|
סמרטוט אדום / טור שבועי | |||||
גדעון ספירו (שבת, 13/07/2002 שעה 18:25) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
אז אתה עוזב? | |||
|
|||
מר ספירו שלום רב ובלי ,,,, לפי דבריך מסעיף ארבע -דפנה- סמרטוט אדום, שבת, השלושה-עשר ביולי אלפיים ושתים .'' ישארו להם כאן הנירנברגים ויתאכלו באש של עצמם, בלעדינו,'' אז בכל זאת אתה עוזב? סוריא | |||
_new_ |
המפלגות הסטליניסטיות באירופה ניסו בעבר ליצור | |||
|
|||
וללבות אווירת משבר. זאת במגמה להביא לשביתה כללית שתשבש את המערכות במדינה, ותוציא משווי משקלו את ''המעמד השולט'', דבר שיכשיר את עלייתו לשלטון של ''מעמד המדוכאים''. כיום אנו רואים מסורת סטליניסטית זו בכתיבתו של מר ספירו, שעיקרה - יצירת אקלים של משבר מאיים ומתמיד. ליבוי אווירת משבר זאת, מהלך אימים גם בהצגת תרחישי התדרדרות סטיכית (בלתי נמנעת). כיום, בניגוד לעבר, אין המטרה שיבוש מערכות ושביתה כללית. המגמה היא בריחה כללית (תוך תרחיש הידרדרות שהמסר בו הוא -ברח בזמן). בכך מאומצת מגמה של לוחמה ברברית, עם אובדן התוחלת להוצאת המערכות המתפקדות והמאורגנות במדינה משווי משקלן. מלחמת בני תרבות -מגמתה הוצאת היריב משווי המשקל. הדבר מקביל במידת מה לשיבוש מערכות במדינה. המלחמה הברברית של גורמי פרע עריצים -מגמתה היא הכחדת האויב. הדבר מקביל לנסיון לאיין (באמצעות הברחה) את נוכחותם של שכבות שתרומתם למערכות מרכזיות היא גבוהה. לוחמה ברברית זאת עשוייה לשמש גורמים ברבריים וקנאיים בקרב שכננו. היא גם עשוייה לשקף מגמות מורבידיות אצל אינטלקטואלים רטוריים שנכזבה תקוותם לכוח. | |||
_new_ |
בדואים | |||
|
|||
צר לי שזו דעתך, שהם בני אותו עם עם הפלסטינים. יש בהם אמנם כאלו שיסכימו איתך, אולם רבים מאוד יתנגדו לכך. זה בערך כמו שתאמר שהדרוזים והפלסטינים הם אותו עם. אני לא ממליץ לך לעשות זאת ליד דרוזי, יש ביניהם איבה גדולה מאוד בנושא. (זאת משירותי עם מספר גדול של דרוזים בצבא ואף שיחות איתם במספר מקומות בארץ שבהם הם גרים). הבדואים אכן ניפגעים מהמדינה אולם המדינה אינה מתנכלת להם בכוח, היא לא מגרשת אותם מהישובים שהם בנו לעצמם, ישובים הכוללים בתי אבן ולא רק פחונים, היא לא נותנת להם מים וחשמל כשם שהיא לא תיתן גם ליהודים שיעשו זאת ללא אישורה. אבי עובד עם בדואים כבר למעלה מעשר שנים, אנחנו עובדים עם אחת המשפחות המכובדות בנגב, משפחת אל אול. המשפחה הזו ברובה הגדול או עשתה צבא או למדה באוניברסיטה (אני מדבר על הבנים, האב אפילו לקרוא לא יודע). הם חיים בנחלה משלהם כבר שנים מבלי שהמדינה מפריעה להם, שני אחים משרתים היום בקבע בצבא, אח אחד מורה ואח אחר עבד עד שהייתה לו תאונת רכב אצלנו בחברה, והיה מנהל התפעול במשך כמה שנים טובות. וזאת תוך כדי ניהול יהודים מדימונה ובדואים מהאזור ואפילו פלסטינאים. היום אח אחר הוא מנהל התפעול בחווה ואחראי באופן אישי על כל מה שקורה שם. הבעיה עם מה שעשו לבדואים