פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
על הנבואה שהתגשמה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 15:00)


על הנבואה שהתגשמה

ד''ר דוד סיון



במאמרים קודמים הצגתי עמדה שהמשבר הכלכלי הנוכחי צמח למעשה על משורשי המשבר הכלכלי הקודם בשנים 2001 – 2003. הבעיה שהחלה אז להראות את אותותיה היתה מיעוט חידושים והמצאות טכנולוגיים שהם המנוע העיקרי של צמיחה בת-קיימא - צמיחה שמזינה את עצמה. קובעי המדיניות הכלכלית העדיפו לטפל בתסמין מאשר במחלה על ידי הזרמת כספים בכמות גבוהה ובקצב מהיר.

ההתנהלות הזאת יצרה מצב בו יזמים או חברות במגזר הפיננסי חשו שהם לא ממש נושאים במלוא האחריות לסיכונים שהם נטלו על עצמם. הצעד הבא היה הגידול בחשיפה לסיכונים בפעילות היצרנית. זה גרם לעיוות בהקצאת משאבים, ובקביעת מחירים של שירותים או מוצרים פיננסיים ובהמשך היה הגורם העיקרי לבועת הסאב-פריים שהתפוצצותה גרמה למשבר הנוכחי.

המאמר הוא על הבנת התהליך שהוביל-גרם למשבר ועל גורמיו העיקריים שהם חידושים טכנולוגיים במגזר הפיננסי, מדיניות מוניטרית ושיקולי סיכון לא נכונים.

1. מבוא

כאשר בוחנים את שורשי המשבר הכלכלי העולמי, מגלים די מהר שהם נעוצים עמוק במשבר הסאב-פריים. משבר הסאב-פריים, שמקורו בארה''ב, גרם למשבר הכלכלי, שיש הטוענים שהוא הקשה והחמור מאז המשבר הגדול שהחל בשנת 1929. מאחר שכך הבעיה שלנו היא שקובעי המדיניות הכלכלית בארה''ב לא מנעו את משבר הסאב-פריים ולכן גם לא מנעו את המשבר הכלכלי שאנו בארץ חווים כעת (סקירת הפועלים). על פניו נראה שקובעי המדיניות בארה''ב כאילו נרדמו בשמירה – הם נתפסו לא מוכנים. לא רק שלא פעלו מספיק כדי למנוע את המשבר הכלכלי אלא שגם הגיבו מאוחר יחסית.

התיאור המציאותי הזה נעשה יותר בולט כאשר בדיעבד מתברר שעוד בשנת 2005 (ואולי גם קודם) היו כלכלנים שהזהירו והסבירו על הסכנות שבפניהן עומד המשק האמריקאי. חלקם לא טרחו לצעוק ורק כתבו עך הצפוי. אחרים ניסו גם להשפיע על קובעי המדיניות בדרכים שונות. כלכלן אחד כזה פרופסור ראג'אורם ג. ראג'אן (Raghuram G. Rajan) עשה זאת באוגוסט 2005, במסגרת הכנס השנתי של הבנק המרכזי האמריקאי שנערך אז לכבוד הנגיד היוצא אלאן גרינספאן. המסמך שהציג ראג'אן תיאר את הסיכונים שהיו בשלבי התפתחות מתקדמים בשווקים הפיננסיים ובתעשיית המשכנתאות.

בהמשך נציג את הנבואה של ראג'אן ואת התגובות הביקורתיות מאד שקיבל עוד באותו הכנס. אחר כך ננסה להסביר מדוע למעשה לא התייחסו קובעי המדיניות להמלצותיו.


2. הנבואה

בפתיחת הכינוס תיאר הנגיד היוצא אלאן גרינספאן את התפתחות הפדראל רזרב, הבנק המרכזי של ארה''ב, מיום היווסדו בשנת 1913. כמצופה ההרצאה שלו התמקדה בשני העשורים בהם הוא עמד בראשו. וזה כמובן רקע מתאים לנושא שלנו.

במהלך שנות ה-‏80 החל תהליך שבמהלכו הלכו ונשחקו היחסים שבין כמות הכסף, התוצר והמחירים. זה קרה בגלל הקטנת הפיקוח במגזר הפיננסי (הגברת התחרות), חדשנות ושיפורים טכנולוגיים בגלל הגברת התחרות התרחבות הגלובליזציה. השחיקה הזאת הפכה את עבודתם של קובעי המדיניות יותר מורכבת כי התפתח הצורך לבחון את המשמעות של היחסים בין מספר רב יותר של משתנים כדי לקבוע מדיניות מוניטרית. פתאום נעשה העולם פחות מוכר ויותר דינמי.

בעולם כזה שהיחסים בין המשתנים הכלכליים והפיננסיים משתנה בקצב גובר, הלכה ונחלשה היכולת של קובעי המדיניות המוניטרית בארה''ב להשפיע על המציאות הכלכלית בה. מצד שני, עם התגברות התחרות, במיוחד במגזר הפיננסי, גברה השפעת ערך הנכסים בכלל והפיננסיים בפרט על המדיניות הכלכלית של ארה''ב. בזכות התגברות התחרות נעשה המשק יעיל וגמיש יותר ולכן הכלכלה המשיכה לצמוח בלי זעזועים משמעותיים. העובדה הזאת השפיעה בכיוון של הורדת פרמיית הסיכון ושל עליית ערך הנכסים כולל בתי המגורים. התהליכים הללו אפשרו לבנקים ולשאר המגזר הפיננסי לספק אמצעים (כמו הלוואות) לרכישת הנכסים.

חידושים והמצאות הגדילו את היכולת הזאת ויצרו תחושה של גידול בעושר ושל יכולת להפוך אמצעים אלו למזומנים. אבל היכולת הזאת להפוך את האמצעים או נכסים למזומן עשויה להיעלם ואז תתרחש התופעה של כינוס נכסים. זה יכול לקרות אם וכאשר ההתייחסות לסיכון תשתנה.

בתמצית התגברות התחרות עשתה את המשק לגמיש יותר. אלו גרמו לשיפור יכולת ההתחדשות והתיקון העצמי של הכלכלה (כפי שצופים חסידי התחרות החופשית). כך יתכן, אמר גרינספאן, שחוסר האיזון בכלכלה האמריקאית, במיוחד בחשבון הסחר והפריחה במגזר הבניה למגורים, יתוקן על ידי שינויים בשער החליפין, במחירים ובריבית. התיקון האוטומטי (העצמי) נעשה בעל השלכות פחות חמורות מבעבר (גרינספאן, Opening Remarks, 8.2005).



ראג'אן (Has Financial Development Made the World Riskier?, 8.2005), בדומה לגרינספאן, תיאר את השינוי שהתרחש בעשורים האחרונים בשווקים הפיננסיים בעולם, כשינוי מהפכני. כתוצאה נוצר מצב שאנשים יכלו ללוות יותר בשיעורי ריבית נמוכים יותר מאשר מקודם, להשקיע במכשירים שונים ורבים שמתאימים לטווח רחב של סיכונים ותשואות ואפילו להשתתף בסיכון עם זרים ברחבי העולם.

הגורמים המרכזיים לשינוי המהפכני, למהפכה הזאת היו שלושה:
  1. שינויים טכנולוגיים גרמו לירידה משמעותית בעלויות תקשורת, חישובים וגם עלויות איסוף, עיבוד ואיחסון מידע. כל מיני טכניקות ומוצרי השקעה חדשים הפכו לאפשריים וכיום השימוש בהם נפוץ.
  2. תהליך של ביטול פיקוח ציבורי הסיר מחסומים שמנעו תחרות בין מוצרים, שווקים וישויות.
  3. שינויים מוסדיים וארגוניים שיצרו ישויות חדשות ומאפיינים חדשים במגזר הפיננסי.
הגורמים הללו שינו באופן משמעותי את אופיין של עסקאות במגזר הפיננסי בכך שאפשרו השתתפות מרחוק ולכן הגדילו את מספר המשתתפים במסחר הפיננסי. גם זה, כמובן, אפשר פיזור הסיכון בשווקים הפיננסיים והורדת פרמיית הסיכון.

הגורמים הללו שיפרו את הגישה של הציבור להון, שיפרו את יעילות חלוקת-שיתוף הסיכון והורידו עלויות. אבל, כמו תמיד, בצד היתרונות הגדולים הללו באו גם חסרונות-מגרעות. הבעיה המרכזית שראג'אן מעלה לדיון קשורה במבנה התמריצים (incentives) שמהווים חלק עיקרי מהתשלומים שמקבלים מנהלי ההשקעות על עבודתם. לדבריו שאלת מפתח בהקשר הזה היתה,
כמה מותאמים התמריצים של המנהלים עם האינטרסים של המשקיעים, ואיזה עיוותים (distortions) נוצרים על ידי אי-התאמה?

בעבר כאשר הבנקים היוו את עיקר המערכת הפיננסית העובדים זכו לשכר קבוע. כיום כאשר המערכת החוץ בנקאית גדולה יותר ראוי שהתמריצים יהיו פונקציה של התשואה כי זה מה שמניע את המשקיעים. לכן טען ראג'אן בהשוואה לעבר התמריצים של מנהלי ההשקעות שונים בשני הבטים:
  1. התמריצים, התשלום, מבטאים יותר את היתרונות שנובעים מהתשואות מאשר את החסרונות.
  2. ההתייחסות של התמריצים להישגי מנהלים בקרנות אחרות אם בגלל שזה חלק מהסכם התשלומים ואם בגלל ההשפעה של תנועת המשקיעים בין הקרנות.
העובדה שהמנהלים מוערכים ביחס לאחרים, טען ראג'אן, מעודדת מצויינות אבל גם התנהגות מזיקה (perverse) שלהם:
  1. נטיה לקחת סיכונים שלא נהירים ללקוח המשקיע.
  2. נטיה של מנהלי ההשקעות לנהוג בעדריות (תופעת העדר).
שתי נטיות אלה מחזקות אחת את השניה בזמנים של עליה במחירי נכסים ודוחקים לפינה את הסיכון שהמחירים יפלו בפתאומיות – נוטים להתעלם ממנו. שכר (תמריצים) מנהלי ההשקעות

גם סביבה של רבית נמוכה מעודדת עלית מחירים של נכסים ולכן גם את האפשרות של נפילת מחירים.

ראג'אן מוסיף ומסביר שבעצם גם הבנקים מעורבים בסיכון. ראשית בגלל שהם לוקחים חלק בתהליך היצור של המוצרים החדשים ושנית משום שהם אמורים לספק מזומנים לשווקים הפיננסיים אם הסיכון יתממש. אבל כמו גרינספאן גם הוא חושש שבניגוד לעבר אין בטחון שהבנקים יעמדו במשימה בהצלחה. במובן הזה, כותב ראג'אן, המערכת הפיננסית עשויה להיות יותר פרו-מחזורית (procyclical) מבעבר.

ראג'אן מוסיף שבמגמות של ההשתתפות וההתפתחות ביכולת הכלת (absorb) הסיכון בשווקים הפיננסיים נוצר מצב שכיום הסיכון גדול מבעבר. לכאורה הסיכון הריאלי שקיים בכלכלה-במשק אמור להגביל את גודל הסיכון הפיננסי. אבל כיום, במציאות הדינמית, מורכבות הנכסים הפיננסיים עשויה למנוע את היכולת לחלק את ההפסדים כראוי וגם בגלל בעיות נזילות, אפשר שלסיכון הפיננסי תהיה השפעה על המגזר הריאלי. לכן התרחבות פיננסית עשויה לגרום לגידול בסיכון הריאלי (Has Financial Development Made the World Riskier?, 8.2005, עמ'361).

ברמת הידע הקיים לא ברור מהם הממדים הכמותיים של בעית הגידול בסיכון שתוארה כאן. לכן כדי להיות בטוח מה ראוי לעשות, צריך לנסות באמצעות מחקר להעריך בצורה כמותית את התופעות המדאיגות שהוצגו. בכל זאת המלצה בטוחה אחת יש לו לראג'אן: עד שיגיעו התוצאות על קובעי המדיניות המוניטרית לנהוג בזהירות.



הנבואה: ההתפתחות המגזר הפיננסי הביאה בכנפיה בצד היתרונות גם סיכונים נוספים ולקיחת סיכונים מופרזת (excessive risk taking) על ידי מנהלי השקעות. התממשות סיכונים אלה, הסביר ראג'אן, עשויים לגרום למשבר כלכלי אם לא יטופלו. בדיעבד ברור שבין גורמי המשבר הכלכלי שהחל בשנת 2007, היתה אותה התנהלות ביחס לסיכונים (the Financial Crisis and the Policy response… Wrong).

גורם עיקרי לקיומם של סיכונים אלה היתה שיטת התמריצים במגזר הפיננסי. השיטה המקובלת מעודדת את המנהלים להתמקד בנכסים שנותנים תשואה גבוהה בטווח הקצר. מצד שני האינטרס של המשקיעים קשור בגובה התשואה בטווח הארוך ולכן נוצרת אי-התאמה. לכן פתרון לבעית הגברת הסיכון בגלל התמריצים, כך כתב ראג'אן, צריך להיות כזה שישפר את ההתאמה.

על כן, טען ראג'אן, ראוי חלק מן התמריצים של המנהל יושקעו, ביחד עם כספי המשקיעים, באותה הקרן. אם זה יקרה זה יגרום לשיפור ההתאמה. דרך נוספת היא שמירת חלק מן התמריצים המגיעים למנהל בקרן נאמנות (אולי בידי צד שלישי) למספר שנים. שני האמצעים האלה יורידו את המוטיבציה של המנהלים להתמקד במניפולציה על מחירי נכסים בטווח הקצר וממילא ימתנו את תנודתיות ויחזקו את היציבות.


3. הביקורת

כמו שמקובל באירועים כאלה ההרצאה של ראג'אן התקבלה בהתייחסות בשתי רמות. רוב המשתתפים בדיון לאחר ההרצאה הטיחו ביקורת, אפילו קשה. הקו הכללי של הביקורת היה שהסיכוי להתגשמות הנבואה זניח ושאין סיכוי ליישם את הפתרון שהציע ראג'אן.

ראשון המגיבים היה דונלד קון שלאחר כ-‏30 שנה בשירות הנהלת הפד, הבנק המרכזי, הוא מונה כחבר הנהלה ולאחר מכן, בשנת 2006, הוא מונה לסגנו של היו''ר בן ברננקי. הוא אינו מקבל את טענתו של ראג'אן שההתפתחות מבנקאות לניהול נכסים מקצועי (ניהול פיננסי) גרמה לעליה בסיכון לרמות גבוהות מידי ויצרו מצב שהעולם עשוי להיפגע באופן רציני מאד מאירוע נדיר. קון, כמובן, מסתמך על העובדות הידועות מ-‏20 השנים שעברו בהן התנודות בתוצר ובאינפלציה היו נמוכות יותר. בין הסיבות למתינות הזאת הוא מונה את ההתפתחות בשווקים הפיננסיים שעשתה אותם יותר גמישים ולבעלי יכולת טובה יותר. לכן בניגוד לטענתו של ראג'אן דוקא ירד הסיכוי להעצמת זעזועים בכלכלה.

קון מוסיף וטוען, בניגוד להסברים של ראג'אן, שלחברות הפיננסיות אין אינטרס בהישגי הטווח הקצר על חשבון הטווח הארוך או לנהוג ביחס לסיכון בצורה שתפגע בשמן הטוב. לכן הוא מצפה שהאינטרסים האלה יתורגמו לצורת תשלום תומכת. לכן הוא לא משתכנע שהטענות על כשלי שוק מצריכות התערבות ממשלתית – למשתתפי המגזר הפרטי יש מספיק כלים להבטיח שהאינטרס שלהם ישמר לפי המוסכם.

גם בנושא של השפעת המדיניות המוניטרית על ההתייחסות לסיכון בעסקאות פיננסיות הוא חולק על ראג'אן. כאן הוא מזכיר את הטענה שמדיניות הריבית הנמוכה שהנהיג הפד במהלך מספר שנים מאז התפוצצות בלון ההי-טק גרמה להערכת סיכון בחסר. כאן הוא טוען שהמדיניות הזאת שהקטינה את התנודתיות בתוצר ובאינפלציה דוקא הקטינה סיכונים ולכן לא מדובר בהערכת סיכון בחסר. בתמצית, קון טען שאין ממש בטענות של ראג'אן ולכן לא צריך לעשות משהו לשנות את שיטת התשלום במגזר הפיננסי.

המגיב השני סונג שין נקט גישה הרבה יותר אוהדת לגישה ולממצאים שהציג ראג'אן. הוא כותב שהנושא המרכזי שהציג ראג'אן הוא על ההתפתחויות הקשורות במוצר שנקרא נזילות. סונג שין מציין שאבחנה של ראג'אן נכונה ושהמוצר הזה יכול לגרום לכשל שוק ושבדרך מסויימת ההתפתחויות בשווקים הפיננסיים הופכים את הבעיה לחמורה יותר.

שין בחר לחדד את הדברים באמצעות התופעה שהפתיעה את חונכי של גשר המילניום בלונדון, ביוני 2000. הגשר התלוי הזה נבנה מעל התמזה ונועד לחגוג את תחילת המילניום. לא הרבה זמן אחרי שהוא נפתח על ידי המלכה להולכי רגל הוא החל לנוע מצד לצד בצורה מבהילה. האחראים לגשר נאלצו לסגור אותו עד לבירור הגורמים לתופעה ועד שהגשר יתוקן כך שתימנע הישנותה.

התברר כי תנודות הגשר נגרמו בגלל תופעה של 'משוב חיובי' (positive feedback). ההתנודדות הטבעית של הולכי הרגל גרמו הן שגרמו לתנועת הגש מצד לצד. כדי לשמור על שיווי משקל הגיבו הולכי הרגל כך שהתנודות הלכו והתחזקו. התופעה הזאת תתרחש כאשר מספר הולכי הרגל יעבור סף (סובלנות) מסויים (Millennium Bridge).

איך פרשת גשר המילניום לעניינינו? שווקים פיננסיים הם דוגמה לסביבה בה יחידים (individuals) מגיבים למה שקורה סביבם והתגובה שלהם משפיעה על הסביבה. החברות הפיננסיות הן כמו הולכי הרגל על הגשר, ותנודות הגשר הן כמו שינויים במחירי הנכסים. מחיר השוק הוא כמו כולא ברק שמייצר אחידות על חשבון השונות והתחרות. בהמשך הציג סונג שין דוגמאות להתרחשויות בשווקים הפיננסיים בהן מכירת נכסים פיננסיים גרמה לירידת מחירי שהעצימה את עצמה בדומה לפרשת הגשר. כאשר הגשר זז הבנקים מתקנים את המציאות שלהם בהתאם יותר ממה שנהגו בעבר והחידושים במגזר הפיננסי מבטיחים שכל המעורבים יעשו זאת יחד באותו הזמן.

בניגוד לבעית תנודות הגשר כאשר מדובר בנזילות מאד קשה לברר-לקבוע מהו סף הסובלנות של המערכות. אנחנו יודעים כי:
א. מתחת לסף השווקים יפעלו טוב וזעזועים ותנודתיות יתקנו את עצמם.
ב. מעל הסף אותם המשתנים שמייצרים יציבות (במצב א') עשויים לפעול לערעור היציבות.
למרות שהוא מזהה ומבין את הבעיה אין סונג שין חש את חומרתה. הוא גם לא חושב שאחד הפתרונות של ראג'אן ישימים במציאות הפוליטית הנתונה.

בהמשך נערך דיון בו השתתפו אנשים בעלי מעמד במגזר הפיננסי כמו לארי סמרס שהיה שר האוצר בממשלו של קלינטון, טריצ'ט שהיה אז נשיא הבנק האירופי, פרופסור ומומחים מהמגזר (General Discussion). הביקורת של סמרס היתה הקטלנית ביותר כי הוא טען שראג'אן מתבסס על נקודת מוצא שגויה. לדעתו מי שמדגיש היבטים שליליים ביחס לחיוביים בהתפתחות צריך להיות זהיר מאד ורמז בכך שראג'אן לא היה זהיר בהתבטאותו. סמרס יוצא ידי חובה כאשר טען שטוב עשה ראג'אן שהזהיר על האפשרות של 'משוב חיובי' אבל המגבלות שהציע הן בעייתיות. סמרס בעצם טען שההיבטים החיוביים בהתפתחות המגזר הפיננסי עולים על השליליים.

היחיד מקבוצת המתדיינים שגונן על על ראג'אן מפני תוקפיו היה הפרופסור הותיק אלאן בלינדר. כמוהו בלינדר טען ששיטת התשלום והתמריצים של הקרנות היא כזאת שבשעת פריחה המנהלים מתעשרים וכאשר יש פגיעה ברווחיות הם עדין מקבלים את שכרם. לפי בלינדר זו מערכת תמריצים לא מאוזנת כפי שטען ראג'אן במאמר שלו, ולא ברור לו מדוע זה כך.

כמו אחרים הוא טען שבחברות הפיננסים הענקיות לא תמיד ברור מה שקורה ולכן הן מקור לדאגה. בלינדר היה פחות מודאג מהתנהלות הקרנות הקטנות ולכן לדעתו יש להפריד את הדיון בין הענקיות והקרנות הקטנות. לבסוף לא היה ברור לו איזה מדיניות, אם בכלל, צריך לנקוט.

מתשובתו של ראג'אן למבקריו (General Discussion, עמ' 396) עולה שהוא לא הובן על ידי המגיבים. ראשית, הוא הסביר שהוא אינו נוסטלגי כלפי העבר שנשלט על ידי הבנקים והזכיר שכתב שהמצב כיום טוב בהרבה. כל שעשה היה להזהיר שהמצב החדש מעורר דאגות חדשות שהממונים על הפיקוח (regulators) צריכים לתת עליהן את הדעת. שנית, בניגוד למה שנאמר בהחלט מקובל עליו שלא כדאי להתערב בשוק כדי לגרום לשינוי. עדיפה גישה יותר חברית לשוק – שהרי, כפי שאמר אחד המתדיינים, יש מספר חברות שפועלות מעצמן לשינוי. העיקר לדאוג איך לגרום לשוק החופשי לעבוד טוב יותר.


4. מדוע התעלמו מהנבואה

היום, בדיעבד, אנחנו יודעים ששפע המזומנים השפיע לרעה על שיקולי הסיכונים באסטרטגיות ההשקעה של משקיעים ולקוחות. מקורו של שפע המזומנים היה בין השאר מדיניות הריבית הנמוכה של הפד. הרשויות גם פעלו לא נכון בגלל שלא איבחנו את בעיית הסיכונים (Financial Crisis…, 11.2008).

במאי 2008 אמרה ג'נט יללן, נשיאת הפד בסאן פרנציסקו, ששפע המזומנים והפריחה הכלכלית השפיעו על אסטרטגיות ההשקעה. משקיעים, אפילו ממונפים, חיפשו באופן אקטיבי הזדמנויות לממן מיזמים. בסופו של דבר גם גופים פיננסיים מתוחכמים לא שילבו כראוי את הסיכונים הנובעים מהחדשנות במגזר הפיננסי במערכת ניהול הסיכונים שלהם – לקחו סיכונים מוגזמים. משכנתאות הסאב-פריים נראו כהימור טוב – כהשקעה טובה למשקיע ויוזמה טובה בעיני הלווים. היא הוסיפה שרשויות הפיקוח, כולל הפד, לא תפסו בזמן את גודל הבעיה – לא תפסו בזמן חלק מההתפתחויות המסוכנות במגזר הפיננסי. המציאות חשפה חורים במערך הפיקוח על גופים פיננסיים וזה איפשר לפעילות סיכונית לפרוח תוך שזה פוגע בלקוחות וגם ביציבות הפיננסית (President's Speech).

הדברים של פרופסור יללן הם עדות לכך שבפועל הנבואה של ראג'אן התגשמה. לכן ראוי שננסה להעריך מדוע זה קרה. ראשית, החידושים והשיפורים במגזר הפיננסי השאירו חלק ניכר מהמגזר מחוץ לתחומי הפיקוח. שנית, ההתפתחות והגידול בפעילות המגזר התרחש במקביל לביטול כללי פיקוח בתחומים אחרים, שלישית, כפי שראינו (גרינספאן, Opening Remarks; סמרס, General Discussion) בין מקבלי ההחלטות נוצר הרושם שהתגברות התחרות עשתה את הכלכלה גמישה יותר והרבה פחות פגיעה מבעבר. תחושה כזאת גם מחלישה את היכולת של קובעי המדיניות לצאת מהמסגרות המוכרות. רביעית, גם הנביא, ראג'אן, לא ידע להגדיר באופן כמותי את ממדי התופעה ואת התועלת הצפויה ממציאת מדד כמותי. חמישית, תמיד קיימת השאלה והספק איך צריך מנהל המדיניות הכלכלית לנהוג ביחס לתופעות שוליות. לבסוף, נדמה לי שלא אטעה בהרבה אם אטען שרוב הנבואות לא נלקחות בחשבון.


6. סיכום

חידושים ושיפורים טכנולוגיים ושינויים מבניים יצרו מצב שהכלכלה דינמית וגמישה יותר ובעלת יכולת התחדשות ותיקון עצמי טובות יותר. אבל עם הגמישות נוצרו סיכונים חדשים שבדיעבד אנחנו יודעים שלא נשקלו כראוי. התוצאה היא המשבר הנוכחי שהוגדר כהקשה ביותר מאז מלחמת העולם השניה.

בדיעבד אנחנו יודעים שיכולת התיקון העצמית של המשק יותר מוגבלת ממה שהעריכו קובעי מדיניות כגרינספאן ואחרים. נראה שבפועל יכולת התיקון העצמית נעזרה לא במעט במדיניות ריבית רדיקלית מאד שהנהיג אלאן גרינספאן. לבסוף הורדת הריבית הרדיקלית שהחלה באביב 2001 ונשמרה ברמה של 1%עד יוני 2004 (federal funds rate) היא אחד הגורמים העיקריים לחיפוש אקטיבי של השקעות ושילוב לא נכון של גורם הסיכון. שני גורמים אלה היו מהגורמים העיקריים למשבר אותו אנחנו חווים כעת.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


דוד סיון הנכבד, אתה טועה.
סתם אחד (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 16:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אקדים ואומר,
שאני לא מתכוון להמשיך בווכוח סרק, בעקבות תגובה זאת.

אין למשבר הזה ולא כלום עם ''חידושים טכנולוגיים''.

פריחת הכלכלות בעולם כולו במשך השנים שעברו
(קשה להצביע על תחילת הפריחה, אב היא תהיה ''צמודה'' לפריחת הבורסות בעולם).

ההאצה הכלכלית היתה תוצאה של ייצירת כספים באמצעות הבורסות.

יצירת כספים זו התנקזה בעיקר אצל שכבה דקה,
ולא נוצרה אינפלציה חריפה,
כיון שהכספים הופנו בעיקר לשוק הנדלן, שזכה לפריחה.

בנקים נתנו הלוואות ללא קבלת ערבויות נאותות,
בגלל עודף המזומנים שלהם (הנפקות ישירות ועקיפות).

כאשר נוצר מצב ששוקי הנדלן נעצרו מהעליות המטורפות,
ניסו וממשיכים לנסות לממש החזקות בנדלן.
גם לא מקבלי המשכנתאות.
כאשר נעצרו ההנפקות,
אין כסף חדש אשר יכול לרכוש נדלן, ולכן מחירי הנדלן צונחים.

צניחת מחירי הנדלן יוצרת גל חדש של בעיות לבנקים,
כי ערך הבטחונות הם מחזיקים בנדלן כנגד ההלואות שנתו, הולך ויורד.

לתהליך הזה אין כל קשר ''לחידושים'' טכנולוגיים.

חזי
_new_ הוספת תגובה



צר לי, חזי, שלא הבנת
דוד סיון (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 17:17)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבהיר על קצה המזלג.
יש במאמר התייחסות לחידושים טכנולוגיים כמנוע עיקרי לצמיחה בת-קיימא שנעצרה (בהקדמה ברקע תכלת). אבל ההתייחסות העיקרית למושג ''חידושים טכנולוגיים'' היא בקשר לתהליכי התפתחות השווקים הפיננסיים. מצד אחד החידושים הביאו ליצירת מוצרים פיננסיים חדשים וזולים יותר ומצד שני יצרו סיכונים חדשים שלא נלקחו כראוי בחשבון. החידושים האלה הושפעו, כך כתוב, מעודף מקורות מימון שמקורם מהורדות הריבית במשך כ-‏3 שנים רצופות שביצע הבנק המרכזי.

מאחר ואתה טוען ש''אין למשבר הזה ולא כלום עם 'חידושים טכנולוגיים''', הרי שלא הבנת.
_new_ הוספת תגובה



דוד סיון הנכבד, אתה טועה.
סתם אחד (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 18:28)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צר לי לומר לך אבל הסיבה הנכונה ביותר לחורבן הכלכלה העולמית היא=שחיתות
כשהכסף נועד לדבר אחד ומשהו לוקח אותו לכיס שלו זה שחיתות
מכאן מגדל הקלפים יתמוטט מהר מאוד
והינה אנו נמצאים בעיצומה של ההתמוטות הכלכלית

מגחלי האש
_new_ הוספת תגובה



כשאתה כותב 'נבואה'
סתם אחד (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 16:45) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מתכוון שהנביא זה אתה או ראג'אן?
_new_ הוספת תגובה



כשאתה כותב 'נבואה'
סתם אחד (יום שלישי, 03/02/2009 שעה 19:08)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שניהם
_new_ הוספת תגובה



כשאתה כותב 'נבואה'
סתם אחד (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 1:12)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לך תעודת נביא רישמית?

אפלפלד
_new_ הוספת תגובה



מהדורת המאה ה-‏21 של בורסת הציבעונים
אריק פורסטר (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 2:02) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסופר האמריקאי המחונן מייקל לואיס (Liar's Poker) כתב מאמר מעניין עבור הגליון האחרון של פורטפוליו מאגאזין. הוא מסביר את מפולת השוק בצורה זו:

1. הקלת הרגולציה של הבנקים, שהחלה עוד בימי קלינטון, הביאה ליצירת 3 טריליון דולר משכנתאות, ברובן סאב-פריים.

2. בשוק נורמלי, ניתן לצפות שהבנקים יצמצמו את הסיכון שהמשכנתאות הנ''ל יוצרות ע''י מכירת 1 - 2 טריליון דולר באופציות שונות.

