משבר המים

אם נמנה את כל המשברים העוברים על מדינת היהודים אין ספק שמשבר המים הוא המאיים מכולם. הוא מצטרף לשורה ארוכה של משברים שממשלת ישראל הנוכחית, ממשלה שמבחינת מרכיביה היא ללא שינוי משמעותי מאז 2004, מתעלמת מהם למרות שהכתובת מתנוססת בשחור-מוות על הקיר.

למשבר זה יש מרכיבים סביבתיים, אנושיים ופוליטיים. המרכיב הסביבתי ברור: אנו חיים כאן בספר המדבר, ובכל העולם יש תהליך של התייבשות עם התקדמות צפונה של המדבר. באפריקה התהליך הזה עקבי מהיר ובר-מדידה. אצלנו התהליך נעצר, ואף הוסג, במאמץ עילאי של הציונות.
המרכיב האנושי ברור: מאז שארץ ישראל הצטרפה מבחינה מדעית טכנולוגית ובריאותית לשורה של המדינות המפותחות האוכלוסיה כאן גדלה באופן עקבי, ואיתה צריכת המים השפירים. מאידך, מדינה מפותחת יודעת כיצד לספק וגם למחזר את אוצרות המים כך שצריכת המים תתאים ליכולות האספקה.
המרכיב הפוליטי הוא שעומד לנו לרועץ. בארץ ישראל קמו שתי ישויות: הישות היהודית והישות הערבית. הפער בין תפיסות העולם שלהן הוא עצום. בעוד התפיסה היהודית השורשית היא של אפוטרופסות, ארץ הבחירה שיש לשמרה למען הדורות הבאים, התפיסה הערבית היא שכל אמצעי שיכול לגרש מכאן את היהודי כשר. כולל הפגיעה במשאב היקר ביותר, המים.

על כן עסקה סוריה בהטיית מקורות הירדן על מנת לחבל במוביל הארצי. על כן ירדן מקבלת חמישים מיליון קוב מים גם כאשר יש בצורת, על כן לבנון חסמה את נחל עיון והפכה על מפל התנור למצוק יבש. הרשות הפלשתינית מבצעת מאות קידוחים פיראטיים המדלדלים את אקוויפר ההר. הרשות הפלשתינית בעזה הפסיקה את טיהור המים ושפכים גולמיים מוזרמים לים. הרשויות המקומיות הערביות שופכות מים יקרים בראש חוצות, גם כאשר יושב-הראש של הועדה הקרואה (יהודי כמובן) מתחנן שיפסיקו. צנרת המים של הרשויות הערביות רקובה ומאבדת 30 אחוז ויותר מן המים המוזרמים בה. על כן השפכים של רשויות ערביות בהר ובשפלה מוזרמים לנחלים כדי ליצור אגמי סירחון ומדגרות יתושים, על כן רשויות ערביות נמצאות בפיגור תשלומים של מאות מיליונים למקורות, חברת המים הלאומית, של הלאום היהודי. הכול כשר בגי'האד נגד היהודים, כולל ייבושם, עיפושם, והזרמת גושי הצואה לנחליהם.

ומה עושה ממשלת ישראל? מקצצת לחקלאים, מעלה מחיר מים מטוהרים, דורשת ליבש את הגינות, מקימה מפעלי התפלה מן הגדולים בעולם. הכל חוץ מלהתמודד עם מלחמת המים.
מה צריכה לעשות ממשלת המדינה היהודית? במלחמה כמו במלחמה. להפסיק לספק מים לכל רשות בהר ובשפלה שאיננה עומדת בקריטריונים של אפוטרופסות יהודית על ארץ הבחירה, יהודית וערבית כאחד. רשות שאיננה מטהרת את מימיה, רשות שאחוז המים האובדים לה מעל 15%, רשות שאיננה משלמת את מלוא התשלום ל''מקורות'' כולן, יהודיות כערביות, תנותק להם זרימת המים השפירים, והמים ימכרו במשורה, לצרכים חיוניים בלבד. האספקה של מים שפירים לעזה תנותק, ואספקת המים לירדן תותאם לתנאי הבצורת. בקיצור, ריבונות מים יהודית בארץ ישראל.

לכולם ברור שזה הדרך ואין בלתה, אך מה עושה ממשלת ישראל? בדיוק את ההיפך. ממשיכה לספק מים לעזה, ממשיכה לספק מים לערים הערביות ולרשות הטרור והרצח בלב הארץ, ממשיכה לספוג את נחלי הביוב, והכי חשוב, מסיטה את הדיון הציבורי ממשבר המים לעבר נושאים מדיניים חשובים, כגון, מסירת הגולן, על מימיו, לבשאר אסאד, המשך מסירת אקוויפר ההר כולו לרשות הטרור והרצח המכונה בלע''ז פלשתינית, ודיונים נורא נורא חשובים עם הליגה הערבית.
אבל זו הממשלה שבחרנו. שיבושם לנו מנהרות הביוב והצחנה. הידד לכנרת היבשה, והידד כפול ליתושי הקדחת השבים אלינו באדיבות ישות ורשות הטרור הג'יהאדי.

---