זה שניסו ליישב אותם בצורה שלא מתאימה למנהגים שלהם והם סירבו לעשות זאת. היום מתננהל משא ומתן, אמנם בצורה חלשה ביותר, אבל מדי פעם עוד חשים בו שהם יוכלו להשאר איפה שהם יושבים, ולשלוט על האדמות שלהם, כאשר כל אחד מהם יקבל מרחב מחיה מסוים. הם מוכנים לכך והמדינה לא כל כך מגיבה כשם שהיא לא מגיבה בשום דבר שהיא לא חייבת להגיב בו. אולם הם רובם הגדול רואה את עצמו שייך למדינת ישראל וחלק מהעם פה, ולא שייך לפלסטין או שרואה עצמו קשור אל הפלסטינים בצורה זו או אחרת. | |||
_new_ |
לרועי על הבדואים | |||
|
|||
יפה דיברת אכן,הבדואים אינם פלסתינאים, אלא אם כן כורכים כל מי שנולד כאן כפלסתינאי.... אני, למשל, יליד פלסתינה א''י - ואינני מתבייש לקרוא לעצמי ערבי יהודי אם כי אינני בן התרבות הפלסתינאית..... מדינת ישראל, עוללה למיעוטים די הרבה עוול, גם הבדואים סבלו, כמו קבוצות אחרות בחברה הישראלית ולאו דווקא מוסלמים או ערבים..... אני מכבד את הבדואים ואפילו חייב את חיי לאחד מהם, מי שהיה מפקדי בצבא,עבדל מג'יד חאאדר....ליוותי אותו ברגעי אושר ועצב וגם כשנפגע על ידי המדינה ששמה מחסומים על דרך בנו, כשזה רצה לשרת בחיל הים. אך עבדל מג'יד היה חזק מכדי שעניין כזה ''יפיל אותו'', וסופו שמאבקו לשוויון הועיל. עבדל מג'יד נפטר לפני שנים מעטות, קצין בכיר במילואים וגיבור אמיתי. כשיש בקרבנו מי שמטיל ספק באהבת המדינה הרווחת אצל בדואים רבים, אני כועס. יודע שיש גם כאלה שאינם דווקא מאוהבי המדינה....אך לשם כך, הרי ידוע, אפשר להיות גם יהודי.... | |||
_new_ |
תגובה לסמרטוט [*] | |||
|
|||
[*] מהודעה זו הוסר בטוי לא הולם [המערכת] 1. להבדיל מבני לאום מסוים אשר לא שכחו מאום ולא למדו כלום, הבדואים יודעים את יתרונותיו של השלטון היהודי ביחס לנסיונם עם עמי ערב האחרים. ולראיה הנתונים הברורים לכל של אוכלוסית ה''מיעוטים'' ביחס למצבם במדינות השכנות (כמיעוטים או כרוב). אני שמח שלא השווית אותם לקאפואים. את הזכות הזאת אנו בהחלט שומרים לך ולשכמותך. -------------- 2. מאיפה הקרצת את המספרים האוויליים האלה(קרי 2% מהקרקע)? הבדואים לבדם כבר תופסים יותר מכך בכמה מונים בנגב לבדו. כדאי שתדבק בעובדות כפי שהן בשטח. הערבי הממוצע יש בבעלותו (בעלות פרטית) יותר שטח מהיהודי הממוצע בישראל. --------------- 3. אם רצינו הוכחות לחיבתך לשלטון החוק, הזדרזת לתת לנו אותן. בביקורתך כלפי השר לנדאו אתה כנראה שוכח שהשר מבצע את חובתו לאכיפת חוקי המדינה, או שהחוק לשיטתך ראוי להשתמש בו באופן סלקטיבי (מה שנוטל את העוקץ מביקורתך כלפי יישום בג''ץ קציר והחוק של דרוקמן). כן לכפות אותו בהקפדה יתירה כלפי מתנחלים ודתיים, ולא לכפות אותו לשמאל ויקיריו. ----------- 4. בנקודה זו אני מסכים איתך בהחלט. כל מי שלא מאמין במטרות הלאומיות של העם היהודי ונמצא עדיין כאן הוא בפירוש מאזוכיסט (במקרה הטוב) ומומלץ שיהגר למקום שמתאים יותר לבני העם