גירסה קודמת של המאמר, שלכם בברכה מג'ק המרטש, פורסמה לפני כחודשיים בקולמוסנט.סר גאי: אני מחפש את ג'ק המרטש.
לסטר: דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק!
(קול צחוק)
לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!
לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה...קטע מהתסכית ''בברכה - ג'ק המרטש'', מאת רוברט בלוך.
הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים ''בכוונה תחילה'' בביום מיכאל אוהד בשנות השישים
בימים אלה יצא לאור ספר חדש מפרי עטה של סופרת המותחנים הידועה והפופולארית מאוד פטרישיה קורנוול. קורנוול ידועה בראש ובראשונה הודות לסדרת המותחנים שלה על קיי סקראפטה, החוקרת הרפואית של מדינת וירג'יניה, שמתמודדת תמיד ובהצלחה עם רוצחים סדרתיים אכזריים ומטורפים ויכולה להם ומראה שוב ושוב את עליונות האישה (הפמיניסטית) על הגבר. זוהי סדרה שזכתה בהצלחה עצומה גם בישראל וכל ספרי הסדרה (לא פחות מ-11 במספר עד כה) תורגמו באופן סדיר לעברית. לקורנוול יש כמה נקודות דמיון עם הגיבורה שלה, ובראשם עצם עבודתה במעבדה רפואית בוירג'יניה בעברה. אולם, בניגוד למה שמקובל לחשוב (ובניגוד למה שנרמז תמיד מהפירסומים עליה ושלה), היא לא עסקה בחקר פשעים כמו הגיבורה שלה. נראה שהסופרת התקנאה בגיבורה שלה. בספרה הנוכחי, ששמו בתרגום העברי הוא
ג'ק המרטש: דיוקן של רוצח סדרתי – תיק סגור (בהוצאת אריה ניר), אין המדובר בסיפור עלילה בדיוני. הפעם היא מתארת את החקירה שלה עצמה לתעלומה של הרוצח הסדרתי המפורסם מכולם. תעלומה שמאז המאה ה-19 ועד היום עסקו בה רבים וטובים ושהיא מציעה לה פתרון חדש, לפחות לכאורה.
המרטש
סיר גאי: כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר הטירוף.הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן...אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז...מתוך ''בברכה מג'ק המרטש''
המלכה ויקטוריההשנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית, שעל שמה נקראת התקופה הזאת בתולדות אנגליה התקופה ''הויקטוריאנית'', שמשמעותה המקובלת היא תקופה של צניעות ושמרנות מינית וחברתית שקשה למצוא כמוה בתולדות אירופה המודרנית. אבל דווקא בתקופה פוריטנית זאת הזנות פרחה בלונדון, כפי שלא פרחה מזה שנים רבות; מאות אלפי נערות נאלצו למכור את גופן בתנאים הקשים ביותר על מנת להתקיים.
וברובע וויטצ'פל הלונדוני, שכונת עוני מהגרועות ביותר בלונדון, מעין ''חור שחור'' של עוני ואומללות מתבצעת שורה של רציחות שבכמותן לא נתקלה המשטרה הלונדונית (והאירופית בכלל) מעולם; רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שרוטשו למוות, פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה, מרי-אן ניקולאס, רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנחתכה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית, שהראתה ש
הרוצח ידע לפעול היטב בתחום הניתוח לא פחות מטובי המנתחים של לונדון. מיד הועלו ההשערות שהמדובר בסטודנט לרפואה ואולי גרוע מכך, רופא מומחה שמקצועו היה בכך.
הציבור התייחס לרצח באדישות. אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח לא מרוצה, אולי כזה שהזונה ניסתה לגנוב ממנו כסף, לא דבר שצריך לשים לב אליו במיוחד, ואחרי הכל, זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי סרסוריהן תוך מריבה על כסף, או בידי בני משפחה.
אך כעבור כמה ימים נמצא באותו הרובע עוד גופה של אישה, שוב זונה, שענתה לשם אני צ'פמאן. בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה. הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה. האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי ו
שוב התברר שהיה לו כישרון ניתוחי מסויים, כמו גם ידע באנטומיה, והוא המשיך לרצוח.
בפעם השלישית הוא רצח שתי נשים: אליזבט סטריד וקטרין אדווס. שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך לגמרי את אוזנה. ככל הנראה הופרע הרוצח ממלאכתו תוך כדי ביצוע מלאכת החיתוך המזוויעה; מישהו עבר ככל הנראה במקום והרוצח נאלץ לנוס. אבל בבירור הוא לא ויתר על הצייד הלילי, שכן הוא מיהר ורצח אישה נוספת בקרבת מקום והפעם היה לו מספיק זמן לביצוע זממו...
גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך. במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה, בבירור נלקחה בידי הרוצח למטרות הידועות לו בלבד.
כעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי, שגופה נמצא מרוטש לחלוטין. ברור היה שהריטוש ארך זמן רב, שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה, ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית. השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך לגמרי. ליבה של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית. אך הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים. כנראה שהזמן הרב שבו ''בילה עם הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות. שוב, לא ידוע מה ניסה הרוצח להשיג ממלאכת החיתוך המזוויעה הזאת אבל היא מחזקת את ההשערה שמי שזה לא היה היה לו ידע עמוק באנטומיה האנושית. זה לא יכול היה להיות רוצח פשוט מתושבי הרובע, אלא מישהו ממעמד גבוה יותר, שהיה לו הידע הנדרש.
זה גם היה הרצח האחרון.
אנשי המשטרה חיפשו ביאוש אחרי הרוצח האכזר, אשר בשכמותו לא נתקלו מעולם. הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון, שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח. אנגליה כולה הייתה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה. אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
בינתיים הגיעו למשטרה, שורה של מכתבים שנשלחו בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם ''בברכה, מג'ק המרטש'', מכתבים אחרים נחתמו רק במילה ''מהגיהנום''. כמה מהם היו מלווים בחלקי גופות להדגשת המסר. במכתבים אלה הודיע ''ג'ק'' כי הוא מתכוון לבצע מספר מסויים של רציחות ולאחר מכן יתאבד. אבל יש ספקות גדולים מאוד אם רוב מהכתבים האלה או כולם אכן נכתבו בידי הרוצח. כיום מקובלת ההנחה שרובם היו ''מתיחות''.
השם ''ג'ק המרטש'', שהופיע בכמה מהמכתבים הפך אמנם מאז לשם המקובל לרוצח, אבל בשום פנים ואופן אין זה ברור שזה אכן הכינוי שהרוצח נתן לעצמו.
אותו ''ג'ק מרטש'' נחשב מאז לאב הטיפוס של הרוצחים הסדרתיים שהפכו לכה נפוצים בסוף המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, ורבים מהם אף עברו אותו במספר קורבנותיהם.
אך מי היה אותו ג'ק המרטש? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נמצאה לה תשובה כלשהיא. מספר הספרים שעוסקים בתיאוריות על זהות ג'ק המרטש מגיע למאות. היו שאמרו ש''ג'ק'' היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על ''דוקטור ג'קיל ומר הייד'' (על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית) שיצא מדעתו. היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע, שהיה זה גנגסטר מארה''ב, שהיה זה מהפכן מעוות מרוסיה, או סוכן חשאי של המשטרה הצארית. יש שטוענים שהיה זה איש שעסק בטקסי פולחן כישופיים. בין השאר הועלה גם שמו של מחבר סיפורי ''אליס בארץ הפלאות'',
לואיס קארול.
לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטא, כאשר התגלה יומנו של ''ג'ק המרטש'' או של האיש שעמד מאחוריו, ויש שחושבים שאכן היה זה ג'ק המרטש, אך כיום מוסכם שמדובר בזיוף. מספר החשודים הוא כמעט אין סופי ויש אנשים רבים שהקדישו את חייהם לדיונים בשאלה זאת. האיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס, הסופר ארתור קונן דויל, העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה ''ג'יל המרטשת''. היה זה גבר לבוש בבגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי, שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח.
האמת היא שעד עצם היום הזה לא ידוע מי היה ''ג'ק המרטש'' (אם זה אכן היה השם שבחר לעצמו) ואין ידוע מה עלה בגורלו ומדוע הפסיק את הרציחות בוויטצ'פל כאשר הפסיקן.
אבל החיפושים אחרי זהות הרוצח לא נפסקו מעולם.
ג'ק המרטש הדייר
ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?
סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.מתוך ''בברכה מג'ק המרטש''
אחד האנשים המעניינים ביותר ששמם הוזכר בהקשר לרציחות היה צייר בריטי מפורסם מאוד של התקופה בשם וולטר סיקרט (1860-1942), שיש הרואים בו את גדול הציירים הבריטיים בתקופה של ראשית המאה העשרים. וולטר סיקרט הנ''ל היה מעורב בפרשיה (שלפי תיאורים הוא אהב לדבר עליה כל חייו) מכמה צדדים שונים.
וולטר סיקרט, 1911סיקרט נהג לספר כי התגורר במשך תקופה בבניין שבעלת הבית שם סיפרה לו כי הדייר הקודם בחדריו היה אדם מוזר, שהתגורר אצלה בתקופת הרציחות, סטודנט תמהוני לוטרינריה, שהיה מסתגר בחדרו ביום ונוהג ''לנדוד'' ברחובות בלילות. בסופו של דבר אושפז הסטודנט התמהוני הנ''ל בבית חולים לחולי נפש ובדיוק אז נפסקו הרציחות. לבעלת הבית, סיפר סיקרט, וגם לו עצמו לא היה ספק שהמדובר ב''ג'ק המרטש'', הוא סיפר שהוא רשם את השם של האיש בעותק של ספר כלשהו שברשותו (זכרונות קזנובה), אבל מעשה שטן, הספר נעלם ועימו זהותו האמיתית של ג'ק.
סופרת בשם הילארי בלוק לאונדס שמעה את סיפורו זה של סיקרט והפכה אותו ב-1913 לבסיס לספר מתח בשם ''
הדייר'', רב מכר מצמרר על דייר מסתורי בבית משפחה אנגלית ממוצעת שמתברר לבסוף שהוא הוא ג'ק המרטש. זוהי ככל הנראה היצירה הספרותית המפורסמת ביותר על ג'ק המרטש.
מתוך ''הדייר'', 1926הספר המצמרר הנ''ל נעשה ב-1926 ל
סרט אילם מצמרר הרבה יותר בידי במאי צעיר ולא מצליח, אחד אלפרד היצ'קוק. הסרט זכה להצלחה גדולה והיצ'קוק הנ''ל החליט שאחרי הכל יש לו מה לחפש בתחום הקולנוע. הוא פנה באופן ספציפי לתחום סרטי מתח ואימה בנוסח ''הדייר'' והתפרסם בשורה של סרטים מסוג זה ובראש ובראשונה בסרט בשם ''
פסיכו'' על פי ספר של רוברט בלוך, על עוד רוצח סדרתי מטורף (שגם הוא היה מבוסס על סיפורו של רוצח סדרתי אמיתי, הקניבל אד גיין). ''הדייר'' הוסרט מאז עוד כמה פעמים.
ג'ק המרטש בשליחות המלכה ויקטוריה
סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, ג'ון.מתוך ''בברכה מג'ק המרטש''
בשנות השבעים של המאה הקודמת הועלה שמו של סיקרט בקשר לפרשה ב
הקשר שונה לחלוטין. הופיע אדם שטען שהוא בנו החורג וסיפר שאביו סיפר לו את המניעים האמיתיים לרציחות ואלו היו קשורים לבית המלוכה.
הנסיך אדילפי סיפור זה, הרוצח היה קשור לנכדה של המלכה ויקטוריה, הנסיך אלברט-ויקטור, דוכס קלארנס, שכונה גם ''הנסיך אדי''. אדי, שהיה ''בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר'' הכניס להריון, או אף גרוע מכך, נשא לאישה, את אחת הזונות של לונדון, וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי הרופא המלכותי, ד''ר ג'ון גאל, כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי. גאל רצח (לבדו או בעזרת רכבו) את הזונה שנכנסה להריון ואת כל חברותיה, שהיו מודעות לעניין והיו עלולות לחשפו, ויצר את דמות ''ג'ק המרטש'' על מנת להרחיק מעצמו וממשפחת המלוכה כל חשד, שכן מי יאמין שהדרגים הבכירים ביותר הם שעומדים מאחורי הרוצח הסדיסט המטורף? וזאת כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה) סייעו לו בכך. וולטר סיקרט, לפי הסיפור, היה מעורב בפרשה והיה אחד מהאנשים שפעלו ל''השתקת'' השערוריה. לפי ואריאציה אחרת, - קיצונית יותר - של תאוריה זאת, הנסיך, שהיה חולה בעגבת, היה בעצמו הרוצח ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו במחלה.
רצח בפקודה, 1979התיאוריה הזאת זכתה לפופולאריות עצומה, הנמשכת גם היום והפכה לבסיס של כמה ספרים רבי מכר וסרטים מצליחים, וכך נוצר בשנת 2001 סרט נחות בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ על פי סיפור הקומיקס המופתי של אלן מור ''
מהגיהנום'', שתיאר את שליחות הרצח של ד''ר גאל ואת הקונספירציה השטנית שמאחוריה. נעשה גם סרט בשם ''
רצח בפקודה'' על הבלש שרלוק הולמס, שבו הוא נאבק בג'ק המרטש ובקונספירציה המלכותית שמאחוריו ו
מיני סדרה טלוויזיונית עם מיקל קיין בנושא דומה. כולם הציגו את ג'ק המרטש הרוצח השטני כפועל בשליחות ובשיתוף פעולה עם ''החלונות הגבוהים''.
הסיפורים בנושא נמשכו גם לאחר שסיקרט הבן הודה כי בעצם המציא חלק מהסיפור לשם ''המתיחה''. עם זאת, הוא המשיך לטעון בתוקף שחלק אחר מהספור היה אמיתי, והוא שליורש העצר נולד בן בלתי חוקי שהוסתר בידי סיקרט האב. לדבריו - הוא הצאצא של אותו בן לא חוקי ולכן היורש החוקי של כס המלוכה הבריטי.
התיאוריות האלו הופרכו זה מכבר אולם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהן ימשיכו להתקיים עוד זמן רב לצד הטענות שבני משפחת המלוכה הבריטית הנוכחית היו אחראיים לרצח הנסיכה דיאנה מאחר שכביכול הרתה לאהובה המוסלמי.
התיאוריה של ''הקונספירציה המלכותית'' העמידה את וולטר סיקרט במרכז הפרשה כמי שהיה קשור לכל האירועים החשובים ומעורב בהם אישית ולא רק כמי שהפיץ שמועות וסיפורים.יש מקום לחשוב שהיא מבוססת על סיפורים שונים שהוא סיפר בתקופות שונות בחייו, ומכאן קצרה הייתה הדרך להציגו בתור הדמות המרכזית ביותר בפרשה.
ג'ק המרטש הצייר
ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן, ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?
סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!מתוך ''בברכה מג'ק המרטש''
פטרישיה קורנוולבספרה החדש העלתה פטרישיה קורנוול וריאציה חדשה על סיפור הקשר של וולטר סיקרט לג'ק המרטש. לטענתה הוא הוא היה ג'ק המרטש. ולא זאת בלבד הוא המשיך לבצע עוד ועוד מעשי רצח מרובים גם לאחר ש''ג'ק המרטש'' נעלם כביכול. קורנוול, אגב, אינה הראשונה שטוענת זאת. חוקרת בשם ג'ין אוברטון פולר טענה זאת עוד בספר מ-1990, כך שהיא אינה מחדשת באמת דבר, אולם ספרה של קורנוול בעניין הוא הראשון שהפך לרב מכר, למעשה רב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות על ג'ק המרטש, כנראה בזכות הפירסום של המחברת. מעניין, עם זאת, שבספרה מתעלמת קורנוול מהתפקיד המרכזי שהיה לסיקרט ביצירת סיפור ''הקונספירציה המלכותית'', אם כי היא מתייחסת אליה ומתעלמת לחלוטין מסיפור ''הדייר''.
במקור קורנוול תיכננה להפוך את חקירת ''זהותו האמיתית'' של ג'ק לעוד ספר שבו תככב קיי סקראפטה, אולם בסופו של דבר החליטה להפוך זאת לחקירה אמיתית משלה.
