''המכון לתכנון מדיניות יהודית'', בירושלים, פירסם, במסגרת ה''הערכה השנתית'' על מצבו של העם היהודי לשנת 2008, בינואר 2009, את הדו''ח של משרד החוץ האמריקני על ''האנטישמיות בעולם כיום''.

אלה הם עיקרי הדו''ח:

הדו''ח עוסק באנטישמיות בעולם, לא כולל ארה''ב, ומסקנתו: יש עלייה מדאיגה בפעילות האנטישמית ברחבי העולם.

הדו''ח מגדיר את האנטישמיות כיום כזן אלים, שהוא שילוב של מרכיבים מסורתיים של האנטישמיות הקלסית (עלילות דם, ההשפעה היהודית, נאמנות כפולה), עם ביקורת לא מידתית ומוגזמת על הציונות ומדינת ישראל. התוצאה היא חיזוק הדעות הקדומות נגד העם היהודי ודמוניזציה של ישראל.

הבעיה עם הזן החדש של האנטישמיות שהוא מסווה עצמו כאנטי-ציונות, והדבר מקשה על המאבק נגדו.

''המרכז האירופי לניטור גזענות ושנאת זרים'' קבע מספר קריטריונים לזיהוי האנטישמיות המוסווית כאנטי-ישראליות:

• הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית.
• שימוש באמות מידה כפולות לשיפוט ישראל.
• שימוש בסמלים ודימויים המתקשרים לאנטישמיות הקלאסית לאיפיון ישראל או ישראלים.


• השוואה בין מדיניות ישראל כיום לבין המדיניות הנאצית.
• האשמה קולקטיבית של היהודים בפעולותיה של מדינת ישראל.

מרבית הרטוריקה האנטי-ציונית-ישראלית באה לידי ביטוי בתקשורת הערבית ובקהילות המוסלמיות במערב אירופה. אבל, היא מחלחלת גם לאקדמיה, למוסדות האו''ם, לממשלות ולתקשורת העולמית.

הדו''ח קובע שהדגש על האשמת ישראל בהפרת זכויות אדם, תוך התעלמות מהמצב החמור של זכויות אדם במשטרים רבים בעולם, מביאה לתפיסה שישראל היא המקור העיקרי להפרת זכויות אדם, והדבר תורם להתגברות האנטישמיות.

הדו''ח מפרט את הפעילות האלימה נגד יהודים ברחבי העולם, המתבטאת בפגיעה גופנית, נזקים לרכוש יהודי, וחילול בתי קברות, יחד עם פירסום והפצת ספרות אנטישמית כמו ''הפרוטוקולים של זקני ציון'' וסיפרו של אדולף היטלר, ''מיין קאמפף''.

הדו''ח מתייחס גם לתרומתו של נשיא אירן, אחמניג'אד להגברת האנטישמיות ע''י הכחשת השואה, האיום למחוק את ישראל ממפת העולם, וההתנכלויות למיעוט היהודי באירן.

הדו''ח מתייחס גם ''לתרומתם'' של נשיא סוריה וחברי ממשלתו, התקשורת המצרית, הסעודית, וזו של איחוד האמירויות להגברת האנטישמיות. כמו כן, הדו''ח מזכיר את האנטישמיות הממשלתית של בלארוס וונצואלה, ואת תחנת הרדיו הפולנית-קתולית ''רדיו מאריה''.

נוסף לאנטישמיות האלימה, התקשורתית והממשלתית, קיימת, עפ''י הדו''ח, גם אנטישמיות חברתית בעיקר בפולין, אוקראינה, רוסיה במזרח אירופה, וצרפת, גרמניה ובריטניה במערב אירופה. אלה הם מוקדים מסורתיים של אנטישמיות. אבל, לאחרונה חודרת האנטישמיות לקנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה וארגנטינה.

הדו''ח מקדיש דיון מיוחד לאנטישמיות האיראנית ולשיח האנטישמי בעולם המערבי.