ה''נאור'' (דמוקרטי, חילוני, סוציאליסטי). ------------ 5. אני מציע לך שתפסיק לנסות להלך עלינו אימים. היסטורית גם העמים שאנו כבשנו לא קיימים יותר (ותעביר את פיסת האינפורמציה הזאת גם לדוד שמעון במטותא). ------------- 6. דוגמא קלאסית לסלקטיביות באכיפת החוק. אם פעיל של כך היה אומר דברים ברוח זו, הוא היה עומד למשפט (למעשה הם נשפטו על דברים פחותים מהסתה זו). ------------- 7. הוא שאמרתי בסעיף הראשון, והרי ההוכחה מפי האובייקט (קאפו!). | |||
_new_ |
טעות בעובדות: חנה סנש כתבה בשירה: אשרי הגפרור'' ולא | |||
|
|||
''אשרי הלהבה''. | |||
_new_ |
''אשרי הגפרור שהצית להבה'' | |||
|
|||
- אם לדייק | |||
_new_ |
חנה סנש: אשרי הגפרור | |||
|
|||
מן הזכרון,תקנו אם טעיתי אשרי הגפרור שבער (יש אומרים נשרף) והצית לבבות אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות אגב, היה לי העונג להכיר את האחיין שלה. דוד סנש. יהודי יקר. | |||
_new_ |
חנה סנש - הדיבר כהוויתו | |||
|
|||
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות. אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד... אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות. | |||
_new_ |
מר גידעון ספירו -אנא קבל התנצלותי בעניין השיר | |||
|
|||
_new_ |
''בפרץ'' | |||
|
|||
מיכאל שרון בפרץ ובפרץ עמדנו דמומים וחיוורים, עת בנים סוררים נטשונו. וניראה כי כזב ונאוץ צוררים, אל חופים אסורים נשאונו. כי כיהיתם בני, ברזל ולצון, דמים וגבבה הגבהתם. עת הסער סביב יפרוץ ויידום, רכונים ועיקשים נוסיף לכת. תל אביב, 20 אפריל 2002 | |||
_new_ |
מר שרון: ברכותיי | |||
|
|||
אתה כותב שירה! כוונתי היא לא לתוכן המסויים של השיר הזה, היפה כשלעצמו, אלא לעצם העובדה שבימינו המודרניים - או ליתר דיוק - הפוסט-מודרניים, אתה כותב שירה עם משקל, קצב, עם משמעות שאפשר להבין... אין זה דבר של מה בכך - לא בימינו הרעים, ימי עירעור ערכים, והזניית התרבות. | |||
_new_ |
למר פרלמן: תודה. שירת ימינו מתאפיינת לעיתים אכן | |||
|
|||
במגמות הרסנות, גדימה וייסור כלפי רוח האדם. בזמנו כתבתי על כך, ואולי אציג קישורים מהויכוח שהתפתח, או אכתוב מאמר בנושא. | |||
_new_ |
למיכאל שרון ולכולם | |||
|
|||
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות | |||
_new_ |
פשטות גואלת; או תמימות קדושה sancta simplicita ? | |||
|
|||
אמירה בה הגיב הפילוסוף ג'יורדנו ברונו כלפי אישה פשוטת-עם שניגשה והשליכה זרד למוקד האש עליו הועלה. זמן רב ''נחקר'' ברונו על ידי האינקויזיציה בשיטות עדינות יותר ופחות, ב''לשכה הקדושה'' ברומא Sant'Uffizio . משהוקרא בפניו גזר-דין המוות בשריפה על המוקד, אמר לשופטיו: ''אולי פחדכם במתן גזר הדין כלפי, גדול מפחדי בקבלי אותו''. | |||
_new_ |
ספירו מדבר על ''קפואים'', בדיחת השנה! | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |