השוודי המכוער

שוודיה נטלה לעצמה את תדמית המדינה הניטראלית, אך ניטראליות זו לא מנעה ממנה למכור לגרמניה הנאצית חמרי גלם, מתכות ומינרלים. אך בשם הניטראליות היא נמנעה מלקלוט ילדים יהודים, שהוצע לה לקלוט בשטחה על ידי גרמניה הנאצית וארגונים בינלאומיים.

הניטראליות גם דבקה בדיפלומטים שלה והם שימשו בהרבה תפקידי תיווך או ראשי ארגונים בינלאומיים.
הרוזן פולקה ברנדוט, שהיה מתווך בשלהי מלחמת העולם השנייה בין הימלר הנאצי לבעלות הברית, ''קיבל במתנה'' מהימלר ''חופש'' עבור עשרות אלפי אסירים, ביניהם מאות יהודים. מסופר עליו שסירב לקבל את היהודים ורק בלחצו של הימלר שחיפש ''נקודות טובות'' אצל בעלות הברית, נאלץ ברנדוט לשחרר גם אותם.

בשנת 1948 ברנדוט מונה לתווך, מטעם האו''ם, בין מדינת ישראל הצעירה ובין מדינות ערב שנלחמו בה. בספטמבר 1948, כאשר תבוסת מדינות ערב והפלשתינאים כבר הייתה ברורה לכול, הוא, כמתווך ניטראלי, הציע לחלק מחדש את ארץ ישראל, לבנאם את ירושלים ואת יפו ועוד כהנה וכהנה הצעות כאילו הוא נמצא בשנת 1946 ולא בשלהי 1948. ניטראליות שוודית אופיינית.

דאג המרשלד, השוודי, מונה בשנת 1953 למזכיר האו''ם. בתפקידו זה, היה אחראי על כוחות האו''ם שהבטיחו את הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה. כידוע בתקופה זו היו אלפי חדירות של פלשתינאים לתוככי מדינת ישראל למטרות שוד ורצח. כוחות האו''ם תמיד איתרו את עקבות ה''פדאיונים'' עד לקו שביתת הנשק, מעולם ''לא הצליחו'' להתחקות אחריהם מעבר לקו.

לאחר מלחמת ששת הימים, נשלח השוודי גונאר יארינג לתווך בין ישראל ומצרים על החזרת השטחים והסכם שלום. בשנת 1970 הוא הציע לשני הצדדים מתווה להסכם שלום תוך החזרת סיני למצרים. המצרים קיבלו את המתווה מלבד הסכמה לחוזה שלום עם ישראל. ישראל גם קיבלה את המתווה מלבד נסיגה מלאה לקווי 4.6.67.
גונאר יארינג, המתווך השוודי הניטראלי הודיע כי ישראל דחתה את הצעתו לשלום עם מצרים.

לאחר סיום ''המלחמה הקרה'' פסק הצורך במתווכים השוודים הניטראליים ובעקבות כך חדלה הדיפלומטיה השוודית ל''שמור'' על עמדה מדינית ניטראלית. אנו כישראלים חווים זאת בהצהרות מדיניות שוודיות ש''מחמיצות פנים'' לעמדות הישראליות ו''מאירות פנים'' לעמדות הפלשתינאיות. השינוי ''מחלחל'' לדעת הקהל שם.

עדות לכך קיבלנו לפני כשבוע כאשר אחד העיתונים השוודים הגדולים , ה''אפטונבלדט'', פרסם מאמר של עיתונאי בשם דונלד בוסטרום שטוען כי ישראל הורגת צעירים פלשתינאים ושודדת את אבריהם להשתלות באנשים חיים (עיתון בשבדיה: צה''ל הרג פלסטינים לסחר). הוא מעיד על עצמו שהיה עד למקרה כזה וכן מביא סיפורים מפי אבות ואמהות פלשתינאיות שבניהם נמסרו להם, על ידי הצבא, לקבורה, ללא אבריהם הפנימיים. כמובן שהכול ללא כל הוכחה ממשית ומבוסס רק על עדויות שמיעה וניחוש בלבד. על איכות העדויות הפלשתינאיות אין צורך להרחיב, כל מי שהתעניין בנושא יודע מדוע הדמיון המזרחי מפותח.

