השבוע ראינו את ראש הממשלה
בנימין (ביבי) נתניהו במיטבו.
במסיבת עיתונאים בה הציג, יחד עם שר אוצרו (בינתיים, אוצרו ולא אוצרנו) את התכנית הכלכלית החדשה, היה ראש הממשלה במיטבו. ידיו לא פסקו לעבוד. יד שמאל נעה מלמעלה למטה ויד ימין נעה, בהמשך, מלמטה למעלה. ותוך כדי כך הוא אומר: ''מבלימה לתנופה'' והידיים ממשיכות לנוע והפה לא מפסיק להטיף: ''מבלימה לתנופה, מבלימה לתנופה''. זה ביבי במיטבו הרבה עבודת ידיים עם משפטים קלילים וקלים להטמעה.
ובכל זאת, מה יש בה, בתכנית החדשה? בינתיים הרבה יחסי-ציבור ומעט בשורות ממשיות.
המסגרת הכספית הכללית של התכנית היא של 25.6 מיליארד ש''ח.
מזה 22.6 מיליארד ש''ח ערבויות וסיוע ו-3 מיליארד ש''ח הקלות במס.
א. ערבויות לבנקים לגיוס כספים למטרות אשראי לציבור בסך 12 מיליארד ש''ח. בפועל זו הגדלת המסגרת הקודמת (של אולמרט-בראון) מ-6 מיל. ש''ח לסכום הנוכחי. המסגרת הקודמת לא הזרימה לציבור אפילו מיליארד אחד חדש. קודם כל בגלל יוקר הריבית ושנית בגלל הביטחונות הנדרשים.
עסק בקשיים אינו יכול להעמיד לרשות המלווה בטחונות ראויים וכן אינו יכול לשלם את הריבית שהבנקים גובים כיום.
אז למי עוזרים הערבויות? קודם כל לבנקים שמגייסים כסף קל וזול ומשתמשים בו לצרכיהם השונים, אך, בטח לא למטרה שהתכנית הכלכלית ייעדה להם.
ב. הקצאה 2 מיל. ש''ח לאשראי חוץ-בנקאי. במיוחד לענף ההי-טק לשם מימון המשך הפיתוח (סטרט-אפ) ומניעת ''בריחת מוחות'' לחו''ל. ההקצאה הזו נעשית באמצעות משרד המדען הראשי ומגיעה למקומות הנכונים.
ג. 6 מיל. ש''ח סיוע למפעלים מוטי-יצוא. כידוע הסיבה העיקרית למשבר הנוכחית היא ירידה כלל-עולמית ברמת הביקושים. ירידה חדה בסחר העולמי והתוצאה ירידה גדולה ביצוא הישראלי.
בכדי להגביר את התחרותיות של היצוא הישראלי ובמידה שזה יצליח גם יקטנו הפיטורים ואולי גם יתחדש הביקוש לעובדים, מעמידה הממשלה לרשות המפעלים סכום של 6 מיליארד ש''ח (בנוסף לקרנות שקיימות כל הזמן) בריבית נמוכה ובזמינות מיידית (בניגוד לביורוקרטיה הבנקאית), דבר שאמור לאפשר להם להוזיל מחירים ולהרחיב פעילויות.
ד. 2.6 מיל. ש''ח סיוע למפעלים קטנים. הקרנות האלה עוברות דרך הבנקים המסחריים, או דרך בנק מסוים שזוכה במכרז. הביורוקרטיה הבנקאית בדרך כלל ''מוציאה את המיץ'' מהקרנות הללו ומי שנהנה מהן בדרך כלל הם מפעלים יציבים שמנצלים הזדמנות לקבל אשראי זול.
חוץ מהסיוע בסך 22.6 מיל. ש''ח מקצה התכנית גם סך של 3 מיל. ש''ח להפחתות מיסוי.
אז איך ולמי מפחיתים מס?
שיעור המס בשולי הישיר מגיע במדינת ישראל ל-46%. השיעור הזה יופחת ל-39% תוך 7 שנים. דהיינו 1% לשנה.
כמה תושבים מגיעים למס שולי של 46%?
בודדים.
ומה המשמעות של הקטנת המס ב-1% לגביהם?
חסרת משמעות.
במקביל יוקטן מס החברות מ-26% ל-18% - גם כן תוך 7 שנים. לפעולה יש משמעות. מס החברות מעניין משקיעים, בין אם הם מקומיים ובין אם הם זרים. בכדי למשוך משקיעים לעודד השקעות, הרבה מדינות מציעות פיתויים כאלה ואחרים למשקיעים וחשוב להתחרות בכך בכדי למשוך חלק מהם להשקעה בארצנו. הקטנת מס החברות היא צעד נכון לקידום מטרה זו.
