הראי של עצמנו

כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, אחד מתושבי השטחים עתר לבג''צ נגד המושל הצבאי ביהודה ושומרון, בטענה שנעשה לו עוול. היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים היה מאיר שמגר - לימים שופט בית המשפט העליון. לכאורה, אזור יהודה ושומרון היה מחוץ לשטחה של מדינת ישראל, והיועץ המשפטי לממשלה יכול היה להתנגד לעתירה בטענה שהיא אינה חוקית כי לבג''צ אין סמכות לדון על עניינים שמתרחשים מחוץ לגבולות המדינה. אולם מאיר שמגר לא נהג כך, אלא השיב בשם הממשלה על העתירה. לענייננו נושא העתירה אינו משנה. מה שקבע כאן הוא התקדים שתושב השטחים עתר לבג''צ וקבל סעד משפטי מבית המשפט העליון.

רבים בצבור הרימו גבה על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה. היו אף שטענו שהוא חרג מתחום סמכותו, כי החלטה עקרונית כזו היתה צריכה להתקבל על ידי הממשלה עצמה ולא על ידי יועצה המשפטי. כיון שלהחלטתו של מאיר שמגר יש השלכות מדיניות מרחיקות לכת. צריך לזכור כי מאיר שמגר כהן בתפקיד של הפרקליט הצבאי הראשי בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. הוא היה האיש שהכין את קובץ פקודות מטכ''ל שינחו את צה''ל וחייליו, אם וכאשר אזור יהודה ושומרון ייכבש על ידינו. אפשר לומר בוודאות שהאיש ראה את הנולד.

ראש הממשלה לוי אשכול לא אמר דבר על החלטתו זו של היועץ המשפטי לממשלה. אני גם לא זוכר שמישהו משרי הממשלה הביע התנגדות לכך. אבל כאשר מאיר שמגר נתבקש להגיב על החלטתו התמוהה, אמר כי הוא אינו יודע כמה זמן צה''ל ישאר באזור ככח כובש, ולכן הוא שואף לכך שהתנהגותו של צה''ל בשטחים הכבושים תהיה על פי הנורמות הנהוגות אצלנו, ולא על פי אלה של הצבא הירדני.

לפני כשלושים שנה חבשתי את הכומתה של קצין קישור של צה''ל למוסדות בינלאומיים (הצלב האדום והאו''ם). עבודתי עם הצלב האדום נסבה סביב שני נושאים. האחד, לטפל בתלונות ובקשות של תושבי יהודה ושומרון מול ממשלת ישראל וגורמי חוץ. השני, שרותי קשר ביני לבין עמיתי הירדני בעניינים הנוגעים לשני הצבאות. עלי לציין שהיה לי מאבק לא קל עם הצלב האדום בנושא בעיותיהם האמיתיות של תושבי האזור. כי ארגוני הטרור ניסו להשתמש בשרותי הצלב האדום לתועלתם, ואת זה צריך היה למנוע בכל מחיר. מאידך, היו לתושבי האזור בעיות הומאניות כבדות וקלות שחייבו פתרון. לכל תלונה או בקשה שעברה את מסננת הטרור, השתדלתי לתת מענה מהיר ככל האפשר.

צריך לזכור כי בימים ההם לא היו ארגונים ישראלים כמו ''בצלם''. והגורם היחיד שיכול היה לעצור אותנו מהתדרדרות אנושית היה הצלב האדום. בדיונים עם הנציגים השויצריים הנכבדים, לא אחת נזפתי בהם על שהם מסכימים לשמש ככלי-שרת בידי אש''ף או אחד מפלגיו הרבים. אבל מאידך, בנושאים ההומאניים האמיתיים אמרתי להם שאני מתייחס לארגונם כאל הראי של עצמנו. כי בעתות של מצוקה, האדם יכול להקצין את מעשיו מעבר לנורמות שלו עצמו. אני בטוח ששום גורם ממשלתי בכיר או גורם צבאי זהה, אין להם ענין להתדרדר לנורמות של עולם שלישי. ולכן פעילותו של צלב האדום היתה חיונית מאד בעבורנו. צריך גם לומר שעצם העובדה שתושבי השטחים מנצלים אמבולנסים להעברת אמצעי לחימה, או לנצל תינוקות ו/או נשים זקנות לאותה מטרה, היא היא שמקשה על החיילים בתפקודם השוטף - ומכאן נוצרות הבעיות.

אינני רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה במשך הזמן, אם היועץ המשפטי לממשלה היה דוחה את העתירה הראשונה לבג''צ. כי אנו רואים היום מה קורה בשטחים, על אף העובדה שבשטח יש נוכחות לצלב האדום ולארגון ''בצלם'' ו''מחסום ווטש''. יש פתגם בפרסית שאומר: ''כאשר האשה בוגדת, הבעל לא נקי''. דהיינו, הפלסטינים אינם נקיים מכל ההתרחשויות השליליות הללו. אבל אין זה פוטר אותנו.

---