העיתונאי מביא ''הוכחה'' נוספת לטענתו על ידי קשירת פרשת ''סחר האברים'' בברוקלין שנחשפה לאחרונה על ידי האף.בי.איי ומעורבים בה יהודים אמריקאים רבים, ביניהם רבנים, לסחר האברים הפלשתינאיים על ידי צה''ל. כמו כן מציין העיתונאי, כאילו שיש קשר הדוק, בין נסיעתם של ישראלים רבים לביצוע השתלת אברים בחו''ל, בעיקר בתורכיה לבין טענתו על שוד אברים מפלשתינאים.

אוסה לינדורג, עורכת המדור, טוענת שזו בכלל כתבת-דעה ולא ידיעה על אירוע כלשהו, היא מאשרת שאין לו שמות ספציפיים אלא רק סיפורים.
מסתבר שהעיתונאי דונלד בוסטרום, כותב הכתבה, פרסם לפני 8 שנים ספר עם האשמות דומות ולמעשה הכתבה היא מיחזור מחדש של הספר על רקע ''פרשת סחר האברים בברוקלין''. עיתונים ועיתונאים שוודים רבים גינו את המאמר והאשימו את הכתב שגלש מטון אנטי-ישראלי לטון אנטישמי.

שגרירת שוודיה בישראל איזבל בורסיאין בונאייר מיהרה לגנות את הכתבה והמשתמע ממנה (שגרירת שבדיה). משרד החוץ השוודי, הסתייג מהגינוי שפרסמה השגרירה בטענה כי חופש העיתונות בשוודיה חשוב ביותר ויש אחריות רבה של העורכים על הכתוב בעיתוניהם (שבדיה מתנערת מגינוי השגרירה). במילים אחרות: משרד החוץ השוודי אינו מסתייג לחלוטין מהכתוב במאמר.
עורך העיתון יאן הלין מאשים את ישראל בשימוש באנטישמיות לדיכוי חופש העיתונות.

המאמר הזה מעורר מספר שאלות ותהיות.
ראשית, האם הטון האנטי ישראלי שהשתרש במערב אירופה לאחר מלחמת ששת הימים, גולש לעיתים, לטון אנטישמי (כמו למשל במאמר נושא הכתבה), או, אולי, האנטישמיות המובנית השוכנת במוחם של רבים מבני אירופה והמדוכאת לאחר אירועי השואה משתחררת דרך הטון האנטי-ישראלי?
זו שאלה מעניינת מאוד וראוי שההסברה הישראלית תדגיש אותה מאחר ויש הרבה אנטי ישראלים, אך כולם מגנים בחריפות את האנטישמיים.

עניין אחר הוא תפקידה של התקשורת. עד כמה ניתן ''למתוח את החבל'' בהסתמכות על שמועות, עדויות שמיעה, סיפורים ומקורות אנונימיים ובלתי מזוהים?
עורך העיתון נשאל האם על סמך עדויות דומות יפרסם מאמר על אונס שרה בשוודיה. התשובה הייתה, כמובן, שלילית.

מאחר ואיני מאמין אפילו למילה אחת שנכתבה במאמר הרי הכול זו תעמולת רשע שהעיתונאי בתמימות או בכוונה נסתרת נותן לה יד. הודעת משרד החוץ השוודי כי חופש העיתונות עומד בראש מעייניו מזכיר שוב את הניטראליות השוודית המפורסמת שתמיד פסקה נגד ישראל.

ולהבדיל אלף הבדלות, ייזכר לטוב לעולמי-עד ראול וולנברג - שוודי אציל נפש.

---