כמו-כן הוצבו בתכנית מטרות נוספות כגון: צמצום מספר העובדים הזרים, תכניות שונות לצמצום האבטלה, תכניות שייטיבו עם המובטלים, רפורמות שונות בעיקר במינהל מקרקעי ישראל, חברת החשמל והנמלים.
לטעמי הדברים החשובים בתכנית הם ההשקעות בהיי-טק, עידוד היצוא והורדת מס-החברות.
במקביל לצעדי האוצר (בעבר, בהווה וכמוצהר בעתיד) חשוב לבחון את פעילותו של בנק ישראל.
מאז חודש אוקטובר 2008 מוריד בנק ישראל בהתמדה ובעקביות את ריבית הפריים במשק. וכיום היא 0.5%. המטרה היא לאפשר לציבור לקבל אשראי זול, דבר שיאפשר לעסקים להמשיך לפעול במתכונת העבר, לעסקים אחרים
להרחיב את פעילותם ולהקל על כלל הציבור לקיים את רמת החיים הקודמת.
הדבר כשל מאחר והבנקים אכן הורידו את הריבית בהתאם אך הגדילו את ''תוספת הסיכון'', כך שבסך הכול הריבית לא ירדה אלא אפילו עלתה.
כאשר רמת האינפלציה שואפת לאפס והריבית הכוללת היא מעל 10% הרי במונחים ריאלים זו ריבית שאף עסק אינו יכול להרוויח אותה, לכן או שלא נוטלים הלוואות או שנוטלים ובסופו של דבר לא משלמים אותן.
פעילות נוספת של בנק ישראל, הנמשכת כבר כשנה, היא רכישת דולרים של ארה''ב בשוק המט''ח הישראלי בכדי לגרום לפיחות השקל לעומת הדולר. ואכן, גם בגלל עליית ערכו של הדולר של ארה''ב בעולם וגם בגלל הרכישות של בנק ישראל, עלה שערו של הדולר לעומת השקל ב-20% בערך, דבר שהטיב עם היצואנים ועם תעשיית התיירות בארץ.
בחודשים האחרונים החל בנק ישראל לרכוש, מדי פעם, ובכמויות שונות, אגרות חוב ממשלתיות בבורסה בתל-אביב.
ישנן הערכות שונות לגבי נכונות פעולה זו והתוצאות שינבעו מכך. אם נקבל את ההנחה שבנק ישראל היא זרוע ממשלתית סמויה, הרי למעשה המדינה קונה חזרה את האג''ח שהנפיקה. דבר חסר הגיון בתקופה של גירעונות בתקציב. כמו-כן זה סוג של הזרמת כספים למשק, הבעיה שאין שליטה להיכן מגיעים הכספים (בעלי האג''ח שהם אלמונים לגבי הבנק).
מנגד, פעולה זו אמורה לאושש את שוק האג''ח בכללותו ולאפשר שוב גיוס כסף מהציבור (''השוק החוץ-בנקאי''), פעולה חשובה מאוד ליציאה מהמשבר. היבט שלילי הוא ההתערבות הרגולטורית בשוק (''הבורסה'') שאמור להתנהל אך ורק על ידי כוחות השוק החופשי.
לסיכום: פעולות בנק ישראל השפיעו על המשק בתקופות של רגיעה וגאות, אך, עתה בתקופת משבר כמעט שאינן מורגשות.
עליו לחפש דרכים אחרות בכדי להשפיע על המשק במשבר באמצעים מוניטאריים.
בימים האחרונים התפרסמו ידיעות על הגדלה והעמקת המיסוי באמצעות חקיקה במסגרת חוק ההסדרים.
דובר על אמצעים שונים, בין היתר, מע''מ על ירקות ופירות וכמו תמיד, מיסוי קרנות השתלמות.
להערכתי אלו שוב ''עיזים'' שהאוצר מכניס לדיוני התקציב ומוציאם חזרה. זה כל כך נדוש שאף אחד אינו מתייחס לכך ברצינות.
יהיו מספר גזרות ''קטנות'' ערכן הכספי זניח ואיני מבין את ההיגיון, בעת זו, להטילם.
לממשלה, כנראה, לא תהיה ברירה. היא תאלץ לנקוט במדיניות תקציבית ''מרחיבה'' תוך כדי גרעון גדול.
המציאות הכלכלית והפוליטית מחייבת.
מהיסחפות לבלימה או מבלימה לתנופה?
