במאמרים קודמים הבהרתי שהגורם המרכזי לצמיחה בת-קיימא (ארוכת טווח) הם תהליכי התפתחות והתחדשות טכנולוגית. כאשר תהליכי השיפורים הטכנולוגיים איטיים כפי שהיה במשקי המערב בראשית העשור, הצמיחה הכלכלית צולעת. מאחר וההיצע לא מוביל את תהליכי הצמיחה האלטרנטיבה עבור קובעי המדיניות הכלכלית היא מדיניות (מוניטרית ופיסקלית) כלכלית מרחיבה שמעודדת ביקושים. בארה''ב זה קרה כבר מראשית העשור הנוכחי (
federal fund rate).
קרוב יותר להתחלת המשבר הנוכחי, טענתי שהוא החל בארה''ב בעקבות ובגלל הפעלה
מוגזמת של מדיניות (מוניטרית ופיסקלית) כלכלית מרחיבה. התמקדנו אז בתוצאות התפוצצות בועת הנדל''ן – משבר הסאב-פריים. בהמשך נציג גורם נוסף שתרם את חלקו ביצורו של המשבר הכלכלי הנוכחי שמקורו במגזר הפיננסי.
The whole evolution of the credit markets resulted in all sorts of complex financial instruments that are difficult to unwind. It's like trying to unscramble scrambled eggs. It just can't be done that easily. I don't know if it can be done at all.
About the pain of the Recession
תוצאת ההתפתחות של שוק האשראי כולה היא כל מיני כלים פיננסיים מסובכים שקשה לשחרר. זה כמו לנסות להחזיר ביצה מקושקשת למצבה המקורי. זה לא פשוט לעשות זאת. אינני בטוח אם בכלל זה אפשרי.
יותר ויותר מתברר שמשבר הסאב-פריים הוא רק חלק מן הבעיה שהקטע מדברי כלכלן המצוטט כאן, מתאר באופן ציורי כל כך. בעצם מדובר בבעייתם של לווים רבים במגזר היצרני ובמגזר הצרכני; בעייתם של לווים שהקימו מפעלי תעשייה, לווים למטרות לימודים ולמטרות שיכון – סוגים שונים של חובות בעייתיים. זהו ''משבר החוב העולמי''.
שורה של משברים פיננסיים בעשור של שנות ה-90 ובתחילת העשור הנוכחי היתה נקודת המוצא. למשברים האלה היו מספר מאפיינים משותפים:
- בריחת הון (capital outflows) מהירה,
- פיחות בשערי החליפין של מטבעות,
- ירידה חדה בערכם של נכסים,
- היחלשות המערכת הבנקאית,
- מיתון.
בין המשברים האלה אפשר למנות את אלה במקסיקו (1994), במספר ארצות במזרח אסיה (1997 – 1998), ברוסיה (1998), בברזיל (1999) ובארגנטיה (2002). בארצות שנפגעו התפתח מנגנון הגנה באמצעות צבירה של נכסים זרים שזה בעצם יצוא הון לשאר העולם.
הממשלות במדינות האלה לוו כסף מהאזרחים ועודדו אותם להגדיל את שיעור החיסכון. במקורות האלה הן השתמשו לרכישת אגרות חוב ממשלתיות ונכסים אחרים ברחבי העולם. בדרך הזאת הפכו הממשלות האלה למתווך פיננסי שהעביר את השימוש בחיסכון המקומי לשווקים הבינלאומיים. זרם ההון הזה מצא לו שימושים בעיקר בארה''ב שהיתה יותר אטרקטיבית. התוצאה היתה גידול משמעותי בגירעון המסחרי שכידוע הוא הצד השני של המטבע (גירעון מסחרי הוא תמונת ראי של יבוא ההון.)
הגידול בגירעון המסחרי של ארה''ב, בשנים 1996 – 2000, תודלק באופן משמעותי על ידי זרמי ההון האלה. בשנים שלאחר מכן גם הגידול בגירעון התקציבי בארה''ב תרם את חלקו לגידול בגירעון המסחרי כפי שמחקרים סטטיסטיים צפו.
התוצאה היתה עולם משופע במקורות הון זולים שמחפשים תעסוקה-שימוש. כאמור רוב ההון הזה הגיע לארה''ב בה השווקים הפיננסיים היו יותר מגוונים, חדשניים ותחרותיים. יש הטוענים שבשווקים האמריקאים פעל גם מנגנון של הונאת משקיעים באמצעות החבאת הסיכונים הקשורים. ההתנהלות הזאת התאפשרה, בין השאר, בגלל תהליך ארוך שנים של ביטול מנגנוני פיקוח; בגלל שלא נוצרה מערכת מפקחת על המוצרים החדשים ''המתוחכמים'' שהסיכון הנובע מהם הוסתר (
על הנבואה שהתגשמה).
חלק קטן יותר מזרמי ההון האלה הגיע גם למשקים אחרים, במיוחד המשקים האירופאים הקטנים, שם ערכם היחסי היה גדול יותר מאשר בארה''ב. התופעה של פיקוח חלש אפיינה גם חלק ניכר מהמשקים הקטנים אליהם זרמו מקורות ההון האלה. ארצות כמו איסלנד, אירלנד, הונגריה אסטוניה וארצות אחרות כולן במשבר כלכלי עמוק לאחר שרק לפני מספר שנים הן היוו סמל לרוח התקופה ונחשבו לנס כלכלי.
זרם ההון הזה יצר תחושת עושר מזוייפת, אשלייות, ממש כמו בין בעלי המשכנתאות האמריקאיים. מחירי הנכסים עלו; המטבעות הלאומיים היו חזקים. כל זה נראה טוב ואפילו מצוין. האופטימיות העסקית בלטה בכל פינה. אבל בועות טבען שבדרך כלל הן מתפוצצות מתישהו.
כלכלות הנס של האתמול, הטייגרים כפי שנהגו לכנות אותן, הפכו ל''מקרי מצוקה'' קשה. ערך הנכסים, שגייסו את ההון הרב, התפוגג אבל ערך החוב נשאר כשהיה כי הוצמד לערכי המטבעות הזרים החזקים. החובות האלה הפכו למטען כבד ומעיק.
בכל משקי הנס, וגם בארה''ב, נפגעו הביקושים למוצרי המשק. הביקושים למכוניות, לבתי מגורים, לנדל''ן התמוטטו. גם הביקושים לתשומות ולמוצרים קשורים נחלשו בגלים נוספים. כך למשל נפגע היצור התעשייתי בגרמניה, שהיא המרכז התעשייתי של אירופה, שלא היתה בה כל בועה פיננסית; היצור החל ליפול במהירות – הכל בגלל הירידה ביצוא לארצות הנס הכלכלי של האתמול.
רבים מן המשקים שקשורים עסקית עם הארצות שהפכו ''מקרי מצוקה'' נפגעו אף הם. מצד אחד, היצוא לאותן ארצות נפגע ולכן משקים שתלויים מאד ביצוא כמו המשק הישראלי נפגעו. מצד שני, גם בעלי עסקים ממונפים שהשקיעו הרבה בארצות המצוקה, כמו הבנקים וחלק מה''טייקונים'' שלנו, נפגעו כאשר ערך נכסיהם הממונפים נפלו.
כפי שכבר הודגש במקורות שונים, הבנק המרכזי האמריקאי, הפֶד (Fed), והממשל אחראים לבועת הסאב-פריים שהתפוצצה לא מזמן. יש כלכלנים שטוענים שהפֶד אחראי לבועת ההי-טק (dot.com) שהתפוצצה בראשיתו של העשור. הבועות האלה ביחד עם התהליך שתיארתי כאן הם שיצרו את הגירעון המסחרי הגדול בארה''ב (625 מיליארד דולר כבר בשנת 2004) שהיה למקור המשבר הכלכלי העולמי.
השיעור החשוב שראוי שנלמד הוא שאין קיצורי דרך - שעודף מקורות מימון לא יכול להניע תהליך צמיחה ממושך. כמו במקרה שלפנינו עודף מקורות הון זרים מסוכן יותר. השיעור נוסף שראוי ללמוד הוא ששימוש במוצרים פיננסיים ''מתוחכמים'' הוא מסוכן ויכול להיות הרסני. לבסוף צריך להדגיש שהדרך הנכונה היא הנעת תהליך השקעות בפיתוח ובהתחדשות טכנולוגיים אשר ישפרו את יכולת היצור.
גורמי המשבר הכלכלי העולמי
