חשיפת ''מסמך גלנט'' לאחרונה פערה פצע עמוק בצמרת הפקוד העליון של צה''ל. החשיפה פגעה בשכבה הבכירה של צה''ל, שעד כה נהנתה מאמון מלא של הצבור; שעד כה נתן את מבטחו בקצינים אלה על היותם הטובים ביותר והמתאימים ביותר למילוי התפקיד אותו הם נושאים על כתפיהם. לפתע התחוור לצבור כי שיטת המנויים הבכירים בצה''ל סובלת מתככים ומשחקי כוח. בצער אפשר לומר על הרמטכ''ל רב-אלוף
גבי אשכנזי, כי הצורה שבה נחשף ''מסמך גלנט'' הטילה צל כבד על תקופת כהונתו כחייל מספר אחד של צה''ל. כאשר הובא המסמך לידיעתו, רב-אלוף אשכנזי צריך היה לכנס את המטה הכללי של צה''ל, ולהניח את המסמך על השולחן, ולגנות אותו בפומבי, בפני כל האלופים; ועוד באותו היום היה מורה לדובר צה''ל לפרסם את תוכן הדיון המטכ''לי הזה ברבים. אילו נהג כך, היה רא''ל גבי אשכנזי קונה את עולמו בשעה אחת. אבל למרבה הצער הוא לא נהג כך. הקצין היחיד שהתנהג למופת בפרשה זו היה אל''מ (מיל.)
גבי סיבוני, שהחליט לחשוף את המסמך לצבור כדי לשים קץ לתופעה המבישה הזאת.
בעיית המנויים הבכירים בצה''ל לא התחילה היום. היא קיימת כבר שנים, וראשיתה מאז שהחלו אלופי צה''ל להתחכך עם הדרגים הפוליטיים לצורך דיונים כאלה ואחרים. ראש הממשלה הראשון,
דוד בן-גוריון, שניסה לעצב את התהליכים המדיניים והצבאיים דרך הפריזמה הממלכתית, הפריד באופן מוחלט בין צבא וממשלה. נכון, אצלו קצינים שלא היו יוצאי המפה הפוליטית שלו לא יכלו להגיע לדרגת אל''מ – זה היה בצד האחד. אבל אצלו, רמטכ''ל לא השתתף בדיוני ממשלה, קל וחומר קצינים בכירים, לא הופיעו בישיבות ממשלה. הוא נהג לקבל את כל המידע הצבאי ו/או המודיעיני הרלבנטי לישיבת הממשלה הקרובה - והוא ורק הוא הביא את הדברים לידיעת הפורום הפוליטי הבכיר. זימון הקצינים הבכירים לישיבות הממשלה גרם לכך שהחכוך בין שני הדרגים, הביא חלק מהקצינים לעשות טיול של יחסי צבור לקראת כל סבב מינויים בכיר. זה כמובן רע מאד.
בעיה אחרת שתורמת רבות לפגם בתהליכי המיון לקראת השבוצים הבכירים בצה''ל, היא קונספציה שגויה על יכולת כישוריו של האדם. אחת מהנחות היסוד שתורמת לכך רבות, היא המחשבה שקציני צה''ל הם קצינים וורסטיליים. דהיינו, אנשים רב-תכליתיים המסוגלים להתמודד עם כל משימה בהצלחה רבה. מזה שנות דור העולם בחר לחדד את הידע המקצועי של האדם. פועל יוצא מכך שמקצועות רבים פוצלו לתתי-מקצוע כדי להביא את הידע המקצועי לרמה הגבוהה ביותר. ואילו בצה''ל סברו אחרת. למשל. רב-אלוף
שאול מופז החליט לקדם קצינות לעמדות בכירות בצה''ל. אין בכך כל פגם אילו הדבר היה נעשה בצורה מקצועית נאותה ולא פופוליסטית. הוא לקח קצינה בכירה בדרגת אל''מ מהפרקליטות הצבאית, ומינה אותה לתפקיד הצנזור הראשי והעלה אותה לדרגת תא-אלוף. הדעת נותנת, שכאשר ממנים מאן דהוא לעמדה בכירה, בין במינהל צבורי ובין במינהל צבאי, הידע שלו בתחום עליו הוא מופקד, עולה על הידע של כל הכפופים לו. אלא שדא עקא, הגברת לא מבינה בחסימת דליפות מודיעיניות באמצעות העתונות. ואז היא מתקשרת למישהו מהכפופים לה, ושואלת אותו כיצד פותרים בעיה כזו או אחרת. כדי להדגיש את גודל הכשלון נציין, כי שני הקצינים שעמדו בראש הצנזורה הצבאית לפני הקצינה, כל אחד מהם פיקד על הצנזורה הצבאית במשך עשרים שנה. אם נזכור שקדנציה בכל תפקיד בצה''ל היא שנתיים, זה יסביר כי התפקיד מאד רגיש ומחייב התמקצעות מיוחדת - כדי לא לפגוע בחופש העתונות. הצורה שבה נעשה המינוי מעידה כאילו שהצנזורה הצבאית מיותרת לחלוטין, ואפשר לוותר עליה.
תפקיד בכיר נוסף שמזלזלים בו הוא תפקיד ראש אגף המודיעין בצה''ל. זהו המפקד העליון של כל המודיעין הצה''לי. דהיינו, האדם שהידע המודיעיני שלו על נושא המודיעין ועל המערכת הצבאית המספקת אותו צריך להיות גבוה יותר מכל אחד מהכפופים לו. והנה, לא אחת קורה שאין מה לעשות עם קצין בכיר כזה או אחר, ו/או בגלל משחקי מינויים בקרב הקצונה הבכירה בצה''ל, ואז ממנים אותו לתפקיד ראש אגף המודיעין. מה מבין אוגדונר מהשריון או מן הצנחנים בתהליכי הפקת המודיעין והערכתו, כאשר המומחיות שלו היא הפעלת כוח חי''ר ו/או שריון? בהיותו אוגדונר, אמנם הקצין נחשף להרבה מודיעין סודי. אבל יש הבדל רב בין החשיפה כצרכן מודיעין, לבין החשיפה כמפיק מודיעין או כמעריך מודיעין. האם מישהו היה מעלה על דעתו למנות קצין אפסנאות בכיר לתפקיד של מח''ט שריון?
כל המשגים הללו היו נחסכים אילו באכ''א היה קיים פרופיל מקצועי לכל תפקיד. מה שבמינהל האזרחי נקרא: ''הכישורים הדרושים''. אבל הצבת מערכת תקינה כזאת היתה מציבה אבן-ריחיים על משחקי המינויים בידי הדרג הפוליטי. אם כי הנסיון עם ''מסמך גלנט'' מצביע על כך שאין מנוס מזה. אולי עכשיו שיש ועדה שצריכה לאשר את מועמדותם של קצינים למנויים בכירים בצבא, הדבר יגרום לשינוי בתהליך המנויים בצבא. דבר שיביא בעקבותיו שפור ניכר גם בתפקוד הקצונה הצה''לית הבכירה.