קורנוול מספרת בספרה כיצד חקרה ביסודיות את חייו של סיקרט על מנת להוכיח שהוא ''ג'ק המרטש''. על פי דיווחים שונים היא הוציאה על חקירה אובססיבית זאת לא פחות מ-4 מיליון דולאר בחיפושים אחרי הוכחות לאשמתו. בין השאר היא רכשה לא פחות מ-31 תמונות שאותן צייר סיקרט, מהן שעולות 70 אלף דולאר (אבל עם ההכנסות שלה מרבי המכר המרובים, היא יכולה להרשות זאת לעצמה) רק על מנת לחפש בהם רמזים ל''אשמתו'' של סיקרט. בין השאר, היא הביאה מומחים שיחפשו בהם אחרי ''טביעות אצבעות'' של וולטר המרטש. נשמעו טענות שכתוצאה מהסריקות היסודיות, כמה מהתמונות נהרסו לחלוטין. קורנוול מכחישה, אבל מכיוון שהמדובר בתמונות הנמצאות בבעלותה אי אפשר לברר את מצב התמונות לאשורו.
היא יצרה הפרופיל פסיכולוגי של סיקרט ומצאה שהוא מתאים לזה של רוצחים סדרתיים ידועים רבים, כך הוא גדל עם אב שהתעלל בו והיה בעל התנהגות קומפולסיבית כל חייו ובין השאר נהג לרחוץ את ידיו ללא הרף. לסיקרט היה פגם מיני שהפך אותו ככל הנראה לאימפוטנט וזאת הייתה לדעתה הסיבה למסע הרציחות שלו.
רצח בקאמדן, וולטר סיקרט, 1908סיקרט התפרסם, בין השאר, בציורי תמונות של חדרי פרוצות שבהן נראות הפרוצות לעיתים חיות, אבל לעיתים גם מתות ביחד עם גבר לבוש. לדעת קורנוול הסצינות האלה קיבלו השראה ממעשי הרצח של ג'ק המרטש שבוצעו בידי סיקרט. היא מציינת שלסיקרט אף יש תמונה שנקראת ''חדר השינה של ג'ק המרטש''. קורנוול טוענת שכמה מהתמונות דומות עד להפליא לחדרים של הזונות שנרצחו בידי ג'ק המרטש. לדעתה, כמו כל הרוצחים הסדרתיים, סיקרט נהג לשמור ''מזכרות'' ממעשי הרצח שלו בצורת סקיצות של החדרים שבהם הן בוצעו, שאותם הפך מאוחר יותר לציורים.
קורנוול אספה מידע רב על חייו של סיקרט, שמראה שהוא יכול היה להיות הרוצח, אולם אין בכך דבר יותר מהוכחות נסיבתיות. על מנת להגיע להוכחות חזקות יותר קורנוול מימנה ניתוח DNA של ''מכתבי ג'ק המרטש'', אותם מכתבים שנשלחו למשטרה בידי מישהו שטען שהוא הרוצח. למרבית הצער, באף אחד מהם לא נמצאו סימני DNA שיוכיח בוודאות שהכותב היה סיקרט, אולם באחד מהם נמצא סימן מים שאותו הישוו לסימני מים במכתביו של סיקרט, והם היו זהים, מה שלשיטתה של קורנוול מעלה לסבירות גבוהה ביותר שהוא היה כותב המכתב של ''ג'ק המרטש''. בסופו של דבר נמצאו סימני DNA באחד המכתבים של ''ג'ק המרטש'' שהיו כמעט זהים לסימני DNA שנמצאו באחד המכתבים שנכתבו בידי וולטר סיקרט (לאחר שדבר לא נמצא ביצירות האמנות שלו שיזהה אותו עם הרוצח).
מבחינת קורנוול זה ''סגר את התיק''. סיקרט הוא ''ג'ק המרטש'', והוא המשיך בפשעיו עוד במשך שנים רבות ורצח מי יודע כמה נשים אומללות. היא מסיימת את ספרה במילים ''
ג'ק המרטש...נלכד.. עשינו זאת יחדיו''. קורנוול רואה בפתרון מעין נקמה מאוחרת של קרבנותיו הנשיים של סיקרט, שאותן ואת גורלן היא מתארת בספר בפירוט רב ובאמפטיה.
האומנם? האם קורנוול באמת הצליחה לעשות את מה שאף אחד לפניה לא הצליח לעשות והוכיחה את עצמה כבלשית גדולה יותר אפילו משרלוק הולמס, אפילו מגיבורת ספריה קיי סקראפטה?
סיקרט הוא ג'ק המרטש?
ובכן לא בדיוק. לחובבי ספריה של קורנוול צפויה כאן אכזבה.
לטענותיה של קורנוול קמו מבקרים רבים. הם ציינו בין השאר שהבדיקה של ה-DNA התמקדה בעיקר במיטוכונדריה שמתאימים יותר לבדיקת סוגי דם זהים ולא באמת לזיהוי אדם ספציפי, דבר שאפשר לעשות רק עם ה-DNA של הכרומוזומים. ישנה הערכה שבלונדון של ימי ג'ק המרטש היו אלפים רבים שהמיטוכונדריה שלהם התאימו לאלה שאותם מצאו עוזריה של קורנוול.
כמו כן, ההנחה המקובלת היא שהמכתבים ברובם הגדול היו זיופים. לאמיתו של דבר המשטרה והתקשורת קיבלו מאות(!) מכתבים של אנשים שטענו שהם הרוצח מויטצ'פאל, ואלו המשיכו להגיע למשטרה עד לשנות השישים של המאה ה-20, 80 שנה לאחר הרציחות המקוריות. מהם שנשלחו מלונדון ומהם ממחוזות אחרים באנגליה, כמו גם ארצות שונות כמו ארה''ב אוסטרליה, קנדה,צרפת, דרום אפריקה וכו'. אם להאמין למכתבים, ג'ק המרטש הרבה להסתובב בעולם. באותה מידה היה ברור שהם ברובם המוחלט נכתבו בידי אנשים שונים. ידוע על שני אנשים שנאסרו והואשמו ב''זיוף'' מכתבי ''ג'ק המרטש'' בזמן הרציחות. השניים, אגב, היו נשים. היו ככל הנראה רבים אחרים. רק מכתב אחד שלא נחתם בידי ''ג'ק המרטש'' אלא נשלח ''מהגיהנום'' נחשב כיום ל''אולי אותנטי'' מאחר שלווה בחלק גוף של אדם, ואולי היה באמת של הרוצח, אבל יתכן שגם הוא היה מתיחה, אולי של סטודנט לרפואה. במכתב זה לא נמצא כל קשר לוולטר סיקרט.
יתכן בהחלט שקורנוול הוכיחה בחקירותיה שסיקרט כתב את אחד המכתבים או כמה מהם, אולם באותה המידה ניתן לטעון שהייתה זאת מתיחה שלו, הראשונה אך לא האחרונה שאליה הצטרפו מאוחר יותר גם סיפור ''הדייר'' ואולי גם הסיפור על ''ג'ק המרטש שליח מלכת בריטניה''. אפילו אם יוכח שסיקרט כתב את המכתבים, אין בכך שום הוכחה שהוא גם היה רוצח. יש גם עדויות שבניגוד לטענותיה של קורנוול שסיקרט היה אימפוטנט וזאת הייתה הסיבה לרציחות כאמצעי להשגת סיפוק מיני, לסיקרט דווקא היו חיי מין פעילים והיו לו כמה ילדים לא חוקיים.
והחשוב מכל, יש עדויות מבוססות שונות שבתקופת הרציחות סיקרט שהה בצרפת... אמנם אפשר להעלות על הדעת שהוא נסע מצרפת לרובע ויטצ'פל בלונדון ברכבת, ביצע רצח וחזר מיד לצרפת אבל זה קצת לא סביר. שום בית משפט, לא היום ולא בשנת 1888, היה מוצא את וולטר סיקרט אשם על סמך הממצאים שאותם מביאה קורנוול בספרה.
נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש גם כיום ונראה בהצלחה הגדולה שלה זכה ספרה של קורנוול הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת, ולכן מפחידה כל כך, בעולם המאורגן וה''מדעי'' של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19.
וכמובן עצם העבודה שזהותו של הרוצח לא התגלתה מעולם, מוסיפה ל''קסם'' שלו שהרי ג'ק המרטש יכול להיות... כל אחד.
סר גאי (נגרר אחרי ג'ון): לאן...אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.
ג'ון: האם לא אמרת שהוא...אורב בחשיכה?
סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.
ג'ון: כרצונך, הנה הוא.
סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!
ג'ון: נכון, סכין.
סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)
ג'ון: ידידיי מעדיפים לקרוא לי ג'ק.מתוך התסכית ''בברכה מג'ק המרטש''
- סוף -
בחזרה לג'ק המרטש
זה משעושים לנו כל היום אמצעי התקשורת