---

האנטישמיות האיראנית

הדו''ח קובע שהאנטישמיות האיראנית היא שילוב של שנאת יהודית בגירסה האיסלאמית-שיעית, עם האידיאולוגיה של העולם השלישי הנאבק נגד מה שהוא מגדיר כאימפריאליזם החדש, יחד עם השאיפות הגרעיניות של איראן.

האידיאולוגיה של השלטון האיראני-שיעי היא אנטי-אימפריאליסטית בנוסח העולם השלישי, כמו זו הרווחת כיום במדינות אמריקה הלטינית שמפלגות שמאל שולטות בהן. ישראל נתפסת ע''י איראן כבת בריתו של השאה, ואיראן עושה שימוש בישראל באופן מניפולטיבי כדי להגיע להגמוניה במזרח התיכון. סיסמת המשטר היא ''מטהרן לירושלים ומשם למכה''. השלטון השיעי שם לו למטרה להשתלט על האזור לא רק פוליטית-צבאית, אלא גם להשליט את האיסלאם השיעי במקום הסוני בעולם הערבי.

המשטר האיראני משתמש במוטיבים שיעים מסורתיים נגד היהודים ומשלב מוטיבים אנטישמיים קלאסיים, כמו החמדנות והגזלנות היהודית, בצירוף הטיעון על גזילת פלסטין מבעליה הלגיטימיים. מסתבר שלשיעים יש איבה מסורתית נגד היהודים. המשטרים השיעים בעולם הערבי והמוסלמי היו תמיד פחות סובלניים ממשטרים סוניים כלפי היהודים.

המהפכה האיסלאמית באיראן חיזקה את האיבה השיעית המסורתית ליהודים והוסיפה לה מרכיב נוסף: ישראל כמוקד המאבק נגד האימפריאליזם הפוסט-קולוניאלי. ישראל נחשבת לראש החץ של הקולוניאליזם ולבת ברית של ארה''ב, שיהודיה שולטים בה, ולכן יש לחסלה.

---

השיח האנטישמי בעולם המערבי

הפילוסוף היהודי ברנאר אנרי-לוי, שהוא פעיל בנושא זכויות אדם, קבע שהאנטישמיות הנוכחית מתאפיינת ב-‏3 מרכיבים עיקריים:

• הדמוניזציה של ישראל.
• הכחשת השואה.
• תחרות על הקורבנות - הטענה שהיהודים מגזימים בתיאור סיבלם כדי לשלול את סיבלם של האחרים.

חמשת הקריטריונים לזיהוי האנטישמיות המוסווית כאנטי-ישראליות של ''המרכז האירופי לניטור גזענות ושנאת זרים'', מהווים עפ''י הדו''ח מכשיר יעיל לזיהוי מה לגיטימי ומה לא- לגיטימי בביקורת על ישראל. הבעיה באירופה היא שהאנטישמיות המוסווית נפוצה בחוגי האליטה האקדמית והאינטלקטואלית ולא רק בחוגים ימניים ובקהילות המוסלמיות.

הדו''ח מזכיר גם את מאמצי הכנסייה הקתולית בראשות האפיפיור בנדיקטוס ה-‏16, להפוך את האפיפיור השנוי במחלוקת, פיוס ה-‏12, לקדוש מטעם הכנסייה. ארגונים יהודיים רואים בדאגה רבה את המאמץ להפכו לקדוש לאור התנהגותו הבעייתית בתקופת מלחמת העלם השנייה. חילוקי הדעות בין הארגונים היהודיים לבין הוותיקן לגבי אדישותו של פיוס ה-‏12 להגליית יהודי רומא ולשואה, מסכנים את המשך הדיאלוג הבינדתי.

לסיכום, האנטישמיות מטופחת באופן מגמתי ע''י העולם הערבי-מוסלמי, איראן והאליטה האינטלקטואלית המערבית. הקושי להיאבק בתופעה נובע מהסוואת האנטישמיות כאנטי-ציונות ואנטי-ישראליות.

---