פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
זֵכר החורבן כמניע לבניין
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 30/07/2003 שעה 16:10)


זֵכר החורבן כמניע לבניין


נסים ישעיהו




בשבוע שעבר דיברנו על שתי פרשות הנקראות תמיד בשלושת השבועות ועוד פרשה, פנחס, הנקראת לעתים באותו פרק זמן; ההתבוננות הובילה אותנו להסיק מתוך הכתובים הנחיות לעבודה רוחנית אישית בדרך לביטול גורמי החורבן.

פרשת השבוע שלנו, דברים, חותמת את שלושת השבועות; האם יש לה מה להוסיף/לחדד/להדגיש בנושא של ביטול גורמי החורבן, על מה שלמדנו כבר מן הפרשות הקודמות? הבה נתבונן:

(דברים א): א אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרת וְדִי זָהָב: ב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:


(רש''י): 'אל כל ישראל', אילו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים 'אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר'; מכך וכך [שבועה], אילו היינו שם היינו משיבין אותו. לכך כינסם כולם ואמר להם 'הרי כולכם כאן, כל מי שיש לו תשובה – ישיב':

משה מדבר אל 'כל ישראל' ומשמיע סקירה היסטורית מפורטת; (רש''י על הפסוק ורשימתנו מאשתקד:) כל מלה/ביטוי בפסוק הראשון מאזכרת אירוע שלילי, חטא בו היו מעורבים רבים מישראל, בדרך כלל רוב העם. סקירה זו נועדה להוות תשתית רעיונית להנחיות המפורטות העתידות לבוא בעקבותיה, שעיקרן – כיצד להמנע מנפילות דומות בעתיד; בבחינת 'הרע שהיה ישמש כסא לטוב העתידי'.

ברשימה הקודמת ראינו, כי שורשי החורבן נעוצים במדבר, בעגל שנעשה בשנה הראשונה בי''ז בתמוז וחטא המרגלים בשנה השניה, בתשעה באב. בחטאים אלו נכשלו רוב האנשים; זה לא היה עניין של בודדים בלבד. אז אם מחפשים את גורמי החורבן לצורך ביטולם, צריכים להתבונן מעט בשני חטאים אלו לנסות להבין במה ''זכו'' להוות אבני יסוד לתהליך החורבן כולו.

חטאים כלליים



ובכן, את העגל עשו כי ביקשו אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ: (שמות לב, א). כלומר, תחליף למשה הם ביקשו. לא רוצים מנהיג שצריכים ללכת אחריו אלא כזה שילך לפנינו בדרך שנבחר אנחנו.

ומה היה הטיעון של המרגלים? הטיעון היה לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: (במדבר יג, לא). ממנו, כביכול כלפי מעלה אמרו, מבאר רש''י, טענו שהקב''ה עצמו אינו יכול, חלילה, לעזור לנו נגד כל העמים מסביב; כלומר מרידה מפורשת בה' יתברך.

עולה אם כן, כי ראשית החורבן נעוצה בבקשת תחליף למשה רבנו, בניסיון ליצור מנהיגות חלופית במקום זו שמביאה את דבר ה' תוך ניטרול מוחלט של האני המנהיגותי.

לנו זה נראה הכי טבעי שבעצמנו נבחר לנו מנהיג; לא צריכים שיכתיבו לנו מלמעלה את מי לבחור. מה שמאפיין את המנהיג שאנחנו בוחרים לעצמנו הוא שאין לו שום מעלה יתרה על מישהו מאיתנו וטוב לנו עם זה. אולי הוא יותר מוכשר/מנוסה/כריזמטי, אבל בסך הכל אדם כמו כל אחד מאיתנו רק יותר שאפתן. גם נוח לנו עם הרעיון שהוא יפעל על פי הנחיותינו כפי שהן מתבטאות בסקרי דעת הקהל חדשות לבקרים, בשונה ממנהיגותו של משה שאינה מתחשבת כלל בסקרי דעת קהל (אבל מאד מתחשבת בקהל). הנה מה שאומר המדרש על ''מנהיגות'' כזאת שאנחנו בוחרים לעצמנו:

(מדרש רבה, דברים): הדבר דומה לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מתהלך תְחִלה, אני אלך תחלה. אמר לו לך. הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא אש והשליכו לתוכו, מצא קוצים והשליכו לתוכן. מי גרם לו – על שהלך הראש אחר הזנב. כך (...) בשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים, נופלים לאחר [מכן על] פניהם.


המרידה בה' והמרידה במשה משולבות זו בזו לבלי הפרד; גם בחטא המרגלים אמרו: נִתְּנָה ראשׁ, נבחר מנהיג כלבבנו וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

תוצאות המרידה למעשה



נותר עדיין לברר מה הקשר בין מרידה במשה ובמנהיגותו לבין תהליכי חורבן; לצורך בירור זה יש להקדים הסבר אודות מהות מנהיגותו של משה:

ספר דברים כולו הנו נאום פרידה של משה לפני הסתלקותו; בנאומו הוא נותן הנחיות התנהגות מפורטות לחיי יומיום על פי מצוות ה' כאשר הוא מדגיש שוב ושוב כי רק בדרך זו, של דבקות בה', נזכה לחיות בשלווה בארצנו. במלים אחרות, מנהיגותו של משה מייצגת בעולם הזה את מנהיגותו של הבורא יתברך וכפיפות למנהיגות זו פירושה חיים על פי (תהילים יט) ח תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:

הבעיה היא שאף אחד לא אוהב להיחשב פתי המאמין בכל מה שמספרים לו ומעדיפים להמציא לעצמנו סיפורים ותורות המתקבלים יותר על הדעת; בין היתר מתבטא הדבר בתחום המשפט כאשר זונחים במכוון את משפטי התורה המבטיחים חיים וממציאים חוקים וטכניקה משפטית חלופיים המניעים ומזינים תהליכי חורבן בכל התחומים האפשריים. כי במקום חתירה לצדק – כציווי משה בתורה – עוסקים בטכניקה המשפטית, והאזרח הקטן נשחק בין גלגלי השיניים של המערכת שהיתה אמורה לספק לו צדק אבל בפועל היא משרתת את מי שיש בידו לרכוש שירותי טכנאי משפט מוצלח יותר, וממילא יקר יותר, יקר מעבר להישג ידו של האזרח הקטן.

הנה מה שאומר על זה הנביא ישעיהו בהפטרה שנקרא השבת: (ישעיהו א): ה עַל-מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל-ראשׁ לָחֳלִי וְכָל-לֵבָב דַּוָּי: ו מִכַּף- רֶגֶל וְעַד-ראשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא-זרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן: ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אכְלִים אתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כשאין צדק, מתרבים המרצחים.

ציון במשפט תִפָּדֶה



ומהיכן נובע הכל – כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אהֵב שׁחַד וְרדֵף שַׁלְמנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם:

מה לעשות, זה הנביא אומר, אני רק מצטט. זו הסיבה וגם התוצאה; זניחת משפטי התורה מובילה לשחיתות של האליטות וממילא לדיכוי היתום והאלמנה. זהו תהליך בו הצרות מבחוץ רק משקפות את הקריסה החברתית/מוסרית/ערכית המתחוללת בתוך החברה. לא האויב החיצוני מחריב אלא השחיתות הפנימית.

באותו פרק מבטיח הנביא כי תהיה תקומה: כו וְאָשִׁיבָה שׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁנָה וְיעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָּנָה: כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

תקומה זו תלויה בנו; הנביא מבטיח בשם ה' אבל גם מורה לנו כיצד להכשיר את הקרקע לגאולה העתידה. שמעתי שחוקרים אוהבים להשוות בין שיבת ציון של אז לזו של ימינו אז ניעזר בנביא זכריה, אשר נבא בימי שיבת ציון הראשונה:

(זכריה ח): יד כִּי כה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבתֵיכֶם אתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי: טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אַל- תִּירָאוּ: אבל לא די ברצון העליון וצריכים שיתוף פעולה שלנו:

טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-ה': ולאחר שנוהגים כך, מבטיח הנביא:

יט כּה- אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי- וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית- יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: אמת ושלום בין יהודים, זה מה שנדרש כדי לעשות שלום בין יהודים לבין הבורא יתברך וממילא בכל העולם.

בעזרת ה' נזכה לכך מיד ממש ובתשעה באב, כמו גם ביתר הצומות, נשמח במקום להתאבל.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


חורבן בית ראשון נצפה בתורה מראש
הידען ההגון (יום שני, 04/08/2003 שעה 19:55) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.
התוכחה המובאת בספר ויקרא מרתיעה על חטאים חמורים ביותר. התורה כוללת אותם בפסוק (טו) הפותח את נבואת התוכחה: ''ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי''.
התמונה המצטיירת לעינינו הינה ברורה מאד. התורה חושפת הפרה מוחלטת של הברית עם ה' מצד העם או לפחות מצד חלקו הגדול. ואמנם, בספרי הנביאים: ישעיהו, ירמיהו ואחדים מנביאי תרי עשר, מופיע בבירור כי אמנם כך נראו פני הדברים בסוף תקופת הבית הראשון. נבואות אין-ספור בדברי נביאים אלו מתריעות על חטאים חמורים ביותר שפשטו באותה תקופה: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. אין צורך להסביר כי חטאים כבדים אלו משמעותם הינה הפרה מוחלטת של הברית העתיקה שנכרתה בין הקב''ה לבין עם ישראל. בין העונשים האמורים לבוא על העם נזכררת בתוכחה השמדת הבמות והגלולים (שם פסוק ל), באשר אלו היו גורמי החטא. כל הקורא פסוקים אלו בעיון רואה לנגד עיניו תמונת מצב מדוייקת של כל מה שאירע בימי בית ראשון. נבואת התוכחה ממשיכה ומודיעה (בפסוק לא) כי המקדש יישום יהיה שומם וערי ישראל יחרבו: ''ונתתי את עריכם חרבה והשימיתי את מקדשיכם, ולא אריח בריח ניחוחכם''. לנו, החיים קרוב לאלפיים שנה לאחר חורבן הבית, נראה חורבן זה כפשוט וטבעי, אולם בימים בהם נאמרה נבואה זו לעם ישראל, הדיבורים אודות חורבן המקדש נשמעו בלתי טבעיים לחלוטין. יש לשער שההמונים ששמעו וקראו בימי בית ראשון את נבואת התוכחה המובאת בתורה אודות האפשרות של חורבן הבית הפטירו לעצמם בשלות נפש: זה לא יכול לקרות. ואמנם ירמיהו הנביא ונביאים נוספים מדגישים שהלך רוח זה אכן שלט בעם (ראה ירמיהו ט ועוד). אולם התראת התורה נותרה בעינה, ומשלא עמדו היהודים במבחן, היא גם התבצעה לדאבון לב.

גם חורבן הערים היה מאורע בלתי צפוי. ירמיהו הנביא, איש דור החורבן, מעיד (איכה ד, יב):
''לא האמינו מלכי ארץ, כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים''. ירושלים נחשבה לאחת הערים המבוצרות ביותר באותה תקופה. לא רק יהודים, אלא גם נכרים, לא האמינו שעיר זו עלולה ליפול ולהחרב, אך למרות הכל הלא יאומן קרה, בדיוק כפי שצפתה התורה מראש. כלום צריכים אנו עדויות ברורות יותר מזו לכך שכוח אלוקי הוא שכתב ונתן את התורה? גם פרטי המאורעות שאירעו במהלך החורבן נצפו בדייקנות מופלאה. התורה מעידה (פסוק כה): ''והבאתי עליכם חרב... ונתתם בידי אויב, בשברי לכם מטה לחם'' תסמונת החורבן ברורה לחלוטין: חרב ורעב. ואמנם כך קרה בדיוק: ירמיהו הנביא ראה מאורעות אלו במו עיניו והוא מספר במגילת איכה (פרק ד, ט ופרק ה, ט): ''טובים היו חללי חרב מחללי רעב... בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר, עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב''. מכות חרב וזלעפות רעב היו מנת חלקו של העם שנכבש בידי אויב אכזרי. מתריעה התורה על פרט נוסף (פסוק כב): ''ונשמו דרכיכם''. ובדיוק כך אירע בשעת החורבן (איכה א, ד): ''דרכי ציון אבלות... כל שעריה שוממין...''

מספר תחזיות שכולן כאחת. היו בלתי צפויות, ואעפ''כ התורה הודיעה על כך מראש, והמציאות אכן אישרה הודעות אלו עד לאחת. יתירה מזו, החורבן כולו לא היה מחוייב המציאות מבחינה הסטורית. אלמלא מרדו יהויקים ויהויכין במלכי בבל, יכולות היו ירושלים וארץ ישראל כולה להשאר על תילן. לא היתה שום חוקיות או סבירות שהחורבן אמנם יקרה. הסיבה היחידה לאימות מהלך הסטורי זה היתה נבואת התורה. נותן התורה האוחז בהגה ההסטוריה הוא שצפה זאת מראש, הוא שכתב והזהיר על כך בתורתו, והוא שהוציא את התכנית אל הפועל במלואה.

להשלמת היריעה יש לציין שבתוך המעגל המסחרר של קללות מכאיבות מוסיפה התורה טיפה מרה נוספת, ומכאיבה מאין דוגמתה הקובעת (פסוק כט): ''ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו''.

דומה שאין פעולה בעולם, המנוגדת לטבע האדם, כפעולה איומה זו. לעתים רחוקות מאד נשמע מקרה מסמר שיער המספר שאדם תרבותי מסוגל היה לאכול בשר אדם בשל מצוקת רעב, אולם על אכילת בשר בנים ובנות כמעט שלא ניתן לחשוב. אילו היו שואלים את פינו היינו מגיבים בפסקנות שדבר מסוג זה אינו יכול לקרות, אפילו במצבים הגרועים ביותר. מה שברור הוא שאדם אינו מסוגל לצפות מאורע כזה מראש. אולם התורה צפתה זאת והיא לא הגזימה בדבריה. בדיוק כך אמנם אירע במציאות, כפי שמספר הנביא ירמיהו כותב מגילת איכה (ד, י): ''ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן, היו לברות למו בשבר בת עמי''. רק כח שמימי מסוגל לכתוב זאת! ורק הוא עצמו מסוגל ליצור את הרקע והתנאים לכך!

החיזוי הבלתי צפוי וההתרחשות הנדירה והבלתי שגרתית חוברים יחד לדברי נבואה שהתגשמו כפי שאמנם צפה ה' המנבא את נביאיו ומממש את נבואותיהם.
_new_ הוספת תגובה



התורה לא חוזה שום חורבן
סוחר נדל''ן (יום שלישי, 05/08/2003 שעה 8:30)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלא מציגה חוקים ולצידם כל חטא ועונשו. יש המפרשים את ''ונתתי את עריכם חרבה ....'' כתאור מצב היסטורי של ישראל לאחר גלות נבוכדנאצר ולאו דווקא נבואה על בית יהודה.
_new_ הוספת תגובה



גלות השכינה
הידען ההגון (יום שלישי, 05/08/2003 שעה 22:24)
בתשובה לסוחר נדל''ן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.
אנו מנסים לחקור ולהבין את חוקי הטבע. מעבדות חוקרות את האטום ואת מהות האנרגיה. תקציבים של מליארדים מושקעים בנסיונות להסביר את חוקי הפיזיקה. מקובל עלינו שחוקים אלו קיימים למרות שאנו לא מבינים את מהותם ואיננו מסוגלים לראות אותם.

שונים הם פני הדברים ביחס להשראת השכינה. היות ואנו לא מרגישים בצורה מוחשית את המצאות השכינה בקרבנו, מתירים חלק מבני האדם לעצמם להכחיש את קיומה. היות והשכינה אינה נראית, ואין אנו יכולים להצביע ולומר שהיא נמצאת בתוך אבר פלוני וכדו`, יש המתעלמים ממנה. את האנרגיה הגרעינית אנו מקבלים כעובדה, ואילו על השכינה אנו מסוגלים לומר: אין לנו הוכחות!

לא תמיד היה המצב דומה. כאשר אדם היה מביא את קרבנו לבית המקדש והיה רואה שיורדת אש מן השמים, כאשר הוא היה מריח את ריח הקטורת ומתבונן בניסים שהיו מתרחשים במקדש מידי יום ביומו, היתה השראת השכינה בישראל דבר מוחשי. השאלה האם יש ה` בקרבנו, לא היתה מתעוררת כלל באותה תקופה.

כיום, איננו מסוגלים לחוש את אשר חש אדם שהקריב קרבן על גבי המזבח. איננו רואים את האש, ואיננו חשים את הקירבה לקב''ה שהיה חש אדם שהיה עולה למקדש, ולכן אנו תוהים: האם השכינה שרויה בינינו? העלאת שאלה זו היא ביטוי מעשי למושג של גלות השכינה. הקב''ה אינו נמצא, ח''ו, בגלות. ''לה` הארץ ומלואה תבל ויושבי בה'' (תהלים כד:א). אולם, כאשר חיינו אינם מתנהלים על פי דרך ה`, כאשר אנו מתרחקים מתורתו וע''י כך איננו מהווים בגופינו ובמעשינו ראיה להמצאותו של ה` בעולם, השכינה נחשבת כמצויה בגלות.

כאשר יהודי חי עפ''י התורה, הניצוץ האלוקי שבו הופך לאש תמיד אשר יש בכוחה להאיר את כל פעליו. היהדות אינה מבחינה בין עולם חילוני לעולם דתי. צורת החיים - כל תחושה, כל פעולה וכל תגובה - מודרכת עפ''י תורת האלקים. כאשר דרך חיים זו נראית לעין, אין השכינה בגלות, היא קיימת והאדם החי בצורה זו הופך להיות בעצמו למקדש לה`. לעומת זאת, אשר הוא אינו פועל לפי התורה, כאשר הוא עוזב את דרך ה`, השכינה השרויה בו לא זו בלבד שאינה נראית לאחרים, אלא שגם הוא עצמו מתחיל להכחיש את קיומה בתוכו.

השראת השכינה בעולם תלויה בכל יהודי ויהודי. כאשר הוא מכיר את קיומה בתוכו, היא מתחזקת ומאירה לעולם כולו. ולעומת זאת, וכאשר הוא מכחיש את קיומה, ח''ו, הוא מביא הרס והכחדה. כאשר גלות השכינה פושטת בקרב כל העם, מתרחש חורבן, וכאשר קיים חורבן רוחני בקרב העם, חורבן הבית האמיתי מגיע בעקבותיו. חורבן העצים והאבנים של הבנין הפיזי, הינו רק תוצאה של החורבן הפנימי של עם ה`.
_new_ הוספת תגובה



גלות השכינה
המערכת (יום חמישי, 07/08/2003 שעה 0:56)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והמקור: http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=30&am...
_new_ הוספת תגובה



חורבן בית ראשון נצפה בתורה מראש
המערכת (יום חמישי, 07/08/2003 שעה 0:53)
בתשובה להידען ההגון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והמקור: http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=42&am...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי