|
|
|
ראיתי זה עתה כתבה ב''מבט'' אודות מצוקתם של חברי קיבוצים שקיבוצם עבר רפורמה של הפרטה.
כיום, חבר קיבוץ ''נמדד'' לפי שוויו בשוק העבודה החיצוני. אבל, יש כאן אכיפת מערכת זרה - לצד המערכת הקיבוצית שב- 80 שנות האבולוציה של הרעיון הקיבוצי וצמיחתו המערכתית המוסדית והאירגונית/ערכית פיתחה בהדרגה ויסות עדין והרמוני בין מרכיבים רבים: אידאיים, יצרניים, ערכיים, סביבתיים, ארכיטקטוניים ואנושיים/רגשיים.
תמונות הקיבוץ המופרט הם מחזות קשים מאד של התנוונות ושקיעה, בדומה מבחינת עצם ההרס למערכות האירגון החברתי/כלכלי/תרבותי/מרחבי של בני התרבות האינדיאנית (להבדיל) שעקב אכיפת מערכות חיצוניות באופן דורסני ללא הטמעה ואינטגרציה רגישה ואורגנית, שקעו לניוון וחוסר תוחלת ושקיעה אנושית ויצרנית.
הפקודה הונחתה מלמעלה, מחכמי הנהלת התק''ם: חבריא, שוק חופשי - הוכיחו את עצמכם, השתלבו בשוק העבודה, היצור וההון.
אוסף של סיסמאות נחרצות המהדהדות הגיוניות, אך ללא ארכיטקטורה מיישמת.
בדומה לסיסמאות רטוריקה שגורות חסרות מימד אופרטיבי ותכנוני מורכב ורגיש נוסח: ''התמודד'', ''הוכח את עצמך'', ''תפקד'' ''שרוד''. הרי מדובר במילים המהדהדות נחרצות, נכונות וראויות, אך מה בדיוק עושים עם מילים אלה?
מבחינת מציאות פרקטית, נשארו חברי קיבוצים רבים ללא כל, לאחר שבמערכת בה צמחו לא ניתן היה לצבור הון וחסכונות. לאחר שנות עמל רבות אין פירות יצורם ועמלם מיתרגמים לנכסים המאפשרים להמשיך הלאה בשוק החופשי, אלא הם ניזרקים לשוק הבשר כאותם עבדים שחורים לפני לינקולן.
אין הם גם מצויידים במערכות היכרות, קשרי גומלין והתמצאות (אוריינטציה) ובידע למפות את אותה מציאות חדשה אליה הם ניזרקים.
והרי מיפוי של מציאות נתונה היא פונקציה השרדותית בסיסית של פרימאטים (שהנטייה והיכולת לבנות מה שמכונה מפה קוגניטיבית נמצאה אצלם עוד סמוך לתחילת המאה הקודמת). נאכפת עליהם למעשה נכות מאז'ורית, אך מלאכותית, בבחינת קשירת ידיהם וכיסוי עיניהם במטפחת שחורה לפני שנותנים להם לבצע פעולות מורכבות בסביבה חדשה לחלוטין ולא מוכרת.
|
|
|