3. החידושים השונים בשווקי ה-Derivatives, שלא הובנו כהלכה, גרמו ליצירת קרוב ל-‏600 טריליון דולר באופציות - פי עשר מהתוצר הלאומי השנתי של ארה''ב. נוצר מצב שבו על כל דולר שניתן כהלוואה ממושכנת, הודפסו אופציות בסך 200 דולר. אם תושב לוס אנג'לס שקיבל משכנתה בסך מיליון דולר אינו מסוגל יותר לעמוד בתשלומים, עיקול הבית יוצר תגובת-שרשרת שגורמת להפסדים של 200 מיליון דולר לקוני האופציות ברחבי העולם.
_new_ הוספת תגובה



מהדורת המאה ה-‏21 של בורסת הציבעונים
דוד סיון (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 7:08)
בתשובה לאריק פורסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה מאמר שמסביר טוב בשפה פשוטה את הנושא (http://www.portfolio.com/news-markets/national-news/...) ולכן כדאי לקרוא אותו.
מצד שני נראה לי שאתה מגזים בממדי הבעיה (למשל, דולר שהפך ל-‏200 דולר).

כמו ראג'אן ב-‏2005, גם הסופר המחונן (כדבריך) מסמן את הורדת הריבית לרמה של 1%, והשינוי בהתייחסות לסיכון כגורמים עיקריים למשבר.
_new_ הוספת תגובה



מהדורת המאה ה-‏21 של בורסת הציבעונים
אריק פורסטר (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 7:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפי עדויות בפני הקונגרס, דולר אחד אמנם הפך ל200 דולר באופציות.

הריבית, דרך אגב, לא ירדה ל-‏1%. ב-‏2005 ו-‏2006 הייתה הריבית הקבועה במשכנתאות של 30 שנה בסביבות 6 - 6.5%. במשכנתאות צמודות-אינדקס היא הייתה בערך 1% יותר גבוהה. הבנקים הציעו הלוואות צמודות אינדקס שנשאו אמורטיזציה שלילית: ללווה ניתנה האפשרות לשלם תשלומים חדשיים שהיו מבוססים (בשנה הראשונה) על 1% בלבד. ההבדל בין התשלום המוקטן והריבית המלאה התווסף לקרן.
_new_ הוספת תגובה



מהדורת המאה ה-‏21 של בורסת הציבעונים
דוד סיון (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 8:47)
בתשובה לאריק פורסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיעור הריבית שהזכרתי, federal fund rate, ירד עד 1% בשנת 2004. הוא היה הגורם שיצר עודפי מזומנים. שיעור הריבית הזה נקבע על ידי ועדת השוק הפתוח של הפד - הבנק המרכזי של ארה''ב. באותו הזמן זה היה רינספאן. שיעור הריבית הזה משפיע על כל שיעורי הריבית האחרים.

ערכן של אופציות בבורסה לא מגדיל את סך כמות הכסף שבידי הציבור. לכן אינו חלק מגורמי המשבר אלא אולי סימפטום.

בכל מקרה תודה על ההפניה למאמר של לואיס.
_new_ הוספת תגובה



מהדורת המאה ה-‏21 של בורסת הציבעונים
סתם אחד (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 15:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שוב, בלי להכנס לוויכוח:

ערכן של אופציות, כמו גם ערכן של מניות,
מגדיל את כמות הכסף שבידי הציבור (מי שמחזיק בהן). נקודה.

זו טעות יסודית שלכה, אשר ממנה נובעות שאר הטעויות...

הסבר פשוט: אפשר להמיר אותן לכסף בזמן מכירתן בבורסה.

חזי
_new_ הוספת תגובה



פשוט לא נכון
דוד סיון (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 17:19)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסבר פשוט:
נניח שמחיר אופציה בבורסה הוא 200 שקל.

כאשר אתה קונה את האופציה אתה משלם 200 שקל.
מהארנק שחלך נגרעו 200 שקל.
באותו הזמן לארנקו של המוכר התווספו 200 שקל.
0 = 200 - 200
כמות הכסף שבידי הציבור לא השתנתה כלל. נקודה!

-----

הטענה שלך שכמות הכסף שבידי הציבור גדלה מפעולת קניית
האופציות היא פשוט לא נכונה. הטעות היסודית הזאת, כמו
הטעות היסודית בנושא החידושים הטכנולוגיים אותה הסברתי
בתגובה 128246 הן סיבות יסודיות מדוע לא הבנת את המאמר.
_new_ הוספת תגובה



פשוט לא נכון
סתם אחד (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 19:48)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה יהיה נכון רק אם שערי מניות ואופציות נשארים יציבים.

אבל כולנו יודעים שזה לא המצב.

במשך הרבה שנים היתה מגמה די עקבית של עליות שערים די גדולה.
הסיבות:
א- כניסת כספים חדשים (תאבי בצע).
ב- תמיכה של ''בעלי עניין'' בשערים כלפי מעלה (מזכיר את ווסות מניות הבנקים אצלינו).
ג- מיזוגים ורכישות שרובם בשערים דמיוניים,.

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, אתה ממשיך לטעות
דוד סיון (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 20:35)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מסחר בבורסה, כמו המסחר במכוניות המשומשות
או בעגבניות לא מגדיל את כמות הכסף.

0 = 200 - 200 (תגובה 128339).

יש לי עוד דוגמה בשבילך:
לפני כעשרים שנה קניתי דירה ב-‏25 אלף דולר ומאז מחירה
הוכפל. האם כאשר אמכור אותה ב-‏50 אלף דולר תגדל כמות
הכסף שבידי הציבור? לא.

0 = 50,000 - 50,000. נקודה!!
_new_ הוספת תגובה



חזי, אתה ממשיך לטעות
סתם אחד (יום שישי, 06/02/2009 שעה 3:52)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוד סיוון,

יש לי המון סבלנות,
אבל אני לא סובל וויכוחי סרק.

דירה אינה דוגמה טובה כי היא לא סחורה ממש נזילה...

אם אפשר למכור דירה תוך מספר שעות (כמו שמוכרים נייר ערך), והמוטיבציה היתה ליצור מהדירה כסף נזיל (במיוחד כאשר לא מתכוונים לא לקנות שוב דירה)
היה הדבר מגדיל את כמות הכסף...

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, אתה ממשיך לטעות!
דוד סיון (יום שישי, 06/02/2009 שעה 5:45)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. כמות הכסף שבידי הציבור לא גדלה ממסחר בבורסה (תגובה 128339).
גם אם תמכור ותקנה אופציות ומניות בתוך דקות, הקביעה הזאת לא תשתנה.

ב. אם אתה לא סובל ויכוחי סרק אל תעסוק בכך. נקודה!
_new_ הוספת תגובה



חזי, אתה ממשיך לטעות!
סתם אחד (יום שישי, 06/02/2009 שעה 14:42)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דודג סיון הנכבד,

אני לא מדבר על ''הגדרות'' בספרים מה זה ''כמות כסף''.

להגדרות אילו אין משמעות בימינו, והן מיושנות.

כמות הכסף האמיתית,
היא כמות המזומנים או דומה למזומנים אשר יש לציבור ''ביד'' כאמצעי תשלום.

הנפקת מניות במחיר X
ומחירן בבורסה הופך להיות 2X גורם שהבורסה יצרה ''כסף'' חדש בכמות X, כיון שניתן למכור אותם מייד, אם רוצים ולקבל 2X במקום X שהושקע בהן.

מובן שיש לקחת בחשבון גורמים אחרים שסופגים כסף מהציבור.

הסיפור של ''כמות הכסף'' מורכב יותר מאשר כלכלנים ומשרדי אוצר מנסים להבין...

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, אתה ממשיך לטעות!
דוד סיון (יום שישי, 06/02/2009 שעה 18:10)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מוחק הגדרות עוד לפני שהכרת אותן ולכן
לא פלא שאתה חוזר על ''שגיאותיך'' כהרגלך...

הסבר פשוט: 2X פחות 2X שווה אפס.
גם מסחר בבורסה של חזי לא מייצר כסף.
_new_ הוספת תגובה



האם בנק אשר נותן הלואה ומשעבד 2X שווה במניות
סתם אחד (יום שישי, 06/02/2009 שעה 18:15)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינו יוצר כסף חדש ?

חזי
_new_ הוספת תגובה



אתה מתקרב
דוד סיון (שבת, 07/02/2009 שעה 9:00)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הלוואות הן חלק מכמות הכסף ולכן הלוואה חדשה מהווה תוספת
לכמות הכסף. אבל המניות, המכונית, הדירה או מה שאתה משעבד
כבטוחה כדי לקבל את ההלוואה, לא מהווה חלק מכמות הכסף.
_new_ הוספת תגובה



אתה מתקרב ?
סתם אחד (שבת, 07/02/2009 שעה 12:20)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דוד סיון,

הרי ברור ומובן כי חלק מהמניות משמש שעבוד לקבלת כסף מזומן,
בדיוק כמו ערכי נדלן שעולים ןמשועבדים לקבלת מזומן גםלבזבוז.

אתה לעולם לא מודה שטעיתה...

חזי
_new_ הוספת תגובה



אתה שוב מתרחק
דוד סיון (שבת, 07/02/2009 שעה 12:51)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חזי,

1. מניות משועבדות, כמו מכונית משועבדת, שקונים בעזרת הלוואה אינן כסף.
מניות, כמו עגבניות, שקונים במזומן אינם כסף.

מזומנים והלוואות הם חלק מכמות הכסף.
מניות, מכוניות, דירות ועגבניות אינן חלק מכמות הכסף.

2. לרגע חשבתי שחזרת להגדרות מהספרים ושהתחלת להבין מהו כסף.
אני חייב להודות שטעיתי כאשר נתתי לך להנות מהספק...
_new_ הוספת תגובה



אתה שוב מתרחק
סתם אחד (שבת, 07/02/2009 שעה 22:19)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נו,

חזרנו לוויכוח סרק...

אני לא מדבר על
''הגדרות'' יבשות מלפני עשורי שנים.

בשבילי ''כסף'' הוא אמצעי קניה נזיל.

סוף.

חזי
_new_ הוספת תגובה



המומחיות שלך, חזי, בויכוח סרק!
דוד סיון (שבת, 07/02/2009 שעה 23:26)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. אינני מתווכח איתך.

2. כסף הוא אמצעי תשלום
3. מניות, מכוניות ועגבניות לא
אפילו שזה מה שאתה מנסה לטעון.

אלה העובדות הפשוטות.
_new_ הוספת תגובה



בקיצור, חזי
סתם אחד (יום שישי, 06/02/2009 שעה 7:17)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמות הכסף נקבעת ע''י הממשלות. הפעילות הכלכלית רק מעבירה את הכסף הנתון מיד ליד. גם במשבר הכלכלי הנוכחי צריכה להיעשות בדיקה מדינתית היכן נתקע הכסף, חוקיות תנועתו וכיצד אפשר לחלצו להמשך זרימה נורמטיבית במשק כדי לשחרר את הבלמים הכלכליים והפסיכולוגיים של הציבור. המשבר הנוכחי ומשברים אחרים, דומים לכריש דם שמונע זרימה תקינה של דם בגוף המשק. ממשלה רצינית צריכה קודם כל להתיר את הכריש ושנית לבדוק שמנוע הזרימה - הלב של המשק - פועם. הוא יכול לפעות בתחילה בקצב נמוך, אפשר לעשות למשק החייה, הנשמה, עיסוי, והעיקר שבסוך המשק יחזור לפעום בקצב הנכון, כך שכל טיפת דם תגיע לכל אזרח וצרכן, המהווים תאים בגוף כלכלת המדינה. יש תאים שצריכים יותר דם וחמצן, ויש תאים שצריכים פחות, הכל לפי טעמם ועניינם של האזרחים, החברות והקונגלומרטים.
_new_ הוספת תגובה



זו הטעות הבסיסית...
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 6:04)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''סתם אחד''

כתבתה:

''כמות הכסף נקבעת ע''י הממשלות.''

זו טעות ''אופטית'' יסודית.

מה שנקבע ע''י ממשלות זו כמות השטרות המודפסת ולא כמות הכסף.
מה שנסיתי להסביר (לשווא) שיש גורמים נוספים שיוצרים כסף,
אשר משמש לפעילות בדיוק כמו הדפסת כסף נוסף, וכמות זו לא נקבעת ע''י ממשלות.

חזי
_new_ הוספת תגובה



מי שלא מבין לא יכול להסביר
דוד סיון (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 6:17)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה שנקבע על ידי הבנק המרכזי (בדרך כלל) זו כמות
הכסף כולה. מי שכמוך, חזי, משתמש ב''אופטיקה שגויה''
מפיק טעויות בסיסיות מאד.

הטעות הבסיסית שלך: אינך מבין מהי כמות הכסף ולא
איך הכמות הזאת נוצרת.
_new_ הוספת תגובה



דוד, די נמאסתה כתמיד...
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 6:33)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מסתיק..

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, יללות לא יוציאו אותך מהבוץ
דוד סיון (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 7:03)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מנסה להמציא את הגלגל שכולם יודעים שלא
יוציא את העגלה מהבוץ אליו הכנסת אותה.

חזי, אם היה לך מה לתרום ברעיונות לא היית מילל
וכותב שטויות ביחס לביקורת עניינית ומועילה...
_new_ הוספת תגובה



מסתיק
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 17:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא ראוי לתגובה

חזי
_new_ הוספת תגובה



מסתיק
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 17:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא ראוי לתגובה

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, יללות לא יוציאו אותך מהבוץ!!
דוד סיון (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 18:22)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל פעם מחדש אתה מכניס את העגלה לבוץ ואחר כך מנסה
להמציא גלגל שלא מתאים ומנסה להרכיב אותו כאילו שזה
יפתור לך את הבעיה. אלא שעד שלא תחליף את הנהיגה
הכושלת תישאר בבוץ.

חזי, אם היה לך מה לתרום ברעיונות לא היית מילל
וכותב שטויות ביחס לביקורת עניינית ומועילה...

הערת בונוס: בעברית כותבים ''מסטיק'' ולא כהרגלך.
_new_ הוספת תגובה



דוד סיוון
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 19:38)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מתחיחל להגעיל...
לא אגיב לכה...

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, יללות וגידופים לא יוציאו אותך מהבור אליו קפצת!!
דוד סיון (יום שני, 09/02/2009 שעה 7:42)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם שכחת את סיפור העגלה והבוץ ראה תגובה 128458...

חזי, אם היה לך מה לתרום ברעיונות לא היית מילל
וכותב שטויות ביחס לביקורת עניינית ומועילה...

הערת בונוס: בעברית כותבים ''סיון'' ולא כהרגלך.
_new_ הוספת תגובה



דוד סיון
סתם אחד (יום שני, 09/02/2009 שעה 11:33)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה עוד יותר מגעיל...

חזי
_new_ הוספת תגובה



חזי, היללות והגידופים לא יעזרו לך (תגובה 128475)!
דוד סיון (יום שני, 09/02/2009 שעה 11:51)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



[•] חזי, היללות והגידופים לא יעזרו לך (תגובה 128475)!
סתם אחד (יום שני, 09/02/2009 שעה 15:37)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[•]...
_new_ הוספת תגובה



אתה מתאר רק חלק מהסימפטומים של הבעיה ולא את כל גורמיה
סתם אחד (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 18:50) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מתאר רק חלק מהסימפטומים שליוו את הכלכלה האמריקאית בחמש עשרה השנים האחרונות, אבל אינך נוגע במקורות המשבר. חלק מהסימפטומים האלה היו קיימים בעבר ולא שיקפו משבר דומה. צריך לזכור שהמשבר הכלכלי הנוכחי פרץ בגלל התפוצצות הבועה הפיננסית של המשכנתאות. הבועה נוצרה בשל מדיניות קלינטון באמצע שנות ה-‏90 http://newsbusters.org/blogs/noel-sheppard/2008/09/2... להאיץ ולעודד בנקי משכנתאות ובנקים פיננסיים לתת הלוואות חריגות וגדולות לכל דורש ואסר על הבנקים לסרב או לבדוק את יכולתו של הלווה לעמוד בהחזרות http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9C0DE... . הוא ביטל את הרגולציה על המשכנתאות. והכל בשם מדיניות סוציאלית מתקנת. והיא אכן 'תיקנה' הרבה דברים. אנשים מן השורה לקחו שתיים, שלוש ואפילו חמש הלוואות וקנו בהן דירות ונכסים, אבל לא יכלו לעמוד בהחזרים הכבדים לאחר מספר שנים. הדמוקרטים בבתי הקונגרס מנעו הגשת חוק להטלת רגולציה על ההלוואות שכל ייעודו היה לבחון את יכולת ההחזר של לוקח ההלוואה ולקבוע קריטריונים מחייבים. הנגיד גרינשפאן שהיה בעד החוק אמר לאחר שהוא נידחה בועדות הקונגרס: ''''We increase the possibility of insolvency and crisis. Without restrictions on the size of Fannie Mae and Freddie Mac, we put at risk our ability to preserve safe and sound financial markets in the United States.''.

ביל קלינטון שהיה אז נשיא אמר תוך התחמקות מאחריות כהרגלו: ''Well, maybe everybody does that a little bit. I think the responsibility the Democrats have may rest more in resisting any efforts by Republicans in the Congress or by me when I was President to put some standards and tighten up a little on Fannie Mae and Freddie Mac.''.

חכם ציון
_new_ הוספת תגובה



תיארתי את כל הגורמים
דוד סיון (יום חמישי, 05/02/2009 שעה 20:26)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשפט הראשון במאמר אומר ששורשי המשבר נעוצים ''עמוק במשבר הסאב פריים''.

עוד כתוב במאמר שביטול פיקוח, חידושים טכנולוגיים, שיטת התשלומים למנהלים ועובדים בחברות פיננסיות במשך העשורים האחרונים היו בין הגורמים למצב שההתייחסות לסיכונים בעיסקאות פיננסיות לא היתה נכונה. כן ציינתי שהמדיניות המוניטרית גרמה לעודפי נזילות במשך זמן רב. אלו היו המקורות הכספיים להגדלת היקפי הלוואות הסאב-פריים.

כתבתי גם שגרינספאן היה ער ל''חוסר האיזון בכלכלה האמריקאית, במיוחד בחשבון הסחר והפריחה במגזר הבניה למגורים...'' בעצם בשנת 2005 גרינספאן חשב שהמשק האמריקאי יסתדר מעצמו בהשלכות פחות חמורות מבעבר. אם תקרא את מה שכתבתי על נאומה של נשיאת הפד בסאן פרנציסקו במאי האחרון תראה עדות נוספת על חלקו של הפד בסיפור. במיוחד על שפע המזומנים שמקורו במדיניות של הפד.

בתמצית תיארתי את כל הגורמים החשובים למשבר שעובר על העולם בימים אלו. לכך אוסיף ואציין שהטענה שלך שכאילו כל הבעיה נעוצה במדיניות ההלוואות של פאני מאי, פרדי מאק וג'יני מאי מכסה רק חלק מהבעיה. אינך מזכיר את התפקיד שמילאו הבנקים להשקעות בפיתוח המוצרים מגובי המשכנתאות.

הנושא העיקרי של המאמר הוא מדוע לא נמנע המשבר במיוחד לאחר שהאפשרות שהוא מאחורי הדלת הודגשה על ידי ראג'אן. אני בתחושה שראשי הפד לא היו ערים מספיק לסכנה ואפילו דחו את המלצות ראג'אן (דברי דונלד קון). כאן אני לא מדבר רק על תחושה שלי בלבד. יש לצידי את נשיאת הפד בסאן פרנציסקו ועוד סגן נשיא בפד שלא הזכרתי את שמו.
_new_ הוספת תגובה



סתם אחד (שבת, 07/02/2009 שעה 14:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר שנראה כיום יותר רלוונטי מתמיד, על היחס בין הכוחות האינפלציוניים והדפלציוניים במשק האמריקני.
גם כיום בעיצומו של המשבר הכלכלי בארה''ב, ניתן להבחין עדיין בעליית מחירי המוצרים השונים (תורם לאינפלאציה) כאשר הריבית על קניות באשראי ירדה באופן דרסטי, וביחוד ירדה הריבית על חסכונות בבנקים (מ-‏3.5 עד 4 אחוז לפני כחודשיים, ל- 2 אחוזים ופחות כיום).

למעשה עבור האמריקאי הממוצע ההשקעה המשתלמת ביותר כיום, לפי המאמר, הוא החזר חובות האשראי שלו (כרטיס אשראי, משכנתא ותשלומים על המכונית המשפחתית) בשל החסכון הגדול הצפוי לו בתשלומי הריבית הפנטסטית שעדיין נהוגה בחוזים הישנים).

ותהליך מתמשך של צמצום חוב האשראי שבידי הציבור יכול להוביל בעתיד הרחוק יותר להתייצבות ואולי גם לתרבות של פתיחת חסכונות מזומן בבנקים. אך זה לוקח זמן, ותלוי בהתאוששות של העסקים היצרניים ונותני השירותים בארה''ב.

מצד אחד הירידה התלולה בריבית הממשלתית לבנקים אמורה ליצור לחצים דפלציוניים בהמשך, אך למעשה, ברמה של הצרכן במכולת, הלחץ בתחום מחירי המוצרים הבסיסיים נראה אינפלציוני כפי שהיה עד לפריצת המשבר הנוכחי.
כיצד שתי המגמות האלה יתקזזו האחת בשניה קשה לצפות בדיוק, ביחוד כאשר ברקע נמצאים הנתונים של כמות הכסף המשק, כמות העסקות, וההשפעה של ערך החילופין של הדולר כלפי היורו ומטבעות אחרים, גורם אחרון זה כמשפיע ישירות על היצרנים היצואנים בארה''ב, ולכן גם על רמת התעסוקה ויכולת הרכישה של אזרחי ארה''ב. דווקא חולשת הדולר ביחס ליורו בשנים האחרונות עזרה ליצוא מארה''ב לאירופה. כיום עם התחזקות הדולר ביחס ליורו סובל היצוא האמריקני באופן ישיר - תרומה לאבטלה בארה''ב, לירידה נוספת בכוח הקניה של הציבור, מה שעשוי להביא בסופו של דבר - יחד עם ירידת מחירי המוצרים הנקנים באשראי מוזל יותר - לירידת מחירי המוצרים הבסיסיים בארה''ב ולצמצום הכוח האינפלאציוני.

גורם נוסף משמעותי ביותר היא כמות החוב האמריקני שרכשו ועדיין רוכשים הסינים ואחרים בארה''ב בצורת איגרות חוב ממשלתיות. הסינים למעשה מחזירים את הדולרים שהרוויחו מיצוא לארה''ב ישירות לבנק הפדרלי על ידי רכישת איגרות חוב ממשלתיות. אך היות והיצוא הסיני לארה''ב הצטמצם פלאים בחודשים האחרונים, אמור היה לחול גם צימצום ההשקעה במזומנים של הסינים בחוב האמריקני. וזה בפני עצמו גורם לירידה בכמות המזומנים העומדים לרשות הממשל בארה''ב לצורך הזרמת המזומנים לבנקים ולחברות במצוקה בארה''ב. בעקרון זה מקטין את כמות החוב שארה''ב יכולה למכור לעולם. כיום כבר ברור שאם הסינים יחליטו מהיום למחר למכור 20% מאיגרות החוב בממשלתיות של ארה''ב שברשותם בבורסה בניו-יורק, הכלכלה האמריקנית עלולה שלא לעמוד בטרנזאקציה. אין מספיק מזומן בנמצא כיום בארה''ב.

גם הכסף המוזרם לבנקים ולחברות במצוקה בארה''ב מודפס ככל הנראה ללא כיסוי מתאים. על מה שזה עושה לערך הדולר, בפנים ארה''ב ובעולם, אני מעדיף שלא לחשוב אפילו.

וֹולפוביץ', שמונה אם אינני טועה לחבר בצוות הבית הלבן לטיפול במשבר הכלכלי, התראיין בדאבוס בתור ראש הIMF, ואמר בפשטות שאין לאירגון מספיק כסף כדי לעזור למדינות במצוקה במשבר הנוכחי. וזה מובן, כי רק בנק כדוגמת ג'יי פי מורגן (צ'ייס מנהטן) מתמודד היום עם חובות לא מסופקים רק בתחום כרטיסי האשראי שבידי ציבור לקוחותיו בסדר גודל של 155 מיליארד דולר אשר מהם 40% לא יפרעו מלכתחילה ב-‏2009 - כ-‏60 מיליארד דולר. ואם מוסיפים לזה את החובות הלא מסופקים האחרים של הבנק האחד הזה - לפחות כ- 300 מיליארד דולר הנובעים ממשכנתאות, הרי שה-IMF עם 200 מיליארד הדולרים שעומדים לרשותם, אין באפשרותם אפילו להציל בנק אחד גדול בארה''ב. כך שכל הנטל הזה מוטל על כתפי הממשלות השונות (לא שזה תפקיד ה-IMF להציל בנקים בארה''ב).
צפויה לכן, וזו היתה המגמה בדיונים בדאבוס, הלאמה מסיבית של הבנקים הגדולים באירופה ובארה''ב. לפועלים וללאומי בישראל אין סיכוי להמלט מגורל דומה אם וכאשר האסימון בארץ יפול סוף סוף, והבועה בענייני בטחון, מוסר, וכלכלה, בה נמצא הציבור הישראלי, תתפוגג.
_new_ הוספת תגובה



לא ברור איך אתה מגיע למסקנות האלה מתוך הלינקים שהבאת
סתם אחד (שבת, 07/02/2009 שעה 23:27)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בלומברג למשל כשהיה לפני שבועיים בארץ הוא דיבר על משבר כלכלי גדול שבשל הצעדים שנינקטו ע''י מדינות המערב תוך כחצי שנה עד שנה ניראה שהוא יירגע ולאחריו תתחיל מחדש הצמיחה. בכל מקרה לא מדובר בהלאמה אלא בהחמרה בכללי הרגולציה על פעולות הבנקים, שזה אבן בסיס למשטר קפיטליסטי תקין.
_new_ הוספת תגובה



לא ברור איך אתה מגיע למסקנות האלה מתוך הלינקים שהבאת
סתם אחד (יום ראשון, 08/02/2009 שעה 0:20)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה יכול לקרוא את בלומברג איך שאתה רוצה, אך הייתי מציע שתקרא את המאמרים המופיעים באתר של בלומברג, ושתטרח להקשיב לראיונות המוקלטים שיצאו מדאבוס. מספיק להקשיב ליאוש השקט של וולפוביץ' בראיון עימו כדי להבין את גודל הבעיה ואת חומרת המצב. גם לא היה מזיק להקשיב למסיבת העיתונאים אתמול של אובאמה לרגל מינוי הצוות לטיפול במשבר: בתחינה הוא פונה לחברי הקונגרס כדי שיאשרו את חבילת התמריץ שהבטיח. וגם זה מעט מדי מאוחר מדי.

בעוד שההערכות לפיהן הממשל פועל מדברות על הצורך ב1.4 טריליון דולר, ההערכות המדוייקות יותר המגיעות מהכלכלנים בשטח מדברות על למעלה מ-‏3 טריליון דולר. ועל הפער הזה אין אפילו דנים כרגע.

ולכן יש הטוענים כדוגמת נוריאל רוביני, שקיימת סכנה ממשית שלמיתון תהיה צורה של האות L במקום האות U ז''א שהיציאה מהמיתון תהיה איטית ותתפרס על פני חמש עד עשר שנים. הוא עדיין מקווה שאם ינקטו צעדים דרסטיים כגון הלאמת הבנקים הגדולים שהם כרגע insolvent ניתן יהיה להציל משהו והיציאה מהמיתון תהיה מהירה יותר בבוא שנת 2010
_new_ הוספת תגובה



אולי הבעיה היא בשיטה ובקונספציה?
סתם אחד (יום שני, 09/02/2009 שעה 22:40) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר מעניין ורואים שהושקעה בו עבודה ומחשבה, יחד עם זאת אני לא כל-כך מסכים איתך. ייתכן שפורמלית אתה צודק, אבל, למרות שאינני כלכלן או אפילו קרוב לזה, נראה לי שהבעיה היא דווקא הפוכה, הכלכלה, בחלקה, הפכה, לעניות דעתי, מכלי שאמור להיות אמצעי, לאיזו ''מטרה'' בפני עצמה ואולי פה הבעיה.

אני מבין שמקריאה כאן באתר שאתה ד''ר לכלכלה ואף למדת בארה''ב (''מעוז הקפיטליזם''), לכן נראה לי שיהיה לי די קשה להתווכח איתך... כי אתה בא מרקע מאד מסויים, יחד עם זאת אני מתרשם שאתה אדם חכם מאד ורציונלי, אז אולי תאיר את עיני בסוגיה.

כתבתי שני מאמרים/פוסטים אצלי בבלוג שדנים בנושאים קשורים שמיד אפרט, אבל לפני זה: ניקח למשל את מושג ה''צמיחה'' , המאד אהוב(?) על כלכלנים ואנשי ממשל, ראה למשל הביקורת שמופנית כנגדה בערך ''Economic Growth'' בויקיפדיה, תחת הכותרת Criticism

אינני מכיר היטב את המערכת הפיננסית, בוודאי לא כמוך, אולם נראה לי שהמערכת הזו הפכה למסובכת מידי לרוב האנשים וזו בעיה כשלעצמה (מה שהזכרתי לעיל אמצעי מול מטרה), כך שאינני חושב שיש צורך בחדשנות כאן במובן של ליצור דברים חדשים (אם הכוונה למורכבים יותר), להיפך צריך אולי ללכת קצת ''אחורה'' ולפשט, במקביל יש, לדעתי, להגדיל את הרגולציה (וזה דווקא אפשרי טכנולוגית, ראה המאמר השני שלי בהמשך).

אם אתה מדבר על חדשנות טכנולוגית, כי אז למרות הביקורת שיש לי לעיל על חלק מהצמיחה, אני יכול להעיד אישית, שאני מנסה לקדם איזה רעיון, שלעניות דעתי, יכול להצליח ולהועיל לאנשים לא מעטים, אבל אני נתקל בקשיים לשכנע אנשים בו, זאת למרות שיש ביסוס מחקרי לרעיון שלי. אני חושב שחלק מהבעיה היא בסירבול של המערכות השונות שאמורות לטפל ביישום של רעיונות חדשים, אבל מנגד, כנראה שאני אינני מוכשר מספיק להתמודד עם הסירבול הזה... ''מקומם'' אותי לעיתים לראות רעיונות שאין בהם לטעמי שום תרומה רצינית, שמצליחים לגייס כסף ואנשים, כשאני עדיין ''תקוע'' לי בניסיון להתקדם עם הרעיון שלי... אבל יש לי סבלנות ואני מקווה שיהיה בסדר.

הנה מאמר ראשון שכתבתי במרץ 2008, בבלוג שלי בשם ''תרבות הכסף'':

השני הוא חלק מ''פרויקט'' שאני מכנה ''המדינה האוטופית שלי'' בו אני דן בקווים מאד כלליים של שיטה כלכלית מסויימת (מן הסתם, אוטופית):

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי