משה סמילנסקי - קפיטליסט ציוני

''ההברקה הגאונית של אדם סמית היתה ...... הרעיון שסדר כלכלי יכול להיווצר ולהתקיים כתוצאה לא-מכוונת מפעולותיהם של אנשים רבים, שכל אחד מהם שואף לקדם אינטרס פרטי משלו ....'' (פרידמן, 1988, עמוד 33).

''כל רגשי הכבוד שלי לדגניה. אבל לא דגניה תגאל את הארץ ולא דגניה תצפף את הישוב, ע''י מושבים כעין גנים אשר צמחו לצדה, כי אם פתח-תקוה קפיטליסטית'' (סמילנסקי, כרך 12, תרע''ג, עמוד 58).¹

---

מעשה ההתיישבות הציוני החל להתגשם בשליש האחרון של המאה ה-‏19. הציונים-המתיישבים של תקופה זו היו בעיקרו של דבר חסידי היזמה הפרטית.²
ייחודה של היזמות הפרטית, בתקופה שעד מלחמת העולם הראשונה, הוא גם ''בכך שפעלה בתחום האידאי והסימבולי המרכזי שבו פעלה התנועה הצינית בכלל''. בראש סולם הערכים הזה שכנו כבוד התיישבות חקלאית, שיבה אל הקרקע והבעלות עליה באמצעות התיישבות חקלאית וכיבוש העבודה (קרלינסקי, 2000, עמוד 8).

על הרקע הזה צמח למנהיגות, בהתאחדות האיכרים, הסופר משה סמילנסקי שעלה בצעירותו מאוקראינה. בהמשך נסקור את משנתו בעשורים שלפני מלחמת העולם הראשונה. אנחנו נתמקד בשני נושאים עיקריים בה שגם משתלבים יחדיו על קרקע המציאות במולדת המתחדשת: חשיבות היזמה הפרטית והגשמת הציונות.

---

משה סמילנסקי (1953 - 1874)סמילנסקי נולד בשנת 1874 באוקראינה וגדל במשפחה שהתפרנסה מעבודת האדמה. אביו היה חוכר ומנהל של אחוזה גדולה. סמילנסקי גם הושפע מן הפעילות הציונית של תקופת נערותו וגם עלה לארץ בשנת 1891. עלייתו, עליית אחיו ובני אחיו היתה בעצם עליה של בעלי הון. אביו רכש 600 דונם מאדמות חדרה שרק החלה את צעדיה הראשונים באותם ימים (קרלינסקי, 2000, פרק 2).
לאחר מספר שנים של עבודה אצל איכרים במושבות הדרום רכש סמילנסקי חלקת אדמה ברחובות עליה נטע פרדס. די מהר הפך סמילנסקי למומחה בזכות יכולתו לשלב ידע פורמלי, ידע מעשי ולימוד דרכי העבודה המקומיות. תוך מספר שנים הפך למנהיג בין האיכרים ולדמות מפתח באגודת השיווק של הפרדסנים.

בסדרת מאמרים שפרסם סמילנסקי הוא מבטא השקפת עולם סדורה ובוטחת בנושאים שעמדו על הפרק בתנועה הציונית בתחילת המאה הקודמת.³ סמילנסקי ייעד להון והאיניציאטיבה (יזמה) הפרטיים תפקיד חשוב ומרכזי במעשה הציוני שיעדו העיקרי היה גאולת הארץ (הקרקע). גאולת הארץ מתחילה ברכישת אדמותיה על ידי התנועה הציונית באמצעות חברה שתרכז את כל הנושא ביד אחת ובכספי הקרן הקיימת לישראל (קק''ל).

סמילנסקי גם ציין כי ''בטרם יהיה ברשותנו חלק חשוב מאדמת א''י העומדת להימכר אין להתחיל בישוב, כי הישוב מעלה את מחיר האדמה וגורם מעצורים לקנית קרקע'' (כרך 11, תרס''ב, עמוד 11). היעד העיקרי של כספי הציבור היה להניע תהליכים כלכליים ולנצל את האפשרות לקנות בזול בגלל רכישת נתחי קרקע גדולים (ניצול היתרון לגודל בשפת הכלכלנים). בגישה דומה פעל הממשל האמריקאי, כמה עשרות שנים קודם, לצורך השלמת מסילת הרכבת שמקשרת את המזרח למערב ארה''ב.⁴ החברה שתרכז את רכישת האדמות בא''י תרכוש ותכשיר גם אדמות עבור היזמים הפרטיים ואלו יפנו אליה כאשר יהיו מוכנים להתחיל בהקמת העסק החקלאי. בדומה למילטון פרידמן, שנים אחר כך, הוא מדגיש שתמיכת הכלל נחוצה ''רק בנוגע להסרת המכשולים הכלליים, שמקורם בסדרי המדינה ובעזובה הרבה בארץ'' (כרך 11, תרס''ד, עמוד 79).

