|
נדחה הדיון בחוק המאחזים | |||||
חדשות / המערכת (יום שני, 02/01/2012 שעה 13:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
בנימין נתניהו לא מעונין להשאיר את מיגרון על תילה . יוזמי החוק יודעים שתביעות בעלות של ערבים , על קרקעות ביהודה ושומרון , אשר ייבדקו בבתי משפט יידחו ברובם . וגם נתניהו יודע ! | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
כל הברדק התחיל לפני שנים בגלל עמדתו של בית המשפט העליון שלא דרש מהתובעים הערבים להציג את מסמכי הבעלות שלהם על הקרקע שבמחלוקת. בית המשפט משום מה קיבל את טענת התובעים הערביים כאילו לכאורה האדמות המדוברות הן אדמותיהם הפרטיות. לכן ההצעה היא שייערך בירור משפטי לגבי הבעלות על הקרקע. במידה והשטח הוא שטח המדינה אז אין בעיה, ובמידה ומדובר בשטח פרטי באמת, יפוצו בעלי הקרקע. התובעים מתנגדים, עמותות השמאל, כמו ''שלום עכשיו'', ''יש דין'', ''בצלם'' מבקשות לא לבצע בירור לגבי הסטטוס המשפטי של הקרקע ותובעים לקבל את פסיקת העליון כפי שהיא. לכן ישנה אפשרות טובה שמיגרון תשאר על תילה ותוכשר כהתנחלות רגילה ותיקנית, לאור המצב המשפטי המיוחד שנוצר כאן. סביר שאין לתובעים בעלות על הקרקע, שכן בעלות פרטית כזאת היתה נדירה כאשר שרר שם הכיבוש הירדני. הירדנים כמעט ולא העבירו קרקע של המדינה לידיים פרטיות, אלא רק להרחבת הבניה בכפרים ובערים. לכן זה לא נכון שנתניהו לא מעוניים להשאיר את מיגרון על תילה, אלא מתנהל מו''מ מדיני-משפטי לגבי הדרך הנכונה להשאיר את מיגרון ולהכשיר אותה כחוקית. לפיכך השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל ולהתברר: איך ביהמ''ש העליון לא דרש הוכחת בעלות לצורכי עמידה בדין מהתובעים הערבים. הרשלנות המשפטית הזאתי היא שורש הבעיה והיא מקור המריבה שלא היתה צריכה בכלל לפרוץ. | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
אתה, כנראה, לא מכיר את שיטת העבודה של בג''צ. הבג''צ אינו בודק מסמכים ושומע עדויות.במקרה הנוכחי כאשר המדינה אישרה שזוהי קרקע פרטית הוא נתן החלטה בהתאם. לכן טענותך צריכות להיות מופנות כלפי המדינה ולא בית המשפט. יש נוהל שמקובל שנים רבות איך קובעים מהי אדמה בבעלות פרטית ומה בבעלות אחרת. לא תמיד המסמך הוא ההוכחה הניצחת. | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
למיטב זכרוני המדינה טענה שהמתיישבים עלו שלא במסגרת אישורי הממשלה. נציג הממשלה לא טען לגבי סטטוס הקרקע. אבל העליון דחה את הטענה בטענה נגדית שזה אינו מעניין הדיון וסרב בכלל לדון בשאלת הבעלות. הטוענים הפלסטינים שטענו לבעלות על הקרקע לא נדרשו בכלל להוכיח זאת במסמכים! לעומת זאת המתיישבים בקרקע דרשו להוכיח לבית משפט שהם רכשו את הקרקע כדין, אבל ביהמ''ש סירב לקבל מהם את המסמכים ולהתחשב בכלל בטענתם. | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
אולי. צריך לקרוא את הפסק על העתירה. | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
כמי שעוסק בנדלן , אתה יודע כי הבעלות היא לפי הרישום בספר המקרקעין . לכל היותר יכול מי שטוען לבעלות על קרקע לבקש רישום כזה . לצורך זה עליו לבצע פעולות הוכחה . מה שבגץ לא עשה הוא שלא דרש העתק מספר המקרקעין והסתפק בהצהרה של נציג הממשלה . זה כשל משפטי חמור של בגץ . הוא נובע מצמאון השופטים ההם לקבל אישור התואם את עמדתם הפוליטית . היות ורוב הקרקעות עליהן יש היאחזויות הן ''ארד אל מאוואת'' אין שום סיכוי שיבוצע רישום כמוזכר . מיגרון בכלל זה . | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
אתה טועה במספר דברים. 1. בג''צ אינו בוחן הוכחות או שומע עדויות. הוא מקבל חות דעת ופוסק על פיהן. במקרה הזה, המדינה הודיעה שזו קרקע פרטית ובג''צ קיבל את דעתה. יתכן שהיו חות דעת נוספות בעניין.איני יודע כי לא קראתי את ההחלטה. 2. מבחינה משפטית האנגלים כאשר כבשו את הארץ קבעו שכל החוקים העותמנים ימשכו אלא אם הם יקבעו דין אחר( חדש) שיחליף את החוק העותמני בעניין מסוים. מדינת ישראל כאשר קמה קבעה שכל החוקים ששררו בימי המנדט כולל החוקים העותמניים יהיו תקפים גם במדינת ישראל, אלא אם נחקק חוק חדש המחליף את החוק העותמני ו/או הפקודה המנדטורית. כך גם בנדל''ן.אם יש רישום בעלות בטאבו (שנוצר על ידי האנגלים)הרי זה תקף. אם אין רישום בעלות פונים לקושאן התורכי. אם אין קושאן בודקים ''חזקה''. כנראה שמשהו כזה היה במיגרון.בדרך כלל עדות ה''מוכתר'' קובעת מאוד כי לפי החוק העותמני הוא מאשר את הקושאן.לכן עדותו על ''חזקה'' בנוסף לעדויות נוספות היא הקובעת. כל הקרקעות שהיו בבעלות הסולטן התורכי, עברו לבעלות שלטונות המנדט ,אחר כך לבעלות ממלכת ירדן ועתה הן אדמות מדינה. כל האחזויות החוקיות שוכנות על קרקעות כאלה. | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
ההסבר שלך על החוק התורכי שנעשה אנגלי ואחר כך עברי ידוע לי . הבעלות בנדלן נקבעת לפי הרישום בספר המקרקעין . מאחר ויש קרקעות לא מוסדרות בספר המקרקעין הרי שפונים לבירורים נוספים . גם את זה כתבתי . לפי החקיקה העותומנית יש קרקעות מוואת . הכוונה היא שאלה קרקעות בבעלות על תנאי ! בהסתייגות אחת ברורה ==> אם הקרקע הזו לא עובדה 15 שנים הזכות לבעלות עליה מסתיימת והקרקע הזו נעשית שוב קרקע של הסולטן=המדינה ! אין בכלל ויכוח על כך שהקרקעות של מיגרון נמצאות בתוך ההגדרה הזו . יש אפשרות לפנות לבית המשפט העליון ולא בגץ - למרות שאלה אותם שופטים - ולטעון שנציגי המדינה לא הצהירו אמת במעמד הקודם . בתיגבור לזה ולעתיד , יש כוונה להעביר חוק המחייב את מי שטוען לבעלות על קרקע להוכיח זאת בית משפט . מה פסול בזה ? | |||
_new_ |
דברים שרואים משם לא רואים מכאן . | |||
|
|||
לדעתי יש ויכוח לגבי הקרקעות של מיגרון. גם היום אתה צריך להוכיח את בעלותך על קרקע שיש ספק מי הם בעליה, בבית משפט. איך שאני מבין את העניין יש לשכנע את המדינה, דהיינו את הפרקליטות, כי הקרקע אינה פרטית. אם תשכנע אותם, הם יפנו לבג''צ ויבקשו לשנות את ההחלטה. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |