים בהם בעקבות הגירוש הוזמנו היהודים לחזור בגלל יתרונם היחסי. כך למשל קרה בצרפת במהלך המאה ה-14 מספר פעמים.
גם באירופה של ימי הביניים המאוחרים שנהגה להקשות על חיי היהודים ולהטיל עליהם מגבלות, אפליה וגירוש הניעו את היהודים שיקולים רציונליים כפי שצופה המודל הכלכלי.
על פי ''
המיעוט הנבחר'' הגישות המקובלות לא מציגות הסברים מספקים או נכונים להתפתחויות הדמוגרפיות-כלכליות של העם היהודי. בעצם, הספר מוכיח שהתמורות שהתרחשו בעם היהודי לאחר חורבן בית שני לא נבעו מאפליה, רדיפה והטלת מגבלות על ידי אחרים. הספר מציג מודל כלכלי שמספק הסבר טוב לקורות היהודים, למצעד העובדות ההיסטוריות, בתקופה שלאחר חורבן הבית השני, עד גירוש ספרד.
האוריינות, שמקורה בהוראה דתית, ופיתוחה הניעו תהליכים רציונליים שגרמו להתמעטות מספר היהודים ובמקביל להצלחה הכלכלית של אלה שנותרו יהודים ב600 השנים הראשונות. בשש מאות השנים הבאות נמשכה ההצלחה הכלכלית ועמה גידול קטן באוכלוסייה היהודית. הפלישה המונגולית וההרס שחוללה הניעו נדידה למחוזות אחרים וירידה במספר היהודים בעולם.
יותר מגורמים אחרים הלימוד, פיתוח הון אנושי ודרכי ניצולו, עיצבו את ההיסטוריה הדמוגרפית-כלכלית של העם היהודי.
למיטב הבנתי ממצאי הספר ודאי מספקים תמיכה למסקנות נוספות. אחת מהן היא הקביעה שבתקופה הנדונה הגורם העיקרי בהישרדות העם היהודי הוא החשיבות הערכית הגבוהה שהוענקה ללימוד, לאוריינות. כאן הכוונה היא לטיפוח הלימוד והאוריינות ברמה התיאורטית ובעיקר ברמה המעשית – טיפוח הון אנושי שהוא האמצעי העיקרי לפיתוח הכלכלה. קביעה זו הטילה צל כבד (האפילה) על חשיבות השאלה הכמותית - כמה יהודים יש. היא האפילה גם על הסיכון להישרדות העם, שעשוי היה להיגרם מפיזורם של היהודים ברחבי העולם.
מסקנה נוספת היא שפיזורו הרחב של העם שהתאפשר, וגם הצליח, בגלל הלימוד והאוריינות דווקא חיזק את כושר ההישרדות של העם היהודי.
ניצול הזדמנויות או גורל?
הערות