בעקבות רכישת האדמות יתחיל החלק השני בגאולת הארץ 'כיבוש העבודה,' ישובה והעיקר עיבודה. רק עבודת האדמה, ''יכולה לברוא ולחנך דור בריא ותם, דור אשר מחשבותיו שקטות ורגשותיו עמוקים.'' שיתקשר בדרך זו אל ארץ-ישראל באהבה (כרך 11, תרס''ב, עמוד 8). את הדברים הללו כותב סמילנסקי כאשר הוא יודע שבעולם הגדול, בעקבות שיפורים טכנולוגיים, הולך ומצטמצם חלקה של החקלאות בתוצר ובמקביל יורד מספר העוסקים בחקלאות. אבל הוא גם מאמין שאין דרך אחרת לקשור את העם לארצו אלא דרך עבודת האדמה. לכן המעשה הציוני צריך שיתחיל בעבודת האדמה.

---

את הנחת היסודות, אומר סמילנסקי, צריכים לעשות הכוחות המובחרים בעם. שיגשו למשימתם מתוך התעוררות פנימית עצמית ויעשו את עבודתם באמצעים פרטיים ועל אחריותם הם כי אין דרך אחרת לברוא ישוב חדש. אפשר כי רבים לא יצליחו לשרוד את מלחמת הקיום הקשה, אבל אותם מובחרים יובילו את הישוב העברי לצמיחה ולפריחה.

''בלי התפתחות קפיטליסטית הגונה לא יבנה הישוב ולא יבוסס כאן מצבנו האקונומי. והקפיטל, שגם הוא אינו יכול לבוא לא''י עד שירגיש כי למעשיו יש מבטח חוקי ידוע, לא יתחיל לפעול כאן אלא אם יראה כי שכר נשקף לפעולתו, - דבר זה יכולים רק המעשים להוכיח'' (כרך 11, תרס''ז עמוד 171). לכן סמילנסקי מציע שהתנועה הציונית תדאג לאספקת אשראי, על בסיס מסחרי איתן, בכדי לעורר/להניע את תהליך ההשקעות של היזמה הפרטית.

נכון כספי הברון שימשו להנחת אבן הפינה למושבות הראשונות. אלו נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת, מחדרה דרומה ליהודה, המשיכה את בנינה והפעילות העסקית על ידי ההון והיזמה הפרטיים. קבוצת המושבות השניה, מזכרון צפונה, התבססה על כספי תמיכות ממקורות ציבוריים (הנדיב הידוע). לאחר כחצי יובל ויותר אפשר היה לסכם שהקבוצה הראשונה עלתה ופרחה בעוד השניה הלכה והתנוונה. סמילנסקי הסביר ''כי רק לאיניציאטיבה הפרטית 'כח דוחה ומפרה' ורק היא יכולה למצוא את האנשים המנוסים למסור את גורלה בידם ורק היא יכולה לברוא תנאים בריאים של עבודה ופעולה'' (כרך 12, תרע''ג, עמוד 51). הוא סיכם כי בכל מקום הממשלות מניחות את הבסיס אבל במקומות שמסרו את שאר המעשה לידי הקפיטל החפשי נרשמה הצלחה. במקומות שנמשכו התמיכה והניהול הממשלתי לא נרשמה הצלחה. סמילנסקי מסיק זאת ממה שלמד על ניסיונן של אנגליה, צרפת, הולנד ופורטוגל במושבותיהן.

סמילנסקי לא שוכח לטפל בבעיה שלאחר מלחמת העולם תעסיק את התנועה הציונית לא מעט. הוא כותב כי ''התישבות עברית בלי עבודה עברית - אינה אלא אבסורד. אי אפשר לברוא ישוב לאומי חדש, הבא לקנות ארץ מולדת חדשה בשביל המתישבים, רק ע''י בעלי-בתים בלבד.... ואם העבודה בתוך הישוב החדש לא תעשה בידי עברים, כלומר ע''י פועלים עברים - לא יהיה הישוב עברי...'' (כרך 11, תרס''ז, עמוד 214).

---

על פי סמילנסקי את עיקר המעשה הציוני יש להשאיר ליזמה הפרטית הקפיטליסטית. מעורבות ציבורית נחוצה רק בכדי להניע תהליכים כלכליים במיוחד בארץ ישראל בה הפעילות הכלכלית היתה מועטה. בשאר הזמן התפקיד ''העיקרי של המוסדות הפיננסיים והפוליטיים של הציונות ..., אינו אלא לפנות את הדרך לפני הקפיטל העברי, אשר בלכתו לא''י ימצא שם את החוקיות הדרושה ואת הקרדיט הדרוש לפעולתו ....'' (כרך 11, תרס''ז, עמוד 213). אם לא, עשוי לחזור על עצמו סיפור המושבות הצפוניות.

מילטון פרידמןכמה שהדברים מזכירים לנו את מה שמילטון פרידמן כותב, כ-‏80 שנה יותר מאוחר: ''בתחומי הפעילות הממשלתית, כמו בשוק, פועלת כנראה ''יד נעלמה'', אלא שפעילותה נעשית בדיוק בכיוון ההפוך לפעולת ה''יד הנעלמה'' של אדם סמית: אדם המתכוון אך ורק לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות טיפוח של התערבות ממשלתית מונהג באמצעות ''יד נעלמה'' לקידומו של אינטרס פרטי שאין לו דבר וחצי דבר עם כוונתו המקורית'' (פרידמן, 1988, עמוד 25).

---

ביבליוגרפיה

1. סמילנסקי, משה, כתבי משה סמילנסקי, התאחדות האכרים בארץ-ישראל, כרך 11, 1936.
2. סמילנסקי, משה, כתבי משה סמילנסקי, התאחדות האכרים בארץ-ישראל, כרך 12, 1936.
3. פרידמן מילטון ורוז,החופש לבחור - עיקרי הכלכלה החופשית, דביר 1988.
4. קרלינסקי, נחום, '''לא דגניה תגאל את הארץ כי אם פתח-תקוה קפיטליסטית': יזמות פרית בהשקפתם של הפרדסנים העברים ושל מתנגדיהם, 1939-1904,'' עיונים בתקומת ישראל, מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, 1997.
5. קרלינסקי, נחום, פריחת ההדר: יזמות פרטית בישוב, 1939-1890, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2000.

הערות:

1. ''משקנו הרכושני,'' כתבי משה סמילנסקי, כרך 12, תרצ''ז, עמוד 58. במקור נדפס ב''החרות'' תרע''ג. זהו מאמר אחד מרבים שנדפסו מחדש בכתבי משה סמילנסקי. בהמשך נציין את מספר הכרך, את שנת הפירסום המקורי עם מספר העמוד בכרך.
2. כפי שמשתמע מכתבי סמילנסקי המתיישבים במושבות, במיוחד במושבות הברון, נתמכו על ידי הממסד הציוני להבטיח את יכולת הקיום שלהם. למרות זאת, רוח היזמות הפרטית היוותה מאפיין מרכזי של מתיישבי התקופה (קרלינסקי, 2000).
3. המאמרים פורסמו בבטאונים עבריים בשנים תרס''ב-תרס''ז ונדפסו מחדש בכתבי משה סמילנסקי, כרך 11. מאמרי כרך 12 פורסמו במקור בשנים שנותרו עד מלחמת העולם הראשונה (תרע''ד).
4. בשנת 1862 חתם הנשיא לינקולן על חוק שהסמיך שתי חברות פרטיות להקים את מסילת הברזל שתחבר את המזרח עם המערב. החוק קבע מי תהיינה שתי החברות שתבנינה את הקו (אחת ממזרח ואחת ממערב) והבטיח לשתי החברות: הלוואות זולות ונוחות לביצוע העבודה ומענק קרקעי של 10 מייל מרובעים משני צידי המסילה. Pacific Railroad Act.